יוון האחרת - חלק ב'
אם שבעתם מאיי יוון המתוירים והממוסחרים, אבל אהבת יוון בוערת בלבכם, נסו לשם שינוי טיול מרענן בצפון המדינה. ערים תוססות וכפרים ציוריים, חופי טורקיז, אגמים ויערות עבותים ייפרשו לנגד עיניכם, עד גולת הכותרת המדהימה - מנזרים התלויים באוויר
במרחק של כשעה וחצי נסיעה צפונה מסלוניקי, מתחלפת אווירת העיר התוססת בשקט פסטורלי, ובמראות שלווים של כפרים, מטעי אפרסקים ועמקים יפים בהם מפכים נחלים קטנים. דרך צרה ומפותלת מטפסת במעלה ההרים בכיוון הגבול הבולגרי, לעבר האגם המלאכותי שצורתו מאורכת - אגם קרקיני. בשנת 1934 נבנה כאן סכר על מנת לחסום את דרכו של הנהר הגדול סטרימונס (בבולגריה הוא נקרא סטרומה). הנהר מפלח את דרכו בשרשרת הרי קרקיני ומימיו מציפים שטח נרחב ונעצרים בסכר הגדול.
האגם שנוצר, שעומקו אינו עולה על 13 מטר, מושך אליו ציפורים רבות הבאות לקנן או עוצרות לאכול משפע המזון שבמקום במהלך נדודיהן. בסביבות אמצע אוגוסט יש כאן כ-250 סוגי ציפורים - החל בציפורי טרף שמזנבות בלהקות הציפורים האחרות ועד לשקנאים הענקיים שנחים במים בלהקות גדולות. אז גם נערכים ספירת ציפורים ואירועי צפרות שונים. סירות מיוחדות מקרבות את חובבי הציפורים אל אי קטן, שאלפי ציפורים הומות בו.
האגם הנמוך הוא בית גידול מצוין לחבצלות מים ומשמש מקום מרבץ לתאו הגדול, שכמה עשרות מבני מינו משתכשכים להם בבוץ. גם צבי מים קטנים משתתפים בחגיגת הטבע, כשהם ישובים על גזעי עצים הבולטים מן המים ומתחממים בשמש. המקום דומה במקצת לאזור עמק החולה אצלנו, רק שפחות מסודר ועדיין בחיתוליו מבחינת אפשרויות התיירות. סביב האגם עדיין נותרו הדייגים המסורתיים, על סירותיהם וציודם המיושנים. לקראת האביב עולים מי האגם בשישה מטרים בשל הפשרת השלגים, ואז נפתח הסכר הגדול.
בכפר הקטן ליטאוטופוס, הסמוך לסכר, ישנם מוזיאון קטן ותחנת מידע. מלון אירודיוס נמצא בראש הגבעה וצופה אל הנוף הנפלא. במלון חדרים פשוטים ויפים וזה בדיוק המקום לתפוס שלווה וגם לצאת לטיול קליל סביב האגם או לחצות את מימיו העכורים מאצות בסירה. גובהו של האגם 30 מטר מעל פני הים וסביבו שרשרת הרים צפופה המתנשאת עד לגובה של 2,031 מטר. את האגם השלו מקיפים גם יערות עצי צפצפה צפופים שמוסיפים לו יופי מיוחד. בזמן השיט מלוות את הסירה כמה ציפורים, כמו שקנאים, קורמורנים ופלמינגו, בתקווה שיזרקו אליהן דגים.

כדי להגיע לוריינה ממשיכים מערבה ודרומה. וריינה היא אחת הערים העתיקות, שבעבר הייתה בירתה של מקדוניה, אך איבדה את תוארה לטובת העיר פלה.
כאן
וריה, הנמצאת במרחק של כ-75 קילומטר מסלוניקי, נחשבת לעיר קטנה יחסית, עם כ-35 אלף תושבים. רוב המטיילים נוהגים לדלג עליה בדרכם לראות את העתיקות של וריינה, וחבל שכך. בעיר היפה יש כ-70 כנסיות עתיקות, שהקדומה שבהן נבנתה במאה ה-12 ועוברת שיפוץ מדי תקופה. בוריה מקפידים על שימור בתים עתיקים וחלקם כבר עברו טיפול יסודי. בעיר ישנם גם מעיינות מים מינרליים, אשר טובים לשתייה ויש האומרים שהם אף מועילים לבריאות. בוריה מייצרים יינות מהענבים המגיעים מהכרמים הענקיים והמטופחים שסביב אדסה, ובהיותה מרכז גדול לגידול אפרסקים, יש לידה מטעים רבים ובתי אריזה.
