ניחוח ים ולימונצ'לו
בדרך אמאלפי באיטליה תפגשו אינספור פלאות: דרכים ציוריות המתפתלות על צוקים מעל הים, בתים המשתלבים בנוף הסלעי, לימוני ענק וקרמיקה מצוירת. האם הים נראה פה כחול יותר? זה הזמן לגלות
מאז ועד היום מושך אליו האזור משפחות אצולה, נזירים מתבודדים, נהנתנים ו...כתבי תיירות סקרנים. ובכן, החלטנו לצאת ולבדוק בעצמנו מה כל כך מיוחד בחופי דרום איטליה, והאם באמת הים של השכן (בעל המגף) כחול יותר.
האזור המדובר נמצא ברצועת החוף שמדרום לנאפולי, ומשתרע לצדי הדרך שאורכה כ-70 ק"מ בלבד - מסורנטו הציורית בצפון ועד סלרנו המתועשת בדרום. דרך זו נחשבת לאחת הדרכים היפות והמיוחדות בעולם.
תושבי רצועת החוף הזו מעולם לא ראו במצוקים המאפיינים אותה חיסרון - הם בנו את בתיהם על הצוקים והשלימו כל מגרעת בצוק עם בית שצדו האחד נתמך בסלע וחזיתו תלויה מעל הים.
כמה בתים, כמו המלון בו בילינו, מעוררים תהייה מטרידה על אופן בנייתם. דומה כי רק בסיועם של מאות נשרים או לחילופין באמצעות צי הליקופטרים ומנופים משוכללים, ניתן היה להקימם. אלא שמלאכת בנייתם, שהחלה אי שם בימי הביניים, מן הסתם התבצעה ב"אמצעים פרימיטיביים", כפי שנהוג לכנות לעיתים בהתנשאות. זו כנראה הסיבה שארגון אונסק"ו הכיר באזור זה כאזור לשימור.
כשמגיעים למילאנו, ולפני שיוצאים לדרך, ניתן ליצור קשר עם בית הכנסת של נאפולי ב"ויה קאפלה" ובאמצעותו ליצור קשר עם קהילת חב"ד במקום, שמספקת מזון כשר ומידע על מסעדות כשרות באזור הטיול.
אפשר לטייל במקום במסגרת טיולים מאורגנים, אך גם התחבורה הציבורית זמינה, נוחה וזולה. מי שבוחר לטייל במכונית פרטית, רצוי שיהיה מיומן בנהיגה - יותר מהנדרש בכבישי הארץ.
ברגעי הנהיגה הראשונים נדמה כי מדובר בדרך חד סטרית, כיוון שאין בכביש כל סימון ורוחבו נראה מתאים לתנועת רכב בגודל ממוצע. אלא שבדיוק כשנדמה לכם שאתם מתחילים ליהנות מהנסיעה, מגיח מולכם רכב במהירות מעיקול הכביש ודוחק אתכם לשוליים - לעמדת תצפית "מצוינת" על מאות המטרים המפרידים בין פני הכביש לפני הים.
הנהגים המקומיים נוהגים לקפל את מראות הצד שלהם, להחזיק ביד אחת את ההגה וביד השנייה - זו עם הסיגריה, בדרך כלל, לסמן תנועות המביעות חוסר סבלנות ולצפור. נהיגה במהירות של 50 קמ"ש נראית בכבישים הללו כדהירה חסרת אחריות, אלא שנהגים מקומיים נצמדים אליכם מאחור ומחכים להזדמנות
עם זאת, מדהים לגלות, שמהר מאוד ניתן להשתלב בתרבות הנהיגה הזו, להתעלם מהעצבנות המקומית, לנסוע בנחת ובביטחון ואפילו להגניב מבטים אל הנוף שלא מפסיק להדהים לרגע.
כדי להגיע לאזור ניתן לטוס לרומא וממנה לנסוע דרומה כחמש שעות על אוטוסטרדה A3 לכיוון סורנטו. אפשרות נוספת היא לטוס עד נאפולי, הנמצאת במרחק של כשעה נסיעה מדרך אמאלפי.
