מנולו, תעשה לי בלניק
את סטילטו או שטוחה? "בעקבות העקבים," סרט דוקומנטרי חדש, מנסה לבחון את מקומן של נעלי העקב בתרבות המערבית
"זאת מחלה, אבל מחלה שמחה," היא אומרת בטון דיבור מטורלל ומציגה לראווה אוסף נעליים מרהיב, אותו היא מאפסנת בארגזים ובמזוודות מתחת למיטה, בארון הבגדים ובמחסן גדול על גג הבניין בו היא דרה.
לדבריה, שיגעון הנעליים שלה החל בגיל צעיר. "כשהייתי בת 5, המשפחה שלי התערבה כמה זוגות נעליים אקח איתי לים," היא מספרת ברצינות תהומית, "והרי לים לא צריך בכלל נעליים."
מרפי לא לבד. "אימלדה מרקוס קיימת בתוך תוכן של נשים רבות," קובעת ואלרי סטיל, האוצרת הראשית במוסד לטכנולוגיית האופנה בניו יורק, שפרסמה השנה את הספר "נעליים - לקסיקון של סטייל" (הוצאת ,("Scriptum" המגולל את היסטוריית הנעליים והתשוקה אליהן בקרב המין הנשי.
קחו למשל את מריסה בונוולטה, שמנמונת מתולתלת עם פטיש קשה לנעליים, שמלבד מוזיאון פרטי הכולל 278 זוגות נעליים המסודרים בקופסאות ממוספרות, גם מחזיקה כלי אוכל עליהם מודפסות נעלי עקב קטנות, ואפילו בקבוק לימונצ'לו בצורת נעל עקב.
גם לרות סיברסקי, אמריקנית בסוף שנות ה 40 - לחייה, יש פטיש קשה לנעליים, שלידו מחווירה ההתמכרות של קארי בראדשו, כוכבת "סקס והעיר הגדולה." סיברסקי רואה בנעלי עקב יצירות אמנות, וככאלו היא תולה אותן על הקיר בביתה משל היו עבודה של ג'קסון פולוק.
"זה כמו להביט ביצירת אמנות," היא אומרת לבורק ומלטפת נעלי עקב ורודות של מעצב הנעליים המפורסם מנולו בלניק. "אני אוהבת את נעלי ה'מנולו' שלי, את ה'שאנל' וכמובן שאת נעלי ה'פראדה' שלי. אני אוהבת את כו - לן".
50 הדקות של "בעקבות העקבים" אינן מוסיפות ידע חדש למי שבקיא בתעשיית האופנה העולמית וגדל על אגדת סינדרלה ועל תוכנית הטלוויזיה "סקס והעיר הגדולה," בה הגיבורה הראשית מוציאה הון עתק על נעליים ללא חרטה. בורק עשה נכון שבחר ראשית כל להציג את ההיסטוריה של נעלי העקב,
בעקבות המהפכה הצרפתית במאה ה18 - נעלמו העקבים מן הנוף ונערפו מהלקסיקון האופנתי יחד עם ראשה של המלכה הבזבזנית מארי אנטואנט, חובבת עקבים מושבעת. רק 50 שנה לאחר מכן הם הופיעו שוב, כסמל למותרות ולסגנון. מאז הנעליים עברו אינטרפרטציות רבות, עד שבשנת 1955 הוצג לראשונה עקב הסטילטו, העשוי מתכת דקה שעמדה במשקל הנועלת, שכיום משמש שם נרדף לעקב גבוה, דומיננטי וסקסי, המסמל את כוחה ועצמאותה של האישה המודרנית.
"יש משהו מאוד מחזק בנעלי עקב," טוענת בסרט טמרה מלון, מנהלת מותג נעלי היוקרה "ג'ימי צ'ו." "כשנועלים נעלי עקב מצב הרוח משתנה." "את מרגישה כמו אדם חדש," משלימה אותה סטיל, "אבל את גם מרגישה כמו הרבה אנשים אחרים: מגפיים עם עקבים גבוהים יעניקו לך תחושת שליטה, וסנדלים עם עקבים גבוהים הם עירומים מאוד. אפילו בצליל העקב יש משהו שמושך רבים. ה'קליק - קליק' אומר שמישהי סקסית, אבל גם מפחידה קצת, מתקרבת".
אבל יש גם מי שרואים בעקבים גבוהים מקור לסירוס החופש של האישה במאה ה .20 - במקביל לנימוק הפוזיטיבי כי על עקבים החזה בולט, הגב מתיישר והישבן קטן, יש הטוענים כי עקבים גבוהים מאטים את ההליכה, גורמים לכאבי גב ולחץ על האצבעות, וכי המזימה הגברית לשליטה ולעיכוב התפתחותן של נשים טמונה גם בנעלי העקב.
"אלו שטויות," פותר את הסוגיה במאי הסרט אלן בורק, בשיחת טלפון מביתו בטורונטו, קנדה. "ישנו קטע בסרט שאני משוחח עם מרסל דנסיי מאוניברסיטת טורונטו - שפרסם בשנת '99 את הספר 'על סיגריות, עקבים גבוהים ודברים מעניינים נוספים: מבוא לסמיוטיקה' - (הוצאת ",(Palgrave Macmillan" שערך ניסוי בקרב נשים, גברים ונעלי עקב.
הוא טוען שעקבים גבוהים דווקא מחזקים את הנשים שנועלות אותן. הוא ביקש מקבוצת גברים לשוחח עם קבוצת נשים יפהפיות על עקבים ובלעדיהם. מול הנשים ללא עקבים התנהל דו שיח רגיל, ומול הנשים עם העקבים - הגברים הקשיבו וחיכו להוראות. זה מראה עד כמה גברים הופכים לפאסיביים מול נשים על עקבים. זה כוח מיני שמתורגם לכוח".
