לודה דא!
תשכחו מג'יזל ומחברותיה לסמבה. דוגמניות רוסיות הן הדבר הכי לוהט היום בשוק האופנה העולמי. במסעה של נערה צעירה מסיביר למילאנו מעורבים סוכנים מקומיים, ציידי כשרונות בינלאומיים ומשפחות שרוצות להיחלץ ממעגל העוני. כך פועלת המכונה לייצור הטופ מודל הבאה
דזיהילבה התגלתה בגיל 11 במולדתה בלארוס על ידי טיגרן קצ'טרואן, סוכן מקומי של סוכנות הדוגמניות הבינלאומית IMG Models. לאחר שנה הביא אותה קצ'טרואן אל סנט פטרבורג כדי להתכונן לעתיד הצפוי לה כדוגמנית על בינלאומית. ההכנות כללו בעיקר הכנה פסיכולוגית למנטליות המערבית. שנתיים לאחר מכן חשף אותה לסקאוטרים (ציידי כשרונות) ג'ני רוז ודיוויד קנינגהם, שקפצו מהמטה המרכזי של IMG בפריז למסע בן שבועיים ברכבת הטרנס סיבירית, מנובוסיבירסק שבמזרח ועד לסנט פטרבורג שבמערב, בחיפוש אחר דוגמניות חדשות. הם התלהבו. "יש לה מראה חדש לגמרי", אמרה רוז כשצפתה בסרטון וידאו של הטאלנטית. "אלה פנים שעדיין לא ראינו וזה בדיוק מה שאנחנו מחפשים". החושים החדים של השניים הוכיחו את עצמם: כעבור כמה חודשים השיקה דזיהילבה את הקריירה הבינלאומית שלה בניו יורק.
מתחילת האלף החדש ניכרת השתלטות של פנים מזרח אירופיות בכלל, ורוסיות בפרט, על עולם הדוגמנות: נטליה וודיאנובה (מניז'ני נובגורוד), נטאשה פולי (מפרם), ולדה רוסליאקובה (מאומסק), סאשה פיבווארובה (ממוסקבה) וכמובן דזיהילבה הן הבולטות שבהן. זו הסיבה לכך שרוז וקנינגהם מבקרים ברוסיה פעם בשנה. לראשונה הסכימו שני הסקאוטרים לחשוף את דרכי העבודה שלהם ב"חיפושים בסיביר", סרטה התיעודי המרתק של אמה באוס, שישודר ברביעי הקרוב בערוץ yes דוקו.
רוז, יהודייה חביבה בשנות הארבעים לחייה, מאתרת את הדוגמניות החמות כבר יותר מ - 20 שנה. השוק הרוסי, היא מספרת, הוא מקור בלתי נדלה של פנים ייחודיות, הנוצרות על ידי עירוב בין עמי האזור והמיקום הגאוגרפי שבין מזרח למערב. "הבנות האלה יפהפיות ושונות זו מזו", היא מסבירה ממשרדה בפריז. "אין מראה טיפוסי אחד. הן נראות כאילו באו מעשר ארצות שונות, למרות שכולן מרוסיה".
במיונים שנערכים פעם בשנה היא מגיעה לאחר שקצ'טרואן עשה סינון ראשוני ואיגד עבורה את המיטב. האודישנים נערכים לרוב באולמות גדולים, והבנות מתבקשות לפסוע מולה ומול קנינגהם, שותפה למסע, בהלבשה תחתונה או בבגד ים ובנעלי עקב. כגובה העקבים - כך גובה השאיפות. שני הסקאוטרים בוחנים את מבנה הגוף, הפרופורציות ואת מצבן הפיזי והנפשי של הבנות. "הבנות עוברות מבדקים פסיכולוגיים לגלות אם הן מאוזנות ובוגרות נפשית", מסביר פסקל אלברטיני, מפיק הסרט, שיושב גם הוא בפריז. "בסוכנות לא רוצים בנות משוגעות, כדי לא לפגוע במוניטין הטוב שלה". לא פעם מועמדות פוטנציאליות גם זקוקות לטיפולי שיניים או לעין חדשה, כמו במקרה של ליזה גאלטסובה בת ה
גאלטסובה היא דוגמה נהדרת ליופי שאותו מחפשים רוז וקניניגהם. היא דקה, עיניה כחולות ומלוכסנות, ושיערה שחור-הכל תודות למוצאה המעורב: טטארי, טורקמני ואוקראיני. "אני לא מחפשת בנות יפות", משתפת רוז בשיקוליה המקצועיים. "יש המון בנות יפות שהן לא דוגמניות גדולות. לי חשוב לחפש את הדבר המענייןהבא,משהו שלא ראיתי קודם לכן. משהו שונה. אם אתה מחפש לוק מסוים ומוצא דוגמנית בת 14 עם המראה הזה, ייתכן שרק עוד שלוש שנים היא תהיה מוכנה לקריירה בינלאומית והמראה שלה כבר לא יתפוס. לכן, אנחנו מחפשים מראה שלא ראינו קודם לכן. בחורות שלא נראות כמו שום דבר אחר או כמו אף אחת אחרת".
