וייטנאם
מיקום: אסיה
בירה: האנוי
שטח: 329,566 קמ"ר
אוכלוסיה: 79 מליון נפש
מטבע: דונג
דת: בודהיזם הוא הדת העיקרית אך יש גם מיעוטים לא מבוטלים של טאואיסטים, קונפוציאנים, מאמיני הואה-האו, קאודאיסטים (חברי כת וייטנאמית חדשה), מוסלמים ונוצרים.
שפות: וייטנאמית, רוסית, צרפתית, סינית, אנגלית וניבים ממשפחות השפות המון-חמריות והמאלאיו-פולינזיות
מזג אוויר: וייטנאם אמנם שוכנת בלב האזור הטרופי, אך תנאי האקלים בה משתנים בין חורף קפוא בגבעות של הצפון הרחוק לבין החום המשווני השורר לכל אורך השנה בשפך המקונג. בגובה פני הים הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא בסביבות 27 מעלות, ובצפון הרחוק - בסביבות 21 מעלות.
קידומת: 84
בין המאה הראשונה לבין המאה השישית לספירה השתייכו חלקיה של וייטנאם לממלכת פונאן וממלכת צ'אמפה ההינדית. הסינים כבשו את הדלתא של הנהר האדום במאה השנייה, ושלטונם בן 1000 השנים בא לקצו בשנת 938 כאשר הביס נגו קויין את הצבאות הסינים בנהר באץ' דאנג.
במאות השנים לאחר מכן התגוננה וייטנאם מפני ניסיונות פלישה חוזרים ונשנים של הסינים והרחיבה את גבולותיה דרומה מהדלתא של הנהר האדום עד הדלתא של המקונג. ב-1858, אחרי שמספר מיסיונרים נהרגו, הסתערו על דאנאנג כוחות של ספרדים וצרפתים. שנה לאחר מכן נכבשה הו צ'י מין סיטי (לשעבר סייגון). עד 1867 כבשה צרפת את כל דרום וייטנאם, וזו הפכה למושבה הצרפתית הודו-סין.
עד למלה"ע 2 הייתה וייטנאם יחד עם קמבודיה ולאוס, חלק מהקולוניה של צרפת. במלחמה נכבשה הודו סין על ידי יפן. כשזו הובסה, חזרה השליטה אל צרפת, אלא שהפעם המציאות הייתה קשה יותר.
כוחות גרילה קומוניסטיים בהנהגת הו צ'י מין התנגדו לשלטון הצרפתי, והכרזתו של הו צ'י מין על עצמאות וייטנאם אחרי מלחמת העולם השנייה גרמה להתנגשויות אלימות עם הצרפתים, שהגיעו לשיאן בתבוסה הצרפתית בדיין ביין פו (Dien Bien Phu) בשנת 1954.
הסכמים שנחתמו באותה שנה בז'נבה חילקו את וייטנאם לשני חלקים: הצפון הקומוניסטי, שנתמך בידי ברית המועצות והדרום האנטי-קומוניסטי, שנתמך על ידי ארצות הברית. אלא שהיריבות הפוליטית והרעיונית הסלימה
אז הפכה מלחמת וייטנאם למאבק כולל בין צפון וייטנאם והוייטקונג לבין האמריקאים. המלחמה הייתה עקובה מדם, ובסופה הביאו הסכמי השלום שנחתמו בפאריז בשנת 1973 להפסקת אש מיידית ולתחילתה של נסיגת הכוחות האמריקניים. סייגון נפלה לבסוף בידי הקומוניסטים ב-30 באפריל 1975. הייתה זו מפלה מוחצת לאמריקאים, שעד היום מלקקים את פצעיהם מאותה מלחמה שנויה במחלוקת (מזכיר את אותה המלחמה של ימינו).
