נפוחות מעצמן
לא ברור איך הפך טרנד עיבוי השפתיים לחביב הסלבז. זה מלאכותי, גרוטסקי ולעיתים אף משנה את ההבעה והורס את החיוך. הגיע הזמן להוציא להם את האוויר
טרנד ניפוח השפתיים יצא לאחרונה מכל פרופורציה: כולן עושות את זה. פתאום אף אחת לא מרוצה מהשפתיים שלה. מה קרה לנו? למה טרנד אופנתי מסוים גורם לכולנו לסלוד פתאום ממה שנתן לנו הטבע ולרוץ לתקן? והאם נשים הן עד כדי כך חסרות ביטחון שהן לא מצליחות להבחין בכך שהפתרון המוצע להן, לא יותר טוב ממה שהטבע העניק להן בחינם?
החיסרון הבולט בניפוח השפתיים הוא שהתוצאה נראית מלאכותית. בצורתן הטבעית השפתיים בדרך כלל לא סימטריות, והשפה התחתונה היא בדרך כלל המלאה יותר מבין שתיהן. בהזרקה לשפתיים מעבות הנשים את השפה העליונה כך שתתאים בעובייה לתחתונה, ובתוצאה המוגזמת מבחינים מיד. בנוסף, תוצאות מוצלחות פחות (ולא נדירות בכלל) יוצרות מין גבשושיות קטנות במרכז השפה, סימן מובהק להתערבות כירורגית ומראה לא אסתטי בפני עצמו.
וזה לא שיש לנו בעיה עקרונית עם ניתוחים פלסטיים, להפך. אנחנו מודעות היטב לנפלאות הסכין והמזרק, אבל גם יודעות ששפתיים עבות ובשרניות זה מקסים. הבעיה היא שבשפתיים, יותר מכל שתל מלאכותי אחר, מבחינים מיד שמדובר בהתערבות כירורגית. התיקון המסוים הזה נראה כל כך לא במקום, שאנחנו יוצאות נגדו ובכל הכוח. הלאה הניפוח, יחי הטבעי - לפחות בשפתיים.
פרופסור אריה אורנשטיין, מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית במרכז הרפואי שיבא והמנהל הרפואי של "קלאס קליניק", סבור כי טרנד עיבוי השפתיים יצא מכלל שליטה. "אני לא נגד עצם ההזרקה בשפתיים", הוא מבהיר, "אבל הכל הוא עניין של מידה, כיוון ואינדיקציה נכונה. אם מגיעה אישה מבוגרת עם שפה צרה ומדולדלת, אפשר קצת לנפח לה את זה. אבל העיבוי הפך לאופנה, וזה הגיע למצב שמזריקים לכל אחת כמה שבא לה, ונשים מגיעות לנפח שהוא לא הגיוני בכלל.
"יש גם הרבה יותר סיבוכים בשפתיים כשמזריקים יותר מדי. רק בשבוע שעבר הגיעה אלינו מישהי שהזריקה סיליקון לפני 10 שנים, ועכשיו יש לה גוש סיליקון בלחי. מעבר לזה, השפתיים מפסידות את המימיקה שלהן בהליך כזה. כשמזריקים כמות קטנה זה פחות בולט, אבל כשמנפחים
כמה מהנשים באמת מעבות את השפתיים? אורי גורן, דובר "האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית", אומר שאין מספרים מדויקים, אך מעריך שבמסגרת ניתוחי מתיחת פנים נעשים מאות עיבויים, ויחד עם עוד כמה מאות הזרקות סיליקון והזרקות של חומרי מילוי טבעיים, אנחנו מגיעים לאלפי עיבויי שפתיים בשנה. "ההערכה היא שנעשות אלפי פרוצדורות בשנה, ואפשר לראות מנתונים בעולם שיש מגמת גידול. בארה"ב גדל מספר הפרוצדורות ב–2004 ב–47%, בעיקר בגלל שכל הזמן יוצאים חומרים טבעיים ובטוחים עם הרבה פחות תופעות לוואי".
