אילת עיר מקלט - טבריה עיר רפאים
אם תכננתם לנפוש באילת בקרוב, כדאי שתשקלו שוב. בתי המלון, חופי הרחצה ומרכזי הקניות מלאים עד אפס מקום בתושבי הצפון ובנופשים. בטבריה התמונה הפוכה לחלוטין: הרחובות שוממים, החופים מיותמים והמלונות התרוקנו ונסגרו
טור המכוניות שהמתינו אתמול משעות הבוקר להיכנס לעיר אילת, השתרך לאורך כשבעה קילומטרים. תושבי הצפון שהגיעו לעיר מוכנים לישון כמעט בכל תנאי, רק לא להישאר תחת איום הרקטות.
"אני מוכנה לישון על הרצפה עם עוד עשרה אנשים בחדר, ולא להמשיך ולספוג את הטילים בבית בעכו", אמרה אתמול יהודית נווה מעכו, שברחה מביתה עם שלושת ילדיה ובני משפחה נוספים. "כשהקטיושה האחרונה נפלה ליד הבית שלנו, החלטתי שעד כאן. ברחנו למקום הכי רחוק שאפשר. הילדים בטראומה ואני לא מוכנה להיות שם יותר".
יהודית, כמו ישראלים אחרים שהגיעו לאילת, לא הספיקו להכין למשפחה מקום לינה או אירוח, והמפגש הראשון שלהם עם העיר הדרומית גרם להם לטראומה מסוג אחר. מדובר במפגש עם משכירי הדירות והמיטות באכסניות, המתנפלים על כל אוטובוס המגיע לתחנה המרכזית בעיר.
"הם דרשו מאתנו 800 שקל ללילה עבור דירה ל-12 איש . אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לשלם את המחיר הזה, אז הלכנו לבית של דוד שלי שגר בעיר. נישן בצפיפות על הרצפה, אבל זה יותר טוב מלישון על מיטה כשמסביב נוחתות הקטיושות", מוסיפה נווה.
קניון מול הים נראה בשעות אחר הצהריים כשטיח אנושי הנע מצד לצד. אלפי אנשים מצטופפים במעברים ובחנויות. חלקם מנצלים את הזמן לרכישות פטורות מע"מ, אחרים רק נושמים אוויר ממוזג.
במסעדה, ליד שולחן עמוס בדברי אוכל ומשקה, יושבות כמה משפחות ממעלות. בימים שלפני הקטיושות מכרו יוסי וחנה דדון שווארמה, וירון וכרמית לוי מכרו בגדים. שני הזוגות, עם ילדיהם וקרובים נוספים, הגיעו לאילת כבר בתחילת השבוע.
יוסי וחנה משלמים מדי לילה 600 שקל עבור דירה לשישה אנשים. ירון וכרמית משלמים 400 שקל עבור דירה לארבע נפשות. "האילתים נחמדים, אבל אנשי העסקים פה תפסו עלינו טרמפ ומנצלים אותנו", הם רוטנים.
למי שאין כסף או דודים נחמדים שיארחו אותם, נותר רק להקים אוהל בחוף הים, שם הכינה עיריית אילת למתפנים מהצפון שירותים ומקלחות מסודרים. בעירייה מכינים עתה מקומות מקלט מסודרים גם בבתי ספר,
הגעתם של תושבי הצפון סינוורה את עיניהם של כמה סוחרים ומלונאים, עד ששכחו כי מדובר הפעם בתיירות מצוקה. כמה מהם ביטלו מבצעים, וגבו מהאורחים מחירים מופקעים. המצב הזה נמשך רק יום אחד, עד שהפרסומים בתקשורת ובושת המלונאים עשו את שלהם. המלונאים והסוחרים נכנסו למגננה, וניסו להדוף את הדימוי שדבק בהם כרודפי ממון על ידי הורדת מחירים והנחות לתושבי הצפון.
הנהירה לעיר הדרומית מעסיקה מסביב לשעון גם שוטרים ואנשי מג"ב רבים, שבודקים את כלי הרכב הנכנסים. מפקד מרחב אילת, ניצב-משנה ברונו שטיין, אמר כי אתמול עלה נפח התנועה לאילת בכביש הערבה ב-30 אחוז לעומת סופי שבוע קודמים. ולמרות מספרם הרב של האורחים בעיר הדרומית, נרשמת דווקא ירידה בשיעורי הפשיעה בעיר. משטרת אילת תוגברה בשוטרי בילוש והציבה מצלמות במרכזי הבידור ובטיילת.
לעומת אילת השוקקת חיים, בטבריה התמונה נותרה קודרת. גם אתמול נחתו בעיר טילי קטיושה, זה היום השישי ברציפות. כבר ביום שבת, זמן קצר לאחר ששתי הקטיושות הראשונות נחתו במרכז העיר, התרוקנו בתי המלון שעל שפת הכנרת, הרחובות נותרו שוממים וחופי הרחצה מיותמים.
את המכה הקשה ביותר ספגו בתי המלון, שירדו בתפוסה מ-90 אחוז לאפס. במלון חוף גיא, שכולל פארק מים מהיפים והמשוכללים בצפון, נותר רק צוות קטן של עובדים שעוסקים בניקוי המלון לקראת ימים טובים יותר.
"במצב שנוצר, לא היה טעם להחזיק עובדים במלון, כי אנחנו לא מצפים מישראלים שיבואו להתארח אצלנו", אמר בעל המלון זמיר גסר, "תקוותנו היא שהמתיחות הביטחונית תחלוף, ונחזור מהר לשגרה". מלון שרתון מוריה סגור אף הוא. המזגנים אינם פועלים, כל העובדים נשלחו הביתה עד יעבור זעם ורק שני אנשי ביטחון מוצבים בפתח המלון.
דווקא במלון רימונים גלי כנרת חגג אתמול דור מלול בן 13 מקיבוץ כנרת את בר המצווה שלו. "הטקס היה מתוכנן מראש במלון, ולא מצאנו לנכון לבטל אותו", סיפרו ההורים המאושרים, אלי וריקי. "במהלך הטקס שמענו צפירות ונפלה קטיושה בעיר, אבל המשכנו כרגיל, כי חדר האוכל של המלון הוא מרחב מוגן", סיפרו ההורים.
מי שמנסה בכל זאת להעלות את המוראל לתושבים הוא ראש העיר, זוהר עובד, שבפרקי הזמן הקצרים שבין הצפירות יוצא מלשכתו ומדלג במהירות במכוניתו עם צוות עוזריו לחלק דגלי ישראל לבעלי המכוניות.
נא להמתין לטעינת התגובות
