אוהבים וכואבים
זוגיות ארוכת שנים עומדת במבחן קשה במיוחד כשלא מצליחים להביא ילדים לעולם. לאן מוליכים את התסכול, האשמה והכאב? זוגות ואנשי מקצוע מודים שלא תמיד קל להישאר ביחד
"בעיית הפוריות משפיעה על בני הזוג בכל התחומים: פסיכולוגית, מוסרית, חברתית ומינית", קובעת ד"ר צביה בירמן, עובדת סוציאלית קלינית מהאוניברסיטה העברית בירושלים, במחקר חדש שבדק את הקשר בין טיפולי פוריות לזוגיות. "להביא ילדים זה שותפות, וברגע שמתחילים בטיפולי פוריות כללי השותפות משתנים: האישה הופכת אקטיבית, והגבר פסיבי ונשרך אחריה.
"אחת התגובות הראשונות של הזוג היא הלם: איך דבר טבעי ונורמלי כמו להביא ילד הפך לקונסטלציה מורכבת? מלמדים אותנו מילדות מה לעשות כדי לא להיכנס להריון לא רצוי, ולא מלמדים אותנו מה לעשות כשרוצים להיכנס להריון וזה לא קורה. יותר מ-20 אחוז מהזוגות לא יהרה כשהוא ירצה להרות, ואת זה לא אומרים לנו".
ד "ר בירמן מטפלת בזוגות שעוברים טיפולי פוריות. "מצאתי שיש הבדל עצום בין תגובות הנשים והגברים לאי פוריות. גברים מפתחים סוג של אי יכולת לדבר ואילו הנשים משתגעות מזה. "הגבר לא עובר טיפול רפואי, גם אם הוא העקר, והנשים נשארות לבד. האישה חושבת שהיא נקרעת לחתיכות ולו אפילו לא אכפת, אבל גם הגבר סובל. הוא נמצא בהתגוננות כל הזמן, וחושב איך הוא יכול לעשות שיכאב לה פחות.
"רוב הגברים מעדיפים להספיק דברים עד שהילד יבוא, כאילו קיבלו ארכה עד שהם הופכים לאבות. הם רואים בתקופה הזו הזדמנות לסיים תוכניות, לימודים. אצל הנשים זה בדיוק ההפך, בשבילן החיים נעצרו. הן מפסיקות ללמוד, לבלות, הכול".
י' מראשון לציון, בת 53, ספרנית , נשואה מזה 34 שנה לאיש נדל"ן. בשנה הראשונה לנישואיהם נכנסה להריון אך הפילה בחודש השלישי. שבע שנים לאחר מכן, בעזרת טיפולי פוריות, נכנסה להריון אך שוב התרחשה הפלה, בחודש החמישי. לפני שש שנים החליטה להפסיק את טיפולי הפוריות.
"עשינו בדיקות והכול היה בסדר", היא אומרת, "וזה שיגע אותנו. אם הכול בסדר, אז למה אנחנו לא מצליחים? אבל לא ויתרתי. אמרתי לעצמי שעד שלא יהיה לי ילד אני לא מפסיקה,
"הטיפולים קשים וכואבים, זריקות לנרתיק, בדיקות דם, ללכת לרופא באמצע העבודה ולא לספר לאף אחד. החלק הכי קשה היה שאיבת הביציות שנעשית בהרדמה. עברתי 18 טיפולים בהפרש של שנה בין אחד לאחר. הייתי מזריקה כל יום במשך שבועיים ואז שואבים לי ביציות ואז הפריה ומחזירים חזרה ומחכים. כעבור שבועיים מגיעה תשובה שלילית, ובאותו יום כולם יודעים שלא כדאי להתקרב אליי. זה יום אבל".
מתי החלטת להפסיק?
