ראשי » סגנון ופנאי » אופנה ועיצוב » אופנה

המסוגננים

מערכת "סגנון" גאה להציג את 11 האנשים שהכישרון, היצירתיות והטעם הטוב שלהם, הופכים את חיינו ליפים יותר. פרויקט מיוחד

התרחשויות ארכיטקטוניות חדשניות ומרעננות הן מצרך נדיר במחוזותינו. הביטו סביבכם: מכל עבר מגיחים אלינו מפגעים חסרי טעם, ופשעים אסתטיים מתרוצצים חופשי ברחובות. בימים קשים שכאלה, טביעת ידו של הארכיטקט יוסי פרידמן בולטת במיוחד.

פרידמן הוא אינטלקטואל, אדריכל ומעצב פנים בינלאומי, שמחלק את זמנו וכישרונו בין ישראל לחו"ל. הוא מעצב בתים, משרדים וכמובן יאכטות של שועי עולם, מתוך גישה אינטליגנטית ורגישה לסביבה. החוש האסתטי הנדיר שלו יוצר טעם מדויק וקומבינציה נכונה שמכוונת לכולם.

הפרויקט האחרון שלו הוא אולם הכנסים שממוקם בכניסה למתחם Airport City, ומשמש כנזר הארכיטקטוני של הפרויקט העצום וההיי טקי הזה. המבנה העצום מהווה חלל רב תכליתי: בניין משרדים, אולם קונגרסים ואירועים שיכול להכיל עד 5,000 איש , ולידו בית מלון.

"האולם נבנה כיחידה עצמאית, וישדר סגנון שהוא מעבר לבניין משרדים", מסביר פרידמן. "הכוונה היתה ליצור מבנה קלאסי ובעל אפיל בינלאומי ורב תרבותי, שלא יהיה שייך לזרם מסוים".

מדובר בחלל מודולרי בעל גמישות ייחודית ומראה אקלקטי, שיענה על הדרישות המגוונות והעכשוויות ממבנים המיועדים לאירועים ותערוכות. המבנה גבוה, ומשנה את אופיו בלחיצת כפתור: מערכת מסכים קינטיים מחלקת את חלל אולם האירועים לארבעה חלקים או פחות, כשרשתות מערכות התאורה והסאונד מקיפות את כולו ומגיעות לכל פינה - זאת בכדי לספק את מנת הפירוטכניקה המדויקת לכל חלק וחלק. בעתיד מתכוון פרידמן להמשיך ליצור חללים נפלאים וחכמים, שיהוו חותמת אדריכלית מבורכת ונצחית. 

אהוד רז
 

ישראל הפכה בשנים האחרונות לצרכנית עיצוב מרשימה. הדבר נוגע לבחירה קפדנית וסלקטיבית יותר של מוצרים לבית, צבע הקירות ואפילו בתי הקפה בהם אנו בוחרים להעביר את דקות הפנאי שלנו. פעם השיקול לבחירת מקום בילוי, מספרה ואפילו חנות נעליים, היה על פי קריטריונים כמו טיב המוצר הנמכר ומחירו.

היום, מבלי ששמנו לב, הפך עיצובו של בית העסק לשיקול חשוב בקבלת ההחלטה האם להשתמש בשירותיו. אין הדבר נוגע לאסתטיקה ונוי בלבד, אלא לחלק חשוב מאוד בחוויית הקנייה.

נדמה כי זו בדיוק מטרתו של מעצב הפנים מיכאל אזולאי בן ה-39, שעיצב בתי עסק רבים כמו מספרות, בתי קפה, חדרי כושר, חנויות, ברים ומועדונים. בין היתר, עיצב אזולאי את המסעדה הירושלמית "קנלה", חנות הנעליים "רוקפורט", מספרת "קולי" התל אביבית וגם יאכטה אחת.

בכל עבודותיו הוא מוכיח כי חלל מסחרי וציבורי יכול להעניק חוויה אישית נעימה וחמימה, זאת מבלי לגרוע קמצוץ מהאסתטיקה החדשנית והמעודכנת המאפיינת אותו. קווים נקיים בשילוב מגוון סגנונות, חומרים וצבעים מנוגדים באופיים, מגדירים את חותמת ידו המדויקת.

