מונגוליה
בירה: אולאן באטור
שטח: 1.56 מליון קמ"ר
אוכלוסיה: 2.6 מליון נפש
מטבע: טוגריק
דת: בודהיזם טיבטי, איסלאם, שאמאניזם
שפות: מונגולית, רוסית, סינית
מזג אוויר: מונגוליה מתגאה אמנם ב-260 ימי שמש בשנה ומכונה 'ארץ השמים הכחולים', אבל מזג האוויר בה נוטה לקיצוניות. בהתאם למיקומה הצפוני, לילות החורף ארוכים וקרים, במדבר גובי אפשר לראות שלג אפילו באפריל, וחלק מהאגמים נשארים קפואים עד יוני. העונה הגשומה הקצרה חלה בין אמצע יולי לבין ספטמבר, אך הממטרים קצרים וחלשים בדרך כלל. בשל הגובה הרב, קר בערבים אפילו בקיץ. החורף (אוקטובר-אפריל) בבירה אולאן באטור ארוך וקר, עם טמפרטורות שיורדות עד מינוס 30 מעלות בינואר ובפברואר, וסופות אבק איומות משתוללות במהלך האביב הקצר (מאי-יוני).
קידומת: 976
חפירות ארכיאולוגיות חשפו שרידים למגורי אנוש בני 500,000 שנים כמעט במדבר גובי ובחלקים אחרים של מונגוליה. למרות הקיץ הקצר, גידלו כאן חיטה במקביל לחיי הנדודים במשך אלפי שנים. רק אחרי שהמונגולים אילפו סוסים, יאקים וגמלים, הם אימצו אורח חיים של רועים נודדים.
השם 'מונגול' הופיע לראשונה ברשומות הסיניות בתקופת שושלת טאנג (618-907 לספירה). באותה תקופה שלטו במונגוליה האויגהורים, עם טורקיסטני, ובנו בה מספר ערים. האויגהורים הושפעו מהנצרות, ואחרי השתלטותם על מונגוליה באו לעזרת שליטי טאנג הסיניים שנקלעו לקשיים והצילו אותם מהתקוממות בסין. האויגהורים שלטו ברוב מונגוליה עד שנת 840 לספירה, ואז הובסו בידי הקירגיזים, החיים כיום במחוז הסיני שינג'יאנג.
המונגולים גילו נטייה מעטה בלבד להתחבר עם העמים הנודדים האחרים של צפון אסיה, ועד סוף המאה ה-12 כלל העם המונגולי שבטים יריבים שהיו קשורים בינם לבין עצמם באופן רופף בלבד. בסוף המאה ה-12 קם מונגולי בן 20 בשם טמוג'ין והצליח לאחד את רוב השבטים המונגוליים. ב-1189 הוענק לו תואר הכבוד ג'ינגיס חאן, שפירושו 'מלך העולם'.
נכדו של ג'ינגיס, קובלאי חאן (בערך 1216-94), השלים את כיבוש סין, כשהוא שם קץ לשלטונה של שושלת סונג (960-1279) והופך לקיסר בשושלת יואן הסינית (1271-1368). קובלאי התרכז בשמירה על האחדות באימפריה הענקית, שהיתה הגדולה ביותר בתולדות האנושות, ושלטה על כל השטח בין קוריאה להונגריה ועד וייטנאם בדרום.
באמצע המאה ה-14 הוגלו המונגולים מבייג'ינג בידי הקיסר הראשון
מהפכת 1917 ברוסיה זעזעה את האצולה המונגולית. מצביא סיני, שניצל את החולשה הרוסית, שלח את כוחותיו לתוך מונגוליה ב-1919 והשתלט על עיר הבירה. בתחילת 1921 נכנסו למונגוליה כוחות של הצבא הרוסי הלבן, שנסוגו מפני הקומוניסטים, וגירשו משם את הסינים. אכזריותם של הרוסים ושל הסינים הציתה בלבבות המונגולים את התשוקה לעצמאות, הלאומנים המונגוליים ביקשו עזרה מהכוחות הבולשביקיים, שהתקדמו בעקביות נגד הצבא הלבן בסיביר, ובעזרת הבולשביקים שחררו המונגולים את אולאן באטור ביולי 1921. בנובמבר הוכרזה הרפובליקה העממית של מונגוליה והיא הפכה למדינה הקומוניסטית השנייה בעולם.
