אתגר בעמק הלואר
קבוצת הרכיבה של עמותת "אתגרים", המורכבת מספורטאים נכים, יצאה למסע אופניים בעמק הלואר הציורי שבצרפת, לכבוד השנה החדשה. החוויה המיוחדת תועדה ביומן מסע
בין כל אלה מתפתל לו נהר הלואר - שהוא הארוך שבנהרות צרפת - על פלגיו השונים, ומשווה לאזור מראה פסטורלי נינוח. הרכיבה בנופים אלו משכה את לבנו, ולכאן שמנו פעמינו בספטמבר 2006, ימים ספורים לפני ראש השנה.
מנמל התעופה שארל דה גול שבפריז, יצאנו לדרך עם שני ואנים שכורים, שבאחד מהם העמסנו את עשרת זוגות האופניים והכבודה, ובשני התקבצנו אנו, חברי הקבוצה.
הדרך ליעד - העיר שינון (Chinon), עברה בכביש סואן וארוך, וגם מזג האוויר, שכלל גשם זלעפות ורוחות עזות, לא הסביר פנים. במהלך הנסיעה כולה התנהל
בשעות הערב המאוחרות הגענו למלון בשינון, לארוחת ערב שלא עמדה בציפיותינו ממטבחי צרפת, ולאחר פריקת המזוודות, עייפים מטלטלות הדרך, החלטנו לדחות את הרכבת האופניים ליום המחרת.
עריכת וידיאו: נעם עמית.
למחרת בבוקר הסתערנו ב"בגדי עבודה" על מלאכת הרכבת האופניים, אשר עברה ללא תקלות מיוחדות. גם תקר רועם בגלגל אחד האופניים תוקן חיש קל על ידי מיטב המומחים של הקבוצה. מפקד קצר, ואנו יצאנו לדרך! בראש הוביל לייזר אור כמו "אמא אווזה", אחריו השתרכו כל השאר, ובמאסף רכב יוסי מילר. כולנו נשאנו ציוד מלא: מכשירי קשר, מכשירי GPS, מפות וציוד נלווה.
חלפנו דרך העיר שינון, חצינו גשרים ועד מהרה יצאנו אל הכפרים שבסביבה, כשאנו מפריעים קלות את שלוותם הפסטורלית של תושבי האזור ומושכים אלינו מבטים סקרניים. לעינינו המשתאות נגלה נוף מרהיב של יערות עד ובהם עצים גבוהים ועבותים. מסלולנו עבר בשבילים נידחים ובדרכי עפר, שהיו ריקים מרכבים ממונעים, ורק הולכי רגל ורוכבי אופניים מועטים טיילו בהם.
המשכנו ורכבנו ליד שדות מרעה, בהם התענגו על העשב השופע פרות מדושנות וסוסים. חלפנו תחת חופות ירוקות של עצים משני צדי הדרך, שיצרו מעין שערים טבעיים, ועברנו בסמוך לכרמים שגפניהם מסודרות טורים-טורים ועמוסות אשכולות ענבים בשלים.
הגענו עד לנהר Vienne, שעל גדותיו ניצבות טירות גדולות ועתיקות יומין, שידעו ימים יפים יותר. למרגלות כנסייה עתיקה בעלת עמודי שיש גבוהים ומעוצבים וחלונות ויטראז' צבעוניים, מצאנו מסעדה קטנה ונחמדה. כאן נהנינו לבסוף מארוחה צרפתית עשירה, שכללה גבינות, בשרים, ירקות, בגטים, יין כמובן, ולקינוח - גלידה. פה אחד הסכמנו - הייתה זו בחירה מעולה.
גשם קל טפטף כאשר שמנו פעמינו בחזרה למלון, אך הוא לא מנע מבעדנו להמשיך ברכיבה. אריק גרובר, כטוב ליבו ביין, החל לרכוב בצורה מוזרה מעט... חלקים שונים נשמטו לפתע מאופניו, הוא התקשה בעליות קלות ולבסוף התנגש חזיתית באופניו של "אמא אווזה" - לייזר.
