אוזבקיסטן
מיקום: מרכז אסיה
בירה: טשקנט
ערים גדולות: חיווה, בוכרה, סמרקנד
שטח: 447,400 קמ"ר
אוכלוסיה: 26.8 מליון נפש
מטבע: סום אוזבקי (יו. קיי. אס)
דת: 88% מוסלמים סונים, 10% נוצרים
שפות: אוזבקית, טג'יקית, פרסית
מזג אוויר: ההבדלים בין האקלים במדבר ובהרים הם קיצוניים. אין משקעים רבים, פרט להרים, שם הגשם המועט שיורד במרץ-אפריל ואוקטובר-נובמבר, הופך את האדמה בוצית. אזורי השפלה נעימים ממאי ועד תחילת יוני ומספטמבר עד תחילת אוקטובר. בשיא הקיץ הטמפרטורות מגיעות ל-40 מעלות בטשקנט ול-50 מעלות בדרום אוזבקיסטן. בחורף הן נעות ביום בין מינוס 5 לבין 10 מעלות.
קידומת: 998
אוזבקיסטן נמצאת על דרך המשי ההיסטורית, ציר המסחר מסין לאירופה. המיקום שלה גרם למנהיגים ומצביאים דוגמת אלכסנדר הגדול, ג'ינג'ס חאן וטמרליין (טימור לנג) לעבור בשטחה. כיום, טמרליין נחשב לאבי האומה, למרות מסעות המלחמה האכזריים שלו. בשל הפלישות החוזרות ונישנות לאוזבקיסטן, התרבות האוזבקית שונתה ללא היכר. ניתן למצוא בה מאפיינים פרסיים, ערביים, מונגוליים ורוסיים.
האזור שלאורך החלק העליון של אמו דאריה ולאורכו של הסיר דאריה תמיד היה שונה משאר החלקים במרכז אסיה. תושבי האזור היו תושבי קבע וצורת השימוש בקרקע והמבנים החברתיים לא שונו כמעט מהמאה השישית לפנה"ס ועד המאה ה-19. בימי שלטונה של אימפריית כושאן הגיע הבודהיזם לאזור, במאה השישית הגיעו הטורקים שכבשו את האזור והביאו עימם את האיסלאם, אחריהם השתלטה פרס על האזור עד שג'ינג'ס חאן וחייליו כבשו את המדינה כולה. במאה ה-14 הגיע טימור לנג האכזר, ותפס את השלטון.
בתקופת טמרליין ניכסו לעצמם כמה שבטים מונגוליים את השם אוזבקים. הם נעו דרומה וכבשו את המדינה. בתחילת המאה ה-18 ביקש החאן מחיבה עזרה מהצאר הרוסי בהגנה על ארצו מפני הטורקמנים והקזחים, וכך רוסיה החלה להתעניין במרכז אסיה. אולם עד שאלו החליטו לשלוח כוח שיעזור
במאה ה-20 כבשו הקומוניסטים את אמירות בוכרה. הכיבוש הסתיים כשברית המועצות התמוטטה. ב-1991 זכתה אוזבקיסטן לעצמאות, כשבראשה עמד מי שהיה המזכיר הכללי עוד בתקופה הסובייטית, אסלאם קרימוב, והוא שולט בה עד היום. השלטון הסובייטי הותיר את חותמו בדמות האסון האקולוגי בימת אראל. במאה הנוכחית סובלת המדינה מהתערבות קבוצות מיליטנטיות וטרוריסטיות שונות בנעשה במדינה. מומחים תולים את התקפות הטרור בשיתוף פעולה של המשטר עם ארה"ב לאחרי אירועי ה-11 בספטמבר, אחרים טוענים כי קרימוב יוצר פעילות טרוריסטית כדי לשמר את שלטונו המושחת.
