ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » תיירות בארץ

כשגלילי פוגש את המדבר

הוא ייסד את הסיירת הירוקה ומאז שפרש הוא מדריך טיולים מיוחד אל המדבר. סיור עם אלון גלילי שאין אבן או צמח שלא מזכירים לו סיפור

"ידע",‬ אמר פעם איש חכם, "הוא נשק".‬ יש שמנצלים היטב את הידע לכבוש עמדת כוח, להשיג ממון. אחרים מגינים על הידע מפני אנשים אחרים. רק מעטים הם אלה שמוכנים לחלוק בידע. אחד מהם הוא אלון גלילי, איש המדבר. גלילי לא שולף את הידע שלו כנשק. את הידע הרב שלו הוא מתבל בסיפורים ובאגדות, במילים בערבית ובהרבה מאוד דימויים.

בגלל כל זה אני אוהב לצאת עם גלילי לטיולים. הפעם יצאנו לשוטט בין טללים לשדה בוקר ומשם פנינו מזרחה לכיוון ירוחם באזור הנגב התיכון (מפת טיולים וסימון שבילים מס' ‭,15‬ הוצאת החברה להגנת הטבע).‬

אלון גלילי הקים את הסיירת הירוקה ובמשך שנים גם פיקד עליה. עתה הוא מדריך טיולים מיוחדים שהוא בורר לו. גלגלי הג'יפ שנסענו בו נגעו באדמה המדבר. בשולי השביל פגשנו חצב, שעליו הגדולים משתרעים בהרחבה ובולטים בצבעם הירוק במדבר. מקל התפרחת היבש של החצב מתנודד ברוח.

גלילי: "יש חצבים שבכל שנה פורחים במעלה אפרים בדיוק בתאריך 23 ביולי. כבר שנים אני עוקב אחר הפריחה שלהם. אלה מסמנים את הקיץ. עלי החצב עולים אחרי שמקל התפרחת קמל. בתולדות המלחמות מספרים על חיילי הצבא הטורקי שהיו מצטיידים בעלים או בגלדים

של בצל החצב, שהחומצה שבו יכולה להמיס אפילו סלע, כדי שאם ייפצעו הם יוכלו לצרוב בעזרתו מיד את המקום.

"הצמח היה מכווץ את כלי הדם ומונע דימום ארוך. האגדה גם מספרת שיהושע בן נון 'חילק' את הארץ בחצבים, ובאמת עד היום נחשב החצב כמסמן חלקות חקלאיות כי מרגע שהוא נקלט באדמה, קשה מאוד לעקור אותו. בחורף שולח החצב את עליו הגדולים הירוקים, והבצל שולח את החומצה דרך העלים כדי שאף בעל חיים לא יעז לנגוס בהם. כשהעלים גומרים לפרוח בירקותם, כמות הרעל בהם יורדת, ואז יכולים בעלי החיים לטעום מהם".

אנחנו ממשיכים מצומת טללים דרומה, ובכביש 40 פוגשים כמה חוות בודדות: חוות מתנת המדבר, אחריה חוות קורנמל, ואחריה חוות נאות. אבל אנחנו לא נעצרים כי אנו בדרכנו אל עץ החרוב הענק. לעץ החרוב אפשר להגיע במסע רגלי קצר. אם עוצרים בכביש 40 ליד אבן דרך 142 והולכים ברגל מזרחה, רואים את צמרתו.

הסיפור של עץ החרוב העתיק (טאריק אום חרובה) כאוב, אך בסופו הפי אנד. עץ החרוב הענק ניצב מאות שנים בערוץ הנחל, שהוא אחד היובלים של נחל בוקר. מי השיטפונות והרוחות העזות לא יכלו לו. אבל בשנת 1977 פגע טרקטור בקו הנפט העובר בסמוך, וסילון אדיר של הנוזל השחור הותז ישירות על עץ החרוב העתיק. 200 קוב נפט גולמי ירדו על העץ האומלל, עץ נאה וכה נדיר במדבר. זה כמעט היה סופו.

עליו החלו לנשור והכתם השחור התפשט על גזעו. אוהבי המדבר כבר ביכו את מותו. גלילי ואנשיו טיפלו בעץ בציוד מיוחד, וכמויות מים שטפו את העץ. נדמה היה ששום דבר כבר לא יציל את העץ. אבל לפעמים מתרחשים נסים, או לפחות צירופי מקרים שסופם טוב.

עץ החרוב העתיק ניצל בזכות נקמה. וזה הסיפור. בדואים שחיו בסביבה גידלו קנאביס. מכיוון שהם לא היו מחוברים למערכת השקיה, הם היו מתגנבים בלילות ומתחברים בחיבור פיראטי לקו המים כדי להשקות את הצמחייה הלא חוקית שלהם.

השילטונות גילו את גניבת המים, חיסלו את השדה, וכנקמה חיבלו הבדואים בצינור המים. רצה הגורל והצינור היה סמוך לעץ החרוב, והמים זרמו וזרמו ומצאו את דרכם אל העץ שקיבל כמויות אדירות של מים. עדיין לא ברור אם העץ השתקם לגמרי, אבל הוא עדיין נראה מרשים בערוץ הנחל.

ליד העץ משתרע המתנן. בימים אלה מתברך השיח בפריחה נאה. מהמתנן אפשר לעשות חבלים חזקים כדי לקשור בהם את שולי האוהל, את הגמל ואת הציוד על גבו.

ממש ליד, בערוץ הנחל, צומח הרותם המדברי. פרחיו לבנים וקטנים ויש לו תפקיד חשוב בחיי האהבה של הבדואים.

גלילי מספר: "אם עבר בחור ליד אוהל השבט השכן, וראה והנה נערה נאה, עיניה בורקות, מסתובבת ליד האוהל, לבו פרפר בקרבו ויצא אל הנערה. מיד ניגש אל הרותם וקשר קשר בענפיו בסביבת האוהל. עם בוקר הלך חרד לעבר השיח. ראתה הנערה את קשר האהבה ופרמה אותו, סימן שאפשר לבוא ולדון עם האב על תנאי החתונה. והיה אם נותר הקשר, ייאלץ הבחור לחפש לו נערה אחרת לקשור בה קשר של אהבה".

כך אנו נעים במדבר. כל אבן וכל צמח מפעילים את מעיין הסיפורים, העצות והטיפים של גלילי. למשל, עלי הפרקרק. גלילי: "תוסיפו טיפה של מים וקחו חופן עלים. שפשפו את הידיים בעלים ויש לכם סבון נפלא, מחטא, ואפילו כזה שמותיר אחריו ריח נעים".‬

אלון גלילי עורך סיורים מיוחדים במדבר, ‭.052-2706199‬

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...