לפני שהספיקה להתאושש מהמלחמה עם ארה"ב, מצאה את עצמה וייטנאם בעיצומו של סכסוך עם כוחות החמר רוג' לאורך הגבול עם קמבודיה. סיבוב נוסף של קרבות הביא בסופו של דבר להתערבותה של סין, שתמכה בקמבודיה. ההרג נמשך עד שהאו"ם נכנס אף הוא לתמונה, והביא לחתימת הסכם שבמסגרתו נסוגו הכוחות הוייטנאמים מקמבודיה ב-1989.
סיומה של המלחמה הקרה והתמוטטותה של ברית המועצות גרמו להתקרבות בין וייטנאם לבין מדינות המערב. ביולי 1995 חידשה ארצות הברית את יחסיה הדיפלומטיים עם האנוי, אולם לחיצת היד הדיפלומטית נראתה מעורערת, משום שהאנוי סירבה לחתום על הסכמי סחר עם ארה"ב ב-1999.
אחרי המלחמה ידעה וייטנאם שגשוג כלכלי מסויים שנבלם בשנים האחרונות והמדינה נמצאת כעת בצומת דרכים בהתפתחותה. ואולם, משקיפים חוזים כי היא עתידה להפוך ל'נמר' האסיאתי הבא.
וייטנאם גובלת בקמבודיה, בלאוס ובסין ונמתחת לאורך יותר מ-1,600 ק"מ לחופו המזרחי של חצי האי שכונה בעבר הודו-סין (תאילנד, לאוס, מיאנמר וקמבודיה). בדרום, ששטחו 60,000 קמ"ר. שלושה רבעים משטח המדינה מכוסים בהרים ובגבעות, והגבוה בהריה הוא פאנסיפאן, הנמצא בצפון-מערב וייטנאם וגובהו 3,143 מטר.
וייטנאם כוללת אזורי שפלה משווניים, אזורי רמה גבוהים וקרירים ופסגות אלפיניות. עולם החי בה עשיר אמנם, אך נמצא בתהליך הכחדה מהיר עקב ההרס של בתי הגידול הטבעיים והציד הבלתי חוקי. פחות מ-20 אחוז משטח המדינה עדיין מכוסים יער, והיערות ששרדו נתונים לאיום כתוצאה מבירוא שטחים לחקלאות ומכריתה מופרזת של עצים. עם חיות הבר בווייטנאם נמנים פילים, קרנפים, טיגריסים, נמרים, דובים שחורים, קופים, תנינים וצבים.
ארבע דתות ותורות פילוסופיות גדולות עיצבו את חייהם הרוחניים של הווייטנאמים: תורת קונפוציוס, הטאואיזם, הבודהיזם והנצרות. במהלך השנים השתלבו שלוש הראשונות באמונות סיניות עממיות ובאנימיזם (האמונה בzקיומה של נשמת חיים גם בצומח ובדומם) וייטנאמי עתיק ויצרו מה שמכונה טאם גיאו ('הדת המשולשת').
עם צורות הביטוי האמנותיות הנפוצות בווייטנאם נמנות ציור מסורתי על בד משי המתוח על מסגרת; מגוון נרחב, היונק ממקורות שונים, של סגנונות תיאטרון, תיאטרון בובות, מוסיקה וריקוד; פיסול דתי; ועבודות עץ ולכה.
המטבח הווייטנאמי מגוון במיוחד, ויש הטוענים שהוא כולל כמעט 500 מנות מסורתיות שונות, החל מבשר של חיות אקזוטיות כגון עטלפים, נחשי קוברה ופנגולין (חיית-שריון האוכלת נמלים) וכלה ביצירות צמחוניות מפוארות, שמכינים פעמים רבות בסגנון המחקה מנות בשר ודגים. המנת האופיינית לווייטנאמים, בכל אופן, היא אורז לבן ועליו שפע של ירקות, בשר, דגים, תבלינים ורטבים. ספרינג רולס (ירקות ופירות ים עטופים בעלה מקמח אורז) ופנקייקים מאורז מאודה הם חטיפים פופולריים. כמה מהפירות המיוחדים שאפשר להשיג בווייטנאם הם פרי הדרקון הירוק, שזיפים, אפרסמונים, לונגאן (דומה לליצ'י), מנגוסטין (פרי סגול עגול), פומלה ודובדבן בעל שלושה חרצנים. הקפה הוייטנאמי משובח.