המערך המורכב והשלו שמאפיין את עבודותיו, מוביל את המבקרים להתבוננות סקרנית בסביבתם.
"תפקידו של מעצב הפנים הוא ליצור מקום שנעים לשהות בו, בין אם מדובר בחנות או במסעדה כשרה", מעדכן אזולאי. "חשוב לי שהאנשים שמגיעים למקומות אותם אני מעצב ייהנו מהם, וגם חשוב לי מאוד שהאנשים ששוכרים את שירותיי ונותנים לי את כל החופש היצירתי לעצב, יקבלו את התמורה לכספם. היעד העתידי שלי הוא עיצוב בתי מלון. שם, לפי דעתי, נמצא המכלול כולו, הבריאה העיצובית השלמה".

אהוד רז

התכונה החשובה ביותר הנדרשת על מנת להצליח בעולם הדוגמנות, היא ורסטיליות. היכולת ללבוש צורה ולפשוט אותה היא לחם חוקם של דוגמנים ודוגמניות, והיא איננה נרכשת בכסף ואף לא ניתנת לתרגול מול המראה בבית.

לדוגמנית, הזמרת והשחקנית מלאני פרס, 34, יש את זה ובגדול. הוורסטיליות שלה באה לידי ביטוי לא רק על המסלול ומול המצלמה, כי אם גם בארון הבגדים שלה. בניגוד לדוגמניות ולידעוניות שכל הופעתן זועקת את חמשת הטרנדים האחרונים שנחקקו אחר קפריזה על ידי עורכי אופנה, פרס היא עמוד אש של טעם טוב, שמתקופה לתקופה מזדכך, מתפתח ומשנה מצבי צבירה.

אם בעברה הרחוק התהדרה בתואר IT Girl ( באנגלית: "הנערה הנכונה", " הלוהטת" ) של מאורות הרוק'נרול של תל אביב, הרי שהיום היא מופת להתבגרות נבונה בתוך הסצינה. די להביט בצילומי הארכיון שלה כדי להבין עד כמה היא מתמידה עם מראה נערת הרוק שלה (אחרי הכל, מדובר בשני עשורים לפחות), ועם זאת עד כמה הוא משתנה בהתאם לגיל, למעמד ולנסיבות החיים.

עם צאת הפרויקט המוזיקלי "30" של שגיא צורף ואלעד כהן שבו נוטלת פרס חלק מרכזי (הלהיט "לרוץ מהר", " כולם אני, אני כולם" ), ניכר כי לגרדרובה שלה נוסף גם ממד של ביטחון. המראה שלה לא משדר דרישה לתשומת לב, אלא החלטיות, נחישות ואיפוק - שזה הרבה במדינה לבנטינית ובוערת כשלנו.

אם יורשה לי להגזים (ופרס ודאי היתה מסכימה עם השורש ג.ז.מ.), במראה החדש שלה מזכירה פרס במקצת את פטי סמית בימיה הטובים. על פי רוב אפשר ללכוד אותה לבושה בז'קטים מחויטים ובמכנסי ג' ינס בגזרה צרה וישרה ושערה הבלונדיני פרום על כתפיה, ממש כמו ברלינאית אמיתית שזה עתה יצאה לסיבוב בשדרת קארל מארקס האגדתית.

איתי יעקב

פרסונות אופנתיות נבראות בן לילה. בניגוד לקרדיטים הניתנים בקמצנות בסצינת האמנות או המדעים המדויקים, למשל, בעולם האופנה אוהבים להכתיר מדי שבוע מגמות, מובילי דעת קהל, דוגמניות ומעצבים מבטיחים. ברוב המקרים, המטאוריות הזו באה על חשבון אלו שטיפסו מעלה אט אט ושומרים על הגחלת באדיקות דתית, דוגמת השחקן ומגיש הטלוויזיה עפר שכטר.

שכטר, 25, פרץ אל חיינו לפני שלוש שנים בערך, עם עליית תוכנית הנוער "אקזיט" בערוץ 10. מלבישי התוכנית טוו לו תדמית קופצנית, מעצבנת לפרקים, לבושה בבגדי קז'ואל שהועתקו במדויק ממגזיני אופנה וסלבז ומערוצי נישה לצעירים מרחבי העולם.