איך את יודעת שמצאת את המראה הנכון?
"לפי הטעם שלי ומה שאני קובעת. אני גם יכולה לטעות, אבל ברוב המקרים אני צודקת. יש בנות רבות שגילינו ובהתחלה אנשים נרתעו מהן, אבל אחרי זמן מה הן הפכו למפורסמות. היום מבקשים בנות כמו ג'מה וורד (האוסטרלית - א.י), דריה וורבוי (קנדית ממוצא אוקראיני, שנחשבת כיום לדוגמנית מספר אחת בעולם) או סאשה פיבווארובה (תגלית רוסייה טרייה ומובילת הקמפיין החדש של פראדה). קורה לפעמים שאנשים נתקלים ביופי שקשה להם להבין אותו, אבל עם הזמן הם מתחברים אליו".
בשש השנים האחרונות רוסיה הפכה ליצואנית של דוגמניות על. איך זה קרה?
"רוסיה היא אמנם המדינה הכי גדולה, אבל לא שוק הדוגמניות הכי גדול. אנחנו עושים סקאוטינג בכל מיני מקומות בעולם - ברזיל, רומניה, בולגריה, פולין וצ'כיה. בשנות השבעים איילין פורד טסה לשוודיה וחיפשה פנים חדשות בסוכנויות מקומיות. עכשיו כולם עושים את זה ופונים לסוכנויות מקומיות. אישית אני אוהבת לעשות את הסלקציה שלי בעצמי. אני לא אוהבת שמישהו אחר עושה זאת עבורי בבריסל או ברוסיה".
למה?
"כי בדרך כלל הם מתכווננים על דוגמניות שמתאימות לשוק המקומי שלהם. יש בנות יפות בכל מקום בעולם, ולפעמים הסוכנויות המקומיות לא ממש מצליחות לסנן את אלה שיכולות להצליח. בגלל זה חשוב שנגיע לשם ונבחן בעצמנו".
את יכולה להכריע איך ייראה העתיד של הבנות האלה. את לא מרגישה לפעמים סוג של כוח עליון?
"לא, לא. זה ממש לא בידיים שלי. זה הכל עבודת צוות. דוגמנית מצליחה לא הופכת לכזו לבד. בניית דוגמנית זו עבודה משותפת שלי, של המשפחה ושל הסוכנות המקומית, אם יש כזו. ברוסיה בדרך כלל אין".
הלוק הרוסי הצליח לדחוק באלגנטיות את החונטה הברזילאית בהנהגת ג'יזל בונדשן מפסגת ענף האופנה. למרות המרחק הרב, גאוגרפית ותרבותית קיימים קווי דמיון בין ערבות סיביר לסמטאות ריו. גם ברזיל, כמו רוסיה, מכילה ערבוב אנושי שמקורו במוצא אתני שונה ולא פעם בא לידי ביטוי במראה ייחודי; גם בברזיל, כמו ברוסיה, קיימים פערים כלכליים בלתי נסבלים בין שכבות האליטה הזעירות להמוני העם העניים. נתוני הפתיחה הם טבעיים, המוטיבציה היא סוציו אקונומית.
"אחת הסיבות להצלחתן של הרוסיות והברזילאיות בעולם היא העובדה שהן מתחילות להסתובב בעולם מגיל מאוד צעיר", אומר עופר רפאלי מסוכנות הדוגמנות הישראלית "קארין מודלס MC2". " בניגוד למשפחות ישראליות או מערביות, שמאוד מסוככות על הבנות, המשפחות בברזיל ומרוסיה מעדיפות שהן ייצאו לעבוד. קח למשל דוגמנית ישראלית או הולנדית בת 16. לי , כסוכן, קשה יהיה לשכנע את ההורים שלה להוציא אותה לתצוגות בחו"ל, שמתקיימות על פני חודש שלם פעמיים בשנה, בזמן הלימודים. זאת בניגוד לדוגמנית אי שם ברוסיה, שם המשפחה זקוקה לכסף".
