אי של טבע ואחווה
מוזיאון הטבע בירושלים, השוכן במבנה היסטורי, מושך אליו אוהבי טבע מכל העמים והגילאים. ועדיין, קיומו מאוים על ידי כרישי הנדל"ן. פרק שני בסדרה מתוך הספר "מטמוני הארץ", מאת נירית שלו-כליפא (הוצאת מפה), המתחקה אחר סיפוריהם של מוזיאונים ותצוגות קטנים ברחבי הארץ
במפות משלהי המאה ה-19 נראה הבית כשהוא מוקף שדות, אולם באותה עת החלו להיבנות סביבו המושבה הגרמנית, המושבה היוונית, ובשנות ה-20 גם שכונת טלביה, והיום הוא מוקף בשכונות פסטורליות הטובלות בירק.
מעט מאוד ידוע על בוניה או תושביה של האחוזה, שנקראה וילה דקאן. מן הימים הראשונים של הבית נותרו תקרות העץ ובהן טבעות ברזל לקשירת מנורות שמן, ובחדרים גומחות אח לחימום, עשויות ברזל מעוטר, שיש וקרמיקה, המעידים על פאר העבר של הבית.
בתום מלחמת העולם הראשונה השתכנו בבית אנשי הצבא הבריטי, ובמשך כשלושים שנים הוא שימש מוסד תרבות, ספרייה ומועדון לקצינים בריטים, שנהנו משלוותו הכפרית.
לאחר קום המדינה השתכנה בבית מרכזייה פדגוגית. אחד מעובדיה, צבי לב, יצר בגן מרכז ללימודי החי והצומח. עם השנים התרחבה פעילותו לתחומי טבע רבים. הוא גייס למלאכת הוראת הטבע קבוצת אומני דגמים מקֶלְן שבגרמניה, שהתגוררו תקופה קצרה בבית ובנו את דגמי העץ והפלסטיק המשמשים עד היום במוזיאון.
בשנת 1962 נפתח רשמית מוזיאון הטבע הירושלמי, והיה למקום שבו יכלו ילדי ירושלים העירוניים לפגוש חיות בר פראיות מפוחלצות, דינוזאורים קדמוניים יצוקים בברונזה, וגם לטפל בחיות משק בפינת החי.

מנהלי המוזיאון הבאים המשיכו את הפעילות היצירתית, כל אחד בתחומו. כמה מהם הוסיפו להמציא ולבנות דגמים ואמצעי המחשה, והמנהל הנוכחי, סידני קורקוס, השתלם באומנות הפיחלוץ והעשיר את התצוגה בפוחלצים רבים. הוא גם שיפץ ושיפר פוחלצים ישנים, לעיתים נדירים ביותר, שנעשו בצורה מרושלת והתפוררו עם השנים.
המוזיאון קולט אוספי פוחלצים מתחילת המאה ה-20, וסידני משפר אותם במעבדת הפיחלוץ של המוזיאון ומצרפם לאוסף המרשים של המוזיאון. באומנות הפיחלוץ אין פשרות: מעבודה רשלנית וגרועה נודף ריח רע, פשוטו כמשמעו.
חשוב לציין שהחיות המפוחלצות במוזיאון הן חיות שנמצאו מתות, שהרי אנשי המוזיאון הם חובבי טבע ונמנים עם הנאמנים שבשומריו. אך לא זה היה גורלן של החיות האימתניות, הדוב, הנמר והלביאה, המוצגות במוזיאון.
הדוב הסורי נכחד בארץ לפני כמאה שנה משום שהיה חביב על הציידים. הפרט האחרון בארץ ניצוד באזור הכינרת בתקופת מלחמת העולם הראשונה, וב-1945 ניצוד דוב נוסף בסוריה. מאז לא נשמעת באזורנו נהמת דובים, למעט בגני החיות.
את האריה והלביאה קיבל המוזיאון מראש העיר לשעבר, טֶדִי קולֶק. בימים שבהם היו יחסים דיפלומטיים טובים בין ישראל לאוגנדה, שלח השליט דאז, אידי אמין, מנחה לעיר ירושלים: אריה ולביאה שניצודו באחוזותיו - מחווה לעיר שסמלה הוא אריה. זהו אריה אפריקאי, והאריות המקומיים, שנכחדו מאזורנו כבר בימי הביניים, היו תת-מין של האריה הזה.

לאוספי הטבע שמור מקום של כבוד בתולדות המוזיאונים. מימי הרנסנס נהגו אצילים ואנשי דת לאסוף את פלאי הטבע: פוחלצים של חיות נדירות, תופעות טבע חריגות כגון עגלים או טלאים בעלי שני ראשים, ועוד מוזרויות, כולל בעלי חיים וצמחים מארצות אקזוטיות ורחוקות.
אוספים אלה רוכזו ב"חדרי פלאות", לעיתים יחד עם יצירות אמנות ושרידים ארכיאולוגיים, ויצרו מעין תמונת עולם בזעיר-אנפין, שאותה היה בעל האוסף מציג בגאווה בפני אורחיו כאות לרוחב אופקיו.
גם במוזיאון הטבע יש מוצגים המעידים על פלאי הטבע ולעיתים גם על מוזרויותיו, אבל כאן מעדיפים להתמקד בהסבר המדעי של התופעות ובעיקר ביצור המופלא: האדם וגופו.
המוצגים הם פוחלצים ודגמים המוצגים על רקע ציורי נוף של סביבתם הטבעית. בחצר פועלת פינת חי ולעת ערב מתמלאות צמרות העצים ציפורים המתכנסות לשנת לילה.
ואולם חלקת הטבע הקסומה נמצאת בסכנה. כבר שנים רבות שיזמי נדל"ן לוטשים עין אל המקום, ואנשי המוזיאון נאבקים לקיימו ולהמשיך את פעולותיו. לעזרתם באים ילדי השכונות הסמוכות, המסייעים בטיפול בבעלי החיים שבפינת החי, וילדים מכל חלקי העיר, בהם ילדים חרדים, ערבים ועולים חדשים, שמוצאים במקום אי של אהבת טבע, הסכמה ויחסי ידידות.
מוזיאון הטבע בירושלים, רח' מוהליבר 6, ירושלים.
טלפון: 02-5631116. הכניסה בתשלום.
א'-ה': 13:30-8:30, ב', ד': 18:00-8:30, שבת: 14:00-10:00.

קשר מיוחד מתקיים בין המוזיאון לאמנים-עולים מרוסיה. הללו ציירו את רקעי הנוף בתצוגות בעלי החיים וגם העניקו למוזיאון אוסף מיצירותיהם בנושאי טבע וארץ ישראל.
בפינת החי מצוירים הקירות בציוריו של האמן דמיטרי ברנובסקי, שהיה פעיל מאוד בעיור המוזיאון ונפטר בדמי ימיו. דמיטרי צייר את הנוף האופייני לאזורי הגידול של בעלי החיים, אך מכיוון שלא תמיד הכיר את הנוף המקומי, לא אחת "זכו" בעלי החיים המקומיים לבלות בציורים על רקע נופי חוץ-לארץ, בעיקר ערבות רוסיה.
