טיול אקסטרים עם אמא
ג'יפים, אופני הרים, רפטינג בנהר, שחייה במים קפואים ולינה בבקתות עץ. כל זה ועוד קרה בטיול אתגר חדש, להורים ולילדיהם המתבגרים, בקפדוקיה הקטנה שבטורקיה. אפילו מי שבהתחלה לא רצו להיפרד מהטלוויזיה, בסוף רצו להישאר עוד
הורה אחד עם ילדו, בגילאי 18-12, שניהם מצוידים בכושר בסיסי. הכיוון הסתמן כטיול ברמת אקסטרים לייט, עם דגש על עבודת צמד וצוות.
שמחנו על ההזדמנות להעמקת הקשר עם הצאצאית שלנו, המחוברת תמידית לטלפון, למחשב ולטלוויזיה. ידענו שבקפדוקיה הקטנה, בדרום-מערב טורקיה, זה יהיה בלתי אפשרי. גם טכנית וגם בגלל שכשיש רפטינג, אופניים, ניווט בג'יפים וטרקים - הטבע יביס את הטכנולוגיה.
בסופו של דבר, יצאנו בקבוצה מצומצמת של נשים ובנותיהן המתבגרות (המיזם המקורי ייצא בספטמבר, ראו בהמשך) שמראש צייצו שהן לא ממש מתות על הרעיון, אבל באופטימיות ובנחישות הבטחנו להן שהן לא יצטערו. ובדיעבד צדקנו, הן רצו להישאר.
נחתנו באנטליה אחרי איחור מעצבן של טיסת צ'רטר. המדריך והשותף באתר האאוטדור, אלון רוביחה, חיכה לנו ע ם ג'יפ סוזוקי גרנד ויטרה, ושמחתי לקפוץ לכיסא הנהג לנסיעה של שעה ורבע עד לשמורת עמק קופרולו - אחת מהשמורות הגדולות והרבגוניות ביותר בטורקיה, עם פסגות בגובה ממוצע של כ-2,000 מטר.
העפלנו בדרך רוויית מעיינות, קניונים וצמחייה סבוכה, ואלמלא אלון, מן הסתם היינו מפספסים את הפניות המפתיעות עד שהגענו לבקתת הלילה שלנו.
הרחק מכל יישוב, במרחק קפיצה מנהר קופרולו,חיכו לנו טאופיק קאיה ורעייתו גול-סום (בתרגום חופשי - ורדה), שניהם בני למעלה מ-70, שישבו על מזרן בזולה עם נרגילות וסמובר עתיק. זהו חדר השינה שלהם בקיץ, כשהטמפרטורות עולות ואין מזגן. בסתיו הם נכנסים חזרה לבית האבן העתיק.
אחרי ארוחת ערב שכללה שיפודי כבש, בורגול, גוואטש וסלט טורקי קצוץ דק,
התעוררנו עם זריחה מדהימה בחלון. את התה הטורקי המתוק, עוגיות הבוקר המזרחיות והחלווה בייצור עצמי העדפנו לאכול במרפסת מול היופי הטבעי. הסתקרנו לראות איך חיים במשק שמספק את כל צרכיו. יש פה גינת ירקות, בוסתן ועזים ופרות, שמחלבן מכינים יוגורט וגבינות.
עלתה האפשרות שהבנות יצטרפו לשגרת יומם של טאופיק ורעייתו, שכוללת ירידה למעיין להביא מים בדלי, עיבוד האדמה עם מחרשת עץ, קטיף פירות לסלסילת קש וחביצת גבינה ליוגורט. אחרי התייעצות קלה הוחלט לוותר בינתיים על הרעיון הזה וגם על התוכנית התחרותית של המיזם. החלטנו לזרום בקצב שלנו.
יצאנו עם הג'יפ צפונה בדרך עפר, לכפר דירמיזו, שבדרך אליו חולפים על פני תצורות גיאולוגיות, מזכרת מעידן שבו האזור היה מכוסה ים. התחלנו ללכת באמת מים שמספקת את מי השתייה והחקלאות לכפר. צעדנו במים הקפואים, נזהרות שלא להיפצע מקוצי פטל ותות.
