גולדסטאר, מישהו?
יאיר גת השתכר בתחרות הבירות הביתיות שנערכה אתמול ב"טמפל בר". רגע לפני שאיבד את זה, הוא הספיק לשמוע על הטעם הישראלי, ולהתרגז על המיסוי ההיסטרי על בירות בכנען
תשע מבשלות בירה ביתיות נבחרו להשתתף בתחרות על ידי השף צחי בוקששטר ושחר הרץ, בוגר אוניברסיטת דייויס קליפורניה ללימודי בירה ועורך מדור הבירה של אתר "בקבוק": "מבשלת הנגב", "קרלופ פלוס", "א.א שילרס", "הבודהה הצוחק", "פילוסוף", "נינקסי", "אדוארד לנדא", "ארט בר" ו"הגמל הצוחק". זה שלא שמעתם עליהן, זה בגלל שמדובר במבשלות קטנטנות. אנשים שעושים בירה במרפסת האחורית או בשוליים של איזה קיבוץ ונבחרו להשתתף באירוע - בין היתר - הודות ליכולת שלהם לזכות בפרס הראשון - לספק בירה במשך חודש שלם ל"טמפל בר".
הבירות חולקו לשלוש קבוצות: מתובלות, בלונדיניות וכהות, ודורגו על פי מספר קריטריונים: מראה – צבע, צלילות, ראש קצף ובועות. ארומה, טעם, תחושה בפה – גוף ומרקם והתרשמות כללית. כמי שלא זכה לשפוט, ישבתי בפינה, שתיתי וטעמתי את תוצרתם של חלק מהמשתתפים.
פתחתי בשתי בירות של גדי דבירי, בעליה של "בירדי", החנות התל אביבית לציוד וחומרי גלם להכנת בירה, שעושה בירה תחת השם "נינקסי" – שמה של אלת הבירה השומרית. הראשונה הייתה בירה וניל מתקתקה עם אפטרטייסט של סברינה, ומיד אחריה הגיעה גם בירה בננה, שהזכירה לי יותר מכל את הארטיקים הצהובים הטוענים לאותו טעם. גדי עובד בסגנון הבלגי, שמתיר ליצרנים להכניס לבירה שלהם כל חומר שיראה להם טעים, מה שמבדיל את הבירות הבלגיות מאחיותיהן הגרמניות, המיוצרות על פי חוקי גזע נוקשים מראשית המאה השש עשרה.
הבירה הבלגית של מיכאל קרדוש, ממבשלת "קרלוס פלוס", מכילה לא פחות מתשעה אחוזי אלכוהול וגבישי הסוכר שהוא מוסיף לה גורמים לה להיות מתוקה כמו מוסקט, שזה אומר הרבה יותר מדי מתוקה לטעמי. אלון פילוסוף מטבעון מזג לי את את הכוס הראשונה של "פילוסוף", עליה יכולתי לומר בוודאות שהיא שווה משהו. הוא משתמש בציוד מקצועי, ומייצר בירה לא מתובלת שכל טעמיה מקורם בכישות ובשמרים. הפילוסופים מייצרים גם בירה עם מרווה, אבל אני לא ממש איש של מרווה, אז החלטתי לוותר.
בשלב זה הייתי כבר מספיק שיכור כדי להטריד את יוחאי קודלר מקיבוץ אורים, שלמד לעשות בירה באלסקה ובארצות הברית. יוחאי שהוא גם חקלאי אורגני, עושה במבשלת הנגב, כארבעים ליטר בשבוע של בירה מתוקה מאוד שנמכרת למזמינים באזור הדרום. מיוחאי עברתי לקיבוצניק אחר - בירה בשם "קיבוצניק", שמיוצרת בכפר סבא דווקא, על ידי אדוארד לנדא. הקיבוצניק היא בירה כהה ושווה לגמרי שעשויה משיבולת שועל. לנדא לא מתחייב על סטייל "בקיץ נעשה לאגר, בחורף נעשה בירות כבדות, ואם הגברת לנדא אוהבת בירות בסגנון בלגי, אין בעיה", אמר לי בנו שייצג אותו בתחרות.
הדגימה האחרונה לה זכיתי הייתה מאת מבשלת "א.א שילרס" וגם היא מצדיקה הוצאה כספית. אבי שליו ואייל שור התחילו את דרכם בזיקוק אלכוהול משזיפים שגדלו במטעי הקיבוץ, והיום הם עושים בירה ואפילו מוכרים אותה במסעדת "מו ומו" הרחובותית.
מסתבר שמכשול נוסף שעומד ביניכם לבין היצרנים הביתיים הוא המיסוי – ארבעים אחוזי מס קנייה מטילה המדינה על בירה. זה אומר שאם קניתם שליש גולדסטאר בשמונה עשר שקל, יותר משבעה שקלים תמימים מגיעים ישירות לאוצר המדינה. המצב הזה מקשה על הבשלנים הביתיים להציע את מרכולתם באופן מסחרי וגם להרוויח מזה. אם לא היו לנו דברים יותר חשובים על סדר היום, אני מניח שהייתה מתעוררת סערה ציבורית שההפגנות נגד המלחמה יראו כמו טיולים שנתיים של ויצ"ו לידה.
אחרי ששתינו, שתינו עוד קצת ואז הוכרזו הזוכים. למקום השלישי הגיעה "מבשלת הנגב", למקום השני "מבשלת פילוסוף" מטבעון, ובמקום הראשון זכתה מבשלת "ארט בר" של דני שלייפסטון. שלייפסטון, שעבד ולמד במבשלות באנגליה וארה"ב, פתח ב – 2005 את "ארט בר" בעין הוד. שם אפשר לשתות את הבירה הזוכה שלו. אמנם השופטים והמקורבים לא השאירו לי אפילו חצי כוס, אך לשמחתי לא צריך להרחיק עד עין הוד כדי לשתות אותה, בחודש הקרוב היא אמורה להופיע בתפריט של הטמפל בר. ולגבי ארבעים אחוזי המס, דברו איתי. יש מצב להרים איזו מחאה ציבורית, או לפחות איזו כוס בירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
