פחד ותיעוב ברמת גן
סיוט קולינרי נרשם ב"יוקו אונו", "פיר 23" היא בילוי שקיעה מוצלח ואפילו נמצאה שווארמייה ראוייה. גבי בר -חיים על המסעדות הטובות והרעות של השבוע
האמת? לא אמורה להיות שום בעיה באחזקת סושיה כשרה ואיכותית. דגים נאים באיכות טובה – גם אם אין ביניהם תופינים כצלופח, שרימפס ושאר ירקות, הם ארוחה מצוינת וכשרה בפני עצמם, או עם אורז ואצה, תחליטו אתם.
ביוקו אונו, לעומת זאת, יוצאים מההנחה שסועדים ממין כשר כנראה מעולם לא אכלו דג איכותי. כך, מצאתי את עצמי נחנקת חסרת אונים מעל סלמון ישיש, מתפורר ובא בימים, פלמידה אדומה שמתחזה לטונה ואיזה משהו צמחוני שכונה על ידי המלצרית "חביתה". ולא, זה לא היה טמאגו. מקסימום עיג'ה.
הכיף המשיך עם ארסנל מנות שכאילו נחתו מפסטיבל המזרח הרחוק בקפולסקי של תחילת שנות התשעים: נודלס סמרטוטיות עם המון סויה, ירקות מוקפצים, שהתרככו עד כדי עיסה לא מזוהה וכל מיני כאלה.
למרות מה שניתן היה לחשוב, מופע האימים ב''יוקו'' לא נגמר בצלחת. החברים הטובים שם הגדילו לנו בשקל תשעים והמשיכו עם ברמן שלא ידע סטולי קריסטל מהו (מותג וודקה ידוע דווקא), והצהיר על חוסר ידע מוחלט בהכנת קוקטיילים. אולי זו הסיבה שהקהל במסעדה נראה אובדני, או שזה סתם הלוק הרמת גני של ימים אלו. אולי זה החשבון הלא זול בעליל, מי יודע. לי, בכל אופן, זה ממש הספיק.
יוקו אונו. ז'בוטינסקי 1, בניין מכבי, רמת גן טלפון: 03-7524666
גבב מילים עצום נכתב בחודש האחרון על המקום החדש של בן מחרובסקי, "פיר 23". פייר? בצדק. גם אם בנו של שלום מחרובסקי, טייקון פירות ים מיתי והבעלים של המסעדה הטובה ביותר בישראל ("מול ים", למתעניינים), היה פותח דוכן סנדוויץ' טוניסאי בבית שאן, הוא עדיין היה מעורר גלי התעניינות וחטטנות.
גילוי נאות יהיה כי אני מכירה את מחרובסקי ג'וניור בנסיבות חבריות לגמרי. אולי זו הסיבה שעד כה בחרתי שלא לקחת חלק באורגיית הטקסטים סביב המקום. לבסוף לא הצלחתי להתאפק.
ביקור ב"פיר 23" יגלה שמחרובסקי בחר במודע להתרחק מהאנינות הקרירה של המסעדה המשפחתית. המקום כולו פתוח לים, אין בו יינות יוקרתיים או אויסטרים מברטאן, אלא בירות מהחבית ותפריט מצומצם באווירה לטינית משהו. לא פינגר פוד מתוחכם ולא כלום, אלא אוכל פשוט, מחומרי גלם טובים.
אגב, בהזדמנות זו, יש למנות גם את המיתוג המוצלח של המקום - על כל כלי האוכל
אנחנו דגמנו קלמארי בציפוי פנקו וטורטיה קון קרנה, שהיו שתיהן מנות מוצלחות במיוחד. הקלמארי היו פריכים במיוחד, והאיולי שהתלווה אליהם היה ביתי לעילא ולא דמה למיונז התעשייתי אליו מתווסף שום, הנהוג בכנען.
טורטיית האנטריקוט, ממנה נהנתה לירון, הייתה מלאה בנתחי בשר בעלי נוכחות דומיננטית, לשמחת שתינו. עם זאת, בזמן שהיא נהנתה מהרטבים שהציפו את הטורטייה, אני הייתי מעדיפה לצמצם ברוטב וב-"טעם ישראלי", כפי שנכתב בתפריט, ולתת דגש על טעמו הטבעי הבשר.
"פיר 23" הוא מקום נעים לשבת בו עם חברים, על בירה ומנה או שתיים, כשהשמש שוקעת. השמחה הפרטית שלי הייתה גדלה אם היו מככבות בתפריט עוד מנה או שתיים מהים, אבל זו כבר העדפה אישית.