אחרי כחצי שעה הגענו לזולה שיושבת על המים. מעט מטיילים מגיעים לפה, ואפשר להתפשט ולהיכנס לבריכה החבויה והמוצלת. הבנות היו אמיצות וקפצו קפיצת ראש למים בצבע כחול צלול, ונשימתן נעתקה. האמהות ניסו, ויצאו מיד בתחושה שחלקים קריטיים בגופן קפאו.
בדרך חזרה לכפר נפתח הנוף כתמונה ציורית של שדות תירס. כשחלפנו בסמטאות הכפר, הזמינה אותנו אנה, סבתא מקומית, לביתה, שבקומה הראשונה שבו מכרכרות תרנגולות ובשנייה גרים בני המשפחה. חלצנו את הנעליים על המחצלת והתכבדנו בתפוחים מיניאטוריים אדמדמים ובשאר מגדנות, מופתעות מהנדיבות שלא חיפשה שום תמורה.
חצינו את שדות הכפר והתחלנו ללכת בנהר קופרולו (רצוי להצטייד בנעליים להליכה במים). חצינו אותו מצד לצד, בהתאם לנתיב. היחידים שפגשנו היו ילדים מהכפר, שהנהר הוא פארק המים שלהם.
בשלב שבו הזרימה התגברה והמים גבהו, המליץ אלון על בודי-רפטינג וגם הדגים: שכיבה על הגב וגלישה במורד הזרם. אחרי רבע שעה ניווט בזרם הגענו לקניון צר, שבו שחינו בין המצוקים. מדי פעם עצרנו על פיסות חול קטנות כדי לנוח ולאכול איזה חטיף. חזרנו בטיפוס רגלי לדרך עפר שבה חיכה לנו הג'יפ.
בדרכי עפר מפותלות נוסעים שעתיים אל הכפר הציורי קסימלר - כפר מבודד בהרים, שבמרכזו כיכר ובית תה, שבו מתכנסים זקני הכפר לשתות ולשחק שש-בש.
התכבדנו במיני התה המקומיים, בטעמי תפוחים, דובדבנים, סחלב ותה שחור, וטיילנו בסמטאות הכפר. משם המשכנו בג'יפ אל מעיין אשיילה בל, הבוקע מתוך סלע אדיר. המים שבו קרירים למדי בעונה הזו, ונחמד לעשות בהם הפוגת צינון.
בכפר יש חווה לגידול פורלים. רואים את כל שלבי הגידול של הדגים, מביצים ועד לשלב בחירת הדג ושלייתו מהבריכה אל המטבח. טעמנו ארוחת פורלים שהגיעו עם תוספות של צ'יפס וסלט מתובל היטב.
מביתו של טאופיק יוצאים בג'יפים לכיוון הכפר טזי, שממנו מתחיל מסלול רכיבה באופני הרים. נוסעים בין תצורות סלע של עמודים, פטריות וחרוטים בנוף שנקרא "קפדוקיה הקטנה". חמש שעות של רכיבה בכיף, בדרך מוצלת עם הפתעות שהטבע יצר. מדי פעם עוצרים לטעימות מי מעיין ולמילוי כלים.
אם יש מזל פוגשים ברועי צאן עם עדריהם ובנשים שנושאות על גבן עצים למדורה ותבואה מהשדות.
ככל שמעפילים לגובה, מופיעים עמקים מעובדים וחקלאות בוסתנים, עם עצי ערמונים רחבי גזע. כדי לגוון התפצלנו: חלק ישבו מתחת לעץ אלון ואכלו חטיפי אנרגיה, אחרים יצאו לטיול רגלי ביער.
חזרנו לאופניים והמשכנו לכיוון העיירה סלגה, שבה יש שרידי עיר רומית: תיאטרון, כנסייה ומקדש לאל זאוס. משם - חזרה לנהר ולבקתה שלנו.
משכימים בחמש וחצי ויוצאים מביתו של טאופיק למסלול המסומן באדום-לבן, לאורך השביל של סנט פטרוס הקדוש. זהו אחד משני מסלולי הליכה שסומנו בשנים האחרונות ביוזמה פרטית של טיילת בריטית, קייט קלו. לצעוד לאורך כל השביל לוקח חמישה שבועות, אבל אפשר לטעום קטע בן יום או לצאת לטרק של שבוע, עם לינה בכפרים על הדרך.
