ראשי » סגנון ופנאי » אופנה ועיצוב » אופנה

"קשה להיות בלונדינית"

גלית גוטמן בשיחה אינטימית על סמים, קמטים, אנורקסיה, דוגמנות, כסף, פסיכולוגים, ניתוחים פלסטיים והבעל זיו קורן. אה, ויש גם ד"ש לטוקבקיסטים

דוגמנות
"ממסלול פרשתי בגיל ‭,30‬ כי כולן היו בנות 17 וכבר לא היה לי כיף. את השאלה 'מה תעשי אחר כך‭,'‬ אני שומעת כבר מגיל ‭.19‬ היא לא רלוונטית מבחינתי, כי אם עכשיו אני עובדת ומצליחה, אם עכשיו רוצים אותי ומשלמים לי כל כך הרבה כסף, למה אני צריכה לחשוב מה יהיה בעוד כמה שנים? אז ברור שכשהיום מציעים לי קמפיינים זה לא כי אני דוגמנית אלא בגלל שאני גלית גוטמן, כמו שלוקחים את שרה ג'סיקה פרקר לפרסם את 'גאפ' או את מאיה בוסקילה לדגמן בגדי ים - אבל אני עדיין דוגמנית, ואהיה כזו כל עוד ימשיכו לרצות לצלם אותי.

היו לי הרהורי פרישה כשנכנסתי להריון עם שירה, אבל אחרי שראיתי שחזרתי מהר למראה הקודם, בהריון עם אמה כבר האמנתי בעצמי. בכל מקרה, בפועל אני בקושי עובדת כדוגמנית: ‭H&O‬ ו"אמריקן לייזר" לוקחים לי שבוע בחצי שנה. כרגע הקריירה שלי היא בעיקר טלוויזיה, ואני מתכוונת להישאר שם עוד הרבה זמן. אני מאוד נהנית‭."‬

ונעבור לפרסומות
"כשהתחלתי לשחק שלחו אותי לעבוד על הדיקציה, אבל לא רציתי. זה חלק ממני, לא הייתי מוותרת על זה. יש משהו בקול הזה ובדיבור המתנגן שלי, שהוא די רך. בגיל 15, כשעברתי מרעננה לאבן יהודה, היה איזה רונן אחד בבית הספר שהתלבש עליי וכל משפט שהייתי אומרת, הוא היה חוזר אחרי - 'סה סה סה'. אני מאמינה שהיום הוא רואה 'הדוגמניות' ו'משחק מקדים'".

כסף
"כסף זה עצמאות. כשהייתי בחודש התשיעי קנינו את הבית ונגמר לנו הכסף, אולי נשארו כמה שקלים לפלאפל, וכשאתה חוזר לעבוד אתה נזכר שכשיש כסף, זה נותן הרבה שקט. מאז שאני זוכרת את עצמי אני עצמאית, ונורא חשוב לי לעבוד ולעשות קריירה. בכלל, כשמשלמים לך זה אומר שמעריכים אותך.

אני מאוד מעורבת בחוזים שלי. המון שנים עבדתי בחוזים לא שווים, והיום זה נחמד להיות בליגה הזאת של החוזים השווים. זה טוב גם לזוגיות - כשאת מגיעה אליה ממקום של הצלחה, של כוח וכסף, את הרבה יותר שלמה בבחירות שלך. להיות תלויה בגבר זה רע מאוד.

אצלי העצמאות חשובה בצורה מוגזמת - זיו (קורן, בעלה - ר.ח.ב.ה.) ואני עשר שנים יחד, ואין לנו חשבון בנק משותף, כל אחד עם החשבון שלו. הוא משלם את החשבונות של הבית בהוראת קבע ואני הולכת לקניות; אבל כשאנחנו יוצאים בערב או נוסעים לחופשה, אני יוצאת בלי ארנק. כאילו אני בדייט".

בילויים
"אנחנו יוצאים למסעדות כי אני פשוט לא יודעת לבשל. אומנם יש לי בעל שכל כך לא מבין באוכל, שמה שאני אכין לו יהיה טעים, אבל גם לי יש גבול".