"אם תפגוש היום בחורה יפה בת 17 מאילינוי, ארצות הברית, ותאמר לה שהיא יכולה להיות דוגמנית מצליחה, בשבילה זו לא האפשרות הכי טובה בחיים", מוסיפה רוז. "מבחינתה עדיף להיות קרובה יותר אל המשפחה ולחיות חיים מדהימים כנערת פרברים. נערות רוסיות, לעומתה, רואות בדוגמנות כרטיס כניסה לחיים טובים יותר. צריך לזכור שחלק מהבנות רוצות בהרפתקה הזו וחלק לא, ויש בנות שמגיעות לפריז ואחרי שנה וחצי מבקשות לחזור הביתה. אבל מלכתחילה, האפשרות להסתובב בעולם מדליקה אותן ומרגשת".
מרינה סקופקרבה בת ה - 17 וחצי למשל, בלונדינית גבעולית מנובוסיבירסק, היא דוגמה מצוינת. בגיל 15 התגלתה על ידי רוז וקנינגהם בעיר מגוריה, ומאז הספיקה לעבוד בכל העולם, במקומות שהוריה קשי היום לא זכו לבקר מימיהם. "אני חושבת שלמרינה יש חיים מעניינים ולא שגרתיים", אומרת אמה בביישנות למצלמה על רקע בניין מגורים אפור ומדכא. "אני שמחה שהיא בחרה במסלול הזה. בהתחלה פחדתי לתת לה לנסוע לבד בעולם, ועוד בגיל 15, אבל קיבלתי את ההחלטה הזו ואני לא מתחרטת עליה. מרינה כבר ביקרה בכל העולם. אני עוד לא יצאתי מרוסיה. החלום שלי זה לראות את פריז. לראות את פריז, ולמות".
"רמת החיים ברוסיה נמוכה מאוד והשכר הממוצע עומד על 180 דולר לחודש", מפרט אלברטיני. "לעומת זאת, דוגמנית בינלאומית עושה כסף גדול ומטיילת בעולם, וכסף זה דבר בסיסי שם. הצעירות לא רק יכולות להבטיח לעצמן חיים טובים יותר אלא גם לעזור למשפחות שלהן". או כפי שמסכם קצ'טרואן בסרט: "ברגע שהבנות מבינות אילו הזדמנויות נפתחות בפניהן הן מסתערות עליהן כמו אדם רעב".
והן מוכנות לעבוד בשביל זה. בבית הספר לדוגמנות של גב' קומרבה האצילית מהעיר ורונז', שאותה אנו פוגשים בסרט, לומדות הבנות מחול קלאסי ומודרני לצד דוגמנות. תנועות הגוף והצעדים אמנם לא מיישרים קו עם הכוריאוגרפיה של פראדה מודל קיץ 2007, אבל לפי מאות הבנות שרשומות במוסד האקסקלוסיבי, לא נראה שלמישהו זה משנה. "אני רוצה להיות דוגמנית מפורסמת כדי שיראו אותי בטלוויזיה ואני אסע בכל העולם", מצהירה בסרט ילדה כבת חמש שעל שיערה המוקפד משוח ג'ל נצנצים. כשהמצלמה עוברת אל אמא שלה, מבינים שלאמביציה הזאת יש מנוע מבית.
"אני רוצה שהיא תהיה טופ מודל, לא דוגמנית ממוצעת", מחייכת האם למצלמה ופוזלת בעינה האחת אל עבר ביצת הזהב שהיא מטפחת. "דוגמנות זאת עבודה יוקרתית מאוד והיא צריכה לשבור את כל השיאים".
"החלום להצליח משותף לאמהות ולילדות", מסביר אלברטיני." בסרט אנחנו מנסים להראות את שני הסוגים: בנות שמגיעות בעצמן לאודישנים ורוצות להיות דוגמניות, ואמהות עם ילדות בנות שש או שבע שחולמות שהבנות יגדלו ויהיו דוגמניות. האם רוצה שהבת תהיה טופ מודל מצליחה, ואז היא תוכל לטייל איתה ברחבי העולם. ובמקרה הזה, אם הבת לא הופכת לדוגמנית, האם מן הסתם תהיה מאוכזבת, אם לא שתיהן".
"יש בעולם הצפה של דוגמניות רוסיות", מסכמת האושיה המקומית בטי רוקאווי את המצב. "לדוגמה, חצי מהבנות שישתתפו בינואר בתחרות 'סופר מודל' בניו יורק הן מברית המועצות לשעבר. הן רעבות גם לעבודה וגם ללחם. זה או עבודה או כלום. זה לא כמו הישראליות המפונקות של 'חם לי קר לי', 'אני בודדה, רוצה את אמא'. הן סוסות עבודה ואתה לא שומע מהן אף קיטורים. הרוסיות יודעות שדוגמנות היא קרש ההצלה שלהן".
נא להמתין לטעינת התגובות
