בוחשים
סטודנטים לעיצוב משנקר עיצבו כלים לקפה בהשראת חוויות היומיום והאינטרקציה שבין הציבור הרחב לקפה
"שלחתי את הסטודנטים לתצפת על קפה", מסביר פדבה. "לצאת החוצה מהכיתה ולהביט בעיניים תמימות, כמעט בתוליות, בתופעה שנקראת שתיית קפה. הסברתי להם שצריך להסתכל על עיצוב כמו אנתרופולוגים, כדי להביא משהו חדש. יש משהו בעיצוב שמזכיר אלכימיה. אנחנו מתעסקים בדברים היומיומיים, שהם זולים וזמינים והופכים אותם לזהב. יש פה סוג של מג'יק".
דוגמא למג'יק כזה מביא פדבה בעבודתה של הסטודנטית אני אורן, שממלצרת לפרנסתה בבית קפה. "במסגרת עבודתי כמלצרית חוויתי לא פעם את המבוכה של הגשת ספל קפה לאחר שהקפה נשפך על התחתית", נזכרת אורן, "לכן החלטתי להפוך את כתם הקפה לחוויה אסתטית. עם התחתית שלי יאהבו לשפוך את הקפה".
אורן עיצבה תחתית לכוס, עם תבליט דקורטיבי שנמצא במרכז תחתית הקפה, התבליט יוצר כתם אסתטי "מאויר" בשילוב עם הקפה שנשפך. "אורן התייחסה אל הדבר הקטסטרופאלי הזה כאל זהב", מחמיא פדבה. "היא לא ניסתה למנוע את הבעיה, כי זה דבר בלתי נמנע שהקפה מעט נשפך לפעמים מהכוס, אלא שאלה את עצמה 'איך אני יכולה להפוך את זה לזהב?'".
- הייתה גם התייחסות אחרת לקפה? נניח, העובדה כי ילדים מועסקים בתנאי עבדות באפריקה וקולומביה בתעשיית הקפה השפיעה על עבודה של אחד מהסטודנטים?
"זו נקודה מעניינת, אבל ההתייחסות בפרויקט נותרה מהחוויות הקרובות אלינו: ישיבה בבתי קפה, חווית הקפה על פינג'אן במילואים, הדרך בה אנשים מבקשים קפה – עם סוכר או בלי – וכל מיני הבטים טריוויאלים ומשעממים לכאורה, שהפכו לפריטי עיצוב מעניינים".
בין העבודות בפרויקט ניתן היה לפגוש בעבודה של מאיה בן דוד, שעיצבה "bloolean" - כוס קפה אשר בתהליך חיתוך והכפלה יצרה שפה המגדירה יחסים אחרים
נא להמתין לטעינת התגובות
