ניו זילנד
מיקום: אוקיאניה
בירה: וולינגטון
ערים גדולות: אוקלנד, וולינגטון, קרייסטצ'רץ' ודנידן
שטח: 268,680 קמ"ר
אוכלוסייה: 4,076,140
מטבע: דולר ניו זילנדי
דת: נוצרים
שפות: אנגלית ומאורית
מזג אוויר: קר מאוד בחורף בהרים ובדרום. גשום בכל המדינה
קידומת בינלאומית: 64
ניו-זילנד יושבה במקור על ידי שבטים פולינזים, שהם אבותיהם של המאורים. ככל הנראה הם הגיעו בשלושה מסלולי נדידה, בסביבות שנת 900 לספירה, מאי הנקרא האואיקי, ממערב לסמואה, כ-2,900 קילומטר צפונית לחופי ניו זילנד.
ב-1642 הגיע האדם הלבן, בצורתו של מגלה היבשות ההולנדי אבל טסמן, שהפליג לאורך חופה המערבי של ניו זילנד, אך נמלט לאחר ששישה מאנשי צוותו נאכלו על ידי המקומיים. ב-1769 הקיף קפטן ג'יימס קוק את המדינה ותבע עליה בעלות בשם בריטניה. בסוף המאה ה-18 החלו להגיע לאזור ציידי לווייתנים, ובמאה ה-19 החלה ההתיישבות הבריטית להכות שורש
ב-1840 נחתם הסכם וואיטאנגי, שבו הכירו המאורים בריבונות הבריטית בתמורה לקבלת חזקה על אדמותיהם. אבל, ככל שההתיישבות האירופית גדלה, חלה הרעה ביחסים בין הצדדים, שהובילה לעימות מתמשך בשנים 1872-1860.
לקראת סוף המאה ה-19 הפכה ניו זילנד למדינה משגשגת כלכלית, והחלה בחקיקה חברתית מתקדמת ביותר: ב-1893 הנשים זכו בזכות ההצבעה, וב-1898 החלו ליישם במדינה מערכת ביטוח לאומי וחוקי פנסיה.
ניו זילנד קיבלה מעמד של ריבונות עצמאית ב-1907, כאשר מרבית נושאי החוץ הופקדו בידי בריטניה, ובעצמאות מלאה זכתה ב-1947.
בניו-זילנד שתי תרבויות בולטות - בריטית ומאורית. ההשפעה האנגלית בולטת במיוחד בתחומי האוכל והספורט, כאשר התרבות המאורית משתלבת בתוכם. השילוב המנצח הזה הוליד את ה"אול-בלאקס", נבחרת הראגבי הלאומית, ששחקניה, הלבנים והמאורים, מבצעים לפני כל משחק את ריקוד המלחמה המאורי המסורתי - ההאקה.
הניו-זילנדים השתלבו היטב גם בתעשיית הקולנוע העולמית. בין השמות הבולטים שיצאו מהמדינה: הבמאי פיטר ג'קסון (טרילוגיית שר הטבעות), השחקנית לוסי לאולס (זינה), הבמאית ג'יין קמפיון (הפסנתר) והשחקן ראסל קרואו, שניו-זילנד ואוסטרליה נלחמות על ה"בעלות" עליו.
אירועי התרבות הבולטים במדינה הם פסטיבל רחוב קובה בוולינגטון (פברואר), פסטיבל האוכל והיין של מארלבורו בבלנהיים (פברואר), פסטיבל האמנויות הבינלאומי בוולינגטון (פברואר-מארס בשנים זוגיות), תחרות "מספרי-הזהב" של גז כבשים במסטרטון (מארס), ופסטיבל פוטוקאווה באזור קורומנדל (נובמבר-דצמבר).
אוקלנד, העיר הגדולה ביותר בניו זילנד, היא עיר שמתפרסת על פני שטח ענק, ומשלבת בתוכה מודרניות, תרבות פולינזית ונמל מרהיב. בשפת המאורים נקראת העיר "העלמה עם מאה המאהבים", מכיוון ששבטים רבים חפצו באזור. הנמל עמוס תמיד ביאכטות, שהקנו לאוקלנד את הכינוי "עיר המפרשים".
המבנה הבולט בעיר הוא ה"סקיי-טאואר" (מגדל השמיים), המבנה הגבוה ביותר בחצי כדור הארץ הדרומי. המגדל מתנשא לגובה של 238 מטר, ומאפשר לצפות בנוף עד למרחק של כ-80 קילומטר לכל כיוון. בנוסף, מכיוון שהניו זילנדים מכורים לספורט אתגרי, תוכלו לקפוץ מהמגדל (מגובה של 192 מטר) ולצלול למטה במהירות של 75 קמ"ש עם חוט שמחובר לגב ומאט את הנפילה לקראת הסוף. אפשר גם לטפס במעלה המגדל, למי שהמעלית לא מספיק מאתגרת עבורו.