מאז אני מקפיד לעקוב אחר שכטר בתוכניות טלוויזיה, באירועים חברתיים, במסיבות יחצניות וכדומה. קשה לומר ששכטר יצר שפה אסתטית פורצת דרך ומקורית, אך לבן אדם יש קילומטראז' של סטייל, שעשה את דרכו גם אל קהל המעריצים של הטאלנט, מרביתם בטווח הגילים הצר שבין 12 ל-17.

הבחירה בשכטר היא לא בגלל הסטיילינג שלו, אלא משום הסאב-טקסט שעומד מאחוריו. אחד הרעיונות המרכזיים שמנחים היום מעצבי אופנה וסטייליסטים הוא רוח הנעורים. שכטר הוא שיקוף מדויק של רעיון זה על מבנה גופו הנערי, חיוכו הילדותי והקופצניות הטינאייג'רית שלו.

העובדה כי רבים מהגברים בני גילו (בעיקר סטרייטים, יש להודות) חנוטים בחולצות מכופתרות ומכנסי ג'ינס, מעידה על קיבעון בדור הצעיר. הניסיון להתלבש באופן "מכובד" כפי שמקובל במשרות שיש בהן יסוד של כוח, שלטון וכסף, ולוותר על מראה פחות מרוסן הכולל מכנסי ג'ינס, חולצת טי וסניקרס, מעורר חמלה. מאצ'ואיזם הוא חלק מרכזי בתודעה הזאת ושכטר מצליח (במודע או שלא במודע) להגחיך אותה באמצעות חולצות פולו צבעוניות בסגנון רטרו, אולי הפריט המרכזי והבולט ביותר במלתחה שלו.

בימים אלה, כשהוא מגובה בתפקיד חדש בדרמה היומית "אלופה" ותספורת מצוינת, ניתן לקבוע כי לפנינו אדם שיש לו אמירה אופנתית מהודקת, ייחודית וקולית במידה הנכונה - כל אותם דברים הנעדרים מתרבות הלבוש המקומית.

איתי יעקב
 

נו, אני יודעת, מדובר בבחירה צפויה משהו. אחרי הכל, חיים כהן הוא השף שכולם אוהבים ואולי באמת הייתי צריכה לחפור ולמצוא שף צעיר ורעב להצלחה, אבל מה לעשות, בעיניי הוא השף שיש לו הכי הרבה סטייל, במישור האישי והקולינרי כאחד.

זה שבע שנים כהן מתארח בסלון שלנו מדי יום שישי עם התוכנית "שום, פלפל ושמן זית". בכל פעם שרואים אותו מחייך, וזה קורה הרבה, מיד קולטים כמה הוא אמיתי, כמה הוא פתוח ואיזו נשמה ענקית יש לו.

פעם יצא לי לראות אותו הולך ביפו. זקנות ניגשות אליו ברחוב ומגוללות באוזניו מתכונים והוא מקשיב, מסתכל להן בעיניים, מדבר איתן ונפרד מהן בחיבוק חם. יש לו זמן ותשומת לב לכל אחד, כאילו הוא האדם היחיד בעולם באותו רגע.

אבל זה לא חדש, את זה ידענו תמיד. החדשות החמות הן שסוף סוף כולם יכולים לטעום את האוכל שלו, ולא רק מי שהתארח אצלו בתוכנית. כעת הוא מונה לשף יועץ ומלווה (לפחות למשך השנה הראשונה) של מסעדת "איזידורה" בראשון לציון.

אתם מכירים את ההרגשה הזאת, אחרי שרואים הצגה יומית בקולנוע, יוצאים החוצה ופתאום האור מסנוור ואתם מרגישים שהייתם בעולם אחר למשך שעתיים? מסעדת "איזידורה" מעוצבת כמו קופסה שחורה, כדי לתת לכם בדיוק את ההרגשה הזאת.

והאוכל של כהן ישלח אתכם בזמן שתשבו במסעדה לעננים ובחזרה. הוא מבשל בסגנון האישי שלו, אוכל עילי, פשוט, אבל מתוחכם (יש כזה דבר), ומשדך חומרי גלם משובחים עם טעמים מקומיים. אז לכל מי שמתגרד מרוב געגועים למסעדת "קרן" המיתולוגית, יש מזור והוא נמצא מרחק צעד וחצי מתל אביב.