מגמת הדמוקרטיזציה בגוש הסובייטי לשעבר השפיעה גם על אוזבקיסטן. במדינה בחלו להישמע קולות להחלפת השלטון של קרימוב. ניסיונות הפיכה דוכאו על ידיו ומדינות המערב לא סייעו למורדים. למעצמות השונות ישנם אינטרסים לשמור על השלטון הדיקטטורי: רוסיה מנסה לשמר את מעט ההשפעה שיש לה במדינה וארה"ב היא בעלת אחד מבסיסי חיל האוויר הגדולים בעולם בחלק זה של העולם. אולם, כיום גופים בינלאומיים, דוגמת האו"ם החלו להיות מעורבים באיתור פעולות דיכוי האופוזיציה והפרת זכויות אדם.
אוזבקיסטן גובלת בטורקמניסטן במערב, בקזחסטן בצפון ובמזרח, ובקירגיסטן, טג'יקיסטן ופלח קטנטן מאפגניסטן בדרום. זוהי ארץ שטוחה וחדגונית: יותר משני שלישים משטחה הם ערבות ומדבר. את הגיוון היחיד מספקת הדלתא שבה נשפך נהר אמו-דאריה למה שנותר מימת אראל (Aral). במזרח נוטה אוזבקיסטן כלפי מעלה, לכיוון ההרים של שכנותיה, ומכאן יוצאים הנהרות המחיים את המדינה. הנהר הגדול ביותר במרכז אסיה, אמו-דאריה, מתווה את רוב הגבול עם טורקמניסטן ואפגניסטן.
בשנות ה-60 החליטו הסובייטים להגביר את תפוקת הכותנה באוזבקיסטן באמצעות מערכת השקיה משופרת והסיטו את הנהרות הזורמים לימת אראל, בצפון המדינה. כתוצאה מכך איבדה הימה % 75 מנפחה, ושטחה הצטמצם לכדי מחצית. תעשיית הדיג באזור נהרסה, האקלים השתנה (יש כאן פי ארבעה ימים ללא גשם מכפי שהיו בשנות ה-50), והמליחות הגדולה של האדמה והמים, נוסף על המשקעים הכימיים מייצור הכותנה, יצרו בעיות בריאות חמורות בקרב האוכלוסייה. גם החי והצומח באזור נהרסו.
הדוגמאות היפות והנועזות ביותר של אדריכלות דתית מוסלמית נמצאות בבוכרה, בחיבה ובסמרקנד. מקורם של רוב המסגדים, אחוזות הקבר והמנזרים הוא מתקופת אימפריית טימור, ששליטיה אהבו מאוד פאר, הדר וזוהר.
האמנות העממית של אוזבקיסטן התרכזה מאז ומתמיד בחפצים - בגדים, כלי נשק, תכשיטים, אריגה, רקמה ושטיחים - כל מה שמתאים לחיי נוודות למחצה. האמנות המסורתית התפתחה בהתאם לרוח האיסלאם בצורת קליגרפיה, כשהיא משלבת כתב ערבי וערבסקות, גילוף דלתות ומחיצות. הציור התפתח מאוחר יותר תחת השלטון הסובייטי והפך לשילוב של ריאליזם סוציאליסטי וחיקוי של מסורות עממיות - בציור אחד שולבו דמויות מסורתיות לצד מבנים מודרניים.
הגברים האוזבקיים לובשים בדרך כלל בגדים כהים, חוץ מהאבנט הצבעוני לסגירת מעיליהם הארוכים. כולם כמעט חובשים "דופי", כיפה מרובעת ושחורה, בעלת רקמה לבנה. הנשים האוזבקיות דווקא מעדיפות צבעוניות, וחלקן לובשות שמלות עד הברכיים ומתחתן מכנסיים תואמים. צמה אחת או שתיים מעידות על אשה נשואה, וצמות רבות יותר - על רווקה. גבות מחוברות נחשבות לתו-פנים נאה ונחשק, וחלק מהנשים אף משרטטות את הגבות בעיפרון, להגברת הרושם.
