לתקתק אותו
הם יקרים להחריד וכל אישה חובבת מותגים נהנית להשוויץ בהם. תיקי היוקרה כבר הפכו לטרנד עולמי, עכשיו הם משתלטים גם על ישראל
"אני, למשל, הולכת רק עם תיקים קלאסיים ופשוטים בצבע שחור או בגוני אדמה. לא תראה אותי עם תיק מנומר, אדום או מוזהב. אני לא אוהבת תיקים נוצצים או גדולים, הם לא מחמיאים. תיק צריך להיות בעיקר פרקטי, שיהיה בו מקום לטלפון נייד, לאיפור ולבושם. תיקי ערב צריכים להיות קטנים מאוד, שיהיה אפשר לשים בהם מקסימום ליפגלוס או פודרה. אישה שמגיעה בערב עם תיק גדול בעצם אומרת שהיא זקוקה להרבה איפור".
באומן לא לבד במרדף ההיסטרי אחר התיק החם הבא. בעידן בו תיקי היוקרה הפכו לאביזר האופנה הנחשק ביותר בעיני נשים רבות מכל הגילים, מבייג'ין ועד מילאנו, רק חסרות אמצעים נשארות מאחור עם תיק שרכשו בסייל ב"זארה".
הלהיטות אחר התיק הנכון מחליפה את הצעידה העיוורת אחרי נעלי מעצבים, שבלטה בעולם מסוף שנות התשעים, הודות לקארי בראדשו וחברותיה ב"סקס והעיר הגדולה". הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אק לאקאן ודאי היה רואה בתופעה זו איווי (רצון גדול למשהו שכאשר משיגים אותו לא נוצר סיפוק אלא תסכול שגורם לרעב רגשי, מה שעלול לגרום לאספנות קומפולסיבית, א.י), אך בתקופה קפיטליסטית שבה הפרסום מעוור את עינינו, הנהירה אחר תיקי יוקרה הפכה לסמל סטטוס מרשים.
תיקי היוקרה הם אביזר שלא ניתן לחיקוי - הם עשויים מעורות משובחים, מיוצרים על ידי אמנים מומחים בעבודת יד, משובצים אבני חן ונמכרים במהדורות מוגבלות, היוצרים ביקוש שיא בקרב הלקוחות. התיק הנוכחי שגורם לנשות החברה בניו יורק לרטוט מהתרגשות, הוא תיק הניילון השחור של "שאנל", שנראה במבט ראשון כמו שקית זבל שחורה. גם הדגם "The Naked Bag" ("התיק השקוף", אף הוא של "שאנל") השאיר לבבות חרוכים על הרצפות הממורקות של בתי הכולבו.
אבל זה לא חדש לחברות מועדון העשירון העליון: הן כבר משופשפות במאבק על אקססוריז לוהטים - הן נלחמו להכניס את שמן אל רשימת המתנה בת שלוש שנים לתיק "בירקין" המפורסם של מותג היוקרה הצרפתי "הרמס" שעולה בממוצע 6,000 דולר; הפנימו
קו זה כולל דגמים עם שמות כמו "סופיה" או "סטאם": זה הראשון הוא על שם חברתו הטובה של ג'ייקובס, במאית הקולנוע סופיה קופולה, והשני נקרא על שם הדוגמנית ג'סיקה סטאם.
"רשימת ההמתנה לתיק נקבעת על פי החשיפה לו הוא זוכה מהתקשורת ומהסלבס", מסבירה עופרה יעקובי, בעלת בוטיק "גוצ'י" בכיכר המדינה בתל אביב. "אם התיק מופיע בקמפיין הפרסום של החברה, מצולם על מספר סלבריטאיות בינלאומיות או זוכה לפרגון מצד המגזינים הנחשבים - הוא הופך ללהיט".
אבל ישנם דגמים רבים שהופכים למבוקשים גם ללא עזרת המפרסם. יעקובי מספרת כי זה מספר שנים ש"הובו בג" - אחד הדגמים הקלאסיים של "גוצ'י" המצויד באבזם בדוגמת רתמת סוס - הוא אחד הנמכרים ביותר, על אף שמעולם לא זכה למסע פרסום.
לדנה בן - דיין מבוטיק היוקרה "אמור" שבכיכר המדינה בתל אביב אין הסבר חד משמעי מדוע דגם מסוים הופך ללהיט. "אם הייתי יודעת את הסיבה, הייתי מעצבת תיקים בעצמי", היא צוחקת. "כנראה יש דגמים שאנשים רואים אותם כיפים במיוחד, או שהם מקשרים אותם למפורסמים שנראים איתם באירועים".