"הסרט שלי הוא סרט על יחסי נשים וגברים," מסביר בורק את הבחירה לעסוק בנושא עקבים גבוהים. בעבודתו כקולנוען הוא מתעסק בעיקר בנושאי אמנות וציירים קנדיים, אך הפעם בחר להתעסק בנושא שעניין אותו זמן רב ולדבריו מעניין כל אחד בעולם. "לכל אחד היה מה לומר על עקבים גבוהים," הוא מספר.
"כל מי ששמע שאני עובד על סרט בנושא, אמר לי מיד את דעתו בעניין. לאן שלא הלכתי - אם זה למספרה או לרופא השיניים שלי - כולם ביקשו לשמוע על הסרט, על העקבים הגבוהים ועל הסיפורים מאחוריהם".
כמו מה, למשל?
"כולם טענו שעקבים גבוהים זה סקסי. גם אני, כגבר, חושב שאישה על עקבים גבוהים היא מאוד סקסית. יש לעקבים לוק מעט כוחני, ועדיין, גם מאוד מאוד סקסי. גברים מסתכלים הרבה יותר על נשים על עקבים גבוהים. זאת עובדה, ומי שלא מודה בכך מבלף".
יש הבדל בין נשים שאוהבות נעלי עקב לכאלו שמעדיפות נעליים שטוחות עקב?
"בעוד שנשים שמעדיפות נעליים שטוחות הן פרקטיות, פחות בטוחות במיניות שלהן ואולי גם יותר רגישות, הרי שנשים שהולכות על עקבים גבוהים הן בעלות מודעות נשית ותשוקה לאופנה ולכוח, ואוהבות את העקבים הגבוהים למרות הסבל וחוסר הנוחות שהם גורמים. מאוד הפתיע אותי לגלות את זה".
"בשיחות שערכתי עם נשים לצורך תחקיר הסרט, גיליתי שלמרות הסבל הן מרגישות יפות יותר על נעלי עקב. זה כמו יין שאתה שותה אותו כיוון שהוא טעים לך, אבל בסופו של דבר, למחרת בבוקר אתה מתעורר עם חמרמורת, אבל עדיין תמשיך לשתות אותו גם בפעם הבאה. כך גם עם עקבים גבוהים, לא מפסיקים לנעול אותם בגלל שזה כואב. מה גם שמתרגלים לזה בסוף, ונשים יעשו הכול כדי ללמוד איך ללכת על עקבים".
שיטת שלושת השלבים של בורק מופיעה בסוף הסרט ומציגה את המדריך המלא להליכה על נעלי עקב, פלוס טיפים כיצד לצאת ממכונית או לעלות במדרגות על נעלי עקב. טיפ למתקדמות: נסרו כחצי סנטימטר מאחד העקבים, מה שיגרום להבלטת עיכוס הישבן. מרילין מונרו היתה עושה זאת לכל זוגות הנעליים שלה, ותראי לאן היא הגיעה ואיפה את.
פמיניסטיות רדיקליות ודאי ישמחו לגלות את הנקודה הבאה: שוק מעצבי נעלי היוקרה נשלט בעיקר על ידי גברים. מנולו בלניק, ג'ימי צ'ו ופטריק קוקס הם שלושת המעצבים הבולטים בכתבה. בורק גם מתייחס בסרט אל המעצב האיטלקי סלבטורה פרגאמו, שבגיל 16 הגיע לקליפורניה והחל בייצור נעלי עקב לכוכבות הוליווד סופיה לורן, אודרי הפבורן ומרילין מונרו, שהיתה לקוחת הזהב שלו.
"הם כולם אמנים בעיניי, יותר מאשר שהם גברים," מסביר בורק. "כל היצירות שלהם הם על זמניות, ואתה גם יכול לראות שכיום מציגים נעליים גם במוזיאונים. הם הרבה יותר מפריט לבוש".
בורק גם לא שוכח את תרומתה של קארי בראדשו מ"סקס והעיר הגדולה," שתרמה רבות לענף הנעליים וללגיטימציה שנשים קיבלו לנעול נעלי יוקרה על המדרכות של העיר האורבנית, ללא צורך בתירוץ של מסיבת קוקטייל או אירוע נוצץ אחר. "נשים גילו את התשוקה שלהן לנעליים," הוא אומר על הסדרה שחוללה מהפך אופנתי בשנות ה,90- "ולתוכנית בהחלט הייתה תרומה גדולה לנעלי עקב".
ביקור מצולם בדירתה הניו יורקית של סולנית להקת הפופ הסופר קולית "סיזר סיסטרס," אנה מטרוניק, מוכיח פעם נוספת את הפטיש לעקבים הגבוהים: על רצפת הפרקט של מטרוניק זרוקים עשרות נעלי עקב גבוהות, אותן היא אוספת: נעלי עקב שחורות שהיו שייכות לסולנית להקת "בלונדי," דבי הארי; נעלי עקב שחורות עם רצועת ניטים שמצאה בברוקלין במחיר מגוחך של 15 דולר וזוג נעליים בגון חרדל שירשה מדראג קווין בשם פול.
"נעליים זה כמו סוכריות, אני מתה לאכול אותן," היא אומרת למצלמה ומלטפת נעליים לבנות עם חרטום אדום, שלדבריה מזכירות לה נעליים של פקידה ממורמרת שרצחה את הבוס שלה ורקדה על דמו. "כל גברת רוצה להיות סינדרלה עם נעל זכוכית," היא אומרת לסיכומו של עניין, "שתתאים רק לה".
נא להמתין לטעינת התגובות