תפילות מיוחדות מתקיימות בפגודות וייטנאמיות וסיניות בימים שבהם הירח מלא, או כשהוא חרמש זעיר, ובודהיסטים רבים מסתפקים בימים אלה באוכל צמחוני. כמה מהפסטיבלים הדתיים העיקריים נחגגים על פי הלוח הירחי, בכללם טט, החג החשוב בשנה, הנחגג בסוף ינואר או בתחילת פברואר ומציין את תחילת השנה הירחית וכן את בוא האביב; יום הנשמות המשוטטות, הפסטיבל השני בהיקפו בשנה (חל באוגוסט), שבו מוגשות מנחות של מזון ומתנות לנשמות המשוטטות של המתים השכוחים; דואן נגו, הנערך ביוני, שבו נשרפות בובות דמויות אדם כדי להפוך לחיילים בצבא המוות; וחג המתים, הנערך באפריל לכבודם של קרובי משפחה שעברו מן העולם.
האנוי - בירת הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם, היא אחת הערים המקסימות באסיה. נוף של אגמים, שדירות מוצלות ופארקים ירוקים משמש רקע לאוצרות אדריכלות יפהפיים ומגוונים, דוגמת פגודה בת 1,500 שנה, בתים בסגנון קולוניאלי צרפתי, וגורדי שחקים מודרניים מרשימים. השווקים ההומים, חיי הלילה התוססים והאוכל המצוין מושכים מבקרים מכל סוג ומין אל הבירה העתיקה.
האנוי היא שילוב ייחודי של ישן וחדש: רוחה של ההיסטוריה הוייטנאמית גלומה במקדשים, במונומנטים ובכיסי התרבות העתיקה ברובע הישן, ובאותה מידה מיוצגים השינויים המהירים שעוברים על התרבות בדמותם של וייטנאמים מערביים שלוגמים קפוצ'ינו בבתי קפה על המדרכות.
הו צ'י מין סיטי (סייגון) - העיר השוקקת והפעלתנית היא הגדולה במדינה ובירתה הכלכלית והתרבותית. בתוך המהומה העירונית נותרו מסורות שלא השתנו מזה שנים רבות, ויש בה יופי הנובע מתרבות עתיקה. עם האתרים בעיר נמנים פגודת גיאק לאם (Giac Lam Pagoda), קתדרלת נוטרדאם (Notre Dame Cathedral) בסגנון הרומנטי, היכל האיחוד-מחדש (Reunification Hall), שוק צ'ולון (Cholon Market) ושגרירות ארצות הברית לשעבר, שהיתה זירה למהומה רבתי בעת הפינוי ב-1975.
אזור התיאטרון העירוני (Municipal Theatre) הוא מקום מפגש לצעירים אופנתיים. אפשרויות הבילוי כאן מגוונות וכוללות דיסקוטקים וערבי קריוקי במלונות הגדולים, מוסיקה מערבית רועשת בברים כמו הארד רוק קפה, ריקודים במלון Rex, או הופעות של מוסיקה וייטנאמית מסורתית בקונסרבטוריון למוסיקה. רוב מקומות הבילוי נמצאים במרכז הו צ'י מין סיטי לאורך רחוב מאק תי בוי (Mac Thi Buoi Street).
התרמילאים מתרכזים בסביבות רחוב פאם נגו לאו (Pham Ngu Lao St), הנמצא בקצהו המערבי של רובע 1 (District 1). בצ'ולון יש שפע של מקומות לינה זולים, אבל מטיילים מערביים הם עדיין מראה נדיר כאן. מטיילים קצת פחות תפרנים מעדיפים את המלונות היוקרתיים-יותר, המרוכזים בסביבות רחוב דונג קוי (Dong Khoi St), בחלקו המזרחי של רובע 1. הרחובות פאם נגו לאו ודה תאם (De Tham) הם מרכזו של מתחם המסעדות הזולות של סייגון.