על שדרוג המעמד של התיקים אחראים מובילי האופנה של שנות התשעים - המעצבים מארק ג'ייקובס וטום פורד, שהשכילו להבין כי תיק הוא אביזר ההופעה המשלים הבולט ביותר. אף המעצבת האיטלקייה מיוצ'ה פראדה, עם תרמיל הניילון המפורסם ששיווקה בתחילת אותו עשור, תרמה למהפכה ההיא, כמו גם ג'ון גליאנו עם סדרת תיקי האוכף שניפק למותג האופנה "דיור".
שניים אלו הם גם האחראים לתופעה שכובשת בשנים האחרונות את מסלולי התצוגות, כאשר התיקים בולטים אפילו יותר מהבגדים. כמעט כל דוגמנית שלישית שדרכה על המסלול צוידה בתיק חדיש, או אפילו בסט של תיק נסיעות פלוס תיק צד גדול, כפי שהציגה פראדה בתצוגת אביב - קיץ 2006.
גם בקמפיינים הגדולים של בתי האופנה מככבים התיקים: מספיק לפתוח את גיליון ינואר של ה"ווג" האמריקני כדי להבין את ממדי התופעה: בקמפיין קולקציית הקרוז של "גוצ'י" מופיעים ארבעה תיקים שמוצגים על ידי שלוש דוגמניות, מיד אחריו מופיע תיק כסוף של "שאנל" טמון בין רגליה של דוגמנית במכנסי ג'ינס, ואילו בעמוד הכפול של "פראדה" שוכבת פרקדן הדוגמנית הרוסייה סאשה פיווברובה, עירומה בין עשרה דגמי תיקי הניילון החדשים של המותג, תמונה המדגישה ביתר שאת את המסר: התיק חשוב יותר מהבגד.
ולמה לא, בעצם? בתי האופנה שסובלים מביקורת תמידית על כך שהם מייצרים טווח מידות מצומצם, מצליחים באמצעות האקססורי הזה להגיע ללקוחות רבות שמעוניינות לאמץ סטייל נוצץ אך אינן יכולות להשתחל לשמלת פראדה במידה 36. כמו נעליים, גם תיק אינו מצריך פיגורה של דוגמנית, ובניגוד לתחום ההלבשה, שבו טרנדים מתחלפים מדי עונה, רכישת תיק יוקרה היא קנייה בטוחה למספר עונות לפחות.
"נשים מוכנות להשקיע בתיק יותר מאשר בבגדים או בנעליים", קובע דויד רינגלהיים, מנהל מותג "לואי ויטון" בישראל, "ויש לזה סיבה מאוד פשוטה: בתיק הן משתמשות הרבה יותר מאשר בנעליים או בבגד. תיק אפשר לנצל לאורך שנה שלמה - חורף או קיץ".
לדברי המרואיינים בכתבה, אופנת התיקים כמעט שאינה מושפעת מהמגמות השולטות בקולקציות ההלבשה. "אין קשר בין הבגדים לתיקים", חורצת יעקובי. "יש כאלו שרוצות להרכיב לעצמן סט וב'גוצ'י' יש פה ושם מוטיבים שחוזרים בבגדים ובאביזרים, כמו הפרחים בקולקציית הקרוז, למשל. אבל בתצוגה האחרונה של קיץ 2007 לתיקים לא היה קשר לקולקציה. הם משתלבים עם הבגדים ומוסיפים להם, אבל הם לא חלק אינטגרלי מהבגד".
"אופנת התיקים לא מתחלפת מהר כמו הבגדים ולא קשורה אליהם", מחזקת בן - דיין. "היום, למשל, התיקים הגדולים והזרוקים הם אופנתיים, ואילו בתחום ההלבשה שולטות הגזרות הקלאסיות והאלגנטיות. יש מודלים שממשיכים מעונה לעונה כמו 'פדינגטון' של 'קלואה' או 'וורק' של 'בלנסיאגה', שהם בסט סלרס עולמיים, במקביל למודלים חדשים שנכנסים לשוק".
רינגלהיים מסביר כי חברה צריכה להיאחז בעוגנים קלאסיים. "אם הייתי מחזיק רק תיקים אופנתיים, הייתי סוגר את העסק מזמן", הוא מבהיר. "חברה חייבת להישען על דגמים קלאסיים מלפני 80 או 100 שנה. אנשים אוהבים פריטים קלאסיים, וגם אצלי, למזלי, יש ביקוש לדגמים קלאסיים של 'לואי ויטון'".
למזלם של בתי האופנה, ישנן לא מעט לקוחות בעולם שמוכנות להוציא סכומי כסף גבוהים בעבור תיק אופנתי. "אני בדיוק ב'הרודס', במחלקת התיקים", מודיעה לי בשיחת טלפון הדר טייג, אשת חברה ידועה ומנהלת פרסום במגזין "אטמוספרה". מאז פגשתי את טייג לראשונה לפני ארבע שנים, מעולם לא נתקלתי בה אוחזת באותו תיק.