פוטושופ
"זה כבר עבר כל גבול אפשרי. יש מצבים שאני רואה מישהי על שער, וזו יכולה להיות כל אחת מבנות ישראל, כי הכל מחוק. כשעושים את זה עליי, זה מאוד מפריע לי. ברור שצריך לנקות תמונות, אבל אפשר לעשות את זה יותר בעדינות, שאני אסתכל בעיתון ואגיד -'אה, הנה אני'. זה טרנד שיירגע".

פיגורה
"אף פעם לא היתה לי את הפריבילגיה להיות מוזנחת. תמיד עבדתי. בקיץ מצטלמים לקולקציית חורף ובחורף מצטלמים לקיץ, אז אני לא יכולה להשמין; אבל לפני עשר שנים, כשגרתי בניו יורק, עליתי במשקל.

הייתי ממש לבד ולא מאושרת, ובאמריקה הכל גדול - אני קונה גלידה, אז זה קופסת 'האגן דאז', הצ'יפס הוא ענק. הגעתי שם למשקל הכי גבוה שהייתי בו בחיים - 60 קילו, וזה לא היה כיף. אבל דווקא אז הכרתי את זיו. ככה הוא לקח אותי, וכשחזרתי לארץ, לקחתי מאמנת כושר פרטית והתחלתי להתעניין בתזונה. תוך שלושה חודשים חזרתי לעצמי. היום אני שוקלת 51".

פרגון
"מאוד מאוד נפגעתי ממעין קרת. היא אמרה בראיון ל-'מותק' שזה לא הגיוני שאחרי הלידה חזרתי כל כך מהר למידות שלי, ושנשים שנראות כמוני, מעניין אותן התחת שלהן ולא הילדים שלהן. זה כאב לי. להשתמש באנורקסיה, שזו מחלה איומה ונוראית שהיא חלתה בה - איזו עזות, ואיזו חוצפה, וכמה ממורמר צריך להיות כדי להגיד את הדברים האלה?

הרי אנורקסיה זה כמו הצעקה השקטה. את לא מפסיקה לאכול כדי להיות רזה, אלא כדי להגיד 'הצילו, אני כאן, שימו לב אליי'. והיא נפלה למקום הזה, כמו שהיא נפלה לכל בור אחר של תעשיית האופנה, אז איך את באה

ופותחת פה על בחורות מצליחות ואומרת עליי את הדברים האלה? עליי, שאני לא אנורקסית, והדבר הכי חשוב לי בחיים שלי זה הילדות שלי? מילא ליפול לראיון כזה בגיל 20, אבל בגיל 33? היא טיפשה, אני מאחלת לה שיהיה לה בחיים עשרה אחוזים ממה שיש לי".

מעין קרת בתגובה: "כשהכתבה התפרסמה, התקשרתי אליה להתנצל. הדברים הוצאו מהקשרם, אני לא עומדת מאחורי הכתבה הזאת והיא לא מייצגת אותי בשום צורה. התאכזבתי, לקחתי את זה מאוד קשה. אין לי שום עניין לבקר את גלית גוטמן, אני מאוד מעריכה אותה. היא נראית טוב ועושה עבודה טובה".

טוקבקיסטים
"טוקבקים נראים לי סוג של דמוקרטיה שאנשים לקחו לכיוון לא נכון. לפעמים אני קוראת מה כותבים עליי כדי לראות איפה אני עומדת, וזה מאוד מכעיס ומעצבן אותי. למשל, כשילדתי - היתה ידיעה של שורה ב-'וואלה', ואחריה 700 תגובות בעד ונגד השם 'אמה'. כתבו שזה שם מכוער, לא ישראלי. מה הקטע? אתם ילדתם? זאת ילדה שלי, ובא לי לקרוא לה אמה. אני בחיים לא כתבתי טוקבקים, למרות שתמיד יש את אלה שנכנסים בשם 'גלית גוטמן' וכותבים - 'תתפוצצו ותאכלו את הלב'".

ניתוחים פלסטיים
"נראה לי שאני הייתי בין הראשונות בארץ. עשיתי חזה בגיל 17, וזה היה מאוד לא מקובל ונפוץ אז, בטח לא משהו שדיברו עליו; אבל לא היה לי כלום, הייתי פלטה, מה לעשות? יש דברים בחיים שנורא מפחידים אותך, אבל צריך פשוט לעשות אותם.

