תגהצו את העניבה
המורים בתלבושת אחידה וקלדניות בית המשפט נטשו את הגזרה הנמוכה. יותר ויותר חברות מעדיפות קוד לבוש רשמי
בכתבה שפורסמה ב"מעריב" באפריל האחרון, הובא סיפורו של עורך הדין איתן שניר, שבאחד מהדיונים פגש עובדת בלבוש חושפני. בתום הדיון פנה אל השופט, שענה לו בתגובה: "אם אעיר לאחת הקלדניות על לבוש חושפני, זה עלול להיחשב להטרדה מינית". שניר לא נכנע ושיגר מכתב אל מנהל בתי המשפט, השופט בועז אוקון.
"לאחרונה נתקלתי בקלדניות שהופעתן הזכירה לבוש ההולם חופי רחצה ושאינו לכבודו של אולם בית המשפט", כתב . "כל מי שמכבד את בית המשפט ואת מעמד ההתדיינות שלפניו, יוקיר ויעריך אם המתמחה של השופט תופיע בחולצה לבנה סגורה וצנועה, ואם הקלדנים יופיעו בלבוש ההולם את המקום".
בתום ההתדיינות בין עו"ד שניר לבין הנהלת בתי המשפט, הוגדרו כללי הלבוש החדשים בבתי המשפט בישראל. על העובדים נאסר להתייצב לעבודה לבושים במכנסי ג'ינס דהויים, נמוכים, קצרים, קרועים או עם טלאים. חל איסור גם על חולצות טריקו צמודות או גופיות, כנ"ל לגבי כפכפים ונעלי בית. על החצאיות והשמלות להגיע עד גובה הברך לפחות, ולהיות נטולות מחשופים עמוקים מדי.
העובדות מצדן התמרמרו, אך חוק הוא חוק, ומאז באי בית המשפט יכולים לנשום לרווחה ובעיקר להיישיר מבט אל כבוד השופט מבלי להיתקל בזוג פטמות בולט או בזרועות חשופות.
יש שיראו בשינוי הזה צעד מבורך ויש שינחרו בבוז ויעלו על בריקדות כדי להילחם על חופש הביטוי הלגיטימי של כל אדם באשר הוא, ובכללו - זכותו של אדם להתלבש כרצונו. ובכל זאת אין להתפלא על הדיון שהביא לשינוי בקוד הלבוש בבתי המשפט. בניגוד לענפים קריאייטיביים כמו פרסום, יחסי ציבור וגרפיקה, שם נוהגים העובדים להתלבש בהתאם למגמות ולטרנדים, הרי שבקהילת העסקים ועורכי הדין יש קודים ברורים של לבוש.
בחוזר כללי של לשכת עורכי הדין משנת 91', מפורט לבושם של עורכי דין המופיעים לפני בית המשפט: על גברים להופיע בחולצה לבנה, עניבה שחורה ומקטורן כהה, ועל נשים ללבוש חולצה לבנה בעלת צווארון ושרוולים מתחת לחליפה כהה, או שמלה שחורה בעלת שרוולים וצווארון לבן. הקלה לבנטינית: בתקופה שבין ה-1 במאי עד ל-31 באוקטובר ניתן לוותר על המקטורן.
בכללי האתיקה לעובדי המדינה, שפורסמו בהודעת נציבות שירות המדינה ביוני 87' נכתב כך: "על עובד המדינה לשמור בעת מילוי תפקידו על הופעה ההולמת את מעמדו ותפקידו על פי המקובל והנסיבות". סעיף זה חל על כלל עובדי המדינה, ולא רק על עובדים המקבלים קהל.
גם הדוגלים באינדיבידואליזם יסכימו שבחברה ציבורית, בה היחיד לוקח חלק בכלל ותקינות פוליטית היא חלק ממערך בלתי נפרד מקוד ההתנהגות שלנו, גם על הלבוש חלים כללים. ב - 6 סניפים של "בנק ירושלים" מונהג למעלה מעשור קוד לבוש שמתרענן מדי כמה שנים. "כשכתבנו קוד אתי לבנק, ניסחנו גם קוד לבוש", נזכרת דינה פרומוביץ', מנהלת השיווק ומשאבי האנוש של הבנק, שהיתה בין האחראיות למהפך האופנתי.