"נקודת המשבר הגיעה יום אחד, כשהיה לי יומולדת. כשהגענו הביתה חיכו לי פרחים וחברים ופשוט פרצתי בבכי לפני כולם. ההחלטה להפסיק היתה של שנינו. בעלי ראה כמה אני מתייסרת עד שאמר לי שהוא לא מוכן שאעבור יותר טיפולים. אולי יכולתי להמשיך ביולוגית, אבל נפשית לא היו לי יותר כוחות. שיקול נוסף היה שלא רציתי להביא ילד בגיל 40 ומעלה. זה לא העיקר להביא ילד לעולם, צריך גם להיות איתו".
הרגשת תסכול?
"לא תסכול כמו תקווה. כל הזמן היתה לי תקווה שזה יגיע. גם הסביבה שידרה לי שהכול יהיה בסדר, זה יגיע. באיזשהו מקום את כל כך רוצה ואת כל הזמן שואלת:'למה לי אין?'. אני כן מרגישה קצת פגומה ושחסר משהו, אבל זה הגורל. יש גם כל הזמן ילדים מסביבנו, אחיינים קטנים והילדים של השכנים שהבית שלנו הפך להיות כמו שלהם. מלבד זאת, יש לנו עיסוקים כל הזמן, משפחה, עבודה. אני הולכת למכון כושר שלוש פעמים בשבוע, יש לי מנוי להצגות, אין לנו זמן לעצמנו. בשבתות אנחנו יוצאים לטיולים, יושבים במסעדות, יוצאים עם חברים, בתי מלון כל שנה בקיץ, נהנים מהחיים ומארחים המון בבית".
חשבתם על אימוץ?
"אני רציתי, אבל הוא לא. הוא אמר שעוד מוקדם לחשוב על זה ושאנחנו עוד מנסים ואחר כך זה ירד מהפרק לגמרי. היה שלב שאמרתי לו שאולי נתגרש, אולי הוא יצליח לבד, אבל הוא אמר לי חד משמעית לא. הוא לא רואה את עצמו עם מישהי אחרת. אני חושבת שזה ככה כשמדובר באהבת ילדות, כזו שמתחילה בגיל הנעורים ונמשכת שנים. זוג שמתגרש זה לא בגלל עקרות אלא בגלל סיבות אחרות. אם אוהבים נשארים בכל מצב".
עורכת הדין לדיני משפחה, ליהיא כהן דמבינסקי, קובעת כי רק במקרים קיצוניים מחייב בית הדין לכפות גירושים בשל עקרות. "עקרות היא בדרך כלל לא עילה מרכזית כי צריך להביא הוכחות רפואיות, מסמכים שמאשרים שהאישה לא יכולה בכלל ובשום צורה להיכנס להריון", היא מסבירה. "צריך גם להוכיח שנעשו ניסיונות במשך עשר שנים. יש לי לקוח שביקש להתגרש מאשתו בטענה שהיא לא יכולה ללדת וכבר עברו עשר שנים. לאחר שבית המשפט בדק את סוגיית העקרות באופן יסודי, התגלה כי לאישה יש בעיה בחצוצרות ושהיא יכולה להיכנס להריון בהפריה חוץ גופית, לפיכך היא לא עונה על ההגדרה של עקרה, והוא לא קיבל גט. באוכלוסיות שמייחסות יותר חשיבות לחוקים ההלכתיים עקרות היא בהחלט עילה מרכזית, למרות שגם הם נעזרים בטיפולים ומאמצים".
יש הבדל בין עקרות של הגבר לזו של האישה?
"בהחלט. על הגבר חלה מבחינה הלכתית החובה לקיים מצוות פרו ורבו, ולכן כשהוא בא אחרי עשר שנים לדרוש גט, בודקים את העניין לעומק. בקטע הזה בית הדין מגן על האישה כי הוא למעשה אומר לבעל:'אתה לא יכול לנפנף לי בעקרות ולגרש אותה'. לעומת זאת, כשהגבר עקר זה אחרת, ואפשר לקבוע לכאן או לכאן".
