ללכת על המים
ב-1894 הגיע לכנרת ד"ר דיוויד ואט טוראנס, שעזב את סקוטלנד מולדתו כדי לטפל בתושבי טבריה. ערבים, יהודים ונוצרים זכו ממנו לטיפול מסור בבית החולים הסקוטי שנחנך בעיר. ב-1999 הפך המקום למלון ברוח צוואתו של הרופא: להיות כתובת לכל אדם, ללא הבדל גזע, דת ומין
"פעם שימש המקום כבית חולים ליולדות. כל ילדי טבריה וילדי הסביבה נולדו כאן. ילדותי עברה עלי בין חופי הכינרת, הדייגים וחצר בית החולים. אמא הגיעה ללדת אותי באופנוע של אחד השכנים, שהתנדב להביא אותה לבית החולים במהירות. אני זוכרת שהיא סיפרה לי שהמקום היה נקי ומצוחצח, שצוות האחיות והמטפלים היה נהדר, ולמען האמת, אמא התקשתה לחזור מבית החולים למעברה בטבריה, והעדיפה ליהנות עוד קצת מהיחס החם והמפנק שקיבלה".
דורית מפליגה בזיכרונות. מזכירה את שמו של ד"ר דיוויד ואט טוראנס, מי שהיה מנהל בית החולים הראשון, שבדרכו העדינה והחרישית הצליח להנהיג את כל צוותו. בטבריה ידעו להעריך את הרופא הגבוה והנאה ש"היה נכון לטפל בכל מקרה, בכל שעה" ולהכיר לו תודה.
הסיור שלנו ממשיך במבנה המשופץ של בית החולים הסקוטי, ודורית ממשיכה לספר: "בית החולים היה כעין אי של תרבות אירופית, מהוגן ומופרד מהלבנט הערבי-יהודי שרתח ובעבע מסביב. בשביל ילדה מפונקת מלודג', כמו אמא שלי, זו הייתה פיסת תרבות שאפשר לברוח אליה ולנשום קצת אירופה".
בשנת 1999 החליטו ראשי הכנסייה שבבעלותה היה מבנה בית החולים, לקיים את צוואתו של ד"ר טוראנס, שביקש לשמר את המבנה המיוחד, ולפתוח בו בית מלון, שישמש כמרכז תרבותי לבני כל הלאומים, בני הארץ ותיירים. עוד צוין בצוואתו של הרופא, כי במקום יעבדו תושבים מכל הדתות, ללא הבדל של גזע, מין ודת.
ואכן, המלון היוקרתי נראה אירופי ומשרה אווירה אירופית. הגן הרגוע העוטף אותו, הכולל פינות שלוות ונקודות תצפית על הכנרת, תורם גם הוא לאווירה הזו.
בימים אלה נפתח למבקרים גן שבו מוצגים ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו במקום. נוסף על כך, נפתח מרכז מבקרים חדש המנציח את התקופה היפה שבה פעל בית החולים הסקוטי, ובו תצלומים, סרט, תעודות, הסברים ומכשור רפואי מאותה תקופה.
סיפורו של המלון הסקוטי מתחיל אי שם בשנת 1839 - השנה שבה החלה הכנסייה הסקוטית לגלות עניין בארץ ישראל. 40 שנה אחר כך רכשה הכנסייה הסקוטית חלקת אדמה גדולה בטבריה, והקימה שם את מרכז פעילותה.
מכאן מדלג סיפורנו לרופא המנתח המפורסם, ד"ר דיוויד ואט טוראנס, הרופא שהלך בעקבות ישו לכנרת, נטש את ארץ הולדתו סקוטלנד, ויצא בשליחות הכנסייה לרפא את תושבי האזור. בינואר 1894 נחנך בית החולים.
לסיפור הרומנטי הקסום הזה יש גם חלקים קשים. הרופא הסקוטי שילם מחיר כבד על אהבתו למקום שורץ המחלות והמגיפות: ארבעה מילדיו איבד הרופא, וגם את שתי נשותיו שמתו בייסורים קשים.