דאלאט - (Dalat) המרכז העירוני העיקרי באזור הרמה הדרומית. עם ההתפתחות הכלכלית והאצת הבנייה, העיר שהייתה ידועה כעיר מוריקה בעלת פארקים נרחבים, מתקלקלת. עם זאת, דאלאט עדיין מצדיקה ביקור ומהווה בסיס נוח לטיולים באזורי הרמה מסביב. בדאלאט עצמה מומלץ לבקר בגסט-האוס ובגלריה לאמנות האנג נגא (Hang Nga Guesthouse & Art Gallery), שמכונים בפי המקומיים 'הבית המשוגע' (Crazy House) – מקום לתרבות אלטרנטיבית, שנוצרה בידי האמנית והאדריכלית דאנג וייט נגא (המכונה האנג נגא).
ארמון הקיץ של הקיסר באו דאי (Bao Dai's Summer Palace) מלא בחפצי אמנות ובפריטי יומיום מעניינים, ומומלץ מאוד לבקר בו. גם טיול מסביב לרובע הצרפתי (French Quarter) יכול להיות מעניין. עמק האהבה (Valley of Love), הנמצא חמישה ק"מ מצפון למרכז העיר, הוא מקום מוזר, שאפשר לשכור בו סירת פדלים ולשוט על האגם או לשכור סוס מאחד הקאובויים של דאלאט, שמתלבשים בהתאם. בשטחים הפתוחים מסביב לעיר יש כמה מסלולים נעימים להליכה או לרכיבה (על סוס או על אופניים), אבל שימו לב האזורים המסומנים בשלטים עם האות C הם מחוץ לתחום לזרים. קצת יותר רחוק מהעיר נמצאים כפריהם של כמה משבטי הגבעות, בהם הכפר לאט (Lat Village) וכפר התרנגולת (Chicken Village), שניצב בו פסל ענק של תרנגולת.
דאנאט מפורסמת בבתי הקפה שלה, והעיר היא יעד פופולרי מאוד בקרב התיירים המקומיים ובקרב זוגות בירח דבש. יש כאן שפע של מקומות לינה, אלא שרבים מהם בתפוסה מלאה לעתים קרובות. אפשר לטוס לדאנאט מהו צ'י מין סיטי, אבל נמל התעופה נמצא במרחק 30 ק"מ מהעיר, ויש גם אוטובוסים מהירים המקשרים בין שתי הערים.
הואה - העיר היפה ביותר בווייטנאם (Hué) הייתה בירת המדינה בשנים 1802-1945, ומהווה מזה זמן רב מרכז תרבותי, דתי ולימודי חשוב. שרידי המצודה הענקית, שנבנתה על ידי הקיסר גיה לונג החל משנת 1804, כוללים אתרים מעניינים רבים, בהם 'תשעת התותחים הקדושים', 'המתחם הקיסרי', 'ארמון ההרמוניה העילאית' ו'היכלי המנדרינים' (המנדרינים היו חכמי דת ומלומדים). 'העיר האסורה הסגולה' המסקרנת נהרסה ברובה במלחמת וייטנאם. במרחק של כ-15 ק"מ מדרום להואה נמצאים הקברים המלכותיים (Royal Tombs).
על מנת לצאת מהעיר וללכת לשחות, יש לנסוע 13 ק"מ בכיוון צפון-מזרח לחוף תואן אן (Thuan An Beach), שיש בו לגונה ומלון וניתן לעתים לצאת ממנו לשיט בסירת סאמפאן (sampan) במעלה נהר הבושם (Perfume River). לחוף מגיעים כלי רכב היוצאים מתחנת האוטובוסים דונג בה (Dong Ba bus station) בהואה.
הואה מרוחקת כ-700 ק"מ מהאנוי וכ-1,100 ק"מ מהו צ'י מין סיטי, הרכבת המהירה (Reunification Express) הנוסעת בין שתי הערים הללו עוצרת בהואה, ויש גם טיסות ואוטובוסים תכופים בין שלוש הערים.