התוצאה: גלגל אחורי מעוך באופניו של לייזר, שקיבל את התקרית בשלווה גמורה. לאחר תיקון שטח מהיר, שב לייזר לרכוב על אופניו, כשהוא מבצע "שמיניות" ותוך נענועי עכוז משונים. כך, כעבור 45 קילומטר של חוויות, הנאות ותקלות משעשעות, הגענו למלון.
בשל מטחי גשם ומשבי רוח עזים שקידמו את פנינו עם בוקר החלטנו להקדיש את היום לנסיעה ברכב בנוף הפסטורלי המקומי, השופע יערות וזרוע חוות חקלאיות וטירות עתיקות.
במהלך הטיול נכנסנו לאחת הטירות, Azay Le Rideau, וחקרנו את צפונותיה: אינספור חדרי שינה וחדרי אירוח, וגם תמונות ושטיחי קיר אשר הציגו מוטיבים נוצריים ותנ"כיים. הטירה שכנה בלב נוף כפרי - ליד נהר, מוקפת עצים רבים ומדשאות רחבות ידיים. אתרים נוספים באזור היו סגורים בשל שעות פעילות מצומצמות, ולכן המשכנו לפעילות החביבה עלינו - אכילה, ולאחר מכן שבנו למלון, מלווים בגשם קליל.
חלק מחברי הקבוצה החליטו להישאר במלון, ואילו האמיצים יותר שבינינו לבשו בגדי רכיבה ועליהם שכמיות ניילון ויצאו לחוויית חייהם, בגשם אשר הלך וגבר בינתיים.
בוואדיות ובהרים דהרנו, כשהחיוך הנסוך על פנינו מביע את תחושת האושר "כמו בגן עדן" שבלבנו. היו אלו כ-15 קילומטר של רכיבה נמרצת, במהלכה ספגנו מים עד לשד עצמותינו והוצאנו הרבה אנרגיה.
מזג אוויר הסגרירי בשבת לא הניא אותנו מתוכניותנו, ואנו יצאנו לדרך עטופים בשכמיות ניילון. הגשם המשיך לרדת בהפוגות קלות, ולעיתים גבר עד כדי מבול. אולם אנו לא נרתענו והמשכנו לרכוב בשבילים יפים ורטובים, שחצו שדות, כרמים ומטעי פרי. גם ביערות עד עברנו, כשאנו מתכסים בהדרגה בבוץ סמיך.
כאשר התגלתה תקלה באופניו של מוטי, סטינו ממסלולנו לעיר קרובה, כדי למצוא מתקן אופניים, ולאחר שהתיקון בוצע בהצלחה המשכנו ברכיבה.
בדרכנו חזרה לשינון עצרנו בכפר קטן, Rivarennes, ובו מוזיאון "האגס המעוך", שמציג את מקור פרנסתם המסורתי של תושבי הכפר - אפיית אגסים בתהליך מיוחד עד הפיכתם לפירות מיובשים שטעמם משובח. במוזיאון כיבדו אותנו בטעימות מהפרי הטבול ביין, שאכן התגלה כמעדן.
מהמוזיאון ועד למלון עברנו כברת דרך תלולה ומתישה. הזיעה שכיסתה את גופינו נשטפה במטחי הגשם, שחדרו לעצמותינו, אך למרבה הפלא, זה לא הפריע לאיש מאיתנו. בסך הכול גמאנו כ-72 קילומטר באותו יום - מסלול ארוך ולא קל, בהתחשב בתנאי מזג האוויר.
למחרת בבוקר העמסנו את האופניים על הרכב ושמנו פעמינו לכיוון אורלאן (Orléans), הנמצאת כשעתיים נסיעה משינון. כאן פגשנו את דניאל רישה - חברו של אביטל יעיש, והוא הוביל אותנו ברכיבה לאורך נהר הלואר.
רכבנו בשבילי כורכר צרים במקביל לנהר ולאורך תעלות שבהן מים ירוקים ומעופשים. בעמק ישנה סוללת עפר גבוהה נגד הצפות ובמרכזה רכבנו במסלול מקסים.
