נצרת חוגגת בסימן שאלה
האוויר צלול, היופי מתפרץ, הבקלאוות מתוקות ובחג המולד תמיד שמח. אבל בימים רגילים נצרת שוממה מתיירים והתושבים מתגעגעים לזמנים הטובים. האם יש פתרונות באופק? כנען ליפשיץ סייר בשטח
מהר מאוד התברר שהנסיעה אינה אלא סימן מבשר לזיגזוג המוניציפלי בין מגוון התוכניות שמסתובבות ביחס לעיר - תוכניות שחלקן מנותקות ואף סותרות. אפשר להתנחם בכך שנצרת יפה כל כך, שנראה שגם חרף כל הסכסוכים הפוליטיים וההזנחה שמעכבים את פיתוחה, יש לה סיכוי טוב לקום בעתיד כעוף חול תיירותי.
בחג המולד, היופי הנצרתי מתפרץ באוויר הצלול של העיר בצורות רבות: תהלוכת צופים שמזכירה קצת את הקרנבל בריו דה-ז'נרו, זיקוקין די-נור כה מרהיבים שהם מעניקים תחושה של מסע בחלל, ומאות תיירים מכל קצוות תבל, שממלאים את הרחובות בצלילי שפותיהם הזרות.
נצרת עצמה, בעיקר בחג המולד, נראית כמו פראג ים-תיכונית, ובשעות אחר הצהריים סמטאות האבן שקטות ואפופות קור גלילי. בניגוד למה שהמטייל הישראלי התרגל למצוא בערים ערביות, נצרת נקייה למשעי, מסודרת ומטופחת - ממש כמו עיר עתיקה באירופה.
מה שלא אירופי בה, הם האנשים. העוברים והשבים מברכים את המטיילים ב"חג שמח", הרוכלים ידידותיים לכל, ושמחים לכוון את המון המטיילים האובדים בנבכי עירם.
אך מאחורי החיוך מסתתרים קשיים רבים. המלון הוותיק בעיר עומד נטוש, משכן ליוני סלע. המלונות הנותרים נאבקים לשרוד, ובתי עסק רבים גוועים בזה אחר זה. זרימת התיירים המסיבית של שנים עברו היא כעת רק חלום רחוק.
מתברר שהמגירות של פקידי התיירות מלאות עד להתפקע בתוכניות לשיפור המצב. הן מתחילות במיתוג אינטנסיבי של העיר למשיכת צליינים, ממשיכות דרך בניית רכבל חינם, ומגיעות עד התניית כניסתם לעיר של אוטובוסים בתשלום. דבר מאלה אפילו לא קרוב לשלבי ביצוע, כיוון שיש ספקות באם מדובר ברעיונות מוצלחים.
להבדיל, אין בנצרת כמעט איש שלא מאמין בשיתוף פעולה עם הרשות הפלשתינית - מהלך שנתפס כצעד מובן מאליו, שישמש כמכפיל כוח טבעי. אחרי הכול, לא צריך להיות מומחה בתיירות כדי להבין
שר התיירות, יצחק הרצוג, התייחס בראיון עם nrg מעריב לאפשרות לשיתוף אזורי בתחום התיירות, והזכיר שישראל הסכימה שלא לחבל בתיירות בגדה המערבית, להתיר לרגל חג המולד מעבר של ערבים נוצרים לבית-לחם, ואף להפעיל הסעות.
בכל הנוגע לעידוד יזום של פרויקטים תיירותיים משותפים, מדבריו של השר מתברר שתרומתו היחידה של משרדו לנושא, מסתכמת בתמיכה בפעולותיו של ארגון לא ממשלתי שוודי, המכונה NIR.
בנוסף עדכן השר הרצוג, שבימים אלה הוא שוקד על הקמתה של ועדת היגוי מרכזית לפיתוחה של נצרת, שתעבוד עם הרשות לפיתוח הגליל. בדבריו, לא שכח השר להתייחס לצורך שבמימון פיתוחה של נצרת מטעם "פרנסי העיר".
אבל דיבורים לחוד ומדיניות לחוד. מדברים שנשא ראש עיריית נצרת, ראמז ג'רייסי, במהלך הכנס, עולה ההרגשה שהוא לא ממש מרוצה מקצב ההתקדמות האיטי לקראת שיתוף פעולה תיירותי עם מדינות האזור, אם בכלל. ג'רייסי מדבר על פוטנציאל משיכה של כ-40 מיליון תיירים בשנה, ומושך חזק לכיוון כנסים בינלאומיים, שישתפו את ירדן ואת הרשות הפלשתינית ברשת התיירות.
"אני לא מתחרה בבית-לחם", אמר ג'רייסי, "להיפך, לנו יש עניין לחזק אותה, כי ככה נחזק את המעמד שלנו: מי שיבוא לבית-לחם יבוא גם לנצרת, ואם התיירים יוכלו לבוא גם לשם וגם לפה, הם יבואו יותר". אגב, גם שר התיירות הרצוג אמר שישמח לבקר בבית-לחם בבוא העת.
מכל מקום, בכל הנוגע למצבה של נצרת כאן ועכשיו, קל לראות שהעיר זקוקה לחיזוק דחוף של מעמדה. ערמות הפסולת התעשייתית הנראות בדרך להר הקפיצה המרשים לא משאירות ספק בעניין.
אך באיזה מימון? ג'רייסי הדגיש שהוא רק הזרוע המבצעת. בלי מימון, לא יהיה פיתוח. שר התיירות, לעומתו, דיבר על כוונתו לפנות ל"פרנסי העיר" ולעזור. בינתיים, במסעדות ובקונדיטוריות עתירות הכנאפה והבקלאווה, הפזורות במרכז העיר, עוצרים את הנשימה ומחכים לימים הטובים.
נא להמתין לטעינת התגובות