הקומוניזם במונגוליה שמר על עצמאות רבה ממוסקבה, עד עליית כוחו של סטלין בסוף שנות ה-20. הטיהורים הסטליניסטיים סחפו את מונגוליה אל תוך סיוט טוטליטארי, ופעולות הממשלה נגד הדת היו אכזריות במיוחד: ב-1937 החל משטר טרור נגד המנזרים, ואלפי נזירים נעצרו והוצאו להורג. על פי ההשערות, הוצאו להורג עד שנת 1939 כ-27,000 אנשים (% 3 מאוכלוסיית מונגוליה באותו זמן).
כשהחל השלטון הסובייטי להיחלש בתחילת שנות ה-80, עלה לשלטון במונגוליה ג'אמבין באטמונח, ובהשראת הרפורמות של מיכאיל גורבאצ'וב פעל לביזור הסמכויות מהשלטון המרכזי. ב-1986 יזם באטמונח ניסיון זהיר לבצע במונגוליה פרסטרויקה וגלאסנוסט ב-1989 כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים עם סין. התפרקותה של ברית המועצות הביאה באופן בלתי נמנע לשחרורה של מונגוליה מהשלטון הסובייטי, אולם מעטים במונגוליה היו מוכנים למהפך.
במרץ 1990 פרצו מול בניין הפרלמנט באולאן באטור הפגנות גדולות שקראו לדמוקרטיה, והתקיימו שביתות רעב. משם התגלגלו הדברים במהירות: באטמונח איבד מכוחו; מפלגות פוליטיות חדשות צצו; ושביתות הרעב וההפגנות נמשכו. במאי שינתה בממשלה את החוקה כדי להתיר בחירות רב מפלגתיות, אולם באופן אירוני, באזורי הכפר תמך רוב מוחץ של המצביעים בהשארות תחת מטריית המגן הקומוניסטית. המפלגה הקומוניסטית נאלצה לערוך מספר ויתורים, שבסופו של דבר הביאו לעלייתה לשלטון של מפלגת הקואליציה הדמוקרטית המונגולית, וב-30 ביוני 1996 בא הקץ ל-75 שנים של שלטון קומוניסטי רצוף.
ב-1997 הצטרפה מונגוליה לאגוד הסחר העולמי, אך בטווח הזמן המיידי לא הצליחה חברותה בארגון למנוע עוני ורעב בהיקף נרחב. החורפים הקשים במיוחד של 2000 ו-2001 השפיעו קשות על סגנון החיים הנוודי של המונגולים, וכמעט והכריעו את המדינה.
סיוע חוץ - ובכלל זאת הלוואות של האו"ם בריבית נמוכה ב-2001 וביטול מסיבי של חובות לרוסיה ב-2004 - סייעו להקל מעט את הלחץ הכלכלי, אך מונגוליה מוסיפה להתמודד עם ההשלכות הכספיות של החופש החדש שזכתה בו. בשנים האחרונות עשתה מונגוליה גם את צעדיה הראשונים בעולם הדיפלומטיה הבינלאומית: ב-2002 ביקר בה הדלאי לאמה, מהלך שסחט גינוי מר מצדה של סין, וב-2003 שלחה המדינה 300 חיילים ליטול חלק בכוח לשמירת השלום בעיראק.
מונגוליה היא ארץ ענקית, חסרת מוצא לים, שגודלה בערך פי שלושה מגודלה של צרפת. היא גובלת ברוסיה וסין והיתה גדולה בהרבה בתקופת הכיבושים המונגוליים בהנהגת ג'ינגיס חאן וקובלאי חאן. עד המאה הקודמת היתה מונגוליה כפולה בגודלה ממידותיה הנוכחיות וכללה חלקים גדולים מסיביר וממונגוליה הפנימית (), הנמצאת כיום בשליטה סינית.