קרין גורן

קלודט זורע היא מעצבת האופנה הכי מוכשרת בישראל, שאף אחד כמעט לא לובש. זהו פרדוקס שיכול להתקיים רק במציאות אופנתית קטסטרופאלית כמו זו בישראל. זורע, אוטוטו 40, היא מקרה קלאסי של מעצב מוכשר שהקהל הרחב לא ממש מבין, לא ממש רוצה להבין ולא בטוח שיבין בעתיד.

ביולי 2003 הציגה קלודט את פרויקט הגמר שלה ב"שנקר", אולי אחת מהעבודות הסטודנטיאליות המרתקות ביותר שהוצגו בישראל מתחילת המילניום. חמשת הדגמים השחורים שעלו על המסלול עוצבו בהשראת חיי הלילה של פריז בתחילת המאה ה-20 וציוריו של טולוז לוטרק. בזכותם סומנה מיד כהבטחה הגדולה של עולם האופנה הישראלי. חודשיים לאחר מכן זכתה במקום השלישי בתחרות האופנה "אונווארד קאשייאמה" שהתקיימה בטוקיו, בזכות פיתוח ושכלול של אותה עבודת גמר.

זורע הציגה בגדים בהשראת התלבושות של נשות חבל ברטן שבאו ברכבות לעבוד בבתי הקפה ובאולמות הריקודים בפריז. "הן לבשו את הבגדים הכי טובים שלהן, שהיו עשויים קטיפה וקשמיר, אבל הם התלכלכו בדרך וכבר נראו שחוקים", סיפרה אז בראיון. "זאת הסיבה שפרמתי את שולי השמלה".

ז'אן פול גוטייה, אחד משופטי התחרות, התרשם ממנה עמוקות והזמין אותה להשתלב בצוות המעצבים שעובד תחתיו. היא ויתרה על הצעת העבודה, ומאז שנתה השלישית בשנקר ועד שנה שעברה, עיצבה לצד מעצב האופנה גרשון ברם את קו הנשים והגברים שלו.

הבחירה בזורע היא ללא סייג. אם מדפדפים בעברה הקרוב והרחוק, מבינים שנחישות (לצד המון כישרון) היא שם המשחק שמוביל אותה עד היום. היא נולדה באלג'יר, גדלה בפרבר של פריז ובשנת 1980 עלתה לישראל היישר אל קיבוץ מעגן מיכאל, נישאה וילדה ארבע בנות. בגיל 32 היא הבינה שהגיע הזמן ללמוד אופנה באופן מסודר. כבת לאם שעבדה בבתי אופנת העילית בפריז, ידעה זורע כי תוכל להשתלב בתעשיית האופנה גם ללא לימודים, אך היא בחרה ללמוד ולהעמיק בתחום.

היום היא מצויה בראשית דרכה העצמאית. בעיצוביה שנמכרים בחנויות מעצבים סלקטיביות ברחבי הארץ ניתן לחוש בכתב ידה הבולט, הבלתי מתפשר. השמלות שלה בעלות גזרה מושלמת העושה חסד עם נשים, והן חדורות אמירה אופנתית מובהקת.

בכלל, הבגדים שלה לא צועקים מדי ולא בולטים מדי. הם מדברים חרישית, מתמזגים עם הגוף ועם הסביבה, ומספקים ללובשת מעין עור שני, עם קצוות פרומים. "כשמשאירים את הבד בלי גימור", סיפרה פעם זורע בראיון, "יש בזה מין הימור שהבגד יתפתח ללא שליטה".

איתי יעקב

בעת האחרונה מורגשת נוכחות הולכת וגוברת של גרפיקה ועיצוב דו ממדי. המגמה המבורכת הזאת מסתמנת ככלל עולמית, ובולטת במוצרי העילית לאלפיון העליון, כמו גם באובייקטים עיצוביים המיועדים להמונים.

הקישור בין שני תחומי העיצוב, השטוח והתלת ממדי, דורש מיוצריו יכולת על בניווט עיצובי, שכן דיאלוג בין מוצר ובין ההדפס או הקישוט שעליו, עלול להיגמר באסון ויזואלי, ולהתגלות כמוצר צעקני וטרנדי שימיו על המדף קצרים מאוד.