תעשיית האופנה, הראשונה לאמץ את הטרנדים הכי חמים שיש, דווקא לא ממש מעולפת מהטרנד הנפוח. רוב אנשי המקצוע חושבים ששפתיים מנופחות מדי זה מזעזע. סנדרה רינגלר, סטייליסטית: "אני לא אוהבת את זה. זה נותן מראה חזירי, גס, מכוער ולא טבעי. רק למי שיש שפתיים דקות נורא, משהו ממש חריג, הייתי מייעצת לעשות. לכל השאר זה ממש מיותר. תראי את מג ראיין למשל, שהייתה ממש חמודה ונראית אחרי ההזרקות כמו פוחלץ, ובלי להזכיר שמות יש גם הרבה מפורסמים בארץ שנסחפו, וזה ממש חבל. אין מהדבר הזה דרך חזרה, זה לא כמו לצבוע שיער או להסתפר. זה נותן הבעה דבילית, החיוך משתנה, ואת נראית וולגרית ומלאכותית. אני חושבת שהרופאים שעושים את זה הם ממש לא בסדר, כי הם מסכימים ללקוחות שלהם לעבור את הגבול. זה כנראה נובע מתאוות בצע".
הסטייליסט סיימון אלמלם מוסיף: "אני נגד זה. זה משנה את כל הפנים, וגורם לנפיחויות וגושים משונים בשפתיים. אם כבר לעשות את זה, אז במינון ממש קטן, ולא עם סיליקון. אני רואה דוגמניות מצטלמות עם זה, וזה ממש נורא. זה משנה את כל ההבעה, וגורם להמון אי נוחות: אי אפשר לסגור שפתיים, אי אפשר לשחרר אותן, הן ממש תקועות. בכל זווית זה נראה נורא".
"דוגמניות טובות ואיכותיות לעולם לא ייגעו בשפתיים שלהן, כי הן יודעות שזו טעות", קובע צלם האופנה יניב אדרי. "זה נראה מלאכותי, וזה לא יפה. אני חושב שמי שעושה את המילוי מסכנה, כי זה אוטוטו ייצא מהאופנה, ואז מה היא תעשה עם זה בדיוק? כל מי שעושה את זה נראית לי כמו בובת בראץ, שגם היא מין בובה מנותחת כזו. זו באמת תופעה מאוד מוזרה, איך כולם נסחפו עם זה".
"אני ממש ממליץ לא לעשות את זה", מזהיר מאפר האופנה אסף באבו. "זה לא מנפח את השפה כפי שזה אמור לעשות, אלא את החלק שמעל השפתיים עצמן. זה נראה כמו שתי נקניקיות בתוך השפתיים, והן מאבדות את כל החריצים הטבעיים שלהן והופכות מתוחות וחיוורות. יצא לי לאפר המון בחורות שעשו, וזה לא קל. אני חושב שעם איפור נכון אפשר היה ליצור להן שפתיים הרבה יותר יפות ומלאות".
אבל לא כולם בתעשייה נחרדים מניפוח השפתיים. "לי אין בעיה עם מילוי שפתיים", מכריז מיקי בוגנים, "רק חשוב לעשות את זה במקום הנכון. אני ממליץ על רוברט כהן, שהוא הרופא הכי זהיר".
הבהלה לשפתיים נפוחות לא קצת מוגזמת בעיניך?
"אני חושב שמי שמגיע למילוי צריך להיזהר לא להגזים, כי היום שפתיים עבות זה דבר אופנתי, אבל זה יכול לעבור. כמו שפעם כולם עשו ניתוחי אף ועשו אף קטן וסולד, והיום זה נחשב מגעיל. הכל צריך להיות בפרופורציות לפרצוף".
ומה איתך, אתה עשית?
"המבין יבין".
גם סוכן הדוגמניות רוברט בן שושן מודה שלא רק שהוא לא נגד הטרנד, הוא גם ממליץ לבנות שמגיעות אליו למלא שפתיים. "אני נוטה לא להמליץ על שינויים פלסטיים, אבל אם מישהי רוצה לעשות, אני שולח אותה לד"ר דב קליין".
אתה לא חושב שזה נראה מלאכותי?
"אני בדרך כלל מזהה כל דבר שהוא לא טבעי, ועד שלא יוכיחו לי שהשפתיים של אנג'לינה ג'ולי זה לא סיליקון, אני לא נותן את דעתי על השאר".
אחד מאנשי התעשייה מספר שדוגמנית ומנחה צעירה ומפורסמת עשתה סיליקון בשפתיים בזמן שחיה בארה"ב, ולאחרונה נוצרו לה גושים נוראיים בשפה, והיא מחפשת פתרונות כירורגיים להמסתם. שחקנית ודוגמנית אחרת, הוא מוסיף, מספרת לכולם שהשפתיים שלה טבעיות, אבל הוא מכיר את הרופא שאצלו הזריקה סיליקון בשפתיים רק לפני שלוש שנים.