מונגוליה היא אחת המדינות הגבוהות בעולם, וגובהה הממוצע מעל פני הים הוא 1580 מ'. ההרים הגבוהים ביותר נמצאים בקצה המערבי של המדינה. הרי אלטאי נורו המונגולים מושלגים תמיד ובגבוה מביניהם טאבאנבוגד אול (4,370 מטר) יש קרחון המתנשא מעל המדינות מונגוליה, סין ורוסיה. בין פסגות ההרים משתרעים מדבריות חשופים, שבהם כמעט לא יורד גשם. בחלקים אחרים של המדינה יש מספר רב של אגמים ובהם מים מלוחים או מתוקים, שהגדול מביניהם הוא חאובסגאל נור, ובו %2 מכמות המים המתוקים בעולם.
בשליש הדרומי של מונגוליה משתרע מדבר גובי, אך למרות שהשטח נראה חשוף ושומם, גדל בו די עשב כדי לספק מזון לעדרים של כבשים, עזים וגמלים. שאר שטחה של מונגוליה כולל בעיקר ערבות עשב, שבהן חיים סוסי הטאחי המפורסמים של מונגוליה, ששימשו בהצלחה רבה את ג'ינגיס חאן במסעות הכיבושים שלו.
אורח החיים המונגולי הוא נוודי וקשור בקשר הדוק לבעלי החיים. למרות תהליך העיור העובר על המדינה, ממשיך אורח החיים המסורתי של הערבות להתקיים. גם בערים, חיים רוב המונגולים עדיין בגרים (אוהל גדול העשוי מלבד לבן), הניתנים להעברה ממקום למקום בקלות. לאוהלים הללו מבנה אחיד: הדלת פונה תמיד דרומה; בסמוך לאחורי האוהל, לכיוון מערב, נמצא מקום הכבוד המוקדש לאורחים; חלקו האחורי של האוהל, החוימור, הוא מקומם של הזקנים ושל החפצים היקרים ביותר; ועל הקיר האחורי נמצא המקדשון המשפחתי, הכולל תמונות של בודהה, תצלומים משפחתיים ומזוודות.
המונגולים קיבלו על עצמם תמיד באופן מוחלט את הבודהיזם בגרסתו הטיבטית, והקשרים בין מונגוליה לבין טיבט עמוקים ועתיקים. כל מונגולי אדוק שואף להגיע פעם אחת בחייו לעיר הקדושה להאסה שבטיבט, ואילו הטיבטים הסתמכו בעבר על שבטים מונגוליים שונים לביסוס כוחם.
בזמן ההשתלטות הקומוניסטית ב-1921 היו במונגוליה 110,000 נזירי לאמה (נזירים בודהיסטים) שחיו בכ-700 מנזרים. החל בשנות ה-30 של המאה הקודמת נעצרו אלפי נזירים, נשלחו למחנות עבודה בסיביר, ועקבותיהם אבדו. המנזרים נבזזו ונסגרו, ומנהגים וטקסים דתיים נאסרו. רק ב-1990 הוחזר חופש הדת למונגוליה.
מאז זוכה הבודהיזם (ודתות אחרות) לתחייה ולהתחדשות מדהימות בעוצמתן. המנזרים נפתחו מחדש, ואפילו כמה בכירים-לשעבר במפלגה הקומוניסטית הפכו לנזירים. כל המנזרים והמקדשים נושאים שמות טיבטיים. קבוצת מיעוט לא מבוטלת של מוסלמים סוניים, שרובם ממוצא קזאחי, חיה בקצה המערבי של מונגוליה.
הציור, המוסיקה והספרות במונגוליה נותנים ביטוי בעיקר לבודהיזם הטיבטי ולחיי הנדודים. ריקודי הצאם משמשים לגירושן של הרוחות הרעות ומושפעים מהשאמאניזם (דת פרימיטיבית המבוססת על דמותו של רופא האליל המתקשר עם עולם הרוחות). המוסיקה המסורתית כוללת מגוון רחב של כלי נגינה ושל סגנונות שירה. בשירה בסגנון המונגולי חומי, מפיקים קולות גברים שאומנו היטב צלילים הרמוניים גרוניים. כל הופעת מוסיקה ומחול מסורתית כוללת העוויות פנים, שהן מסורת מונגולית עתיקה.