"אוכלוסיית הלקוחות שלנו מורכבת מחרדים, ערבים, וגם קהל חילוני יאפי שרוצה לפגוש בבנקאי אסתטי. אנחנו מקפידים על לבוש שלא פוגע באף לקוח. אסור לבוא בכפכפים, בגופיות, בג'ינס או בסנדלים תנ"כיים עם גרביים. אין תלבושת אחידה או מדים, אבל אנחנו כן מבקשים להגיע לבושים בחולצה עם שרוולים, מכנסיים מחויטים או חצאית לאישה. עניבה לא חובה".
פרט לבתי המשפט ולבנקים, גם חברות עסקיות, בעיקר פרטיות, מציבות לעובדיהן כללי לבוש הנהוגים בחברה המערבית: מכנסי כותנה או צמר קר וחולצה מכופתרת לגברים ומכנסיים ארוכים, חצאית וחולצה עם שרוולים לנשים. אלא שבחלק גדול מן המוסדות הפרטיים והציבוריים בפרט, כמו מוסדות ביטוח לאומי, משרדי מע"מ ומס הכנסה, משרדים ממשלתיים ועוד, לא מונהג, לפחות לא למראית עין, קוד לבוש אחיד.
"קוד לבוש הוא מושג נזיל", מסבירה הסמיוטיקאית ד"ר מיכל פופובסקי. "אין הכוונה למדים, אלא למלתחה שתצביע על מכנה משותף של קבוצות מסוימות,
היום זה קצת שונה, אבל פעם יכולת לזהות מורים על פי אופן הלבוש: חולצת כפתורים פתוחה וסנדלים, ללא עניבה או מקטורן. זהו קוד לבוש פנימי שמשותף לחברי הקבוצה". שינוי בתפיסה זו בא לידי ביטוי לאחרונה בבית הספר תיכון מקיף רבין בבאר שבע, שהנהיג תלבושת אחידה גם למורים: חולצת כותנה לבנה מכופתרת עם הטבעת סמל בית הספר בצד ימין.
אך האם זה הופך את חבורת המורים מבאר שבע לטובים יותר או מהוגנים? לא בהכרח. "האם העובדה שאנשים לבושים בקפידה, נקיים ומריחים טוב, הופכת אותם לנדיבים? משכילים? נעימים? אני לא בטוחה", חורצת ד"ר פופובסקי.
רון רטנר, מנהל השיווק של "אגד" ודובר החברה, חושב שלבוש דווקא כן משפיע על ההתנהגות, ויש לו ראיות בשטח: לפני שש שנים, במהלך מיתוג מחודש של החברה, יצר רטנר בשיתוף מנכ"ל אגד, אריק פלדמן ובשיתוף ורדה שילה, מומחית לתרבות עסקית בינלאומית, מדים חדשים לצוות הנהגים של החברה - לאחר שבמשך 67 שנה לא הונהג בחברה שום קוד לבוש.
"בשורה של סקרים שעשינו במהלך 6 השנים האחרונות", מספר רטנר, "גילינו שיש קשר הדוק ומדהים בין ההופעה במדים לבין השיפור בשירות הנהגים. במקביל גם פחתו תלונות הנוסעים באופן משמעותי מ - 13 אחוז ל - 4 אחוז. כשנהג לבוש בקפידה ולא במכנסיים קצרים שלא משאירים שום מקום לדמיון, הוא מתנהג בהתאם".
מה ההבדל בין קוד לבוש לבין מדים? בספרו "הכל על שפת הגוף" (הוצאת כתר), מסביר פרופ' סמי מולכו: "על פי הדרך שבה אדם מתלבש או על פי הבגד שהוא לובש בנסיבות מסוימות, הוא מזדהה עם קבוצה ספציפית ומדגיש את תפקידו... אדם שאינו נשמע לריטואל הלבוש של קבוצה, אינו שייך לה".
במילים אחרות, בעוד קוד לבוש הופך את היחיד לחלק מקבוצה תוך שמירה על אינדיבידואליות, מדים הופכים את הפרט לחלק מן הכלל באופן שטחי ומוחקים ממנו את זהותו וחותמו האישי.
