ריקי בן - ארי הלכה לעולמה
איתי יעקב מספיד את אחת מהדמויות החשובות ביותר של עולם האופנה הישראלי, שנפטרה ממחלה
איורים אלו צדו את עינה של יהודית חנוך, כתבת האופנה דאז של "מעריב", והיא הזמינה את בן - ארי לאייר את מדור האופנה בעיתונה. שיתוף פעולה זה נמשך כעשור, עד 1965, אז הוצעה לבן - ארי עבודה כמתאמת אופנה של "אקרילן", אחד המפעלים המובילים לייצור סיבים סינתטיים בארץ. במקביל לעבודתה זו, שימשה בן - ארי כיועצת אופנה של מרכז האופנה במכון הייצוא. בתפקיד זה העניקה ייעוץ בענייני עיצוב למרבית יצרני האופנה בארץ.
באותן שנים החל מרכז האופנה לפרסם תחזיות אופנה בינלאומיות ליצרנים ומעצבים, והטיל על בן - ארי את תפקיד מרכזת המידע והמאיירת. כך החלה ריקי מסעות על קו תל אביב - פריז, שם ביקרה בכל התערוכות המקצועיות החשובות ובכל מרכזי המידע בנושאי אופנה.
באחד מביקוריה במרכז התחזיות העולמי "Wool Center" שבפריז, הציגה את התחזיות שאיירה עבור מכון הייצוא ובו במקום קיבלה הצעה מפתה לעבור ולעבוד עבורם. העבודה ב - "Wool Center" היתה מרתקת. לצידה של בן - ארי עבדו המעצבים הנודעים סוניה ריקל וקרל לגרפלד.
בן ארי החלה לעבוד במקביל ב - "Promostyl", מרכז תחזיות האופנה היוקרתי. שותפתה לעבודה הייתה פופו מורני, שעסקה בעיצוב בגדי ים. איוריה הופיעו במגזינים "Marie Claire" ב-"Herald Tribune" וב- "Sunday Time's", שם חברה לסוזי מנקס, אז כתבת ה"טיימס" הלונדוני וכיום עורכת האופנה של "אינטרנשיונל הראלד טריביון". אליה היא הצטרפה גם לתצוגות החשובות בפריז. בערב הגאלה האחרון של שנקר שהתקיים במאי האחרון, נערך בין השתיים מפגש מרגש לאחר שנים בהן לא ראו האחת את השנייה.
ריקי בן - ארי בשעת עבודה. צילום: אילן ברונר אילן ברונר
איור אופנה של בן - ארי ל"סגנון" ריקי בן ארי
"היא היתה אחת המאיירות הטובות בעולם, וגם התייחסו אליה ככה", מספרת מעצבת האופנה תמרה יובל ג'ונס. "כשעבדה ב – 'Promostyl' היא היתה יותר ממאיירת. היה לה חוש קליטה ותרגום יוצא מן הכלל של הדברים. והיה לה את זה בגדול".
"קשה לי להספיד אותה", אומר מעצב האופנה גרשון ברם, שהיה חבר קרוב של בן - ארי מתחילת שנות השמונים. " היא היתה עבורי כספר, ספר מלא של אופנה. אני זוכר שכשהייתי הולך איתה בפריז, כולם היו עוצרים אותה ומחמיאים לה על עבודתה".
אך בן - ארי לא הסתפקה באיור. היא עבדה גם כמעצבת עבור מפעלי אופנה מקומיים כמו "בשן" לבגדי ג'ינס ספורטיביים, "כיתן" ו"משכית"- שם עיצבה לצד פיני לייטרסדורף שמלות כותנה מקוריות, משולבות ברקמה ועבודות יד.
כשחזרה ארצה בשנת ,1991 השיקה בוטיק בארץ, נכשלה בניהולו ובמקביל הוזמנה לתכנן מותג חדש
ל"המשביר לצרכן" בשם "קורקט." במשך ארבע שנים עיצבה למותג, אך כשהוחלפה ההנהלה, פוטרה ונותרה בחובות. "התרסקתי התרסקות כלכלית אדירה שהביאה גם לירידה נפשית וגופנית," סיפרה לי בשיחת טלפון לפני שנה.
לפני כשנה וחצי היא שבה לאייר עבור עיתוני אופנה, הפעם ב"סגנון" – מוסף הסטייל של מעריב. העבודה בסמוך אליה, היתה אחת החוויות המעשירות שזכיתי לחוות. הידע, המקצוענות והסיפורים הרבים, היו שיעורים שלא ניתן לרכוש באף מוסד להשכלה גבוהה.
ביום רביעי הבא, יוקדש מוסף "סגנון" של מעריב לדור המייסדים של תעשיית האופנה המקומית. בן - ארי הייתה אחת מ - 14 הנבחרים. צילום הידוקן המקסים שלה שיתפרסם באותו גיליון ובתערוכה שתתלווה אליו במסעדת "גבריאל", יהיה מחווה אחרונה לאחת האושיות הבכירות שידע עולם האופנה הישראלי. יהי זכרה ברוך.
ריקי בן - ארי. צילום: יונתן שאול יהונתן שאול
נא להמתין לטעינת התגובות