אדסה היא עיירה קטנה המונה כ-16 אלף תושבים, ונמצאת צפונית לוריה. העיירה היפה כמעט אינה מוכרת לתיירים, אך היא מוכרת היטב ליוונים המבקרים בה. באדסה ובסביבותיה שפע מפלי מים ונחלים, צמחייה ירוקה, פארקים ועצי דולב ענקיים. אל המקומות המרתקים תיירים מפנים שלטים צנועים, לעיתים קטנים מדי ומטעים, אך תושבי אדסה החביבים ישמחו להיחלץ לעזרתכם ולהעניק לכם הדרכה מדויקת. עוד יתרון לתייר, בכך שהכניסה לכל המקומות היא ללא תשלום.
העיירה יושבת על מצוק גבוה, מעל עמק ירוק ופורה הנמתח עד סלוניקי. כביש מפותל עולה אליה עד לכיכר המרכזית, בה ניצבים שני עצי דולב ענקיים, שאת גזעו של אחד מהם לא יצליחו להקיף אפילו חמישה אנשים. כאן ה"פלטאה", המקום בו יושבים זקני הכפר (בכל כפר יווני) תחת העצים, לרוב ב"קפינאו", בית הקפה של הכפר, כשהם לוגמים כוס "פרפה" (קפה קר) ומתקנים את העולם בדבריהם.
שני מפלים יוצאים מהעיר וצונחים מגובה של כשישים מטר אל עמק חלומי וירוק. המפל הגדול מביניהם נקרא קטרקטס, וסביבו יצרו מרפסות ומדרגות המאפשרות תצפית נוחה. ההרפתקנים יכולים להשלים טיול קצר אל מאחורי המפל, שם אפשר להרגיש את עוצמת המים וגם להירטב לא מעט. המפל השני, המרשים פחות, נמצא במרחק כמה מטרים מהמפל הגדול, מימיו זורמים בנתיב עקלקל על סלעים שחורים ושמו מוצנע. המים מגיעים לעיירה מכמה מעיינות המתלכדים יחד וזורמים בתעלות מתחת לבתי הכפר.
ועוד משהו קטן: העיר העתיקה באדסה מאוד יפה. אומנם לא כל הבתים משופצים, אך במרכזה יש מלון בוטיק קטן וחמוד, הבולט כבונבוניירה חגיגית לעומת הבתים שסביבו.

מערבית לאדסה, קרובה מאוד לגבול עם מקדוניה ומוקפת הרים גבוהים, נחה העיירה הקטנה פלורינה, המונה בסך הכול 12,500 תושבים. זוהי עיירה תוססת יחסית ואין בה הרבה תיירים. נהר חוצה את מרכזה ומשני עבריו מבנים עתיקים מזמן התורכים. כאן כדאי לעצור להפסקת אוכל וקפה קצרה בדרך מערבה, כיוון שעד לדרך לאגמי הפרספה כמעט שאין מקומות לאכול ולשתות. בחורף, אגב, מתכסה העיירה בשלג עמוק.
בגובה של 850 מטר מעל פני הים שוכנים שני האגמים - מגאלי פרספה (פרספה הגדול) ומיקרי פרספה (פרספה הקטן). שני האגמים מופרדים ברצועת כביש צרה וארוכה. הדרך מפלורינה לאגמים ארוכה ומפותלת וחולפת בתוך נוף נפלא של יערות ושדות.
חובבי הטבע והצפרות ימצאו עניין רב במיקרי פרספה, שסביבו שפע של צמחי קנה בהן מקננות ציפורים רבות. במרכז האגם אי קטן, שנקרא איוס אכילס, ואליו תסיע אתכם סירה של מקומיים, לתצפית יותר קרובה על הציפורים.
מגאלי פרספה נמצא ברובו בשטח הרפובליקה של מקדוניה, ורק 38 קמ"ר ממנו נמצאים בתחום יוון. על חוף האגם שוכנת העיירה פסאראדס, המאופיינת בבתי אבן עתיקים, שאחד היפים שבהם הוא כנסייה ציורית שנמצאת ממש על שפת האגם. גם כאן יש בעלי סירות שמציעים שיט.
אם נתקלתם במוכרי השעועית הפזורים לאורך כל הדרך ועל שפת האגם, אין זה מקרה. כאן מקור השעועית הגדול בעולם, ומדובר בזן מיוחד הגדל בהדליה. לאורך האגם שדות רבים של שעועית, המושקים באמצעות תעלות השקיה. השעועית עצמה צומחת בתוך משולשים תומכים שנבנו מצמח הקנה, וזהו המקום היחיד בעולם בו מגדלים אותה בצורה כזו. הקטיף נעשה ביד.