האוכל במרכז אסיה דומה לאוכל המזרחי שלנו בשימוש באורז, בתיבול חריף, בירקות ובקטניות, ביוגורט ובבשרים בגריל. בצפון אוזבקיסטן תוכלו למצוא פילאף (תבשיל אורז ופירות יבשים), קבב, תבשילי קדירה, מגוון לחמים ודברי מאפה, ואילו את המטבח הדרומי מאפיינים תיבול מעודן ומתוקים נהדרים. למרות המורשת המוסלמית שלהם, רוב האוזבקים שותים אלכוהול.
פסטיבל האביב "נאברוס" (ימים חדשים) - החג החשוב ביותר של עמי מרכז אסיה - גרסה מוסלמית ליום השוויון בין היום והלילה (21 במרץ) ולחגיגות ההתחדשות והאביב שנערכו עוד לפני האיסלאם. היום, נחגג החג בתחרויות של משחקים עממיים, פסטיבלי מוסיקה ודרמה, אמנות רחוב וירידים ססגוניים.
את הרמדאן חוגגים ברוב חלקי אוזבקיסטן בצנעה יחסית. חג הקורבן, עיד אל-אדחה, נחגג בשחיטת כבש ובחלוקתו בין קרובי המשפחה ובין העניים (בדומה לחגיגות בישראל). במאי, כל שנה זוגית, מארחת טשקנט פסטיבל סרטים מאפריקה, אסיה ואמריקה הלטינית.
בסמרקנד מתקיים פסטיבל הילדים לשלום ולפירוק נשק ב-23 באוקטובר - החגיגות סובבות סביב המוזיאון הבינלאומי לשלום ולסולידריות. רק בפסטיבל הקציר "פאחטה-באיראם", שמתקיים ב"קאראקאלפאק" בדצמבר, תוכלו לראות משחק של "אילאק אויני" – גרסת פולו מזרח אסייתית, בה חובטים השחקנים בגווית עז במגרש.
טשקנט - נמצאת בלב הערבה המדברית, משמשת כבירתה של אוזבקיסטן מאז 1930 וכיום חיים בה כ- 2.5 מיליון נפשות. היא אחת הערים החשובות במדינה בתחומי התרבות והתעשייה. בעבר הייתה העיר הרביעית בגודלה בברה"מ. כיום משמשת כלב מרכז אסיה וצומת תחבורה אווירית מרכזית, אולם, פרט לכך אין בה יותר מידי אטרקציות: בעקבות רעידת אדמה חזקה מאוד ב-1966, ובעזרת המתכננים הסובייטיים, לא נותר כאן הרבה מ-2000 שנות ההיסטוריה של העיר.
ובכל זאת, אפשר לטייל בשרידי העיר העתיקה אסקי שאחאר (eski shakhar): מבוך של רחובות צרים ומאובקים, עם בתים נמוכים, העשויים לבני בוץ, מסגדים ובתי ספר שנותר כפי שהיה בעבר וממחיש כיצד יכלה העיר להיראות. אתרים בעיר העתיקה: "קוקלדאש מדרסה" הוא בית ספר מפואר מהמאה ה-16, שעובר כעת שיפוצים, והכיכר שלפניו מלאה מאמינים בבקרים של יום שישי. מסגד "ג'אמי" הזעיר שבקרבת מקום, מהמאה ה-15, שימש במהלך השלטון הסובייטי כסדנה לחישול ברזל.
"צ'ורסו בזאר" - שוק פתוח וענק, קרוב לקוקלדאש, אליו מגיעים המוני אוזבקים לבושים במיטב המסורת.