ולמרות כל אלו ותלאות מלחמת העולם הראשונה ותאונת הדרכים שעבר, המשיך הרופא המסור לטפל בבני טבריה ובתושבי צפת - היהודים, הערבים והבדואים - בהרבה אהבה ומסירות.
ב-1923 מת ד"ר ואט טוראנס. על קברו קרא הרב רבנו אבולעפיה:
בנו, ד"ר הרברט טוראנס, המשיך את דרכו עד שנת 1952, אז נסגר בית החולים והפך אכסנייה לצליינים, עד שהוחלט לשפץ את המקום. נאמנים לטבריה, נקברו בני משפחת טוראנס ליד הבריכה של המבנה.
ביום שישי בעוד יומיים יתקיים בשעה 12 בצהריים סיור מיוחד, מלווה בהדרכה בכל רחבי המלון. הסיור יהיה בן שעה, ואחריו תוגש ארוחת צהריים בניחוחות אירופיים. אם מזג האוויר יאפשר, יוכלו האורחים לשבת על המרפסת הגדולה הצמודה לבית המלון.
אין צורך להיות אורח המלון כדי להצטרף לסיור ולארוחה (האירוח בתשלום). מי שמעדיף לטייל לבד, כדי לראות את העתיקות ולבקר במרכז המבקרים החדש, יכול לעשות זאת בעזרת דפי הדרכה שיקבל (הכניסה במחיר סמלי).
המלון הסקוטי, סנט אנדרוס גליל, טבריה, 04-6710710.
ואם כבר הגענו לכינרת, אפשר להזכיר את שדה התעופה הממוקם על חופיה. בשנת 1920 הפך אגם הכינרת למנחת מטוסים. נפתח קו תעופה מהודו לאירופה על ידי חברת תעופה הולנדית. אחת התחנות בדרך הארוכה היתה בכינרת. המטוס היה נוחת על מי הכינרת, והנוסעים העייפים היו יורדים לחוף. שם המתין להם ריכארד גרוסמר, גרמני-שוויצרי, בעל מלון הלידו בטבריה שנחשב אז למלון המודרני ביותר בגליל, ואורחיו נהנו מפינוקים שבני המקום הדלים לא הכירו.
בעל המלון ניחן ביכולות מסחריות מרשימות, וייעץ לנוסעים לנצל את זמן ההמתנה להמשך הטיסה בסיור ימי באתרים הקדושים לנוצרים סביב הכינרת. הסירות שיצאו מהמזח הדל נשאו את שם המלון - לידו. במלחמת העולם השנייה גורש בעל המלון לאחר שנחשד כי תמך בנאצים, ומלון הלידו הפך בית החלמה לפצועי מלחמה בריטים, ואחר כך לקופת חולים ולאכסניית נוער בשם "בית מיוחס".
המבנה נמצא ברח' הירדן פינת רח' גדוד ברק מול בית המלון הסקוטי.
גם האתר הארכיאולוגי תל עובדיה הנמצא לא רחוק מקיבוץ בית זרע שווה ביקור. מחפירות וממחקרים ארכיאולוגיים עולה כי כבר לפני מיליון שנה התיישבו במקום בני אדם. אין בכך פלא בהתחשב באדמה הטובה ובכינרת עצמה שסיפקה מים.
עוד ידוע כי כבר בראשית הספירה הנוצרית, היו פזורים לחופי הכינרת כפרי דייגים. כאן, ערש הנצרות, מצא ישו אוזן קשבת, התחיל את דרכו רבת הנסים לאחר שהתייאש מיהודי נצרת, ושבה את לב דייגי הכינרת.
גם היסטוריה יהודית יש לכינרת. קרב מפורסם נערך על חופיה בתקופת המרד הגדול (70-67 לספירה), כמו כן הוקמו שם בתי כנסת רבים, ובימי שלטון האימפריה הרומית פרח האזור מבחינה תרבותית-יהודית בשל הפייטנים והרבנים שהתגוררו באזור.
נא להמתין לטעינת התגובות