את הניתוח השני עשיתי לפני חמש שנים, שנה אחרי הלידה של שירה. לפני שנתיים גם תיקנתי את השיניים, ומאותו רגע התחלתי לפתוח את הפה ולחייך. במשך שנים דגמנתי בלי לחייך, היו לי שיניים לא יפות, עם רווחים. מאוד הפריע לי.

עכשיו, במסגרת פרויקט שלי לאתר של 'אמריקן לייזר', נפגשתי עם הרופאים, וכשהרופא של 'דרמואסתטיקה' הגיע, שאלתי אותו,'טוב, מה קורה עם הבוטוקס?'. הוא אמר,'יש לך עוד זמן', אבל אם הוא היה אומר 'מחר', זה היה מחר. אני בעד שכל אחת תעשה מה שטוב לה, בימינו אפשר לעשות הכל".

סקס
"הגזמת. לא מדברת על זה עם אף אחד, חוץ מהבעל שלי".

סמים
"זאת היתה אפיזודה בצבא, בגיל 19. הלשינו עליי ועל חברים שלי, ולמרות שלא מצאו כלום, נכנסתי לשבוע לכלא. העדפתי להישאר שם, כי פחדתי לצאת ולפגוש את ההורים שלי. זאת היתה אכזבה אמיתית, כי הם כביכול נתנו לי להיכנס לעולם הדוגמנות ונורא סמכו עליי, ופתאום תופסים אותך על שטויות.

זה היה בכל העיתונים וזאת היתה טראומה מאוד גדולה, אבל רישום פלילי תקף לשבע שנים, אז זה מזמן מאחוריי. זה הרחיק אותי מסמים לנצח. מצחיק שאני חיה את העולם הזה, ופעם ראשונה שראיתי קוק בחיים שלי, היה בשירותים במסעדה בתל אביב כשהייתי בחודש שמיני עם שירה. זו גם היתה הפעם האחרונה".

פסיכולוג
"בצבא הלכתי לקב"ן, רציתי פטור. הוא אמר -'את יכולה לבוא לכאן קבוע כל יום שלישי בארבע, נורא נחמד לי לשבת איתך. פטור את לא תקבלי'. אני לא הולכת לפסיכולוגים. יש לי כל כך הרבה ראיונות שבהם אני מעלה דברים שלא מעסיקים אותי ביומיום וגורמים לי לחשוב, אז מי צריך פסיכולוג? נראה שעיתונאים הם הפסיכולוגים שלי".

מודל לחיקוי
"אין דבר כזה. אני חושבת שאתה אף פעם לא באמת יודע מה קורה אצל מישהו אחר, אבל אם יש מישהי שאני מעריכה מבחינת הקריירה, זאת רבקה מיכאלי. היא אחת הנשים היותר חכמות, מצחיקות ושנונות שיש. אני זוכרת שלפני המון שנים הוציאו אותה מאיזו תוכנית בטענה שהיא כבר מבוגרת, והיא קמה ואמרה - 'סליחה?'. אבל לא הייתי רוצה להיות כמו אף אחד אחר".

עירום
"עשיתי את זה פעם אחת, בגיל 30. זה היה ביוזמתי, אף אחד לא היה מעז לבקש. הצטלמתי לדני מזרחי למגזין 'מתחתנים' או משהו, ופתאום אמרתי לו - 'בוא ננסה משהו אחר, נעשה את זה בעירום'. הוא היה בשוק.

נראה שגיל 30 היה ציון דרך בשבילי, חשבתי לעצמי שלא נשאר לי עוד הרבה זמן להיראות ככה, ועשיתי את זה. עד אז לא הסכמתי בשום פנים באופן. אני זוכרת ש'אוברזון' היה קורא לי -'או, הנה הנזירה הגיעה', ו'את עדיין לא הולכת עם שקוף?'. לזיו , אגב, אין שום בעיה שאצטלם בעירום, הוא בן אדם הרבה יותר פתוח ממני".

פולנייה
"אני חצי פולנייה וחצי רומנייה. פולניות זה קודם כל דאגנות, נגיד - לקבל תוכנית טלוויזיה ולא להגיד 'איזה מגניב לי', אלא כבר לראות את הקשיים שהולכים להיות וכבר ממש לחוות אותם; או להיות אמא לילדה בת שנה וכבר לדאוג מי יהיה הבעל שלה, ואיך הוא ידבר אליה. אני מנסה למתן את זה, להיות יותר קלילה".