לשם שינוי, נהנינו ממזג אוויר נוח, ובצהרי היום עצרנו על גדות הנהר לפיקניק, שכלל כריכים ועוגות משובחות, כפי שרק הצרפתים יודעים להכין. אולם דניאל, המארח, לא הצליח ליהנות מהאתנחתא. בעקבות הרכיבה "נתפסו" שרירי רגליו והוא החל להתפתל מכאבים. מסתבר שלא כל אחד יכול לרכוב כמונו... לאחר טיפול מצוות המומחים שלנו, חזר דניאל לאיתנו והמשיך לדווש עמנו.
השיירה שלנו, על כלי הרכיבה המוזרים שלה, עברה גם ברחובות העיר אורלאן, ומשכה אליה מבטים משתוממים רבים מעוברי אורח. עצרנו להתבונן בקתדרלת הצלב הקדוש - כנסייה גדולה ומדהימה ביופייה, ומיד נוצרה סביבנו התקהלות של סקרנים. סיימנו את הסיור בעיר בכיכר המרכזית, בה ניצב ברוב הדר פסלה של הלוחמת ז'אן ד'ארק.
ז'אן ד'ארק, הגיבורה הלאומית של צרפת, נולדה בכפר צרפתי נידח בשנת 1412 ובגיל 17 שיחררה את העיר אורלאן מעול הכיבוש האנגלי. שנתיים לאחר מכן, כאשר ניסתה לשחרר את פריז, נפלה בשבי האנגלי והוצאה להורג על המוקד.
הבוקר הביא עמו מזג אוויר אידיאלי לרכיבה - מעונן חלקית עם משבי רוח קרירים, כאשר מדי פעם בצבצה לה השמש. העמסנו את האופניים על הרכב ויצאנו אל העיר סומיר (Saumur) - כשעה נסיעה משינון.
מסלול הרכיבה עבר בצדי הכבישים הראשיים של העיר, והייתה זו הפעם הראשונה שרכבנו על כביש אספלט בצבע לבן - המיועד במיוחד לאופניים. חלפנו גם בתוך פארקים יפים עם שטחי צמחייה ומרעה אינסופיים.
בצהרי היום עברנו דרך עיירה בינונית בגודלה, בה שררה דממה מדהימה. נדמה היה שכל תושבי העיירה פרשו לבתיהם לסיאסטה; נפש חיה לא נראתה ברחובות ורק כלי רכב ספורים נסעו בכבישים.
חתמנו את הטיול במסעדה צרפתית קטנה וטובה, העמסנו את האופניים על הרכב ויצאנו בחזרה למלון. בזאת תם לו קטע הרכיבה, ואנו שמחנו שסיימנו כ-250 קילומטר של רכיבה במסלולים בלתי מוכרים בארץ זרה, ללא תקלות או פציעות רציניות. למרבה הפלא, דווקא בארץ, במסלולי תל אביב בהם אנו רוכבים בדרך כלל, תמיד קורה שלמישהו יש תקר בגלגל.
היה זה יומנו האחרון בצרפת, והגיע הזמן לארוז את האופניים והציוד בארגזים, להעמיס אותם בתוך הרכב ולצאת לדרכנו - לנמל התעופה שארל דה גול. בהגיענו לנמל, פרקנו את הארגזים והחזרנו את שני הרכבים לחברות ההשכרה. בדלפקי הצ'ק אין של אל-על כבר ידעו על בואנו והקצו צוות מיוחד שיטפל בקבלת הציוד והקבוצה, תוך התחשבות מלאה בצרכינו המיוחדים. לפנות בוקר נחתנו עייפים אך מאושרים עד הגג בישראל.
השתתפו במסע: איציק חי, מוטי קרן, איציק אלרון, לייזר אור, אביטליעיש, אריק גרובר, תמיר רפאלי,דוד קצ'קה, כרמית גורן ויוסי מילר. סייע במסירות בארגון ובלוגיסטיקה: אברהם רדליך.
נא להמתין לטעינת התגובות
