יאללה, סולחה?
חשבתם שבעלי מסעדת "אבו שוקרי המקורי" אחראי להצתת המסעדה בעלת השם הזהה באבו גוש? אז זהו, שטעיתם בענק
את קלטת האבטחה של הצתת מסעדת "אבו שוקרי המקורי" קיבל סמיר עבד א - רחמן (או סמי בפי הלקוחות) מלא אחר מאשר סובחי עבד א - רחמן ממסעדת "אבו שוקרי המקורי" (והם גם מי שהתקשרו לסמי, והודיעו לו שהמסעדה עולה בלהבות) - דבר שמעקר את הטענה שלפיה הוא כביכול מי שבעצם יזם את ההצתה. בקלטת, אגב, נראים שלושה בחורים צעירים מגיעים אל המסעדה, כשהם נושאים בידיהם ג'ריקנים של דלק, שופכים אותו בפתח המסעדה, ומבעירים אותה. אפילו את השלט מחוץ למסעדה הם שרפו.
גם רושדי עבד א - רחמן, בנו של סובחי, הנשוי לבתו של סמי, מכחיש בתוקף: "תשמע, כל היום אנשים נכנסים לכאן, ומשגעים אותנו על הסיפור הזה. כל הזמן שואלים אותנו אם זה אנחנו, אבל זה שטויות. אני חושב שזה צד שלישי שמנסה לסכסך בינינו. בסופו של דבר אנחנו אותה משפחה, וכל אחד מקבל את הפרנסה שלו: הוא עובד ואנחנו עובדים. תאמין לי שלא חסרה פה עבודה".
רגע לפני הסקירה ההיסטורית של המאבק, רצוי להבהיר דבר אחד: אף אחד מבין בעלי המסעדות הוא לא באמת אבו שוקרי האמיתי. הוא עזב את הכפר בשנת 1994, והשאיר את המסעדה מאחוריו.
אחרי שסיימנו עם זה, אפשר להמשיך הלאה: מצד שמאל של הרחוב ניצבת מסעדת "אבו שוקרי המקורי" של סמי, ומצד ימין מסעדת "אבו שוקרי המקורי" של סובחי. שני הבעלים טוענים שאת המתכון הסודי לחומוס הם קיבלו מאבו שוקרי המקורי האמיתי, לפני שעזב את אבו גוש, והם - הם יורשיו החוקיים.
עד לפני שלוש שנים היו השניים שותפים, ועל פי האגדה, באחד הבקרים התעורר סמי וגילה כי סובחי פתח מסעדה חדשה ממש מול, קרא לה גם "אבו שוקרי המקורי", ואף תלה בכניסה שלט גדול: "עברנו". כמה חודשים חלפו, ובית המשפט דרש מסובחי להוריד את השלט המטעה.
הוא אמנם הוריד את השלט, אך החריף את המאבק, והעמיד מלצרים מחוץ לדלת שניסו לפתות לקוחות אל מסעדתו.
בתגובה תלה סמי את השלט "מספר 1, היזהרו מחיקויים", והורה למלצריו
וכאן נרשם טוויסט נוסף בעלילה: השניים קרובי משפחה בכל קונסטלציה אפשרית. סמי נשוי לאחות של סובחי, וסובחי נשוי לאחות של סמי. הבן של סובחי, כאמור, נשוי לבתו של סמי. אה כן, ודבר נוסף: אבא של סובחי ואבא של סמי אחים. על המשפחה, טוענים השניים, הסכסוך בן שש השנים בינתיים לא משפיע.
וכך נוהג כמעט כל מי שמגיע לאבו גוש בפעם הראשונה: מהרגע שבו הוא עולה לכביש המוביל לשתי המסעדות במרכז הכפר, מתעוררת הדילמה הקשה. מצד ימין: נציגי אבו שוקרי המקורי מתקרבים במבט מזמין ומצביעים על שולחן פנוי. מצד שמאל: עומדים המלצרים של אבו שוקרי המקורי השני על המרפסת ומנפנפים במרץ בידיהם. דילמה לא פשוטה לכל הדעות. והלקוחות? יש מי שעומדים ומחככים בפדחת דקה או שתיים עד שמחליטים, ויש מי שנכנסים בצעד בוטח אל אחת המסעדות.
אז מי שרף את המסעדה? קשה לדעת. "אין לי מושג מי עשה את זה, באמת אין לי מושג", אומר סמי. "אין לי אויבים בכפר, ואני בן אדם שלא עשה אף פעם רע לאף אחד".
יכול להיות שלסובחי פשוט נמאס מהתחרות?
"מה פתאום, יש גבול לתחרות. אני חושב שהכפר הזה הולך ונהיה אלים יותר. בגלל זה גם נמאס לי מהמקום הזה, ואני עובר למקום אחר, לרחוב השלום, שבו שקט יותר וגם השם מתאים. שם אני לא אריב עם אף אחד על לקוחות, ולא יהיה לי בלגן, כי הסיפור הזה לא נגמר.
רק לפני שלושה חודשים קם כאן עוד מישהו לידנו ופתח עוד מסעדת אבו שוקרי. ישר לקחתי אותו לבית משפט, והוא נאלץ לשלם 100 אלף שקל פיצויים והוצאות משפט. כמה ימים אחרי זה הגיע הבן שלו לכאן, התחיל להרביץ לי, ופצע אותי. אתה מבין? פתאום כל אחד רוצה להיות אבו שוקרי".
ואיך היה הטעם של החומוס?
"עזוב אותך, יש רק חומוס אבו שוקרי אחד. רק לפני כמה חודשים השתתפתי בתחרות החומוס הכי טוב בעכו, ולקחתי מקום שני. איזה מקום לקח זה כאן ממול? ישר העיפו אותו מהתחרות. אני לקחתי מקום שני רק כי את המקום הראשון נתנו למישהי מעכו, כי לא היה להם נעים. תאמין לי שכולם יודעים שאין על אבו שוקרי".
בדרך החוצה מרחוב המריבה, שלושה מטרים מהשלט המפויח של אבו שוקרי, ממוקמת המכולת של אבו מוסה. כבר יותר מ - 20 שנה הוא עובד כאן, ולרעש הקבוע שעושים השכנים הוא כבר התרגל. אילו שאל אותו מישהו, אז הוא היה מספר שלדעתו כל הסכסוך הזה מכוון.
המשפחה עלתה על דרך מצוינת לעשות קצת יחסי ציבור מוצלחים, ומאז היא לא מפסיקה, אומר אבו מוסא. גם לו עצמו שרפו את המכולת לפני 12 שנה. למה? אין לו מושג. גם שני כלי רכב שרפו לו לפני כמה חודשים, במהלך הבחירות לראשות המועצה. "יש אנשים טובים ויש אנשים רעים", הוא מסכם את הסיטואציה. "הרעים שרפו לו את המסעדה, ועכשיו הוא גם עושה מזה קצת ביזנס".
נא להמתין לטעינת התגובות