ד "ר אמיר רב-הון, מומחה לגינקולוגיה וטיפולי פוריות מקופת חולים "מאוחדת", מסביר כי ישנה הגדרה פורמלית לעקרות - אם בני הזוג מנסים ולא מצליחים להרות במשך שנה. "בערך 20 אחוז מהמקרים של אי פוריות יהיו תחת ההגדרה הלא מוסברת", הוא אומר. "כלומר, שעושים את כל הבדיקות ואין בעיה מכנית או הורמונלית אצל שניהם. זה לא שאין בעיה, אלא שאנחנו לא יודעים להצביע עליה במסגרת הבדיקות".
מסתכלים על עקרות כסוג של חולי?
"לא מבחינה רפואית, אבל נשים לוקחות את זה כמשהו קשה מאוד, יותר ממחלות קשות. נשים רבות אומרות שהשלב הכי קשה מבחינתן הוא הימים האחרונים להמתנה לבדיקת ההריון. בדרך כלל הטיפולים נגמרים בשלב הביוץ ואז יש מרווח של שבועיים שבהם מתפללים ומחכים ומפחדים להתאכזב.
"אחת הבעיות היא שלרופא אין זמן להיכנס לקטע הנפשי של הטיפול וזה חיסרון. אין ספק שאצל חלק גדול מהזוגות עזרה נפשית יכולה לסייע. בדרך כלל מי שדומיננטי בכל התהליך הזה הוא האישה, ולפחות במחצית מהמקרים היא תגיע לבד. הגברים לוקחים את זה הרבה יותר קשה כשהבעיה היא אצלם, לעומת איך שהאישה לוקחת את זה".
ג' מאשדוד, 45, עובדת רווחה ונשואה 19 שנה לאיש צבא קבע. שמונה חודשים אחרי החתונה, כשלא הצליחה להיכנס להריון, ניגשה לבדיקות.
"רצינו להביא ילד מהר", היא מספרת. "בקופת חולים יש תהליך המתנה של שנה וכדי לחסוך זמן הלכתי לרופא פרטי. לצערי, הוא לא עשה תהליך זוגי כמו שנהוג היום, ורק אחרי שלוש שנים הוא נזכר לקחת זרע מבעלי ואז גילינו שהוא העקר. התחלנו בטיפולי פוריות. עברנו עשרה רופאים פרטיים וחמישה בתי חולים. עברתי מעל ל-30 טיפולים והרגשתי שאני עושה את זה בשמחה. גם כשקיבלתי תשובה שלילית לא נכנסתי לדיכאונות ולעצב. פשוט המשכתי עם החיים וכל כמה חודשים עשיתי שוב טיפול".
מתי החלטתם להפסיק ונרשמתם לאימוץ?
"עד לפני שש שנים עוד הייתי הולכת לטיפולים כל כמה חודשים, אחר כך ירדתי לטיפול פעם בשנה. הגוף לא קלט את העוברים ומעולם לא הייתי בהריון. זה אינסטינקט אימהי להיכנס להריון, להרגיש אותו בבטן, להיניק. רציתי ילד משלי ולא חשבתי על אימוץ בזמן. כשהחלטנו על אימוץ הלכנו על חו"ל, כי בארץ כדי לקבל תינוק את צריכה להיות מתחת לגיל 35 וגם להמתין שבע שנים. ומה אם נזכרת לאמץ בגיל 30 כי ניסית להביא ילד משלך לפני כן? היום אני חושבת שזה לא משנה לחוויית האימהות אם הילד מאומץ או ביולוגי".
איך השפיעה העקרות על הזוגיות שלכם?
"היו עליות וירידות. לבעלי היה קשה והוא הפסיק להאמין שיהיו לנו ילדים ביולוגית, אבל אני הייתי כל הזמן עם תקווה שיהיו. אני יזמתי שהוא יהיה זה שמעורב בכל התהליך של האימוץ, נתתי לו לעשות הכול. אני רציתי בת והוא בן, אבל לא התעקשתי על זה, כבר לא היה לי אכפת, רציתי ילד בבית".
היו רגעים שרצית להתגרש?