מאז 1944 משמש הכתב הקירילי הרוסי לכתיבת השפה המונגולית. יצירות ספרותיות רבות מאוד נכתבו במונגוליה, וכמעט אף אחת מהן אינה ידועה לדוברי השפות האירופיות. רק לאחרונה תורגמה היצירה החשובה ביותר המתארת את תור הזהב של מונגוליה.
הארוחות הגדולות והחשובות ביותר למונגולים הן ארוחות הבוקר והצהריים, הכוללות בדרך כלל בשר כבש מבושל בתוספת הרבה שומן וקמח, ולפעמים גם מוצרי חלב או אורז. הקאזאכים במערב מונגוליה מגוונים את תפריטם בבשר סוס. המונגולים שותים הרבה תה, והמשקה הקלאסי שלהם הוא סוטיי צאי, כלומר תה מלוח. הרועים מייצרים משקה ייחודי משלהם הנקרא אייראג, שהוא חלב סוסה מותסס עם תכולת אלכוהול של כ-%3. מונגולים רבים מזקקים את המשקה הזה מעט ויוצרים שימין ארחי, שבו עולה תכולת האלכוהול ל-% 12.
האירוע הגדול ביותר בשנה הוא פסטיבל נאאדאם, על שם שלושת מקצועות הספורט הגבריים ביותר: היאבקות, ירי בחץ וקשת ומירוצי סוסים. הפסטיבל נערך בכל רחבי המדינה, בדרך כלל בתאריכים 11-13 ביולי - יום השנה למהפכה המונגולית של 1921, והאירועים העיקריים מתרחשים בשני הימים הראשונים. צאגאאן סאר (החודש הלבן) מציין את תחילת השנה הירחית, כיום בינואר או בפברואר - אחרי חודשים של התמודדות עם חורף אכזרי, חוגגים המונגולים במשך שלושה ימים באוכל, בשתייה ובשירה.
בארבעת ההרים הקדושים המקיפים את אולאן באטור נפרשים מסלולי הליכה מאתגרים ונופים עוצרי נשימה. מסלול מאנזשיר חיד העולה על הר צציגום מצידו הדרומי הוא הקל ביותר לטיפוס, וממסלול זאיסאן נשקף הנוף היפה ביותר והוא גם הקשה ביותר לטיפוס. תוכלו לצאת לטרקים גם בפארק הלאומי גורבאנסאיחאן, על הגבעות המקיפות את חובד, ובמדבר גובי.
אגם חאובסגאל נור הענק הוא יעד נפלא לדיג ולשיט בקיאקים, ואפשר לצאת לטיולים במערות לגדות האגם. ינואר ופברואר הם חודשים טובים לסקי. טיולים מאורגנים לסקי-מדרון ולסקי-מישור (קרוס) יוצאים מאולאן באטור, ואפשר גם לשחזר את ימי הזוהר של ג'ינגיס חאן ברכיבה על סוס, על גמל או על יאק בבירה ובסביבותיה.
אולאן באטור – הבירה נראית ומרגישה כמו עיר אירופאית שנזנחה בשנות ה-50. המכוניות והאוטובוסים מדגמים סובייטי מיושנים מוחלפים בהדרגה בדגמים יפניים חדישים יותר, אבל פרות עדיין משוטטות בדרכים, עזים מחטטות באשפה, וגברים ונשים בלבוש מסורתי מתערבבים ברחובות העיר עם העשירים החדשים של מונגוליה. אולאן באטור, הבנוייה לאורך נהר טול ומוקפת בהרים יפהפיים, מתאפיינת בשיכונים רבי-קומות בסגנון קומוניסטי, אך כ-250,000 מתושביה מתגוררים בפרברי האוהלים בשולי העיר.