הוי אן - לנמל הנהר החשוב, הנמצא 30 ק"מ מדרום לדאנאנג, יש היסטוריה עשירה ואופי מיוחד. עיר הנמל פרחה במקביל לתקופת השיא של מאקאו, כשהיא מושכת אליה ספינות של סוחרים הולנדיים, פורטוגזיים ויפניים, ומשהו מאווירת הימים ההם עדיין נשמר בה. יש כאן כמעט 850 בניינים וחלקי רחובות מהתקופה ההיא, שפשוט חייבים לבקר בהם, בכללם בתי סוחרים, פגודות, מבני ציבור ושדרת עמודים צרפתית.
ניה טראנג – עיירה שקטה ושלווה בה הצלילה והשנירקול במי הטורקיז הצלולים הוא הפעילות העיקריות, אבל גם רביצה על החוף היא חוויה מהנה, ובמהלכה יציעו לכם כל מיני פינוקים ושירותים, מארוחת צהריים ועד מניקור.
יש בה אתרים נוספים שלא נמצאים על החוף: מגדלי צ'אם (Cham Towers) הנמצאים בפו נאגאר (Po Nagar) ונבנו בין המאה השביעית למאה ה-12 באתר ששימש לפולחן הינדי כבר במאה השנייה.
בניה טראנג יש נמל דיג גדול, כך שניתן לאכול בה דגים ופירות ים משובחים, והמסעדות הטובות ביותר נמצאות במרכז העיירה. פרי הדרקון (thanh long) האקזוטי גדל רק באזור ניה טראנג. גודלו וצורתו של הפרי הזה דומים לאלה של אננס קטן, אך הטעם מזכיר את טעמו של הקיווי. עונת ההבשלה היא בין מאי לספטמבר, ובתקופה זו אפשר לקנות גם מיץ סחוט.
אוטובוסים מהירים ומאספים נוסעים בין ניה טראנג לבין הו צ'י מין סיטי, ומשך הנסיעה באוטובוס המהיר הוא כ-12 שעות. רכבות מהירות נוסעות מכאן גם להו צ'י מין סיטי וגם להאנוי, ויש טיסות יומיות להו צ'י מין סיטי.
הא טיין - העיירה ממוקמת במפרץ תאילנד, שמונה ק"מ מהגבול עם קמבודיה, והיא מפוסמת בעיקר בזכות החופים החוליים הלבנים וכפרי הדייגים. האזור ידוע גם בזכות הדגים ופירות הים המשובחים, המטעים של פלפל שחור והתצורות הגיריות המרשימות. במצוקים הסלעיים מסביב לעיירה נחבאת רשת מערות, שחלקן הוסבו למקדשים. הא טיין נמצאת במרחק של עשר שעות נסיעה באוטובוס מהו צ'י מין סיטי. אין לסטות מהשבילים המסומנים באזור הגבול הקמבודי, בגלל סכנת מוקשים ומלכודות שלא פונו.
סאפה - העיירה, הנמצאת בגובה של 1,600 מטר וממוקמת באזורי הרמה הצפון-מערביים המרוחקים, מהפנטת את רוב המבקרים בה. היא נבנתה על ידי הצרפתים כעיירת קיט הררית ב-1922, ולאחר מכן שקעה לשפל ממושך, שממנו נחלצה רק לאחרונה. השוק המתקיים ביום שבת הוא המקום הטוב ביותר לקנות בו מלאכות יד מקומיות.
קשה למצוא כאן מקום לינה, בעיקר בסופי שבוע, כיוון שבהם מבקרות במקום קבוצות מאורגנות.
במרחק של תשעה ק"מ בלבד מסאפה נמצא פאנסיפאן, ההר הגבוה בווייטנאם. הטרק לפסגת ההר ובחזרה אורך כארבעה ימים, ותזדקקו למדריך ולציוד ברמה טובה, כיוון שמזג האוויר על ההר קר ורטוב בדרך כלל. אפשר להגיע עד למרחק של 30 ק"מ מסאפה ברכבת מהאנוי. כשתגיעו ללאו קאי, תצטרכו לעבור לאוטובוס מקומי.
