בן לוקח בת
אם גם הילד שלכם מתמסר כבר שנים לכדורסל בעוד שאחותו מדלגת בין חוגים שונים מבלי להתמקד באחד מהם, אל תדאגו, הם לא לבד. מתברר שבנים נוטים להתמיד בתחביביהם יותר מבנות
לעומתי, רבים ממכריי הגברים לא נטשו עד היום את כלי הנגינה מתקופת ילדותם, וגם אם לא הפכו את אלה למקור פרנסה, הם עדיין בשימוש. כשהבחנתי לאחרונה שגם שני בניי ממשיכים לדבוק בחוגים ובתחביבים שלהם, ולא תמיד בשל הצלחה מופלגת דווקא אלא סתם מכוח אנרציה כלשהי, התחלתי לתהות: האם משהו במבנה הנפשי הגברי מכתיב את האמביציה לטפח תחביבים ולהתמיד בעיסוקיהם? ויותר מזה: האם יש בהתנהלות זו רמז לבאות, לכך שגברים הם אנשי קריירה מוצלחים יותר?
הנשים שאליהן הפניתי את השאלה, היססו והתלבטו בתשובותיהן וחלקן אף התקוממו על ההשערה הפרובוקטיבית.
יולי מרדכי, בעלת מרכז לאמנויות "קשת" בירושלים המקיים חוגים לכל הגילים, מודה שהיא אכן מזהה מגמה כזאת. לדבריה, עד גיל 12 מספר הבנים והבנות המשתתפים בחוגים הינו זהה פחות או יותר, אם כי קיימת חלוקה לחוגים "גבריים" כמו קפוארה ו"נשיים" כמו ריקוד.
"מעל גיל 12 אני רואה שבנים נרשמים פחות לחוגים, אבל נדמה שהם מתמידים ועקביים יותר. בנות רוצות להתנסות בהרבה דברים ונוטות להתלהב ולהתקרר מהר יותר, בעוד שבנים הם לרוב פחות רגשיים ויודעים בדרך כלל מה הם רוצים.
"קורה לי הרבה שבן מתקשר להירשם לחוג מוזיקה או ריקוד והוא כבר יודע שירצה לעסוק בכך בעתיד, ואפילו שואל כמה שיעורים הוא יצטרך לקחת כדי להגיע למטרה ספציפית. מבת אף פעם לא שמעתי שאלות כאלה. בנות מתעניינות יותר באווירה, במקום. הן רוצות לדעת האם יש ילדים בגיל שלהן, האם המדריכה טובה. בנים מעוניינים לדעת איך החוג יכול לקדם אותם".
אורנה פולק מהוד השרון, אמא של נטע בת ה-20 וגלעד בן ה-16 לא הבחינה בהבדלים משמעותיים בין הבן לבת בנוגע להתמדה בחוגים. "שניהם השתתפו בחוגים לדרמה והפסיקו, אבל אחר כך בחרו בתיכון במגמת תיאטרון", היא מספרת. "שניהם גם הלכו לתנועת נוער, הגיעו להדרכה והתמידו בכך. גלעד אומנם הלך גם לחוגים שהחברים שלו השתתפו בהם כמו ג'ודו וסיף, אבל הוא לא התמיד בהם יותר ממה שנטע התמידה בבלט, למשל".
מה שכן מצא חן בעיני גלעד, שאובחן כמחונן, היו חוגי ההעשרה במדע ובחשיבה יצירתית. "הם מאוד אתגרו אותו והוא היה מוכן להשקיע בהם", מספרת פולק, ומגלה כי "מגיל שמונה הוא משתתף במועדון של 'מבוכים ודרקונים' (משחקי חשיבה המפעילים את הדמיון, ע"כ), שלא ראיתי בו בנות".