כאן למעשה הגענו לחלקה הצפון-מערבי של יוון, וכעת מתחילים לרדת בחזרה דרומה.

כ-200 קילומטר מפרידים בין סלוניקי לקסטוריה, שנחשבת לאחת הערים היפות ביוון, ומה הפלא? מיקומה מרהיב. קסטוריה בנויה על צלע הר, על שלוחת יבשה שחודרת אל לב האגם השלו אורסטיאדה. כדי לקבל מראה של כל העיר והאגם, כדאי לטפס במעלה הרחובות התלולים. מחוץ לקסטוריה יש יער גדול ומבין העצים תוכלו ליהנות מתצפית נפלאה על העיר.
לאורך שפת האגם טיילת יפה עם שפע של מסעדות ובתי קפה. כמה כנסיות יפות מתנוססות כאן מהתקופה הביזנטית. בכביש נאה ניתן לנסוע בנינוחות לאורך האגם, לעצור מדי פעם, להביט על נופי העיירה ולצפות בעופות המים הרבים. חובבי בעלי חיים לא יאהבו את המקום, המשמש כמרכז גדול לסחר בפרוות.
חבל איפירוס נמצא בחלקה הצפון-מערבי של יוון, ובמרכזו, ליד האגם הגדול פאמווטיס, שוכנת עיר גדולה - יואנינה. זוהי למעשה בירת החבל ובסביבתה יש מסלולי טיול יפים. בתוך העיר העתיקה אפשר לסייר בסמטאות צרות, אולם דווקא מחוצה לה ניתן להתרשם מיופיו של האזור.
במרחק כחמישה קילומטרים צפונית ליואנינה נמצאת מערת פראמה, שאורכה למעלה מקילומטר ולאורכה זקיפים ונטיפים. בקרבת יואנינה נמצאים גם כפרי זאגורוכוריה - למעלה מארבעים כפרים מקסימים שרחובותיהם צרים ומפותלים ובתיהם בנויים מלוחות אבן הצפחה המקומית. תיירים רבים מגיעים לראות את הכפרים המיוחדים ולהשקיף מהם על הנוף היפה. באזור יואנינה יש גם עיר שוק שנקראת קוניצה.
המסלול בן עשרת הקילומטרים של ערוץ היקוס מיועד לחובבי ההליכה, והוא פופולרי מאוד ביוון ועובר בנוף מרהיב. בטרם תצאו להליכה הארוכה יש להצטייד במים ובמפות, לוודא עם לשכת התיירות המקומית שאפשר ללכת במסלול ושהכול כשורה, ולבדוק כיצד חוזרים לנקודת ההתחלה - כלומר, לסדר לכם טרמפ. חשוב שתהיו בכושר טוב, כי אין אפשרות לחזור באמצע. בסך הכול כדאי להקדיש לפחות יומיים לשהות באזור יואנינה.
כביש E-92 מוליך מזרחה לשיאו של הטיול - עמק מטאורה. הכביש חולף בין נופים מדהימים ומומלץ מאוד לנסוע בו בנחת, לעצור מפעם לפעם לתצפיות ולהיכנס לביקור בכפרים הקטנים. חשוב להיות מרוכזים בנהיגה כי הכביש אכן מפותל מאוד. הכביש מוביל עד לעמק מטאורה (מטאורוס = תלוי באוויר) וזה בדיוק מה שתראו - מנזרים "התלויים באוויר". טיפ קטן לפני שתגיעו: פעמיים ביום - בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות אחר הצהריים לקראת השקיעה (הזמן העדיף מבין השניים) - נראה הנוף מרהיב במיוחד.
משני מקומות ניתן לצאת לטיול רגלי: מהכפר הקטן קאסטראקי, שנמצא ממש מתחת לסלעים המרשימים, או במסלול הרגיל, דרך הכפר קאלאמבאקה, שנמצא למרגלות מטאורה. בגלל קוצר הזמן ומיקומה של השמש העדפנו לעשות את המסלול במכונית, ונסענו בכביש קטן שמטפס למעלה ולאורכו תצפיות מרהיבות על המנזרים התלויים באוויר.
ראשיתם של המנזרים בתחילת המאה ה-11, כאשר נזירים שנרדפו וחששו לחייהם חיפשו מקום להתבודד ולהתרחק מהבלי העולם הזה ובעיקר מהמלחמות. כך הגיעו הנזירים לעמק המיוחד שבו סלעים המזדקרים לגבהים מדהימים, יותר מאשר הסלעים בקפדוקיה שבטורקיה. ממש בקצה הסלעים בנו הנזירים את מנזריהם. בתחילה טיפסו הנזירים למעלה בסולמות חבלים, מאוחר יותר הועלו באמצעות מנוף, וכיום, מי שמעוניין לבקר, מטפס למעלה במדרגות רבות שנחצבו בסלע. מומלץ לבקר במנזר או שניים, דוגמת מנזר מטאורה הגדול ומנזר מטמורפוסיס.