אחרי שעה הליכה עצרנו לשחיית בוקר בנהר קופרולו. ליתר דיוק, זה היה שילוב בין קפיצות ממרום סלעים לעיסוי טבעי בג'קוזי של הנהר מזרמים טבעיים שבמפלונים. הגענו בשעות הצהריים לגשר קטן, שממנו נכנסים לקניון עמוס בבריכות מים חמימים. המשכנו לנהר, שחצינו אותו בעזרת חבלים, הליכת זיקית מצד אחד לצד האחר, והגענו לרצף של מעיינות קפואים. חזרנו בשביל עזים קטן לחוויות השיא של הטיול.
תכננו לעשות קניונינג בנהר בורום - טיול רגלי בתחתית קניון, המשלב סנפלינג, קפיצות לתוך בריכות מים ושחייה - אבל מפאת קוצר הזמן החלטנו להשאיר משהו לפעם הבאה. על הרפטינג לא יכולנו לוותר. הצטיידנו בחגורת הצלה ובמשוטים והשארנו את כל חפצי הערך במתחם של ג'מאל קאיה, הבן של טאופיק, שמנהל חברת רפטינג ומסעדה שבה אכלנו ארוחת צהריים.
בסירות זודיאק פצחנו בשיט על הנהר לאורך 13 קילומטר. באחת החניות ערכנו משחקי משוטים וסתם התזות, שזה, מתברר, תחביב לאומי. משעשע היה לראות טורקיות עם רעלות ושמלות חותרות במרץ לצד תיירות בחוטיני.
מתחת לגשר עתיק עצרנו לצילום רטוב. על גדות הנהר יש פינות ישיבה מלאות במשפחות אוכלות, שהזכירו פיקניקים בסחנה. במקום מוכרים גוזלמה, שזו פיתה טורקית ממולאת בתפוחי אדמה ובגבינה.
מסלול הרפטינג, שמדורג השלישי מבחינת אשדיו, מתאים במיוחד למשפחות. הקטעים המפחידים שבו הם מערבולות עומק, אבל אנחנו, נתונים בידיהם המנוסות של ג'מאל והצוות שלו, לא דאגנו. בסיום הרפטינג מחכות תמונות בזוויות אטרקטיביות מהקטעים הסוערים.
בדרך החוצה משמורת קופרולו עוצרים באספנדוס - אמפיתיאטרון רומי, היחיד בטורקיה שנותר בשלמותו.
בכביש הראשי נהגנו לאנטליה כדי לטעום מחיי הלילה שלה. בין סמטאות הרובע העתיק, קאליצ'י, הגענו למועדון דלי מוי (בתרגום חופשי - המשוגע הכחול) - בית אבן פתוח לשמים שבין גומחותיו מונחים נרות ומדי ערב מנגנת בו להקה סול טורקי קורע לב.
לפני הטיסה חזרה לארץ עשינו גיחה לבזאר, שהוא השוק המקומי, ומצאנו מותגים במחירים מצחיקים.
Taufic Mountain Lodge הינו מרכז Outdoor המספק שירוית לינה ופעילויות אתגריות לבודדים ולקבוצות בלב שמורת קניון קופרולו. המקום מנוהל על ידי אלון רוביחה, שגית אהרוני וג'מאל קאיה, ומספק טיולי ג'יפים, טרקים, שיט, רפטינג, קניונינג, סנפלינג וסדנאות יוגה.
שירותי הלינה שבמתחם רב גוניים: מקמפינג, דרך לינה קבוצתית בבית אבן ועד הבקתות של טאופיק. הלודג' מהווה נקודת יציאה אידיאלית לכל הפעילויות בסביבה. כדאי להבהיר שהוא אינו מתאים למי שמחפש מלון חמישה כוכבים מפנק. מי שמעריך טבע יידע ליהנות מהפשטות ומהמפגש עם תרבות מסורתית ייחודית. כל הפעילויות מודרכות ומתופעלות על ידי צוות מקצועי טורקי וישראלי.
בתאריכים 17-14 בספטמבר ייצא טיול אקסטרימי לשמורה במתכונת הורה-ילד, בשיתוף חברת Xtrip וטאופיק מאונטיין לודג'. פרטים על הפרויקט ניתן למצוא באתר: www.xtrip.co.il. פרטים לגבי כל הטיולים, שמחירם החל ב-549 דולר, והרשמה דרך האתר: www.tmltravel.com או בטלפון: 054-5728818.
נא להמתין לטעינת התגובות