מרכז העיר הוא כיכר סוחבאאטאר - בנקודה זו הכריז ביולי 1921 דאמדיני סוחבאאטאר, 'גיבור המהפכה', על עצמאות מונגוליה מסין. בכיכר התקיימו גם ההפגנות הראשונות, שהביאו בסופו של דבר לנפילת הקומוניזם ב-1989. בניין הפרלמנט האפור פונה אל הכיכר, וכך גם ארמון התרבות הגבוה והחדיש, המהווה נקודת ציון מועילה, ונמצאות בו גלרייה לאמנות מונגולית ותצוגות נוספות של התרבות המונגולית.
במוזיאון לטבע, הנמצא גוש בניינים אחד מצפון-מערב לכיכר סוחבאאטאר, כדאי לבקר אם מתכננים לצאת מעיר הבירה אל הטבע הפתוח. יש בו מוצגים המתארים את הגיאוגרפיה של מונגוליה ואת החי והצומח שלה, וגם כמה תצוגות על ההיסטוריה הקרובה של מונגוליה. מרשימים יותר הם שני שלדי דינוזאורים מושלמים שנמצאו במדבר גובי - הטארבוזאורוס הענק אוכל הבשר ובן-דודו הקטן יותר והצמחוני, הזאורולופוס. במוזיאון זאנאבאזאר לאמנות מוצג אוסף מצויין של ציורים, של גילופים ושל פסלים, בכללם רבים שנוצרו בידי הפסל, הצייר והבודהיסט הנערץ זאנאבאזאר. במוזיאון יש גם פריטים נדירים של אמנות דתית, כגון תאנקות (ציורי בד) ופסלים בודהיסטים.
בתחילת המאה ה-19 היו באולאן באטור יותר ממאה מקדשים (סום) ומנזרים (חיד) בודהיסטיים, ששירתו אוכלוסייה של כ-50,000 מאמינים. רוב המקדשים והמנזרים נהרסו על תכולתם במהלך הטיהורים הסטליניסטיים שנערכו בסוף שנות ה-30 של המאה הקודמת. גאנדאנטגצ'ינלן חיד שרד, כיוון שהקומוניסטים שמרו אותו כמוצג שנועד להרשים זרים. המנזר, שפירוש שמו הוא 'המקום הגדול של האושר המוחלט', הוא אחד המראות המדהימים ביותר באולאן באטור, והמכלול כולל מספר מקדשים מרהיבים המעוטרים בזהב וביהלומים. כ-150 נזירים חיים היום במקום והם תורמים לשימורו בשירת מזמורים ובעריכת טקסים.
ניצל מהרס גם ארמון החורף של בוגד חאן. הארמון, שנבנה בשנים 1893-1903, שימש במשך 20 שנים כמעונו של 'הבודהה החי' ה-8, המלך האחרון של מונגוליה. לאחר מותו ב-1924 אסרה הממשלה הקומוניסטית של מונגוליה שנשלטה ממוסקבה על קיומם של גלגולים נוספים של בודהה, כך שלא היו עוד מנהיגים בודהיסטים מונגוליים.
חובד – עיר ומרכז תעשייתי חשוב שהייתה בעבר קהילה חקלאית קטנה ולאחר מכן מקום מפגש לסוחרים מונגוליים ורוסיים. בקצה הצפוני של העיר נמצאות עתיקות סאנגין חרם, הנעלמות במהירות - שרידיו של מתחם מוקף חומה שנבנה ב-1762 על ידי מפקדי הצבא המאנצ'וריים שכבשו את מונגוליה ושלטו בה ביד קשה. המבצר ננטש לחלוטין, אחרי שהמהפכה הסינית ב-1911 הביאה להדחת הקיסר האחרון. בגבעות היבשות והמחוספסות מצפון לחורבות העתיקות יש מספר נקודות תצפית נפלאות על הנוף ומסלולי הליכה טובים.
חובד נמצאת 1425 ק"מ ממערב לאולאן באטור, ואפשר לנסוע אליה באוטובוס העובר דרך העיירות ארבאיחיר, באיאנחונגור ואלטאי. יש גם טיסות סדירות מאולאן באטור לחובד, וכשמגיעים לעיר אפשר לשכור ג'יפ לטיולים בסביבותיה.