אנחנו בחרנו באפשרות השנייה בשל הזמן המוגבל שעמד לרשותנו. נחתנו בנאפולי, עליה נאמר בהגזמה רומית אופיינית "לראות את נאפולי ולמות" (זה היה לפני שהם ראו את ירושלים, כמובן). העיר שוכנת ליד מפרץ יפה, למרגלות הר הגעש וזוב, אך על יופיו של המקום מעיבים אזורי התעשייה שבעיר, שכונות העוני, הרעש והנהיגה הפרועה.
הדרך מתפתלת על גבי צוקים המשקיפים לים, ועוברת דרך כפרים ציוריים ומנהרות שנחצבו בסלעים. לאחר נסיעה של כשעה הגענו לסורנטו - העיר הגדולה באזור אחרי נאפולי, המשמשת כמוקד משיכה לתיירים וכן כמרכז מסחר ומגורים.
בחלקה הדרומי של העיר ניצבים שרידי החומה העתיקה שהקיפה את העיר, ששמה הקדום סורנטום, ושהוקמה כנראה על ידי יורדי ים פניקים.
סורנטו בנויה על מצוק תלול, המתנשא כחמישים מטר מעל פני הים. בקצה המערבי של המצוק, הנקרא פונטו-דל-קאפו, יש נקודת תצפית יפה. בעלי הכושר שביניכם מוזמנים לרדת במדרגות התלולות לכיוון הנמל של סורנטו, הקרוי מרינה פיקולה (הנמל הקטן), בעוד שדווקא המעגן הקטן יותר קרוי מרינה גראנדה (הנמל הגדול).
ממרינה פיקולה מפליגות ספינות לאי קאפרי ולאיים איסקיה ופרוצ'ידה. נפרדנו מסורנטו בידיעה שנשוב אליה ביום שנפליג ממנה לאי קאפרי.
מסורנטו המשכנו בדרך אמאלפי לעיירה פוזיטאנו, שם קבענו את בסיסנו לחמשת ימי הטיול באזור. פוזיטאנו היא עיירת דייגים, שבתיה הקטנים והלבנים בנויים על גבי מדרון הנושק לים.
הכביש הראשי בעיירה צר ומתפתל במדרון והנסיעה בו היא משימה לא פשוטה. לכן מומלץ להחנות את הרכב ולשוטט בסמטאות הצרות, לעבור בין הדוכנים הרבים ולספוג מאווירת המקום (הכינו כ-5 יורו לשעה!).
על רצועת החוף והצוקים המשקיפים לים פזורים בתי מלון וחדרי אירוח בכל רמות המחירים, אך המפואר שבהם ולמעשה אחד מבתי המלון המיוחדים בעולם הוא מלון סאן פייטרו פוזיטאנו (IL SAN PIETRO DI POSITANO), הנמצא כ-2 ק"מ דרומית לפוזיטאנו. מרבית בתי המלון מציגים מחיר לחדר ותוספת תשלום נפרדת לארוחת הבוקר, כך שניתן לשכור חדר בלבד ולהתארגן באופן עצמאי מבחינת ארוחות.
גם למי שלא מתכוון לקחת משכנתא כדי לשהות במלון הייחודי, מומלץ להיכנס ללובי, לשבת במרפסת המעוצבת, ליהנות מהנוף המקסים הנשקף ממנו ומהאווירה המיוחדת, ולרדת במעלית הפנימית החצובה בסלע, אל חוף הים הפרטי שלו.
המלון בנוי כחלק מהצוק וכלל לא נראה מהכביש. ניתן למצוא אותו לפי שלט קטן בכניסה לחניה צנועה, שבמרכזה מבנה עתיק של קפלה קטנה. במלון שישים חדרים המחולקים לעשר קטגוריות, כלומר, לעשר רמות מחיר. אין צורך לפרט את המחירים, כיוון שממילא מי שיכול לשלם אותם לא יתרגש מהם (אבל אם אתם מוכרחים: המחירים מתחילים ב-380 יורו לחדר צנוע ללילה - לא בשיא העונה).