מוזיאונים: במוזיאון לאמנויות היפות יש אוסף נהדר של אמנות טורקסטנית מלפני העידן הרוסי, כולל חפצי אמנות הקשורים בפולחן זרתוסטרא, פסלי בודהה בני 1000 שנים וציורי קיר מימי הסוגדיאנים. המוזיאון לאמנויות השימושיות נפתח מחדש ב-1937 להצגת חפצי הנוי והעיצוב של תחילת המאה, שימו לב לבניין העתיק. על ההיסטוריה והתרבות של טשקנט אפשר ללמוד תוך כדי ביקור במוזיאון האתנוגרפי. חובבי האופרה וודאי ישמחו לדעת שבתיאטרון האופרה והבלט נאבוי (Navoi) מועלות הצגות אופרה מהזולות ביותר בעולם.
חיבה - עיר מבצר בנאות המדבר השחור. נשתמרו בה הסמטאות המקוריות של העיר העתיקה, המסגדים והארמונות מאותה תקופה.האגדה מספרת שהיא נוצרה ככשם, בנו של נוח, גילה כאן באר. העיירה היתה קיימת כבר במאה ה-8, כמבצר משני וכתחנת סחר על אחד מנתיבי דרך המשי, נתיב שהוביל לים הכספי ולוולגה. בתחילת המאה ה-16 הפכה חיבה לבירת האימפריה הטימורית, לשוק עבדים סואן ולמרכזה של נסיכות, ונותרה במעמדה זה במהלך 300 השנים הבאות.
עם האתרים החשובים כאן נמנים "מינארט קאלטה מינור" (Kalta Minor minaret). מבצר "קוחנה ארק" (Kukhna Ark). מסגד "ג'ומה" (Juma) בעל 218 עמודי העץ; ארמון "טוש-חובלי" (Tosh-Khovli). "מדרסה איסלום-חוג'ה" (Islom-Huja Medressa) והמינארט דמוי המגדלור שלו, והמאוזוליאום לפאחלאבון מחמוד (Pahlavon Mahmud).
בוכרה – ממוקמת במדבר האדום- Kiziklum. העיר נוסדה לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה ובזמנים שונים כונתה בשמות שונים. העיר העתיקה בנויה סביב מצודה כשהבתים בנויים בצפיפות בסמטאות המפותלות. כיום חיים בעיר כ- 200,000 תושבים המשמרים את העבר ההיסטורי ואת 140 המבנים המוגנים, ביניהם: ה"לאבי האוז", כיכר מהמאה ה-17 שנבנתה סביב בריכה, המאוזוליאום של איסמעיל הסמאני שהוא המבנה העתיק ביותר בעיר, המבצר המשמש מוזיאון, וכמובן את המינרט קאלאן, צריח בגובה 47 מטר, שהיה פעם המבנה הגבוה באסיה.
הרובע היהודי בעיר נקרא "מחאלה" והבתים בו בנויים זה ליד זה בתוך הסמטאות הצפופות. ברובע מתגוררות 150 משפחות. ישנו בית ספר יהודי אחד, גן ילדים ושני בתי כנסת. מרבית מיהודי בוכרה חפצים לעזוב את המקום, חלקם עוזבים לארצות הברית וחלקם עולים לישראל.
שאכריסאבז - עיירת הולדתו של טימור. כיום לא נותר הרבה מארמון "אק-סאראי" (Ak-Saray) של טימור, פרט לכניסה העצומה המתנשאת לכדי 40 מטר ומכוסה בפסיפסים מרהיבים שנראים כמו עבודת רקמה, בכחול, בלבן ובזהב. כך גם באשר לדורוסיאדאט (Dorussiadat - 'מושב הכוח והעוצמה'), שהיה ככל הנראה מפואר יותר מהארמון. אתרים נוספים: קברי אבותיו של טימור, מסגד קוק-גומבאז
(Kok-Gumbaz) הענק והקריפטה של טימור, שיועדה להיות מקום הקבורה שלו אך כיום שמורים בה שרידיהן של שתי גופות בלתי מזוהות.