"בשנים הראשונות היו המון אי שקט וחילוקי דעות. אין ילדים, אז מחפשים לריב. מצאנו את עצמנו לבד בבית, אחד מול השני כל הזמן, וזה לא מוציא את החיובי שבך. כל הכעסים שלנו היו כי לא היו ילדים ולא בגלל משהו אחר. לפעמים הרמתי ידיים ואמרתי שאני רוצה לעזוב ושניפרד, אבל היתה אהבה עמוקה, שבזכותה אנחנו ביחד. אם הייתי לבד או עם מישהו אחר והיו לי ילדים, מי מבטיח לי שהיה לי טוב בזוגיות?".
ניסן ורותי צפריר הקימו לפני חמש שנים את עמותת "אנוש" לאימוץ בין ארצי. "אנחנו מקבלים עשרות פניות לאימוץ בשנה", אומר ניסן. "רוב האנשים מגיעים עם מידע בסיסי וכבר מבושלים עם העניין, מעט מאוד מגיעים רק להתעניין. זוגות שמגיעים אלינו מדלגים בדרך כלל על אימוץ פנים ארצי, כי הם לא רוצים לחכות יותר מדי. בדרך כלל מדובר בזוגות מעל גיל 40 ובמצב סוציו-אקונומי נמוך שמתקשה לשלם את עלות האימוץ שעומדת על 25 אלף דולר.
"גם אני ואשתי פנינו לאימוץ לאחר שנים של ניסיונות להביא ילדים, עשינו בדיקות ולא נמצאה סיבה ביולוגית והבנו שאין שום טעם לחכות. אז לקח לנו זמן, כי גם אנחנו היינו שמרנים וחשבנו תקופה ארוכה שקודם צריך לנסות לבד. כל אחד רוצה שמשהו ממנו ימשיך הלאה, אבל עד גבול מסוים. גבר שאומר לאישה שלו:'אני לא מוכן שתסבלי יותר', הוא חכם ונאור".
אתם מכירים מקרים של גירושים בעקבות עקרות?
"כן. במקרה אחד פנה אלינו זוג, אבל הגבר לא רצה לאמץ. הם התגרשו והיא אימצה לבד. אני חושב שבעולם המודרני לא מתגרשים בגלל עקרות. זה בפירוש בגלל סיבות אחרות. בעולם של היום יש כל כך הרבה אפשרויות כמו פונדקאות, הפריה, אימוץ, ואם הרצון לילד הוא כה עז, אז מעט מאוד יתגרשו בגלל זה, אלא אם כן מדובר באנשים שרוצים המשכיות לגנים שלהם, וזה חשוב להם יותר מהקשר עם האישה".
הפסיכולוגית אילת פורת, מטפלת זוגית ומחברת הספר "כשהאהבה זקוקה להחייאה", אומרת שעקרות היא מבחן קשה מאוד לזוגיות.
"היעדר פוריות עלול להוביל לגירושים או לחלופין לחיזוק האהבה. ישנם זוגות שעבורם להיות ללא ילדים זה סוג של הקלה, נשים שבעצם לא רוצות בתת מודע שלהן להיות אימהות. אלה המקרים האפורים שעליהם מדברים הרופאים, מקרים בהם התת מודע מונע מאיתנו לפעול. יש אנשים שהם מאוד שלמים עם זה שאין להם ילדים.
"לרוב האנשים קשה לוותר על הרצון להביא ילדים, כי זה בא גם ממקום של ליצור משהו יחד בזוגיות. אם מקבלים ומשלימים עם זה באמת ולא גוררים בפנים כעסים, אז הופכים לאנשים מאוד שלמים שלא צריכים את הילד כדי להגיע להגשמה עצמית. העקרות מעלה הרבה בעיות שיכולות להעיב על האהבה, כי היא מבקשת לשים את הצרכים האגואיסטיים שלך בצד ולאהוב ללא תנאי. אבל מי שנשאר שם אחרי המשבר זוכה לאהבה ללא תנאי".
נא להמתין לטעינת התגובות