דיין ביין פו - עיירה זו נמצאת בעמק מונג תאן שצורתו דמוית לב, בסמוך לגבול לאוס. זהו אחד האזורים המבודדים ביותר בווייטנאם; העמק מוקף בגבעות תלולות ומיוערות בצפיפות, ובאזור חיים שבטי גבעות - בעיקר מונג וטאי.
אפשר לטוס לדיין ביין פו מהאנוי, אבל ההגעה למקום בדרך היבשה היא חוויה כשלעצמה, כיוון שההרים מדהימים ביופיים. באוטובוסים בדרך כלל צפוף מדי כדי ליהנות מהנוף, אז עשו לעצמכם טובה ושכרו ג'יפ. דיין ביין פו מרוחקת 420 ק"מ מהאנוי והנסיעה אורכת יומיים, כך שתזדקקו לג'יפ שכור לחמישה ימים, תענוג שעולה בסביבות 400 דולר.
הר סאם - אזור הר סאם נמצא בדלתא של נהר מקונג, שלושה ק"מ מהעיר הראשית לגדות הנהר, צ'או דוק, ולא רחוק מגבול קמבודיה. האזור מפורסם בעשרות הפגודות ומקדשי-המערות הפזורים בו, והמקדשים כוללים מערות קבורה וכמה דוגמאות מקסימות לעיצוב ולמלאכות היד של הוייטנאמים.
אזור הרמה המרכזית - מטיילים מעטים בלבד מגיעים לחלק המערבי של אזור הרמה המרכזית, לאורך הגבול עם קמבודיה ולאוס, אבל קיומן כאן של 31 קבוצות אתניות שונות עושות אותו ליעד מרתק לטיול. עיירות כגון בון מה תוט, פלייקו וקונטום מאוכלסות במיעוטים אתניים. אחת העובדות המרתקות באזור היא שתרבויות טואה ובאן דון נשלטות על ידי הנשים והן מטריליניאליות (הייחוס המשפחתי הוא באמצעות האם) והבעל עובר לגור עם משפחת אשתו אחרי הנישואין.
פארקים לאומיים - הפארק הלאומי קוק פונג, מרחק 140 ק"מ מהאנוי, חולש על 222 קמ"ר של יער גשם בתולי ויש בו מגוון מדהים של בעלי חיים, ביניהם קוף המקק הצהוב ואייל נקוד, וגם מערות רבות, שבאחת מהן נמצאו כלי עבודה פריהיסטוריים מאבן.
פארק יפה עוד יותר הוא זה של האי קאטבה 30 ק"מ ממזרח להאיפונג. יש בפארק מגוון רחב של בתי גידול, הכוללים יערות טרופיים ירוקי-עד, ביצות של מים מתוקים המכוסות ביער, יערות של עצי מאנגרובה לאורך החוף, אגמים ומפלי מים מתוקים, נקרות, מערות, חופים חוליים ושוניות אלמוגים. בפארק חיים קופים, חזירי בר, איילים, סנאים וקיפודים, וגם בים, בסמוך לחוף, יש שפע של בעלי חיים, כגון דגים, רכיכות, סרטנים, כלבי ים ודולפינים.
אצלנו הם אביזר ספורט טרנדי, בווייטנאם האופניים הם כלי רכב המשמש מיליוני בני אדם. אפשר לראות את המקומיים בכובעי קש מדוושים בין שדות האורז האינסופיים בדרך מהאנוי לסייגון.
אורך המסלול באופניים בלבד הוא כמה שבועות, אבל אפשר לסיים אותו בשבועיים אם נעזרים בחברה המציעה ליווי של אוטובוס. אפשר לצאת לדרך מהעיר הואה, עיר קיסרית עתיקה מדרום להאנוי, לעבור בעיר הנמל העתיקה הוי אן, שבה תערובת של תרבויות, לזכור את אחד הפרקים הנוראיים של מלחמת וייטנאם בפארק הזיכרון לטבח מאי לאי, לחלוף על פני עוד ועוד שדות אורז ומטעי תה וקפה ועל מקדשים מתקופת תרבות הצ'אמפה. הפנינה בסוף המסע היא סייגון (הו צ'י מין סיטי).