חברות מסחריות רבות (בדרך כלל בינלאומיות) כמו מזללות למזון מהיר, חברות טלפונים סלולריים, בתי מלון, חברות תעופה, השכרות רכב ועוד, דורשות מהעובדים להיצמד למדים.
בחברת השכרת הרכב "אוויס" מחויבים העובדים להופיע במדים עם תג מזהה המוצמד לחולצתם. גיל שגיב, מנהל השיווק של החברה, טוען כי מדי הייצוג מקלים על העובדים ועל זיהוים. "אלו מדים בינלאומיים", הוא מתגאה, "כך שבכל סניף שלנו בעולם תוכל לזהות אותנו".
והעובדים לא מרגישים מסורסים?
"אנחנו לא ערוץ האופנה ובהחלט מצפים מעובד שייצג את החברה בכבוד - החל מאופן התבטאותו וכלה במראה שלו. לפני מספר חודשים היה לנו אירוע לקוחות גדול וביקשנו מהדרג הניהולי הזוטר להגיע במדים, בעוד ההנהלה הבכירה שוחררה מהם. להפתעתי, גם אלה שקיבלו פטור ביקשו להגיע במדים כי זו הגאווה שלנו. העובדים אוהבים את המדים. כשאני הייתי בצבא הייתי גאה בתג היחידה שלי, ואני חושב שהעובדים כאן מרגישים כחלק מכור היתוך".
הלויאליות של עובדי "אוויס" למדי החברה היא בגדר חלום רטוב של כל מנכ"ל זוטר. קצת מוזר, אבל גם מעצבת האופנה ענת חפץ, המחזיקה במשרד עיצוב באיסטנבול ואחראית על עיצוב מדים של חברות מסחריות רבות כמו "אל על", טוענת שעובדים בחברות המספקות שירות, מוצאים במדים כוח ויוקרה.
כדוגמה היא מביאה את סיפורם של דיילי חברת התעופה "דלתא", שם נעשה ניסוי לפני מספר שנים לוותר על מדי החברה לטובת מכנסי כותנה וחולצת פולו. "להפתעתי כולם ביקשו לחזור אל המדים הרגילים", היא אומרת, "מהסיבה הפשוטה שללא המדים הייצוגיים היה יחס הנוסעים מזלזל. בישראל זה ודאי לא היה משנה דבר, כי כאן זה כבר לא קשור לקוד לבוש, אלא לקוד התנהגות".
הפסיכולוגיה שניצבת מאחורי מדים, אם כן, היא פשוטה מאוד - העובד ולבושו כפני החברה. "לפני שאדם פותח את הפה, אתה שופט אותו לפי לבושו", אומרת חפץ. לפני ארבע שנים נעשה ניסיון בחברת התעופה "ישראייר" להעביר את צוות הדיילים למדים קלילים שהורכבו ממכנסי ג'ינס וחולצת פולו כתומה וכעורה למדי בעיצוב "קסטרו".
הגרדרובה החדשה לא החזיקה מעמד זמן רב, לאחר שבשיחות סגורות טענו הדיילים כי המדים החדשים מביכים אותם, וכי במיוחד במעברי גבולות הם חשים כי הם זוכים ליחס מזלזל לעומת דיילים של חברות תעופה אחרות.
בשבועות הקרובים יונהגו בחברה מדים חדשים, בעיצובם של רונן לוין וחנה מנקס - גלופ: חצאית מעטפת אפורה לצד ז'קטים קצרים ומחויטים לנשים, וחליפות צרות וטרנדיות לגברים. הכתום נראה במינונים קלים בלבד, על חולצת פסים מתחת לז'קט או חולצת טי עם צווארון וי. שמות הדיילים יופיעו על דיסקיות צבאיות, דבר שגרם לוויכוחים לא קלים בין המעצבים להנהלה, אך אושר בסופו של דבר.