היא מחזיקה באוסף תיקים גדול ומרשים, רובו בטעם טוב, אותם היא מתאימה להופעותיה הגרנדיוזיות ברחבי תל אביב. רק מקולקציות 2006, היא מספרת, יש לה לפחות עשרה דגמים חדשים. "תיק זה כמו תכשיט עבורי, אבל לא כזה שאני אפחד להוציא מהכספת", היא מסבירה. "אני חולה על תיקים והם מציגים את מצב הרוח שלי באותו רגע".
מה המותג האהוב עלייך?
"אני אוהבת את 'ויטון', 'גוצ'י' והכי את 'פנדי'. יש לי בארון תיק של 'פנדי' שרכשתי לפני עשר שנים באמסטרדם, ועד היום, בכל פעם שאני יוצאת איתו, אנשים עוצרים אותי ושואלים איפה קניתי אותו".
מהיכן הגיע הפטיש הזה לתיקים?
"תיק הוא פשוט מאוד נעים לעין. כשאני מסתכלת על אישה, הדבר הראשון שאני מבחינה בו זה התיק שלה, ודרכו אני יודעת עליה הכול. כמו שגבר אוהב לראות בחורה יפה, אני אוהבת לראות אישה עם תיק יפה".
הלגיטימציה שניתנת בימים אלו על ידי התקשורת לשחרר סכומים אסטרונומיים בעבור תיק, הקפיצה גם את שוק התיקים בישראל. היום, כדי לרכוש תיק יוקרה, תיאלצו להיפרד מ - 2,500 עד 25 אלף שקל לתיק, כאשר הממוצע נע בין 6,000 ל - 9,000 שקל ליחידה. דגם "פדינגטון", למשל , עולה ב"אמור" 7,999 שקל, 500 שקל פחות מדגם "וורק" של "בלנסיאגה" ו - 2,500 שקל פחות מדגם "ספיי" החם של "פנדי". תיקים של מעצבים ישראלים בקושי יחצו את ה - 2,000 שקל לתיק, אם בכלל.
גם ההפרדה בין תיקי יום לתיקי ערב שהיתה נהוגה בעבר, היטשטשה ומעניקה לנשים את הלגיטימציה להשקיע בתיק יקר וטוב שישמש אותן מבוקר עד ערב. "היום נשים כבר לא נושאות תיק קטן לערב שיכיל ליפסטיק וסיגריות ותיק גדול לעבודה", מאשרת טייג. "היום את יכולה להסתובב עם תיק גדול גם בארוחת ערב".
מעצבת התיקים דניאלה להבי חולקת עליה: "בעיניי עדיין ישנה הפרדה בין יום לערב: תיק גדול הוא ליום ועם תיק קטן יוצאים בערב. אבל זה נכון שהיום נשים כבר רוכשות תיקים שלא יגבילו אותן לשעה מסוימת ביום".
להבי היא אחת ממעצבות התיקים הבולטות בישראל. היא אוחזת בקהל לקוחות גדול שרואה בעיצוביה הקלאסיים את תמצית האלגנטיות של האישה הישראלית, שלעד תדלג בחן בין הופעה רשמית לזרוקה. "אישה ישראלית לא בוחרת תיק בקלות", היא טוענת. "רוב הנשים הישראליות לא מחליפות תיקים רבים, בעיקר בגלל שהן מתעצלות להעביר את תכולתו מתיק אחד לשני. הן מעדיפות נוחיות ופונקציונליות על יופי".
מה הערך המוסף של תיק בהופעה הכוללת?
"תלוי על מה מסתכלים. אם אדם לבוש בפשטות, תיק יכול להפוך את ההופעה למרשימה יותר. מאידך, אישה יכולה להתלבש מדהים, אבל אם היא תהיה מאובזרת בתיק מכוער או לא מתאים, המראה שלה יהיה מאוד לא מחמיא. בארצות הברית עדיין יש הבדל בין יום לערב, גם מבחינת הלבוש, ובכל זאת, אם פעם אנשים היו יוצאים לתערוכה במיטב בגדיהם, היום ניתן לצאת לתיאטרון גם בג'ינס, כך שאם אתה מצויד באביזר יקר, הוא יבלוט וישדרג את ההופעה. גם ג'ינסים יוקרתיים באלפי שקלים שמבחינים בהם מרחוק, ייראו הרבה יותר מגניבים אם תצרף אליהם תיק טרנדי של 'קלואה'".
נא להמתין לטעינת התגובות