גם חגית (שם בדוי, השם האמיתי שמור במערכת), אם לבן 12 ולבת עשר, טוענת שהאמירה כי בנות
"הרגישות של הבנות לא תמיד מסרסת, להפך, היא יכולה לייצר רבגוניות שמובילה לצמיחה אישית", היא אומרת. "הבת שלי, למשל, לומדת תחומים שונים של אמנות שמשתלבים זה בזה. אי אפשר לומר על הבן שלי שהוא לא רגיש, אבל זה נכון שהוא מעדיף להמשיך במסגרת המוכרת ולא לנסות דברים חדשים. דווקא בגלל זה אני לא דואגת לו. הבת, לעומתו, מגיעה לצמתים ומחפשת את עצמה וזה יותר קשה לה וגם לי, כי היא צריכה יותר תמיכה. היא שואלת המון שאלות קיומיות שהבן לא מתחיל לשאול אפילו, היא עסוקה בעתיד, בלבנות את החיים שלה. הבן יבחר את דרכו בזכות ההתמדה הרובוטית כמעט, ולא כי תכנן אותה בכובד ראש".
- האם מישהו מביניהם הוא הישגי יותר מהאחר?
"אין ספק שהבן תחרותי והישגי יותר. הבת לא מסתכלת לצדדים, לא משווה את עצמה לאף אחד וזו תכונה נפלאה בעיניי".
"הסוציאליזציה הכללית מכוונת לכך שבנות הן פחות הישגיות מאשר בנים", אומרת פרופ' רחל הרץ-לזרוביץ' מהחוג לחינוך באוניברסיטת חיפה. "אפשר לראות את העידוד לכך בבית הספר, כאשר המורה תכתוב בתעודה של הבת שהיא ילדה נעימה שעוזרת לזולת, ובתעודה של הבן היא תציין שהוא שואל שאלות מאתגרות. בנים, אגב, שואבים הרבה תשומת לב בכל מערכת שהם נמצאים, בשיחות בכיתה הם הראשונים שמדברים והם גם אלה שמפריעים יותר.
"באשר לבילוי בשעות הפנאי, מחקרים מראים שבנות מעדיפות קריאת ספרים ובנים מעדיפים משחקי מחשב. בנות צופות יותר בטלוויזיה ומשקיעות יותר זמן בחברות שלהן, ובנים עוסקים יותר בפעילויות בקבוצה גדולה. את ההבדלים האלה אפשר לקחת לכל מיני מקומות, אבל קשה לומר שבנות הן פחות משקיעניות. הסטודנטיות שאני רואה סביבי הן מאוד אמביציוזיות, אבל כאן מדובר בעשירון העליון של הבנות, בקבוצה שמגיעה לאוניברסיטאות. מה קורה לכל השאר? קשה לומר".
אלא שבבגרותם של הבנים והבנות, המגמה די ברורה: בשוק העבודה הבנים ממוקדים ומשקיענים בעוד שלבנות לוקח זמן למצוא את עצמן. "הנתונים מראים שנשים עוסקות במגוון רחב של מקצועות ומנסות את כוחן בכל מיני עבודות, בעוד שהגברים מתקדמים יותר באותה עבודה", מסבירה פרופ' הרץ לזרוביץ'. עד כמה מידת ההשקעה בחוגים רומזת לבאות? לדברי מרים שכטר, הממונה על שוויון בין המינים במשרד החינוך, כשמפשפשים בעברן של נשים מצליחות, מוצאים פעמים רבות שהן היו בילדותן "טום בויס" ושיחקו במשחקים של בנים.
"האיכויות והחוזק שהן סיגלו לעצמן עזרו להן להצליח בהמשך", היא מסבירה, "כי העיסוק בספורט ובמשחקי המחשב דורש תכונות של התמדה, חריצות ומוכנות להשקיע. כשאת שולחת ילדה לקורס שחייה, גם אם היא לא תהפוך לשחיינית, היא תלמד להשקיע ולא לוותר לעצמה, ואלה מיומנויות שמאוד חשובות לעתיד כאישה פורצת דרך".