בעיר יש כמה מוזיאונים מרשימים, שבראשם "העולם התת-ימי והמפגש הארקטי של קלי טארלטון", שבו אפשר לצפות בפינגווינים ובכרישים, וגם לדמות צלילה. מוזיאון ההנצחה של המלחמה מכיל בתוכו את האוסף המרשים והחשוב ביותר של אוצרות תרבות מאוריים, ובמוזיאון אוקלנד תוכלו לצפות במופעי תרבות מאוריים.
על הר הגעש הכבוי, וואן טרי היל (גבעת העץ האחד - בתרגום חופשי), שבפרברי העיר, אין מאז שנת 2000 אפילו את העץ הבודד הזה, וכיום זהו פארק לאומי חביב. מפרץ האוראקי, שבו איים רבים, הוא מקום מצוין לצפייה בדולפינים ובלווייתנים. אי הריף הגדול, הנמצא במרחק שעה נסיעה במעבורת מהעיר, הוא יעד פופולרי למי שרוצים לצאת מהעיר לטיולים רגליים או לצלול.
מעט דרומית לאוקלנד נמצאות מערות וואיטומו. כאן תוכלו לצאת לשיט בתוך מערות גיר חשוכות ולצפות ב"גלו-וורמס", חרקים שזוהרים בחושך.
בהמשך שוכנת העיירה רוטרואה, שהיא מרכז של פעילות תרמית. בעיירה עצמה יש בריכות בוץ מבעבעות, שגורמות לכל העיירה להסריח מגופרית. הבוץ בבריכות יכול להתפרץ למרחק רב, וכבר שרף את כל העצים בסביבה. ליד העיר נמצא פארק הגייזרים פקהרוארואה, שבו מטיילים בין גייזרים מתפרצים וענני עשן. אטרקציה נוספת היא הכפר המאורי המשוחזר, שבו אפשר לצפות בהופעות מסורתיות ולהינות מבופה מאורי מרשים וטעים.
העיירה טאופו, ששוכנת ליד אגם גדול, היא בירת הספורט האתגרי של האי הצפוני. זהו המקום המומלץ ביותר לצניחה חופשית. בנוסף, תוכלו להתנסות כאן בקפיצת באנג'י, טיפוס סלעים, קיאקים, שיט בספינות מנוע, רפטינג ועוד.
רוב המטיילים יוצאים מהעיר לטרק החד יומי - "טונגרירו קרוסינג", שנחשב לאחד היפים ביותר במדינה. השביל מטפס ומתפתל בין הרי געש כבויים ובריכות יפהפיות בצבע טורקיז. הטרק הארוך הזה - 17 ק"מ, אינו קל, במיוחד בשל העלייה המתישה בהתחלה, אך הוא שווה כל רגע. יש אפשרות גם לבצע טרק ארוך יותר, שנמשך יומיים עד שלושה ימים.
העיר נאפייר, שבחוף המזרחי של האי הצפוני, היא בירת האר-דקו של ניו-זילנד. חלקים רבים של העיר נחרבו ברעידת אדמה ב-1931, ומרבית הבניינים נבנו לאחר מכן בסגנון האדריכלות הייחודי הזה, שהיה אז אופנתי. נחמד להתהלך ברחובות העיר ולהתבונן במבנים המקושטים והמעוטרים, שצבועים במגוון צבעי פסטל.
בצפון ניו זילנד, באזור נורת'לנד, יש חופים לבנים יפים ואתרי צלילה מרשימים. בקיים ריאנגה נמצא חוף 90 מייל, שהוא מרכז עולמי לגלישת חול. באזור ישנו מגדלור מפורסם, שנחשב (שלא בצדק) לנקודה הצפונית ביותר בניו זילנד.
ביי אוף איילנד'ס (מפרץ האיים), שבמזרח האי הצפוני, הוא אזור של נופים עוצרי נשימה וכמה עיירות חביבות. בפנגאריי ישנם אתרי צלילה מצוינים, בפאהיה יש מקומות בילוי לתיירים, ובעיירה קרי קרי יש מסעדה בשם "קפה ירושלים", שמציעה אוכל ישראלי ואפילו הנחה לחיילים במדים.
