מעורב ירושלמי
רויטל מדר מבקרת שוב בירושלים, ובוחרת להביא אותה בסיור מקיף וכוללני. כהרגלה, היא מוצאת שלל חלוקים צבעוניים, חצאיות ברך ותיקים מעולים
נקודת הציון הראשונה שנבחרה על ידינו הייתה רח' שטראוס, לא רחוק משכונת מאה שערים.
מסיבות שלא לגמרי ברורות, הסתבר לי שחילונים לא מרבים לבקר ברחוב זה, הנחשב לדתי באופיו. שיממון שפשה בחנויות שבתחילת הרחוב התנדף כשנעצרנו מול חלון ראווה של חנות קוסמטיקה ואביזרים נלווים.
ואכן, בפנים התגלו מציאות רבות: תיקים שונים ומשונים, נרתיקי שפתונים ושלל מוצרי קוסמטיקה. לשמחתי, מצאתי בחנות תיק מיוחד ושונה, שלא ראיתי כדוגמתו בכל תל אביב, מה שגרם לי להמשיך את הסיור ברוח מעודדת.
כשהעמקנו, התגלה לי אופיו הדתי של הרחוב במלוא מובן המילה. למעט חנות מומלצת אחת, שמכרה סטוקים משמחים של תחתוני גאפ וקלווין קליין כל חנויות הבגדים, היו מיועדות לדתיות.
הבעיה הגדולה ביותר בכל הענייין היא לא הפנייה לקהל המסויים הזה, אלא המבטים הלא מזמינים שקיבלנו מהמוכרות, על אף בגדינו הצנועים. לבסוף, כשכבר כן אזרנו אומץ להכנס, התגלו לנו חצאיות ברך ראויות, לתשומת ליבן של חובבות הז'אנר.
המשך המסע לקח אותנו לרחוב חבצלת. מתוך כל הבררָה, ניצנצה חנות הבגדים "פרסטיז'" באור יקרות, וזאת בזכות חלוקי הסאטן הצבעוניים. למרות שהבעלים ייעדו את הפריטים לאירוח ביתי, הרי שבאותה הם יתפקדו בכבוד גם בישיבה אחר - צהריימית בים.
חנויות מעצבים מבאסות, "שש". צילום: רויטל מדר רויטל מדר
מעצבים עאלק
התחנות הבאות, שהיוו בונוס והיו אמורות לספק את האמירה האופנתית העדכנית של העיר, התגלו כרצף מתמשך של אכזבות.
כנראה שחנויות המעצבים המקומיות נתקעו היכן שהוא בשנות התשעים, אחרת אין לי שם הסבר כיצד בגדי המותג 'ברנרד', מהמבחילים במותגי קינג ג'ורג' (התל אביבי, כמובן) תלוי לו בנוחיות על קולבי 'של אביבה', 'שש', ו'פרקינג'.
כמו כן, גם המותג הפשטני scoop , החביב לכשעצמו, מוצא את דרכו לאותן חנויות שלא היה אמור לדרוך בהן. גם העיצוב לא ממש מזמין - אם באמת יש מספר פריטים שווים באותן חנויות, הרי שהם דחוסים אחד על השני בחללים קטנים ולא נוחים.
תמונה אחרת אפשר למצוא ברחוב בצלאל שבנחלאות, האחות השווה של שכונת נווה צדק. ב'מיכלי', נראה קו אחיד בבחירת המעצבים שפונים לקהל מבוגר יותר בחלל נעים ומפתה, שעשה לנו טוב בלב. גם 'couple of', שממוקם לצידה היה
מוצלח למדי.
בסופו של יום, עלתה בי תחושת פספוס והרבה כעס כלפי המעצבים הישראלים. מדוע ירושלים, העיר הכי בינלאומית שלנו, לא מסוגלת לספק חויית קניות לתושביה ולתייריה?
נכון, מרבית התושבים לא אמידים, ורבים מהמקומיים טוענים שהירושלמים לא ייפתחו לכל אותם שגעונות עיצוביים. עם זאת, בשטח הדברים נראים לי קצת אחרת. למשל, העובדה שירושלים עמוסה בסטודנטים וצעירים שנאלצים לעשות קניות מחוץ לעיר.
האם באמת אין מקום לתת לעיר הזו מענה אופנתי אמיתי? שלי סתת ואילון קומבור ל – couple of ונעמה בצלאל, המחזיקות חנויות מצליחות בעיר הם ההוכחה לכך שזה אפשרי.
יהיה נחמד לראות לדוגמא את מעצבי גן החשמל עמוסי האג'נדה, פותחים חנות משותפת ברחובותיה העתיקים של עיר הבירה, ומוסיפים לה לוק עדכני מהול בפסאדו אוונגרד שכל כך חסר בה כעת מנקודת המבט של האופנה.
מיכלי, בצלאל 6 ירושלים טלפון: 02-6254303
couple of, בצלאל 8, ירושלים. טלפון: 02-6248284
נא להמתין לטעינת התגובות
