חייך, אכלת אותה
אלון צרפתי נחת באנטליה הישר למלון "קרמלין פאלאס" . אבל כמו ישראלי אמיתי, הוא לא הסתפק במטבח המקומי. התוצאה: הארוחה המקסיקנית הגרועה במזרח התיכון
ארבעה ימים אחרי, התוצאות עגומות למדי. הבריכה הרגישה בעיקר את קפיצות הבטן שלי, שגרמו להשפרצות לכל עבר ובעיקר כאבו בפופיק; התמזגתי בתוך עמישראל, אבל בסופה של חופשה היה זה עמישראל שהחליט להתנער ממני ועשה את עצמו כאילו הוא לא מכיר אותי; והאוכל... ובכן, תוספת של שלושה קילוגרמים כבר שווה הרחבה.
מלון קרמלין פאלאס, על חופה של אנטליה, נחשב לאחד משלושת המלונות הטובים באזור. והנה הסיבה שהוא מצליח למשוך אליו מדי קיץ אלפי ישראלים (ורוסים, גרמנים וגם שני איראנים), שחוזרים שוב ושוב לאותו המקום: שיטת "הכול כלול", שלפיה משלמים סכום אחד על כל החופשה ומקבלים את כל השירותים חינם (כולל אוכל, שתייה, אלכוהול חופשי 24 שעות ביממה, מיני בר, טניס, סאונה, ספא, חמאם ואטרקציות נוספות, הכול, כאמור, ללא תוספת תשלום). במחיר של 3,000 שקל לאדם מקבלים את גן העדן למשך ארבעה לילות. אני, אגב, שילמתי בסופה של חופשה 3,017 שקל: תוספת של 17 שקל שולמה בעבור משחק באולינג.
המונח "חדר האוכל" עושה עוול למסעדת היוקרה הענקית בקרמלין, שבה מוגש אוכל גורמה בסגנון בופה: עשיר, מגוון, מגרה, טעים ובעיקר חופשי. את הישראלים בחדר האוכל זיהינו לפי כמות הצלחות שהם נושאים איתם בדרך לשולחן: כל אחד אוחז בשתי צלחות עמוסות אוכל בו זמנית, האחת גדושה בסלטים והשנייה במנות בשר, עגל, כבש, עוף ודגים, מניח אותן בשולחן ומיד חוזר, להביא נאגלה שנייה, כולל קינוחים (משובחים) וגם קצת אלכוהול.
ובכל זאת, בקרמלין יש גם מסעדות נוספות, המגישות אוכל עדתי - טורקי, איטלקי, מקסיקני וסושי – באווירה רומנטית ואינטימית. הקאץ': מפאת חוסר מקום, יש להזמין מקומות במסעדה מראש. כמה מראש? מתברר שעד השעה 9:00 בבוקר כבר אין טעם להתקשר, הכול מלא. אז בוקר אחד (ליתר דיוק, היה זה הבוקר השלישי) הקדמנו קום והצלחנו, בקושי רב, למצוא מקום במסעדה היחידה שלא היתה מלאה באותו הערב - המקסיקנית. הערב, הבטחנו זה לזה ברגע של חולשה, נאכל בוריטו ונשתה מוחיטו.
בשעה היעודה, לבושים במיטב מחלצותינו, נכנסנו למסעדה הנמצאת בתוך המבנה הפתטי-קמעה של חיקוי הקרמלין. היה חם, דביק ולוהט – לא רק בחוץ. גם המסעדה נשפה רוחות של תשוקה רותחת, בעיקר רותחת, ותוספת הנר הרומנטי על השולחן רק הוסיפה אש לבעירה. חייבים לשתות, ביקשנו, וקיבלנו מרגריטה נטולת שם וכמעט נטולת טעם.
מקוררים ורגועים רק קצת יותר הבטנו סביב: בובות מקסיקניות, פסלי קקטוסים ירוקים, כמה סומבררואים מוחלפים בין ראשי הסועדים כדי שהמלצרים יצלמו אותם וברקע מוזיקת מערבון דלוחה. מקסיקו, עלק. זה נראה יותר כמו מעבר הגבול בין מקסיקו לארה"ב, כשעשרים פליטים טורקים מנסים לחצות את הגבול.
למנות ראשונות הזמנו אליטס דה פויו, כנפי עוף מוקפצות ברוטב צ'ילי חריף, שהיו מצוינות אך, כאמור, גם חריפות, מה שאילץ אותנו להזמין מרגריטות חסרות טעם נוספות. התנחמנו בזה שהן מוגשות חינם; וחטיפי נאצ'וס (עם רוטב סלסה), שהיו
נשאנו עינינו השמימה כדי לקבל מנות עיקריות טעימות, משובחות וגדולות, ובמקומן קיבלנו מנות חביבות אך מצ'וקמות-קמעה: פהיטה קון קרנה, ממולאת בנתחי סינטה וירקות קלויים ומוקרמת, בתוספת פירה בטטות ודייסת שעועית, שהיתה טעימה אך בל נגזים; וחזה עוף בתיבול מקסיקני, מה שאומר צ'ילי חריף, שאריות מאותו הרוטב שהוגש עם כנפי העוף, בתוספת פירה בטטות. המנה הוגשה בתוך מחבת רותח, שרק העלה את מערכת העצבים שלנו לדרגת ג'לי.
מאוכזבים משהו, סירבנו אפילו להצטלם עם הסומבררו, כי עם כל הכבוד להרגשת המיזוג, יש גבול גם למבוכה שלנו. יצאנו מהמסעדה המקסיקנית-טורקית, ניגשנו לחדר האוכל, השלמנו את הפערים, ולמחרת בבוקר ניסיתי, בפעם האחרונה, לקפוץ ראש. כמובן שהבטן היתה זו שפגשה ראשונה את המים הצלולים, אבל היי, אחרי ארבעה ימים בחדר האוכל המשובח של הקרמלין גם הבטן של מירי בוהדנה תלך לקראתה ראשונה.
קרמלין פאלאס, אנטליה, פתוח: א'-ש' 19:00-22:30. טל': 00 90 242 431 24 00. יש להזמין מקומות מראש.
נא להמתין לטעינת התגובות