הבירה וולינגטון היא עיר תוססת, שממוקמת בין נמל ציורי להרים ירוקים. בעיר יש הרבה מאוד פסטיבלים, מסעדות, בתי קפה ומקומות בילוי, ולמרות הרוחות העזות, זה מקום נחמד לבלות בו כמה ימים.
עם האתרים המעניינים שכדאי להגיע אליהם נמנים: המוזיאון הלאומי טה-פאפא, שבו מגוון רחב של תצוגות קבועות ומתחלפות, עם דגש על אינטראקטיביות וכיף; בניין הפרלמנט של ניו זילנד, שעוצב בצורת כוורת; הגן הבוטני המרשים של העיר; וגן חיות חביב.
בחודשי הקיץ (ינואר-פברואר) יש בעיר הרבה פסטיבלים נחמדים, ופעם בשנתיים מתקיים פסטיבל האמנויות הבינלאומי, שכולל הרבה מאוד מופעים, הופעות רחוב, דוכנים ואטרקציות נוספות.
בקצה הצפוני של האי הדרומי נמצאת העיירה הקטנה והחביבה פיקטון, שבה עוגנת המעבורת שמגיעה מוולינגטון. באזור יש טרק פופולרי בשם "קווין שרלוט" - 67 קילומטר של הליכה נינוחה דרך יערות ונחלים. למי שמחליט לוותר על מסלול ההליכה, מומלץ לנסוע לאורכו של כביש המלכה שרלוט, שמחבר בין פיקטון לנלסון, וליהנות מהנופים המרהיבים.
נלסון, הנמצאת כשעתיים נסיעה מערבה מפיקטון, היא עיר חביבה שנעים להסתובב בה, אך מעל לכול היא המקום שממנו יוצאים לטרק הפופולרי ביותר במדינה - "אייבל טזמן". זהו טרק חופים שלא דורש מאמצים מיוחדים, ובזכות מזג האוויר החמים באזור, הוא פתוח כל השנה. יש מספר מסלולי הליכה אפשריים בטרק, והדרך הפשוטה ביותר היא לשוט במעבורת לנקודת הפתיחה שבחרתם, וללכת משם. רבים בוחרים לטייל בפארק באמצעות קיאקים. הטרק עצמו מציע נופים מרהיבים, חופים יפהפיים, צפייה בכלבי ים והליכה מהנה. רק היזהרו מזבובי החול העוקצניים.
אם נוסעים דרומה לאורך החוף המערבי עוברים בעיירה פונאקייקי, שבה נמצאים "סלעי הפנקייק" - צורות אבן שנראות כמו מגדלי חביתיות. בהמשך נמצאת העיירה פרנץ ג'וזף, שהיא נקודת המוצא לקרחון ענק בעל שם זהה. ההליכה על הקרחון היא חוויה ייחודית ומומלצת. מסתובבים בנקיקים ובמערות קטנות ונהנים מצבעים מרהיבים ומנוף שונה. לאחר מכן מומלץ לחזור לג'קוזי שבאכסניה, וליהנות מנוף ההרים שמסביב לעיירה. בהמשך נמצא קרחון פוקס, שמציע את אותה האטרקציה.
מערבית לקרחונים נמצא הפארק הלאומי מאונט קוק, שמציע נוף אלפיני מרהיב ועוצר נשימה. מי שיגיע יוכל ליהנות מקרחונים, יערות גשם ובריכות תרמיות, כשמסביב פסגות בגובה של 3,000 מטר. אפשר לצאת להליכות קצרות בפארק - הליכה של שעה שעתיים לנקודת קייה, שממנה זוכים למבט מרהיב על הנוף, או טרק קצר של כשלוש שעות אל עמק הוקר. אפשרות נוספת היא לצאת לטרק "קופלנד פאס". מדובר במסלול קשה מאוד, שמחייב מדריך. בכל מקרה, כל מי שחווה זריחה או שקיעה בהר קוק, לא יכול למחוק את החיוך כשהוא מספר על כך.
מזרחית להר קוק נמצאת קרייסטצ'רץ', העיר הגדולה ביותר באי הדרומי. נחמד להסתובב בה ולהתבונן במבנים ההיסטוריים, בגנים הבוטניים ובמוזיאון של קנטרברי. העיר קייקורה, שנמצאת בין קרייסטצ'רץ' לפיקטון, מפורסמת בלווייתנים שחיים בסמוך לה. רבים מגיעים לכאן כדי לצאת לשיט בניסיון לצפות ביונקים הענקיים.