כאן נכנס לתמונה גל יצחקי, הבעלים ומנהל חנות החפצים Items. בחנות המעוצבת ברחוב דיזנגוף בתל אביב, משדך יצחקי בין חפצים שימושיים לבין כתמי צבע, הדפסים וטקסטורות. לא מדובר ברהיטי ענק, אלא בחפצים משלימים ומחזקי אווירה שבחירתם מעידה על טעם יוצא מן הכלל ותעוזה רבה.
השוק הישראלי השמרני לא הבהיל את יצחקי, שמלקט אל חנותו באופן עקבי, כבר יותר משנה וחצי, את הדברים הכי יפים ונכונים שיש: פריטים מקוריים וססגוניים עם נוכחות גרפית חזקה ועמידות עיצובית.

חלון הראווה של Items יגרום לכם להישתל במקום ולבהות בצבעים ובצורות החדשות שבמעבה החלל הקטן. הגיוני שאף תיכנסו פנימה, ותרכשו לעצמכם לפחות פריט כיפי אחד, ככה בשביל שלוות הנפש. "פתחתי את החנות מתוך רצון לרכז במקום אחד מגוון של ריהוט משלים מכל הסוגים: פסלים, אגרטלים, גופי תאורה, מתקני עיתונים, קערות, שטיחים וכל מה שצריך לשם ה'איפור הסופי' של החלל", מסביר יצחקי.

"אני מכוון לעיצוב עכשווי, לא למראה השאנטי-כפרי, ואני לא מפחד לאסוף רק את הדברים שאני באמת אוהב. לא מדובר באוסף מיינסטרים טיפוסי, אלא בריכוז נועז יותר עם צבעוניות יוצאת דופן. המגוון הוא אדיר, והחפצים עשויים מכל החומרים: עור, אבן, עץ, נייר, פלסטיק ומתכות שונות".

בעתיד מעוניין יצחקי להקים רשת, "אך בלי לסגת מהאג' נדה הראשונית", הוא מסייג. "אני לעולם לא אפגע בצבע הייחודי של החנות. למשל, היום אני מוכר פריט אחד בלבד מכל סוג, וזה לא משהו שישתנה". הצלחת בוטיק החפצים של יצחקי תאפשר לו להמשיך בדרכו המיוחדת, ולהעניק השראה לחובבי עיצוב בכלל ולמעצבי פנים בפרט, שכבר עכשיו רואים בחנותו מוקד עלייה לרגל למציאת החפצים הנכונים.

אהוד רז

מי שצפה לאחרונה בתוכנית הבוקר של "קשת" במתכונתה החדשה, לא היה יכול להתעלם מהסט החמים והאינטליגנטי שיצר עבורה המעצב עידו דולב. בעוד שתוכניות הבוקר האחרות, שרובן עברו מהפך בתקופה האחרונה, עדיין אוחזות בעיקר במנחות מחומצנות שיער ובשממה עיצובית, דולב יצר עבור התוכנית בית על כל פרטיו. כזה שכל אחד היה שמח לקפוץ אליו ולשתות נס עם שתיים סוכר ולהציק לגידי גוב.

האג'נדה של דולב, המבכרת את האותנטי והמבולגן על המנותק והמלוקק ולא חוששת לטנף או לדחוס את הפריים כשיש בכך צורך, יוצרת סגנון ייחודי ומבודל ממעצבים אחרים הדוגלים בסטים קרירים ומתוחכמים, אך חסרי אנושיות.

החשיבה הזו של דולב ניפקה כמה מהסטים המשכנעים בטלוויזיה שלנו. הוא אחראי לעונה השנייה של "פלורנטין‭,"‬ "אימא'לה" המוערכת, "אהבה זה כואב" (יחד עם המעצבת אוולין טרדימן) ו"לתפוס את השמים‭,"‬ עליה גם זכה בפרס האוסקר של הטלוויזיה. בנוסף הוא המעצב של סרטים כ"כנפיים
שבורות‭,"‬ "מוכרחים להיות שמח" (על שניהם זכה באוסקר הישראלי) ו"איזה מקום נפלא‭."‬
דולב, ‭,36‬ למד אמנות ב"מדרשה" והמשיך ללימודי עיצוב פנים במכון הטכנולוגי בחולון, עובדה שאולי יכולה להסביר את אחד המאפיינים הבולטים של עבודותו: היכולת להכניס את החזון האמנותי שלו לסט, במקום שצורכי המדיום הנוקשים יכתיבו לו אותם מראש, דבר שקורה כאן לא מעט.