למה, בעצם, דווקא מילוי השפתיים הוא הסוד השמור ביותר של הסלבריטיז, בעוד שבשאר הניתוחים הפלסטיים כולם מזמן מודים בכיף? בטי רוקאוויי מסבירה: "אני חושבת ששפתיים, עוד יותר מציצים, זה החלק הכי אינטימי בגוף. נשים מתביישות להודות שהשפתיים שלהן לא אמיתיות, שאפילו זה מזויף".
ואת?
"אני ממליצה גם לדוגמניות שלי, שיש להן שפתיים נורא דקות או נורא לא סימטריות, ללכת לעשות. אבל רק אצל הטובים ביותר ולא אצל כל הקצבים שיש היום, ורק בכמות נורמלית. אני עשיתי לפני חצי שנה אצל ד"ר פרידמן מ'סיבל', ועשיתי בכל שפה הזרקה אחת בלבד של חומר בלתי נספג. לא נשאר לזה זכר אחרי חודשיים, ועדיין אני מעדיפה את זה על סיליקון".
למה?
"כי ראיתי דברים נוראיים שקרו כתוצאה מסיליקון. יש איזו שחקנית שאני מכירה שהסיליקון נדד לה מהשפה לכל הפנים. כל שבוע כשאני רואה אותה הבלוטה במקום אחר: פעם בלחי, פעם מתחת לאף ופעם במצח, משהו נורא."
ומתי זה כבר ייצא מהאופנה?
"גם זה ייגמר. באופנה יש מחזוריות, וכמו שזה נכנס זה יכול גם לצאת".
אז איך עובד בכלל כל העסק של עיבוי שפתיים? לא מדובר כאן בניתוח, אלא בהליך של הזרקת מילוי של חומרים שונים. ישנן שלוש אופציות למילוי השפתיים: חומרים נספגים, שרובם מבוססים על קולגן וכעבור זמן מה מתפוגגים ונעלמים מהגוף; שומן טבעי, שאותו אפשר להזריק רק במהלך ניתוח כולל של מתיחת פנים, לאחר שנשאב מחלקים אחרים בגוף; וכמובן - סיליקון.
עיבוי שפתיים עולה בין 3,000–3,500 שקל. חומרי המילוי הנספגים נעלמים תוך חודש עד חודשים ספורים, ואילו הסיליקון מחזיק לכל החיים. אותו מחיר, וטווח תוצאות אחר לגמרי. אז למה בכל זאת לא לעשות סיליקון? משרד הבריאות אומנם אישר לשימוש את הסיליקון (אף כי בארה"ב אסור להשתמש בו), אבל הורה לרופאים המשתמשים בו, ביניהם פלסטיקאים נודעים ומכובדים, ליידע את הפציינטים שהסיליקון עלול לעבור שינויי צורה בלתי הפיכים. "האיגוד הישראלי לכירורגיה פלסטית" הגיע למסקנה שהוא ממליץ לחברי האיגוד לא להשתמש בסיליקון, אלא לחכות לתוצאות של בדיקה מקיפה של ה–ADF.
ד"ר אייל וינקלר, סגן מנהל המחלקה לכירורגיה פלסטית בתל–השומר ויו"ר איגוד הפלסטיקאים בישראל, חושב שהסיליקון הוא הסיבה לכך שאנחנו מזהים כל כך בקלות שפתיים שעברו עיבוי. "הסיליקון הוא חומר שישראלים אוהבים. זה זול, זה גדול וזה נשאר לכל החיים. השפתיים המלאכותיות והמוגזמות שאת רואה ברחוב עשויות סיליקון, כי עם החומרים הנספגים האחרים פשוט אי אפשר להגיע לנפחים כאלה, וזה בדוק מדעית.
"סיליקון נוזלי הוא החומר העמיד ביותר שיש. החומרים האחרים יכולים להיעלם אפילו אחרי שבועיים. נשים צעירות שמגיעות אלי כדי לעשות עיבוי שומעות ממני שזה יכול להחזיק להן גם רק שבועיים, ובדרך כלל פונות למישהו אחר שיזריק להן סיליקון באותו מחיר. המלצתי האישית היא להזריק רק חומרים נספגים, למרות העלות הגבוהה יותר והשפעתם קצרת טווח, כי לסיליקון יש נטייה להתחיל לנדוד במשך השנים, וליצור גושים מתחת לשפה".
נא להמתין לטעינת התגובות