חארחורין (קאראקורום) - בשנת 1220 החליט ג'ינגיס חאן לבנות את עיר הבירה של האימפריה המונגולית הענקית שלו בקאראקורום. הבנייה הושלמה בידי בנו, אוגדאי חאן, לאחר מותו של ג'ינגיס, אך קאראקורום שימשה כעיר הבירה במשך 40 שנים בלבד, עד שקובלאי חאן קבע את בירתו בבייג'ינג. לאחר המעבר, ונפילת האימפריה המונגולית שבאה בעקבותיו, ננטשה קאראקורום ולאחר מכן נחרבה בידי חיילים מאנצ'וריים. שרידי העיר שימשו לבנייתו של מנזר ארדנה זו במאה ה-16, ומאוחר יותר הוא נפגע קשות במהלך הטיהורים הסטליניסטיים. העיר המודרנית והמכוערת חארחורין נבנתה באותו אתר.
ארדנה זו ('מאה אוצרות') היה המרכז הראשון של הלאמאיזם (הבודהיזם הטיבטי) במונגוליה. בניית המנזר החלה בשנת 1586, אך לא הסתיימה לחלוטין עד 300 שנים לאחר מכן. המכלול כלל 60-100 מקדשים, ניתן היה להקים כ-300 גרים בתוך חומותיו, ובתקופת השיא שלו חיו בו עד 1000 נזירים. גם מנזר זה ננטש ולאחר מכן הושחת בידי המאנצ'ורים הפולשים. כל המקדשים במנזר, פרט לשלושה, נהרסו בידי בריוניו של סטלין, ומספר לא ידוע של נזירים נרצחו. המנזר נשאר סגור עד 1965, ואז הותר לפתוח אותו כמוזיאון, אך לא כמקום תפילה. רק בעת נפילת הקומוניזם חזר המנזר לפעילות.
המתחם העצום מוקף-החומה ושלושת המקדשים שבמנזר מוקדשים לשלושת השלבים בחיי בודהה: ילד, מתבגר ומבוגר. המקדש המרכזי והעיקרי נקרא הזו של בודהה, ויש בו פסלים של בודהה כילד. מחוץ לחומות המנזר יש שני 'סלעי צבים' - ארבעה סלעים כאלה סימנו בעבר את גבולותיה של קאראקורום העתיקה. מעניין יותר הוא הסלע הפאלי החבוי בעמק קטן בין הגבעות המשקיפות על המנזר, במרחק של כחצי שעה הליכה ברגל. לפי מסורת מקומית, חייבות כל הנשים המבקרות בסלע לקיים יחסי מין תוך יממה.
חארחורין נמצאת 370 ק"מ מדרום-מערב לאולאן באטור, ובין יולי לספטמבר מקשרות מספר טיסות כל שבוע בין שתי הערים. האוטובוסים, הנוסעים כל השנה בתדירות דומה, עושים את הדרך בשבע-שמונה שעות.
אמארבאיאסגאלאנט חיד – זהו אחד המנזרים החשובים במונגוליה. הוא גם אחד היפים שבהם. את המנזר הקים המלך המאנצ'ורי קאנסו, שהקדיש אותו לפסל הבודהיסטי המונגולי הדגול זאנאבאזאר. הקומוניסטים הגיעו לכאן בשנות ה-30 של המאה הקודמת והרסו עשרה מבין 37 המקדשים והפסלים. כיום המקדשים סגורים בדרך כלל, אבל תוכלו לבקש מראש המנזר לפתוח אותם, ובכל מקרה תוכלו לצפות ב-30 הנזירים המתגוררים במקום כשהם מבצעים את טקסיהם היומיים.
ארבעת ההרים הקדושים - ארבעת ההרים המקיפים את אולאן באטור, צציגום, צ'ינגלטיי, סונגינו חאירחאן ובאיאנסורח, נחשבים קדושים וממוקמים פחות או יותר בארבעת כיווני המצפן. ההרים הם יעדים נפלאים לטיולים ברגל. צציגום אול הוא ללא ספק ההר המרהיב ביותר; גובהו 2260 מטר והוא הגבוה ביותר בהרים של רכס בוגדחאן אול, המתנשאים מדרום לאולאן באטור. התקופה האפשרית היחידה לטיול בהר היא בין תחילת יוני לבין סוף ספטמבר, ויש צורך לשם כך בהיתר, שאותו אפשר לקבל בשער הכניסה לפארק הלאומי בוגדחאן, כ-15 ק"מ מדרום לאולאן באטור.