שינקין
"באמת כל החברים שלנו עזבו את המרכז, ברגע שהאישה נכנסה להריון. כל הזמן אומרים לי: 'איך את מגדלת שני ילדים במרכז תל אביב? לא התבגרת?', אבל זה מקום שאנחנו לא מוותרים עליו, כי אנחנו באמת אוהבים את המסעדות מתחת לבית, יש ברים כיפיים ואני אוהבת להסתובב בשכונה - יש בה משהו מאוד דינמי וחי. דווקא ניסינו בחודשים האחרונים למצוא בית בצפון תל אביב, כי נכנסתי ללחץ שהילדה עולה לכיתה א' ומה יהיה, אבל אחרי חודשיים ירדנו מהרעיון. עכשיו אנחנו משפצים את הבית ומרעננים לנו את החיים".

בלונד
"קשה להיות בלונדינית, כבר שנים אני הולכת כל שבועיים לצבוע שורשים במספרה. אני לא יכולה לשאת את הישיבה שם. חייבת לחזור לשיער חום".

לייף סטייל
"אני כל הזמן משפצת, מחדשת, וזה מוציא את זיו מדעתו. קונה סלון חדש, מעיפה את המיטה ואז מתחרטת, קונה טלוויזיה ואז רוצה פלזמה, ולא בא לי פלזמה, ואני רוצה את ההיא ואת ההוא. אני חיה כבר שש שנים באותו בית, ואני צריכה את האקשן הזה של להחליף, להעביר.

בכלל, אני נורא אוהבת לייף סטייל, וזיו הוא בן אדם שהכי לא שם לב לדברים האלה. אני אומרת לו: 'תראה, אותך אני לא מחליפה, אבל את כל השאר - למה לא? "

גברים
"אני לא מאלה שמתמוטטות מהגבר המטרוסקסואל, עם חולצת הכפתורים הוורודה. אני אוהבת את בוב הבנאי, גברים של פעם. אם זיו היה יכול לעשות שיפוצים בבית - לצבוע ולקדוח, זה היה נהדר, אבל אפילו למילואים הוא הולך בלי מדים".

יופי
"אני כל כך לא חיה את זה. אני לא חושבת שהגעתי למקום שהגעתי בגלל שאני הכי יפה, אלא כי אני מאוד חרוצה, קרייריסטית ואוהבת לעבוד. בחיי היומיום אני לא מאוד מגונדרת, בשבילי זה עול להתאפר לאירוע. זה לא שתמיד הייתי יפה - הייתי רזה שלד, מנומשת, בלי חזה. עד כיתה י"ב בכלל לא ידעתי שאני יפה.

היום אני חושבת שלקבל מחמאות בגיל 33, זה כבר לא מובן מאליו. יש לי שתי בנות יפהפיות, ואני מאוד מנסה להעביר להן את המסר שכל אחד נולד למשפחה שלו, וזה כאילו משהו מאוד נורמלי שאמא שלהן היא גלית גוטמן ושאנשים פונים אליי ברחוב ואומרים לי כמה אני יפה. בדרך כלל כשאמא הולכת עם ילדה ברחוב, הילדה היא זו שמקבלת את כל תשומת הלב, ואצלנו זה להפך.

אני מנסה להסתכל לאנשים בעיניים ולהגיד - 'יש כאן ילדה בת שש, תתייחסו גם אליה'. פעם הלכתי עם שירה בשינקין ומישהי התחילה לדבר איתי, ואחר כך היא אמרה לי - 'אמא, היא לא שמה לב שאני כאן'. זה קורע את הלב, ומאז אני מאוד משתדלת להסביר לה שיופי זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. למזלי, אחרי שהיא ראתה את 'הדוגמניות', היא לא רוצה להיות דוגמנית".

קמטים
"זה משהו מאוד ישראלי, לחשוב שאישה מזדקנת בגיל 40. שש שנים וחצי זה לא כל כך הרבה, ואני מחכה לזה. הבנות יגדלו ואני אוכל לישון יותר, אני כל כך רוצה לישון טוב. לא הייתי רוצה לחזור לגיל 20 בעד שום הון שבעולם".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...