פיר 23, האנגר 23, נמל תל אביב (מול מסעדת 'מול ים'), טל' 03-5469937
פסטה מיאה מארה, החדשה של אנשי פסטה מיאה, היא מיזם נחמד. כמו במסעדת האם, גם כאן יש מגוון פסטות עם רטבים מתחלפים, הפעם על בסיס פירות ים. העניין הוא ששלושה ביקורים במקום גרמו להפנמה כי המנות המוצלחות יותר אינן הפסטות, אלא הראשונות והדגים.
אם אתם באיזור, שווה מאוד לנסות את מנת הסרדינים הכבושים במלח ים (29 שקל), כמו גם את השילוב הפשוט והמוצלח משהו של שרימפס בשמנת וורמוט (35 שקל), שמסתבר שלא נס ליחו. פרחי הזוקיני במילוי גבינת עזים, ריקוטה ובזיליקום (33 שקל) היו לא רעים בכלל.
גם מנת דג מוסר, שנטעם בשני ביקורים שונים, היתה מדויקת – תיבול מינימלי (פלפל שחור, מלח), ובישול קצר רק החמיאו לחיה המוצלחת הזו. חבל שדווקא הסייד קיק של הדג, ניוקי ברוטב חמאת עגבניות, אכזב. הניוקי היו עקשניים וקשים ומרכיבי הרוטב לא התחברו, ומכך גם לא הצליחו להסוות את הכשל הטכני.
לגבי הפסטות, מדובר בשילובים מוצלחים. כפי שניתן היה לצפות, רוב התפריט מתמקד בפסטות על בסיס פירות ים ודגים. חובבי רטבים כבדים א-לה שמנת נהנו ממבחר קולע יותר, שהתבטא בפסטה ברוטב שמנת, בטטה, אורגנו ושריפס (49 שקל) וברוטב השמנת, ארטישוק ירושלמי, טימין וקלמרי (47 שקל).
קיפוח מסוים נרשם בגזרת האלי-אוליו. פסטה ברוטב ג'ובני מרה (קלמרי, שרימפס, וסרטנים, 47 שקל), ופסוה מטריצ'נה ברבוניה (48 שקל) היו סבירות, אך אין ספק שהיה אפשר היה לבשל את פירות הים פחות. לסיכום, אם אתם בסביבה ואין לכם תקציב ל''פרונטו'', בהחלט אפשר לתת קפיצה לשם.
פסטה מיאה מארה, יהודה הלוי 52 (פינת נחמני), תל אביב. טל': 03-5669967
מאז ש"שווארמה שלנו" הפכה פניה, דבוקה לא קטנה של אנשים מחפשים את השווארמה האולטימטיבית של אזור המרכז. בנושא זה אין לנו בשורה מרחיקת לכת, וחבל- אבל מצאנו משהו שמזכיר את הדבר האמיתי. השווארמיה "איסטנבול" מצליחה לשוות לעצמה לוק היגייני מחד – עניין נדיר במחוזותינו – וגם להגיש שווארמת כבש מוצלחת במיוחד. אפשר להביא אותה בפיתה (19 שקל) אבל הרבה יותר שווה בצלחת (32 שקל רק לשווארמה, 42 שקל לשווארמה פלוס שתי תוספות). אם תתרחקו מסלט העגבניות החומצתי והישן ותתמקדו בסלט הערבי ובחצילים בטחינה, מזומן לכם דיל צהריים מוצלח.
ולמרות המילים הטובות, למקום בעיה עיקרית אחת: חוץ מהעובדה שהמקום כשר, מה שמפריע לסועד להיטיב עם הבשר במזיגת יוגורט נדיבה, מדובר באמת בשירות ברמה נמוכה במיוחד, כולל מלצריות לא ממש מבריקות, בלשון המעטה. זה יכול לעלות על העצבים, וזה בהחלט מה שקורה, אבל הלו – כולה שווארמה. שמש זו כבר נסיעה, ושלא לדבר על אמיל, מחוז חפצנו הנצחי (אגב, מחזיקים לכם אצבעות מהמרכז). בקיצור, איסטנבול זה מה יש ועם זה ננצח.
איסטנבול, קרליבך 10 תל אביב. טל: 03-5616444
שווארמה שמש, ז'בוטינסקי 85 רמת גן. טל': 03-6121888
שווארמה אמיל, דרך אלנבי 33, חיפה. טל': 8517096 – 04
נא להמתין לטעינת התגובות