סמרקנד – זו העיר בה ג'ינג'ס חאן הופיע מעל חומותיה במאה ה-13. כיום סמרקנד מונה כ-500,000 איש והיא העיר השנייה בגודלה באוזבקיסטאן. במאה העשרים היא הפכה סובייטית ואפרורית שהעיר העתיקה היא השארית היחידה לעברה המפואר. ניתן לראות בה את ההשפעה האיראנית בעיטורים ובצבע הכחול של המונומנטים.
אתרי העיר העתיקה: ה"רג'יסטן" - מקבץ של בתי ספר מלכותיים שמשופעים באריחים, פסיפסים תכלכלים ומרחבים עצומים. מסגד "ביבי-חאנים" העצום שבסמוך היה מבנה איתן ומעוצב. כיום הוא הרוס, אך בעבר היה פנינת האימפריה שהקים כאן טימור. המסגד המפואר לא עמד בשיטות הבנייה החדשות, התפורר במשך מאות שנים והתמוטט לבסוף ברעידת האדמה של 1897. ה"שאני-זינדה"
(Shahi-Zinda) הוא הרחוב בו שוכנים קבריהם של טימור ואולוחבק ובני משפחתם ויקיריהם.
יש המאמינים כי גם קברו של אחד מבני-דודיו של הנביא מוחמד נמצא ברחוב. למרות שחזותם הושחתה בשל קופסאות התרומות, הקברים מעוטרים עדיין בכמה מאריחי המיוליקה (טכניקת זיגוג מיוחדת) היפים ביותר בעיר. אל תפספסו את הבזאר המרכזי סביב מסגד ביבי-חאנים. בשוק האיכרים העמוס לעייפה בפרטי לבוש מסורתיים, יש נציגות כמעט לכל קבוצה אתנית שקיימת באזור.
עמק פרחאנה - עמק רחב ופורה זה, השוכן בין רכס טיאן שאן מצפון ורכס פאמיר אלאי מדרום, הוא מרכזה של אוזבקיסטן, האיזור המיושב ביותר במרכז אסיה והמרכז לייצור המשי. כמובן שגם כאן השחיתו הסובייטים כל חלקה טובה והפכו את עיירות המסחר העתיקות לאזורי תעשייה מכוערים. כיום, מוקדי העניין העיקריים כאן הם האנשים השמרנים, הגאים ומכניסי האורחים, הבזאר הססגוני להפליא במארחילאן והקרבה להרים.
באוזבקיסטן ישנן אפשרויות טובות לרפטינג ולשיט קיאקים במרחק של מספר שעות נסיעה באוטובוס מטשקנט - מים שלווים זורמים בנהרות סיר-דאריה ואנגרן (Angren), ומים סוערים יותר שוצפים באוגאן (Ugan), בצ'אטקאל (Chatkal) ובפסקם (Pskem). עונת השיא של הרפטינג הם החודשים ספטמבר-אוקטובר.
אתר הנופש בצ'ימגאן (Chimgan), שלוש שעות נסיעה באוטובוס לכיוון צפון מזרח מטשקנט, הוא מרכז פופולרי לספורט חורף, אך אינו משתווה לאתרי הסקי והנופש שליד בישקק (Bishkek - בקירגיזסטן) ואלמאטי (קזחסטן).
מויאנק – העיירה שמדגימה יותר מכל את הטרגדיה של ימת אראל היבשה. בעבר היא היוותה את אחד משני נמלי הדיג החשובים ביותר שעל גדות הימה, וכיום מרוחקת 40 ק"מ מהמים. כל מה שנותר מהסירות של מויאנק תקוע בחול, לצד ניסיונות השווא של התושבים לפתוח תעלות אל קו המים הנסוג והולך. 2000 תושבי העיירה סובלים גם כיום מהאסון של ימת אראל, בשל שינויי האקלים, סערות החול, המלח והאבק הקשות ועוד.