בקהילת העסקים ישנו הבדל גדול בין אירופה, ארצות הברית והמזרח הרחוק, ועל איש העסקים הישראלי להתאים עצמו אליהם. לדברי אסף גורביץ', סמנכ"ל פיתוח מוצרים ב"יורוקום שיווק", חליפה מחויטת בצבעים שחור, כחול כהה או אפור ועניבה, הם פריטי חובה. "בישראל", הוא מספר, "אני נוהג להגיע לעבודה בלבוש אלגנטי: מכנסיים מחויטים וחולצת צווארון מכופתרת. בימים שאין לי פגישות, אני אלבש אפילו ג'ינס.
"היפנים, איתם אני נפגש בחו"ל, מגיעים לעבודה עם חליפה לא מחויטת ועניבה. במפעלים הם לבושים בחליפת עבודה קומפלט מנעליים ועד כובע. בסין נדיר לראות את העובדים במשרדים עם חליפות אלא עם מגוון רחב של חולצות פולו קצרות. במפעלים בסין הלבוש חופשי לגמרי. בארצות הברית, בדומה ליפן, כל העובדים במשרדים, ללא יוצא מהכלל, מגיעים לעבודה עם חליפות מחויטות ועניבה".
ענת גבריאל, סמנכ"לית החטיבה המוסדית בחברת "יוניליוור ישראל", מבהירה גם היא שלבוש הוא עניין של מנטליות: "קוד הלבוש הבסיסי לגברים הוא חליפה ועניבה, אבל בישראל לא ממש מודעים לזה. זו בעיקר שאלה של ניסיון: אחרי שנכווים פעם אחת ומגיעים לכנס בחולצת פולו ורואים את כולם מסביב מעונבים, מקפידים יותר בפעם הבאה.
"אישית, לכנסים בחו"ל אני תמיד מגיעה לבושה בחליפת מכנסיים או בחצאית. בארצות הברית מקובל להגיע עם חצאית, ז'קט ונעלי עקב, ככה האמריקנים מתלבשים. באירופה מעדיפים חליפות מכנסיים, ז'קט וחולצה מכופתרת מתחת, כדי שכשאתה מוריד את הז'קט, לא תישאר עם חולצת טי". לדבריה, ישנם גם מפגשים מחייבים פחות, שם נהוג להגיע בלבוש קז'ואל, כלומר מכנסי ג'ינס וחולצת טי.
"כשאני מוזמנת לאירוע אני תמיד שואלת מהו קוד הלבוש", היא מסכמת איך לא ליפול לטעויות אופנה מצערות. גם בענף התיירות ישנם קודים מחייבים, אך לדברי ענת סטריק - דהאן, סמנכ"לית שיווק ומכירות של רשת מלונות "פתאל", ניתן ללבוש גם מכנסיים מחויטים וחולצה יפה ואת הז'קט ללבוש בעיקר לכנסים מחייבים.
"ברמה הניהולית הזוטרה אין חובה ללבוש חליפה", טוענת יועצת התדמית והנוהג, תמי לנצט - לייבוביץ', שמעבירה סדנאות לבוש רבות לגברים. "מכנסי כותנה (צ'ינו) וחולצה מכופתרת בעלת שרוולים ארוכים, נעליים טובות וחגורה בהחלט מספיקים. עניבה אינה בגדר חובה, תלוי בסגנון האישי. חליפה נחוצה רק בדרגים גבוהים של ניהול, כי היא משדרת ייצוגיות חזקה, כוחניות וסמכות. הבגד הוא כלי עבודה - כשאדם מתלבש טוב, הוא משדר שאכפת לו מעצמו ומהסובבים אותו".
מי מחליט על קוד הלבוש? יש ועדה שמתכנסת בחדרי חדרים?
"זו דינמיקה כלל עולמית. כשכל ענפי העסקים הפכו לגלובליים, הפכה באופן אוטומטי חליפת העסקים למובילה. היום מנסים ללכת למכנה משותף. אני עובדת מול ארגון בינלאומי שעוסק בקודים של לבוש והתנהגות בעולם העסקים, ואנחנו נפגשים פעם בשנה לדיונים בנושא ומגלגלים רעיונות. בסופו של דבר, בגד צריך להיות נוח. חשוב להיצמד לאופנה ולמיינסטרים, אבל לא לוותר על האינדיבידואליות. הכי טוב לשלב בין נוחות לעדכניות".
נא להמתין לטעינת התגובות