מסלול מאנזשיר חיד המטפס לצציגום מצידו הדרומי של ההר הוא המסלול הקל ביותר, ויש לאורכו מדשאות נרחבות, משטחים מסולעים ואובואוס, גלי אבנים שהושארו כמנחות לאלים. ממסלול זאיסאן נשקף הנוף היפה ביותר, אך הוא גם הקשה ביותר לטיפוס - זה אורך כשש שעות וכולל טיפוס על סלעים תלולים ומסוכנים.
הפארק הלאומי גורבאנסאיחאן – אתרים יפים לראות ותשתית טובה למדי. בפארק יש הרים, מאובני דינוזאורים, דיונות חול מרהיבות, תצורות סלעים ועמק המכוסה בקרח במשך רוב השנה. בפארק חיים יותר מ-200 מיני ציפורים, כגון פרוש מדברי, נשר, סבכי המדבר וחוברה. הצמחייה המעטה מספקת מחייה לצבי שחור הזנב, לאריה השלג, לעז הבר, לכבש הבר האסיאתי ולזנים של גמלי בר הנמצאים בסכנת הכחדה.
גובי הוא מדבר המכוסה ברובו עשב, שיחים נמוכים וסלעים, ואילו נאות מדבר מצד אחד וחולות מצד שני מכסים רק כ-%3 משטח המדבר. זהו איזור של תופעות קיצוניות: גשם של ממש יורד כאן רק מדי שנתיים או שלוש, והטמפרטורות עלולות לעלות הרבה מעל 40 מעלות בקיץ ולרדת מתחת למינוס 40 מעלות בחורף, ואילו באביב מתחוללות כאן סופות אימתניות של אבק וחול.
גורבאנסאיחאן נמצא 340 ק"מ מדרום-מערב לאולאן באטור, ליד העיירה דאלאנזאדגאד ולא רחוק מהגבול עם סין. רוב המטיילים למדבר גובי טסים לדאלאנזאדגאד ושוכרים בה ג'יפ, ויש גם אוטובוס הנוסע פעם בשבוע בין אולאן באטור לבין דאלאנזאדגאד.
שמורת הטבע חוסטאין נורו - נוסדה ב-1933 במטרה לשמר את סוסי הטאחי הפראיים של מונגוליה ואת סביבת הערבות שבה הם חיים. הטאחי הוא הסמל המוכר ביותר של בעלי החיים הייחודיים של מונגוליה. בשנות ה-60 של המאה הקודמת כמעט נכחדו על ידי ציידים ללא רשיון שהרגו אותם למען בשרם, ובגלל הפיתוח במונגוליה ורעיית היתר של העדרים המבוייתים, שלא הותירו הרבה מזון לסוסים. בתחילת שנות ה-90 הוחזרו סוסי טאחי רבים לאזורים מוגנים בשמורת חוסטאין נורו (ששטחה 900 קמ"ר) ובדרומו של מדבר גובי. כיום חיים כ-200 סוסים בשמורה ובשטחים טבעיים אחרים.
שמורת הטבע נמצאת כ-100 ק"מ מדרום-מערב לאולאן באטור, והדרך הקלה ביותר להגיע אליה היא מזומוד, המרוחקת כ-40 ק"מ מדרום לבירה. אוטובוסים, מיניבוסים ומוניות שירות נוסעים כל יום מאולאן באטור לזומוד, וכדי להגיע מזומוד לשמורה תצטרכו לשכור ג'יפ.
חאובסגאל נור - אגם אלפיני ששטחו 2760 קמ"ר והמים בו צלולים כל כך, עד שאפשר לשתות אותם. עשרות הרים בגובה 2000 מ', יערות עבותים ומשטחי עשב ירוקים, שרועים בהם יאקים וסוסים, אתר הטבע המרהיב ביותר במונגוליה. האגם העמוק ביותר במרכז אסיה, ומקור המים המתוקים ה-14 בגודלו בעולם. האגם, הנמצא ליד גבול רוסיה, מקודש למונגולים החיים בסביבתו ומכנים אותו 'אמא'. הוא מלא דגים, ועל גדותיו חיים כבשים, עזי בר, דובים ואיילי-הקורא. מסביב לאגם יש מערות רבות, אך קשה למצוא אותן ללא מדריך.