הסיבה היחידה לביקורנו בלריסה הייתה המלון המפנק שהמתין לנו - לריסה אימפריאל. לריסה היא עיר מרכזית וגדולה, שמזכירה קצת את עזה, אך יש בה חנויות זולות יחסית ששווה לעצור בהן לקניות במקום בדיוטי פרי, וגם מסעדות ומזללות, מרכולים המוכרים שמן זית טוב במחיר סביר, חנויות דיסקים ועוד. גם התושבים חביבים מאוד. אבל אם אין לכם צורך ולא הזמנתם מקום במלון המפואר, אתם יכולים בקלות לדלג על העיר.
יש משהו מוזר בנוגע לאוויה, האי השני בגודלו ביוון. הוא קרוב מאוד למרכז יוון - אתונה, אך משום מה אינו זוכה לכמות תיירים גדולה כמו למשל בחצי האי פיליו. משהו משובש כאן, אין ספק. היוונים יודעים לתת כבוד לאי ומבקרים בו באתרי התיירות המעטים. במקום יש גם מעט בתי מלון והם זולים יחסית. במפגשים עם יוונים, כשהזכרנו את שמו של האי, כולם הכירו אותו, אך מעטים ביקרו בו. שאלנו גם את פקיד מלון אימפריאל בלריסה מה דעתו על ביקור במקום, והוא מיד שלף מפה והציע אלטרנטיבות. אולי תושבי יוון שומרים את אוויה לעצמם.
מלריסה יורדים דרומה בכביש המהיר עד ליישוב קטן שנקרא גליפה (Galifa). שם יש קטע קצר שחוצים במעבורת עם הרכב כדי להגיע לאי אוויה. אם אתם אוהבים נוף פראי ונהיגה בכביש משובש, תלול ובעל פיתולים רבים, בחרו בכביש המזרחי. כך תחלפו גבוה מעל הים, בין כפרים קטנים ומצוקים כהים. הכפרים נידחים למדי אך בכך יופיים. אם אתם מעוניינים בנסיעה סולידית, בחרו את הנתיב המערבי, שהוא פעיל יותר ואינו מפתיע. לאורך הים, סמוך למפרצונים נטולי מתרחצים אפשר לעצור ולקפוץ למים.
בשלב מסוים, שני הכבישים מתאחדים לכביש אחד קטן, שחוצה את האי במרכזו על רכסי ההרים. כביש זה עובר בין שדות חקלאיים ובצדיו עומדים אנשי הכפרים ומציעים פירות וירקות למכירה. לאורך כל הכביש זורם נחל שמימיו צלולים כבדולח ועצי קטלב ענקיים מצלים עליו. קצת מוזנח, אבל הכול טבעי. הכביש מוביל עד עיר הבירה של האי, חלקידה (Halkida), שסובלת מדמיון מפתיע ללריסה וגם עליה אפשר לוותר. מכאן חוצים גשר גדול המחבר את האי ליבשת ומגיעים לכביש המהיר המוביל לשדה התעופה.
זהו. סוף מסלול. זו יוון האחרת. כדי לטייל בה נדרשות סבלנות רבה ונהיגה ארוכה (ומהנה, למי שאוהב), אין מה לחשוש, כי יש הרבה מקומות עם חופי ים, טברנות טובות, ראקי משובח ומוסיקה יוונית אמיתית. חלק זה של יוון פחות ממוסחר, כאילו היוונים שמרו לעצמם את צפון המדינה, והשאירו לתיירים את דרום היבשת והאיים לימי הקיץ הלוהטים - בשביל הפרנסה.
בדרכנו, במלון קטנטן ליד אדסה, פגשנו משפחה יפה, זוג מאתונה ושני ילדיהם. מדי קיץ, לדבריהם, הם בורחים מאתונה, בה חם, דחוס והומה תיירים, ונוסעים אל אזור הצפון הפחות מתויר והצונן יותר, שמציע אלטרנטיבה למי שמכיר כבר את יוון הממוסחרת, אך עדיין רוצה לטייל בה, באווירה קצת אחרת. גם אנו הצטרפנו לדעתם. טיול כמו שלנו, אגב, אורך לפחות שבועיים-שלושה, וגם אז לא תספיקו לראות הכול.
את מסלול הנסיעה ואת שירותי השכרת הרכב, הזמנת בתי המלון והייעוץ לגבי המקומות בהם כדאי לבקר, קיבלנו במרכז לתיירות בינלאומית בתל אביב: 03-6243444.