בווייטנאם יש רצועת חוף באורך 3,260 ק"מ, ואפשר לשכור ציוד לצלילה ולשנירקול ברוב אתרי הנופש על החוף. החופים הפופולריים ביותר הם וונג טאו, מצפון לדלתא של המקונג, וניה טראנג שליד דאלאט. באזורי הטבע המקסימים בסביבות דאלאט יש מסלולים טובים להליכה ולרכיבה על סוסים ועל אופניים.
לחובבי המערות מומלץ לנסוע למערות המרהיבות של נהר פונג ניה, מצפון-מערב לדונג הוי. מי שמתעניין במלחמת וייטנאם, יכול לצעוד לאורך חלק מנתיב הו צ'י מין - רשת של דרכי עפר ושבילים ששימשה את הצפון-וייטנאמים להעברת קווי אספקה בתקופת המלחמה. הנתיב פרוש מצפון וייטנאם דרומה דרך הרי טרונג סון ולתוך מערב לאוס, ואפשר לנסוע ברכב-שטח על קטע באורך 60 ק"מ מהנתיב, בין אלוי לבין הואה. שתי מערכות של תעלות, בקו צ'י (35 ק"מ מסייגון) ובווין מוק ( ליד הגבול הישן בין צפון וייטנאם לבין דרומה), מאפשרות למבקרים לחוות את החיים המסוגרים והמחניקים שהיו מנת חלקם של הכפריים ושל לוחמי הגרילה במהלך המלחמה.
אסור לפספס: מפרץ האלונג - מפרץ יפהפה זה (Halong Bay), עם 3000 איים המבצבצים מתוך מי הברקת הצלולים של מפרץ טונקין (Gulf of Tonkin), הוא אחד מפלאי הטבע של וייטנאם. האיים הזעירים משובצים בהמוני חופים ונקרות שנוצרו על ידי הרוחות והגלים. הנקרה המרשימה ביותר היא האנג דאו גו (Hang Dau Go), מערה ענקית הכוללת שלושה חללים. פירוש השם הא לונג הוא 'מקום נחיתתו של הדרקון בים', והשם קשור לאגדה על דרקון שיצר את המפרץ ואת האיים עם זנבו המתנופף. שיט במפרץ הוא הפעילות העיקרית כאן, במגוון סירות שונות שמוצעות ברחבי המפרץ.
העיירה העיקרית באזור היא האלונג, הכוללת שני חלקים - אחד על היבשת ואחד על אי סמוך. בחלקה המערבי של האלונג (על האי), הנוף יפה יותר. מי שאוהבים לסבול, יכולים לנסות לראות את המפרץ בטיול של יום אחד מהאנוי, אך רוב המטיילים מפליגים במעבורת מהאנוי להאיפונג (Haiphong), ומשם במעבורת נוספת למזרח העיר האלונג, ושוהים בהאלונג לפחות לילה אחד. יש כאן שפע של מלונות סבירים, רובם במערב האלונג ובסביבותיה.
אין עונות טובות או רעות לביקור בווייטנאם. כשבאיזור מסויים קר וגשום, או חם ולח, יש תמיד מקום אחר שבו נעים ושמשי. באופן כללי יש בדרום שתי עונות: העונה הגשומה, החלה בין מאי לנובמבר ונמצאת בשיאה בין יוני לאוגוסט, והעונה היבשה, החלה בין דצמבר לאפריל. התקופה החמה והלחה ביותר היא בין סוף פברואר למאי. באיזור החוף המרכזי חלה העונה היבשה בין מאי לאוקטובר, והגשומה בין דצמבר לפברואר. באזורי הרמה קריר יותר באופן משמעותי מאשר במישורים, והטמפרטורות בגבהים עלולות לרדת בחורף אל מתחת לאפס. בצפון יש שתי עונות: חורף קריר ורטוב בין נובמבר לאפריל וקיץ חם בין מאי לאוקטובר. טייפונים עלולים לפגוע באזורי הצפון והמרכז בין יולי לנובמבר.