90 נהרות זורמים אל תוך האגם, אך רק נהר אחד זורם ממנו החוצה: אגין גול, שנשפך בסוף מסלולו לימת בייקל בסיביר. חאובסגאל נור קופא בחורף ומאפשר למשאיות הדלק הענקיות לחצות אותו מסיביר. המבקרים יכולים לחתור בקיאקים באגם כשאינו קפוא ולטייל ברגל או על גב סוס (או יאק) מסביבו.
גדתו הדרומית
של חאובסגאל נור מרוחקת כ-775 ק"מ מצפון-מערב לאולאן באטור, וניתן לעבור את המרחק הזה במטוס (הטיסות אינן סדירות), באוטובוס או בג'יפ שכור. הזמן הטוב ביותר לבקר באגם הוא באביב (בסביבות אפריל-מאי), אם כי בעונה זו עדיין קר מאוד, והאגם עלול להיות קפוא. בקיץ (יולי-אוגוסט) חם יותר, אבל גם צפוף יותר. נדרשים אישורים כדי לבקר באגם, ותוכלו לקבלם בדרך הראשית המובילה לפארק הלאומי חאובסגאל נור, מספר ק"מ לפני הכניסה הדרומית, בעיירה חאטגאל.
עונת הטיולים חלה בדרך כלל בין מאי לתחילת אוקטובר, אבל באולאן באטור תוכלו לבקר לכל אורך השנה, אם תצליחו לשאת את הקור העז. בתחילת יולי שורר בצפון מונגוליה מזג האוויר הנוח ביותר, וזהו גם הזמן שבו נחגג פסטיבל נאאדאם, אבל זוהי גם עונת העומס במקומות הלינה המעטים ובתחבורה הרעועה של אולאן באטור, ושירותי התיירות בעיר כמעט קורסים. גם יוני וספטמבר הם חודשים טובים לביקור, ומבקרים בהם פחות תיירים. החודשים הטובים ביותר לבקר במדבר גובי הם ספטמבר ואוקטובר. בין אמצע אוקטובר לבין אמצע מאי עלולים סופות שלגים פתאומיות וקור קיצוני לקרקע טיסות, לחסום דרכים ולעצור את התחבורה במדינה.
רוב המטיילים מגיעים לאולאן באטור בטיסה מבייג'ינג, מברלין או ממוסקבה.
הדרך היחידה פרט לטיסה, שבה מורשים זרים להיכנס למונגוליה או לצאת ממנה היא ברכבת הטראנס-מונגולית הנוסעת בין בייג'ינג לבין מוסקבה. מעברי הגבול הם ארין-זאמין-אוד בגבול סין-מונגוליה ונאושקי-סוחבאאטאר בגבול רוסיה-מונגוליה
ויזה: ישראלים אינם זקוקים לוויזה כדי לבקר במונגוליה לתקופה של עד שלושים יום. מבקרים המתכננים לשהות במונגוליה יותר מ-30 יום צריכים להירשם ברשות ההגירה באולאן באטור במהלך השבוע הראשון לשהותם במדינה. מי שלא יעשה כן, וישהה במדינה למעלה מ-30 יום, עלול להיעצר ביציאה מן המדינה, ולהיקנס. תוכלו לבדוק את התקנות המעודכנות באתר משרד החוץ המונגולי.
www.extmin.mn
חיסונים: קדחת מלטה (הנגרמת מחלב לא מפוסטר), כולרה, דלקת קרום המוח המנינגוקוקלית ודבר
שעון: מקדים את ישראל בשש שעות (ברוב מונגוליה); ובחמש שעות (במחוזות המערביים באיאן-אלגי, אובס וחובד)
חשמל: 230 וולט, 50 הרץ
נא להמתין לטעינת התגובות
