נסראללה כבש את סיני
מה שלא עשו אזהרות השב"כ, עשה הביקור האחרון בסיני. הכנסת האורחים התחלפה בהערצה לבן-לאדן ולנסראללה. חוויה מבהילה

רקפת מולדר, נסראללה כבש את סיני פרטי
קבלת הפנים היתה חמה אך כעם הידוע בהכנסת אורחיו אפשר לומר אפילו צפויה. גם בקפה זול המוגש בקפידה יש לחמם את הלב, להזכיר קסמו של מקום מהו, ולהשכיח את הודעתו של יובל דיסקין כי סיני אינה כפי שהיתה. שינוי בתפיסת מושג הזמן אכן הכרחי וחיוני, אם כי באופן שונה מזה שהורגלנו לו: שינוי בחשיבה חיוני ודחוף אף יותר.
האווירה השתנתה עם מהדורת החדשות הראשונה כשעל המסך, איך לא, מככב השכן שלנו מהצפון במסיבת הסיום בדאחייה בלבנון. המארחים הצטופפו מול מסך הטלוויזיה כאילו היה מדורה בליל חורף גשום תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה כי התמונה קופצת ונעלמת לסירוגין והווליום בלתי ניתן לריסון ותוך התעלמות מוחלטת מאותה ישות ציונית היושבת ליד.
אווירת ריחוק הגיחה באחת. היא היתה שם גם קודם, רדומה, מרוחקת, אך נוכחת וממתינה לרגע המתאים ליקיצתה. כל ניסיון להבין או להתעלם מהמחזה שהתרחש מולי רק חידד את העובדה כי לא מהטלוויזיה ניבט הוא וכי זה הזמן להסתכל לאמת בעיניים וכנראה גם להתחיל להתפלל.

סיני. צילום: יהודה בן-יתח. יהודה בן-יתח
תדהמה מהולה בחרדה
עין חדה הבחינה כי לא רק הטלוויזיה הגיעה לסיני, אלא איתה גם או בעיקר - עוינות, כזו המוזנת מדי יום בזונדה נסתרת תועמלנית ובלתי פוסקת. עוינות חמקנית, מדודה ומתוחכמת, עד כדי שגם בכספנו שהיה פעם רצוי בסיני, לא באמת נוכל לפדות אותה.
בצהרים המתינו המארחים להודעה בדבר מתי יחל צום הרמדאן ובערב נפתח מולי דיון בטון מתנשא ובטוח בדבר יכולותיו של בן-לאדן ובו הבהרה חד-משמעית כי בן-לאדן אינו זה שהפיל את התאומים; הרי כמי שגר בהרים משול הוא למוגבל ומכאן ברור כי ארה"ב עשתה זאת בעצמה, לעצמה. מתוך תדהמה מהולה בחרדה, אשר מפלסה עלה בהדרגה מרגע לרגע, נשקלו מילותיי והן התחלפו להברות "אהה" ו"וואלה" בלבד, ששימשו כהברות מפתח כמו גם להזדמנות לקחת אוויר.
קבוצת
לא אזהרות השב"כ, לא תחנוני החברים, לא הכותרות בעיתונים, באף אחד מאלה לא היה לגרום להבנה כי מעמד חופי סיני תם ונשלם. המקום כבר לא יהיה עוד כפי שהיה בעבר. הכללים הופרו ואיתם השקט והאיזון שתמיד חשבנו כי הם שמורים רק לסיני.
במעמד הר סיני קיבלו בני ישראל את עשרת הדיברות חקוקות על לוחות הברית, טוב נעשה אם ניקח את הכתוב, נותיר שם את הלוחות ונסתפק בארץ המובטחת.