האביב (אפריל עד יוני) והסתיו (ספטמבר עד אוקטובר) הן העונות הטובות ביותר לביקור באוזבקיסטן. מזג האוויר נעים, ובאפריל פורח המדבר לזמן קצר. הקיץ (יולי-אוגוסט) הוא התקופה הטובה ביותר ליציאה לטרקים בהרים. בכל תקופה אחרת מזג האוויר בלתי צפוי, ובמעברי ההרים אף עלול לרדת שלג.
טיסות בינלאומיות סדירות רבות יותר מגיעות לטשקנט מאשר לכל עיר אחרת במרכז אסיה. ניתן לטוס מישראל ישירות לטשקנט עם חברת התעופה האוזבקית. נמל התעופה נמצא במרחק שישה ק"מ מדרום למרכז העיר.
הרכבות לאוזבקיסטן יוצאות ממוסקבה ועוברות דרך סאמארה (Samara), לאורך קזחסטן ועד טשקנט, או דרך אורגנץ', צ'ארגו (Charjou), בוכרה וסמרקנד לטשקנט. הנסיעה ממוסקבה לטשקנט אורכת כ-56 שעות ברכבת.
ויזה: ישראלים זקוקים לוויזה כדי לבקר באוזבקיסטן, ותמורת 95 דולר תוכלו להנפיקה בשגרירות אוזבקיסטן בתל-אביב (טל' 03-5796026). תזדקקו לדרכון בתוקף ולשתי תמונות.
חיסונים: הפטיטיס ודיפטריה.
שעון: אוזבקיסטן מקדימה את ישראל בשלוש שעות.
חשמל: 220 וולט, 50 הרץ.
מומלץ למטיילים להימנע מביקור בעיירת הגבול המזרחי קוראסוב (Korasuv) ובערים הסמוכות אנדיג'אן (Andijan) וטשיטקאש (Teshitcash) בשל מהומות אזרחיות שאירעו בהן בעת האחרונה. כוחות ממשלה הרגו כנראה כ-500 איש בעקבות מחאות על רקע נפילת בית כלא באנדיג'אן, שאסירים מוסלמים שנעצרו זמן לא רב קודם לכן שוחררו ממנו בידי לוחמים חמושים.
עדיין קיימת סכנה של פעילות טרור באזורים שסביב הבירה טשקנט. בשנת 2004 אירעו כמה פיצוצים שכוונו נגד שגרירויות ישראל וארצות הברית בבירה. גם נקודות ביקורת של המשטרה הותקפו. מומלץ למטיילים להתעדכן במצב ובאזהרות הנוגעות לטיולים באזור בכל עת. חשוב להימנע ככל האפשר מביקור באזורי הגבול עם אפגניסטן, טג'יקיסטן וקירגיזטן: חלקם ממוקשים והתפרצויות אלימות מקומיות שכיחות בהם.
שגרירות ישראל: כתובת:3 A.KAHHAR ST. TASHKENT INFO@TASHKENT.MFA.GOV.IL
טלפונים:998 -71-1205808/9
998 -71-1205810/1
פקס: 998 -71-1205994
קבלה: שני עד חמישי
09:00-14:00
טשקנט - הקהילה היהודית הבוכרית:
Chkalova str. 9
Phone: (998 71) 256-63-36 Fax: (998 71) 253-81-11
בית חב"ד
2-ya Kunaeva str. 15/17
Phone: (998 71) 152-59-78; Fax: (998 71) 120-64-31
בוכרה – הקהילה היהודית:
Tcentralnaya str. 20
Phone: (998 6522) 24-23-90; Fax:
סמרקנד – הקהילה היהודית:
Respublikanskaya str. 45
Phone: (998 66) 233-1145; 2 Fax: (998 66) 233-46-40
בית הכנסת "גומבז":
2-i Ilyazarov proezd 1
Phone: (998 66) 223-09-78; Fax: (998 66) 233-46
נא להמתין לטעינת התגובות