לא הרחק מפוזיטאנו מצויה מערת האזמרגד Grotta Smeraldo. זוהי מערת נטיפים שהגישה אליה היא במעלית הנמצאת ברחבת החניה או בירידה במדרגות תלולות. לאחר הירידה לחוף, נכנסים למערה בסירה. חשוב לברר מראש אם תנאי מזג האוויר מאפשרים ביקור במערה, שכן כשהים סוער או יורד גשם, המערה סגורה למבקרים. מלבד הנטיפים היפים, המיוחד במערה הוא הצבע הירוק אזמרגד המרהיב הנוצר כתוצאה משבירת קרני האור במעברן דרך המים שבתוך המערה.
אחד המראות שליוו אותנו לאורך כל הנסיעה בדרך אמאלפי היה יריעות רשת שחורות על ההרים. מסתבר שיריעות אלו מגנות מפני רוחות הים על אחד מסימני ההיכר של האזור: עץ הלימון. אזור קמפניה מבורך בשפע לימונים - בשלל זנים, גדלים וצורות, החל מהלימון הסטנדרטי המוכר במחוזותינו וכלה בלימוני ענק שגודלם עולה על גודלה של פומלה.
תושבי המקום משתמשים בלימון למגוון מוצרים: סבוני לימון, בשמים, נרות ריחניים, קישוטים, מזכרות וכמובן ליקר הלימון המפורסם של האזור - הלימונצ'לו. הלימונצ'לו נמכר במבחר רחב של בקבוקי זכוכית: החל בבקבוקים סטנדרטיים וכלה בבקבוקים מעוצבים ומעוטרים. הליקרים המשובחים מסומנים בהטבעה של האיגוד המקומי. את הלימונצ'לו שומרים בהקפאה וטעמו עשיר וערב לחך.
סימן היכר נוסף של המקום הוא מוצרי הפורצלן. לצדי הדרך ובעיירות מוצעים ceramic ו-cose belle, כלומר (בהתאמה) פורצלן ודברים יפים. רוב החנויות מציעות משלוחים לכל יעד בעולם.
באחת מהחנויות קידמו אותנו המוכרים בברכת "שלום" בעברית, וציינו שיוכלו לספק לנו את הסחורה לירושלים, לפתח תקווה, לתל אביב ולכל מקום אחר בישראל. עכשיו אנחנו גם יודעים באילו כלים כמה משפחות מפורסמות בישראל (השמות שמורים במערכת) סועדות את ארוחת החג, כמה הם עלו להן ואפילו מהו מספר החדר בו התארחו בני המשפחות בביקורם האחרון במקום (במלון סאן פייטרו, כמובן). מי שלא אוהב רכילות, שלא יספר הכל למוכרים המקומיים...
לאחר נסיעה של כחמישה ק"מ דרומית למערת האזמרגד הגענו לעיירת הקיט אמאלפי, שעל שמה קרויה דרך אמאלפי. החנינו את הרכב ליד הנמל הקטן, טיילנו לאורך החוף, הגענו לכיכר העיירה וממנה המשכנו לשוטט בסמטאות הצרות והציוריות. החלטנו להתרחק מהמרכז התיירותי לעבר שכונות המגורים כדי לספוג מעט אווירה מקומית. הבתים צנועים אך מטופחים, עם גגות המרוצפים בפורצלן מקומי מבריק וגינות עצי לימון ריחניים.
נפרדנו מאמאלפי היפה והמשכנו בדרך אמאלפי המטפסת בפיתולי ההר, עד לגובה 370 מטר מעל פני הים - לעיירה המקסימה ראוןלו, המכונה גם עיר המוסיקה. במקום שתי וילות שפתוחות לביקורי תיירים. האחת היא וילה רופלו, שנבנתה במאה ה-13 על-ידי משפחת רופלו, ואירחה בין כתליה גם מספר אפיפיורים. השנייה היא וילה צ'מברונה, שגם בה גנים יפים המשקיפים לים.
בירידה מראוולו לכיוון החוף עברנו בכפר הקטן מינורי, וממנו המשכנו לעיירת הקיט מאיורי שעל החוף.