לפחות בעיני המתבונן, אצל דולב אין תחושה שהסט נבנה על מנת לשרת את צורכי האולפן, אלא שהוא נוצר באופן הרמוני עם האולפן. התוצאה היא סט מורכב, שמתפקד כגיבור העומד בפני עצמו בתוכנית, לא פחות מהמנחה או השחקן.
בכל אחד מהפרויקטים בהם נטל דולב חלק, ניתן לראות איך הוא משכיל לתרגם את החזון של היוצרים לאמירה עיצובית, המזוהה בצורה טוטאלית עם הדמויות ואופי הפרויקט. בשיחה קצרה שקיימתי עימו לרגל הבחירה, היה לו חשוב להבהיר שמבחינתו פסיכולוגיה של סט שווה לפסיכולוגיה של דמות ושהוא תמיד מנסה למצוא אותה אמת גדולה בתוך היצירה.

כשמחברים את התפישה ההוליסטית הזו לרישול הקפדני והאנושיות שבתוצר שלו, הבחירה בו הופכת להכרחית בנוף העכשווי. אם תחשבו אי פעם לעשות טלוויזיה, כדאי שהוא יהיה שם איתכם.
גבי בר - חיים

לפני שנה וחצי שבה לארץ הסטייליסטית לוסי דוד משהות בת שלוש שנים באיטליה, ועמה חזון ויזואלי משובח. בפעם האחרונה שהציגה אותו לעיני כל, היה זה בתצוגת האופנה של מותג האופנה הספרדי "מנגו‭,"‬ שהתקיימה לפני כחודש וחצי בקניון "ארנה‭,"‬ הרצליה.

דוד עטפה את הדוגמניות (ביניהן לירז מסילתי בהופעה מחשמלת לאחר שנים שנעדרה, איזבל אדלר, מיטל ויינברג ואחרות) במטפחות ראש צבעוניות, התקינה להן יחד עם מעצב השיער יניב קצב צמות ארוכות וכיסתה את פניהן במשקפי שמש א-לה ג'קי אונסיס. בניגוד לתצוגות דה לה שמאטע, הצליחה דוד לייצר מופע סטיילינג מרשים בפשטותו. לא היו שם טריקים מזקיפי רייטינג או חומרי גלם זולים, גם לא ניסיון להרשים. הכל היה במינון הנכון.

דוד, ‭,31‬ שולחת ידה בסטיילינג כשהיא מתפנה מעיסוקיה כקניינית וכמעצבת אופנה. בשנת 2001 סיימה את לימודיה ב"שנקר‭,"‬ עם פרויקט גמר מרשים בשם "ג'יבריש‭,"‬ שגם פתח אז את תצוגת הבוגרים. הבגדים נתפרו בסגנון חופשי על בובה, כולם עשויים מבדי וינטאג' משנות ה‭,60-‬ שאותם שלפה מבוידעם של חנויות ישנות מבני ברק.

"הקולקציה התחילה מטיול עם חבר בהודו‭,"‬ היא נזכרת. "המצאנו לנו שם שפת ג'יבריש שרק בה דיברנו, והחלו לצוץ אצלי שאלות מה זה שפה. בסוף הדיון הזה עם עצמי הבנתי שבתוך הבד כבר קיים הבגד. זה כמו שמיכאלאנג'לו אמר שבתוך הסלע כבר מצוי הפסל‭."‬
עם סיום לימודיה נקטפה לעבוד במותג בגדי הגברים "כאוס" לצדו של דודו גבריאלי (שכבר איננו עובד במותג‭.(‬ היא אף עשתה את הסטיילינג בתצוגת האופנה הראשונה שלהם שהתקיימה באולם ה"סטואה" שבגעש.

לאחר מכן התקבלה ללימודי מאסטר בחברת הסריגה האיטלקית ‭.Lineapiu‬ במשך שלוש שנים חיה באיטליה ופיתחה סריגים למותגים "מקס מרה‭,"‬ "שאנל" ו"ארמאני‭."‬ מאז שובה ארצה היא עובדת כקניינית של "מנגו‭,"‬ ועוסקת, כאמור, בסטיילינג לצד מיטב הצלמים בארץ, ביניהם: עידו איז'ק, עמית ישראלי, רון קדמי וגולי כהן. בעתיד, היא מאיימת, תזנח את הסטיילינג לטובת התמקדות בעיצוב אופנה.
איתי יעקב

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...