בתקופת חג הטט, המתרחש בסוף ינואר או בתחילת פברואר, התחבורה (כולל הבינמדינתית) קשה יותר, המלונות מתמלאים, ורוב המדינה יוצאת לחופשה של שבוע לפחות, ובמקרים מסויימים להרבה יותר.
נמל התעופה בהו צ'י מין סיטי (סייגון) הוא נמל התעופה הבינלאומי העמוס ביותר בוייטנאם, והבא אחריו הוא שבהאנוי. מספר טיסות בינלאומיות מגיעות גם אל דאנאנג. בנגקוק משמשת מטיילים רבים כנמל היציאה אל וייטנאם, אולם קיימות טיסות ישירות אל וייטנאם גם מערים גדולות אחרות באסיה, וכן ממספר ערים באוסטרליה.
כיום ישנם שישה מעברי גבול יבשתיים שפתוחים למטיילים. כדי להגיע מ/אל סין, מטיילים רבים חוצים את גשר הידידות, דונג דאנג, עשרים ק"מ מצפון ללאנג סון שבצפון מזרח וייטנאם, כדי לעבור אל נאנינג שבמחוז גואנגסי. פעמיים בשבוע נוסעת רכבת בין בייג'ינג להאנוי, ועוצרת בגשר הידידות. מעבר גבול פופולרי נוסף נמצא בלאו קאי שבצפון-מערב וייטנאם, השוכנת על מסילת הרכבת המקשרת את האנוי עם קונמינג, במחוז יונאן שבסין.
אפשר לעבור ללאוס דרך לאו באו שבמרכז צפון-וייטנאם. קו אוטובוס מקשר בין דאנאנג לבין סאוואנאקט שבלאוס. מעבר גבול נוסף הוא קאו נואה/קאו טראו, ממערב לווינג. מעבר הגבול היחיד בין וייטנאם לקמבודיה הוא דרך מוק דאי; קו אוטובוס מקשר בין פנום פן שבקמבודיה לבין הו צ'י מין סיטי.
ויזה: ישראלים זקוקים לויזה, אותה ניתן לעשות בתאילנד או מהארץ דרך סוכנויות הנסיעות.
הדרך המומלצת ביותר היא לבצע פנייה לסוכנות נסיעות וייטנאמית בבנגקוק דרך סוכנות נסיעות, או אפילו ישירות.
סוכנויות נסיעות בוייטנאם:
VIETNAMTOURISM HANOI
ADD: 30A LY THUONG KIET ST.
HANOI CITY
TEL: 8255552, 8264089
FAX: 8257583
Email: vntourism2@hn.vnn.vn
HANOI TOURISM
ADD: 18A LY THUONG KIET ST.
HANOI CITY
TEL: 8264055, 8254391
FAX: 8256418
Email: hanoitourim@hn.vnn.vn
מחירה הרישמי של האשרה הוא 52 דולר, כשבסוכנויות גובים בין 50 ל-100 דולר. משך השהות הניתנת היא בדרך כלל 30 יום.
חיסונים: מלריה, קדחת דנגי, הזבוב היפני, טיפוס, כולרה, הפטיטיס וכלבת.
בוייטנאם שרותי רפואה מערביים רק בערים הגדולות, האנוי וסייגון. בהאנוי אף יש רופא ישראלי שמכיר את וייטנאם על בוריה ויש לו ניסיון רב בפינויים. מומלץ להצטייד במספר הטלפון שלו: רפי קוט:
84-90-401919 . MOB 84-4-8430748
שעון: מקדים את ישראל בחמש שעות
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ
שגרירות ישראל:
68 NGUYEN THAI HOC HANOI
INFO@HANOI.MFA.GOV.IL
טל: 84-4-843314/1/2/3
פקס: 84-4-8435760
שעות קבלה: שני עד חמישי 10:00-12:00 14:00-16:00. שישי: 09:00-12:00
נא להמתין לטעינת התגובות