קווינסטאון היא בירת האדרנלין של האי הדרומי, ונמצא בה הבנג'י הראשון במדינה, וגם הגבוה ביותר. זוהי עיר שנחמד לטייל בה, ויש בה הרבה מסעדות ופאבים. העיר היא גם נקודת מוצא לפארק הלאומי פיורדלנד. מדובר באזור עצום של הרים, יערות, מיצרים, מפלים ונופים אלפיניים.
בפארק הענק ישנם כמה מהטרקים המובילים במדינה, ובהם ה"מילפורד טרק", שהוא המסלול המבוקש ביותר בניו זילנד וחובה להזמין אליו מקום חודשיים מראש. טרקים נוספים הם ה"רוטברן" (שבו נפלו שני ישראלים לתוך נקיק וחולצו רק לאחר כמה ימים) וה"הוליפורד". אפשרות נוספת היא לצאת לשיט במיצרי מילפורד, שכולל נסיעה מרהיבה עד למיצרים.
העיר וונקה, לא הרחק מקוויסנטאון, היא נקודת מוצא לטרק קצר ומרשים בשם "רוב רוי". גשרים מתנדנדים, קרחון עצום ויערות, מרכיבים מסלול לא קשה אבל מרהיב. בעיירה עצמה יש שני מוקדי משיכה נוספים: קולנוע שבו אוסף של כורסאות שונות ומשונות, ו"עולם החידות" - מוזיאון חביב שבו בניינים מוזרים, חדרים "עקומים" ואשליות אופטיות רבות. בנוסף, יש בו מבוך ענקי, שרבים הולכים בו לאיבוד, ושעון שהולך אחורה.
דאנידן שבחצי האי, היא עיר סטודנטיאלית שוקקת חיים, עם הרבה מאוד פאבים, בתי קפה, מסעדות ומוזיאונים. זוהי עיר מאוד כייפית, שבמרחק קצר ממנה ניתן לצאת לטיולי טבע ולצפות בפינגווינים יוצאים מהמים, באריות ים מתמלאים בחול, בכלבי ים משתזפים על סלעים ובאלבטרוס מלכותי שפורס את כנפיו הענקיות. מומלץ גם לנצל את השהות בעיר כדי ללכת לצפות במשחק רגבי.
אזור הקטלינס, בקצה הדרומי של האי הדרומי, בין דאנידן לאינברקארגיל, הוא פנינת טבע נוספת. מומלץ לנסוע לאורך הכביש הדרומי, לראות את הים, הסלעים, המגדלורים והטבע. וכמובן, להצטלם בבלאף עם השלט שמצביע לעבר ערים שונות בעולם.
סטיוארט איילנד, אי קטן מתחת לאי הדרומי, הוא האי השלישי בגודלו במדינה, שמתגוררים בו רק 450 בני אדם, אך הוא מציע מגוון מסלולי הליכה ונוף גן עדן של דולפינים, פינגווינים, כלבי ים וציפורי קיווי.
מזג האוויר במדינה כמעט תמיד גשום, אך אין עונה מסוימת בה אי אפשר להגיע. חודשי הקיץ (נובמבר- אפריל) הם העמוסים ביותר מבחינת תיירות, ואז גם כל הטרקים פתוחים. בתקופת החורף חלק מהאתרים נסגרים.
רוב האנשים מגיעים לניו זילנד בטיסה, לאחד מארבעת נמלי התעופה הבינלאומיים: אוקלנד, וולינגטון, קרייסטצ'רץ' ודנידן (הטיסות מאוסטרליה בלבד). אל על, קוונטס וקת'אי מציעות טיסות קבועות מנתב"ג לאוקלנד דרך אירופה והמזרח הרחוק. בודדים מגיעים למדינה בשיט.
ויזה: אין צורך באשרה כדי להיכנס לניו זילנד
שעון: מקדים את שעון ישראל ב-11 שעות
חשמל: מתח - 240 וולט, תדירות - 50 הרץ
מידות ומשקלות: השיטה המטרית
השגרירות הישראלית נסגרה בעקבות מתחים בין המדינות, אולם היא צפויה להיפתח שוב בקרוב. בינתיים, הנציגות האחראית על המדינה היא השגרירות הישראלית באוסטרליה, שנמצאת ברחוב טורנה 6 בקנברה. טלפון: 2-62731309.
קהילה יהודית: סוחרים יהודים הגיעו למדינה כבר במאה ה-19, וכיום מונה הקהילה כ-7,000 איש, רובם מתגוררים בוולינגטון ובאוקלנד. בערים אלה ניתן למצוא בתי כנסת ומוצרים כשרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