דרך אמאלפי היפה מסתיימת בעיירה הציורית והקטנה וייטרי-סול-מארה, או בתרגום לעברית: וייטרי שעל הים. העיירה מפורסמת בחפצי הקרמיקה שבה. לנו נותר רק להצטער שכבר הצטיידנו במזכרות ובלימונצ'לו, שכן ללא ספק המחירים שם היו הנמוכים ביותר.
יעד הטיול ביום שלמחרת היה האי קאפרי. כדי למצות את נפלאות האי, השכמנו קום ונסענו לנמל בסורנטו, מרינה פיקולו, ממנו יוצאות ההפלגות ל"אי החלומות". לאחר שהחנינו את הרכב בחניון שליד הנמל (כ-30 יורו ליום חניה), מיהרנו לרכוש כרטיסים הלוך ושוב לקאפרי.
על אף התיירים הרבים הפוקדים את הנמל, עדיין לא הונהג בו השימוש בכרטיסי אשראי. נאלצנו להיפרד מ-40 יורו במזומן (עבור שני כרטיסים), אולם אז שמנו לב שמועד ההפלגה בחזרה הוא שלוש בצהרים. במקור תכננו לבלות בקאפרי עד הערב. פנינו לדלפק המכירות, אך שם הרגיעו אותנו והסבירו לנו שממילא הכרטיסנים לא מתייחסים לשעה הנקובה... ככלל, האיטלקים בניגוד לשכניהם (בצפון) השווייצרים, לא מקפידים על דיוק בזמנים או בשלטי דרכים. לאחר הפלגה של כעשרים דקות הגענו לאי קאפרי, שהיה מקום הנופש האהוב על קיסרי רומא.
מיד עם הגיענו לנמל קאפרי עלינו על אוטובוס, שטיפס בדרך המפותלת לעיירה החביבה והגבוהה ביותר באי - אנאקאפרי. בפיאצה (כיכר) המרכזית רכשנו כרטיסים לרכבל הכיסאות המוביל למונטה סולארו (הר השמש), שגובהו 590 מטר מעל פני הים.
למראה קבוצת היפאנים שביקרה במקום וצילמה במרץ, שלפנו גם אנחנו מצלמה והתחלנו בצילומים. כשמיצינו את העניין, חזרנו לרכבל וירדנו לאנאקאפרי. כמו ראוולו, גם אנאקאפרי מתהדרת בווילה יפה - וילת סן מיקלה, שהוקמה באחת מנקודות התצפית היפות באי על ידי הסופר אקסל מונתה.
לאחר טיול בסמטאות אנאקאפרי עלינו על אוטובוס שעשה דרכו מטה לקאפרי. למתעניינים בווילות, מוצע סיור בווילה יוביס, שרידי הארמון המפואר שבנה הקיסר טיבריוס. מי שהקיסר לא חפץ ביקרו, בלשון המעטה, היה נשלח ל"מקפצת טיבריוס" - מצוק בגובה 300 מטר הנמצא בקרבת מקום, וממנו היה "מוקפץ" לים. לצד שרידי העבר שבקאפרי, ניתן ליהנות ממותרות ההווה - בתי מלון מפוארים וחנויות פאר.
אחת ממלכודות התיירים באי קאפרי היא המערה הכחולה. חברים שהקדימו אותנו וביקרו בה לא בדיוק הבינו על מה ולמה קמה למערה התהילה. המערה קטנה מאוד, מימיה אומנם כחולים, אך כך גם המים במערת ראש הנקרה... ועל כך לשלם כמעט 40 יורו לאדם? (20 יורו לסירה שבה שטים למערה ועוד 17 יורו כניסה למערה). בנוסף, ביקור במערה עלול לבוא על חשבון שוטטות חופשית ומהנה בסמטאות קאפרי היפות.
לקראת הערב חזרנו לנמל קאפרי וממנו הפלגנו לנמל סורנטו, בו חיכה לנו הרכב. אך לפני שחזרנו למלון, טיילנו להנאתנו ברחובות סורנטו ורכשנו עוד כמה מתנות ברחוב הראשי קורסו איטליה - מזכרת מדרך אמאלפי היפהפייה.
iris@link.co.il
נא להמתין לטעינת התגובות