גם ורד ליון ירושלמי, דוברת החברה למתנ"סים, סבורה שאופי ומהות החוגים יכולים לקבוע את מידת ההצלחה בהמשך: "אין ספק שהספורט התחרותי מלמד מגיל צעיר ערכים שמאוד יכולים לעזור בעתיד, כמו הישגיות ודבקות במטרה, וגם כבוד ליריב, סובלנות ועבודת צוות". עם זאת, לדעתה התייחסות רצינית לחוג מסוים ורצון להשקיע בו, אינה קשורה לג'נדר, אלא להחלטה אסטרטגית של ילד להתמקצע בתחביב שלו, לעומת ילד אחר שרואה בחוג כיף ובילוי בחברותא.
"ילדים שמשחקים בנבחרות או מנגנים בתזמורות, מייחסים לכך חשיבות רבה יותר מאשר ללימודים, זה חלק מאוד משמעותי מסדר היום שלהם", היא אומרת. "אני לא כל כך רואה הבדל בין בנים לבנות, אבל עובדה היא שהליגות בתחומי הספורט הפופולרי כמו כדורגל, כדורסל, טניס, שחייה או אמנויות לחימה, שבכל אחת מהן יש למעלה מ-4,000 ילדים, מאוכלסות לרוב על ידי בנים. מדובר באימונים במסגרת ליגה תחרותית לכל דבר, שדורשים השקעה של שלוש פעמים בשבוע לפחות בנוסף לחוג עצמו. בגילאי 14 ומעלה מדובר באימונים אינטנסיביים אפילו יותר: אימון בן שעה וחצי עד שעתיים, כארבע עד חמש פעמים בשבוע.
"כמובן, המסגרות האלה קיימות גם במקצועות ה'נשיים' כמו בלט, ג'ז והתעמלות קרקע, אבל בהיקפים קטנים יותר. יש גם כדורסל וכדורגל נשים, אבל אנחנו יודעים שנשים במקצועות הללו הן מיעוט.
"בקרב המד"צים (מדריכים צעירים, ע"כ), לעומת זאת, יש רוב ברור של בנות. ככל שהגילים מתקדמים יותר, כך רואים יותר מדריכות ממדריכים, כי שם אין קטע של תחרותיות, אלא יותר של אכפתיות ונתינה ובנות כנראה מנתבות את עצמן לתחומים האלה. אין ספק שבנות מקבלות את המשוב שלהן מהפעילות החברתית שלהן".
אכן, הפסיכולוגית הפמיניסטית קרול גיליגן, מצאה שבנות בגילאי 11 או 12 התבלטו כתלמידות מצוינות, ויתרו עם השנים על השקעה בלימודים והפנו את האנרגיות שלהן ליצירת קשרים חברתיים ולהעלאת הפופולריות.
"גם האקדמיה משדרת מסר שנשים לא יכולות לאייש משרות נחשקות", היא אומרת, "רק עשרה אחוזים מסגל המוסדות להשכלה גבוהה בארץ הם נשים. זה המצב גם בבנקים ובחברות כלכליות ובפוליטיקה ובנות מפנימות את המודל הזה. הן מקבלות מסר שאי אפשר גם להצליח וגם להיות אמא טובה ואישה טובה. אנחנו, הנשים שהצלחנו בכל אלה, מעטות מאוד, ובהחלט לא היה לנו קל".
גם שכטר מאמינה שאם קיימים הבדלים בין בנים לבנות בהשקעה ובמוטיבציה להצליח, הם נובעים מהבניה חברתית: "ההבניה הזאת מתחילה עוד ברחם, ביחס של האם לעובר כאשר היא מגלה את מינו. אני באה מתחום הפסיכולוגיה והייעוץ, וידוע שציפיות מגשימות את עצמן. ייתכן שיש הבדלים מולדים, אבל רוב דפוסי ההתנהגות נובעים מסוציאליזציה, בעיקר בחברה הישראלית המצ'ואיסטית.
"גם בתרבות היהודית כל נושא המשפחה הוא מאוד חזק ומקובע. לכן נשים רואות חובה להקדיש זמן לבית ולמשפחה על חשבון הקריירה, ולכן מבנות מצפים לפחות הישגיות והאמהות משתפות עם זה פעולה ואפילו מזהירות את הבנות מפני אתגרים קשים מדי. הבנים הם יותר תחרותיים, כי אנחנו מצפים מהם להיות כאלה. אנחנו בעצם מוותרים מראש ל-50 אחוז מהאוכלוסייה".
אבל לא מדובר רק בדפוסי התנהגות נרכשים, מתברר שגם כאן הגנטיקה משחקת תפקיד. "המוח הגברי והנשי שווים ב-99 אחוז, אבל האחוז האחד השונה יוצר הבדלים מנטאליים בין המינים שמוכתבים גנטית", אומרת ד"ר ענת ברנע, נוירופיזיולוגית העוסקת בחקר ההבדלים המוחיים בין המינים. "ההבדלים בין המינים, שמתחילים כבר ברחם כתוצאה מההורמונים, באים לידי ביטוי בהתנהגות ובתחומי ההתעניינות".
- מהם מאפייני ההתנהגות?
"באופן כללי ניתן לומר שבנות הן ורבליות ואמפתיות יותר. זה גם נכון שבנות עסוקות יותר ביצירת קשרים חברתיים ושיש להן צורך לחלוק רגשות ולדבר על הבעיות שלהן, אבל גם לבנים חשוב הנושא החברתי, למרות שהאינטראקציה שלהם היא אחרת. בכל אופן, אני לא חושבת שהם יותר מתבודדים מאשר בנות".
- האם נכון לומר שבנים הם ממוקדים יותר ויודעים במה ירצו לעסוק בבגרותם?
"אני מסכימה עם העובדה שההתעסקות האובססיבית של חלק מהבנים במחשבים, למשל, תורמת להצלחה מקצועית בתחום בעתיד, ושאכן משרות בתחומי הטכנולוגיה והמחשבים, שמכניסות היום המון כסף, מאוישות ברובן על ידי גברים. זה כנראה נובע מהיכולת שלהם להתמקד בשאלה תיאורטית ולא להתעניין במה שקורה מסביב. בגדול, אפשר גם לומר שבמתמטיקה נוטים לעסוק אלה שפחות זקוקים לקשרים חברתיים, ולכן העיסוק בו פחות מדליק בנות, אבל מכאן ועד למסקנה שבנות הן פחות שאפתניות ומתמידות, המרחק רב. אי אפשר לומר שבנות הן שטחיות ולא רציניות. באופן כללי, היום ילדים נוטים לפרוש מחוגים. הם פחות סבלניים, פחות רוצים להשקיע ולהתאמן. החיים המהירים הולידו ציפייה לסיפוקים מיידיים, בלי קשר לג'נדר.
"אם בת משתתפת בחוג שמעניין אותה, אין סיבה שתהיה לה פחות מוטיבציה להתמיד, ובבגרותה זה ישתלם לה: בתחום הספרות יש היום עדיפות הולכת וגוברת לנשים, כך גם בתחום התקשורת ובכלל, בעיסוקים שמצריכים אינטראקציה עם אנשים. יש גם הרבה נשים באקדמיה וברפואה, אבל הן תופסות פחות כותרות ומאיישות פחות תפקידי ניהול, כי הן פחות אגרסיביות ומרפקניות. מעבר לזה, אי אפשר להתחמק מהעובדה שנשים זקוקות להמון דבקות במטרה כדי לגדל ילדים ולתמרן בין בית לעבודה, בזמן שגברים פנויים לטפח קריירה ולהתקדם. זה בהחלט לא אומר שהן פחות הישגיות, זה רק אומר שיותר קשה להן להגשים את עצמן".
נא להמתין לטעינת התגובות
