אינטימיות בין נשים
לקראת יום האישה יצאה דקלה קפקא לפגוש שלוש רופאות נשים, שהן גם רעיות, אמהות, מטפלות ומנהלות. והן אוהבות נשים. נא להכיר
ד"ר ארבל היא גינקולוגית במרפאה לבריאות האישה של קופ"ח לאומית ושותפה לפתיחתה של מרפאה גינקולוגית לילדות ומתבגרות בירושלים. בנוסף, היא עובדת בתחום דליפת שתן בבית החולים שערי צדק.
משפחתה של ד"ר ארבל מתגוררת במושבה הגרמנית בירושלים, בעלה כירורג ילדים ויש להם חמישה ילדים. השניים הכירו במיון. ד"ר ארבל: "אני ובעלי עשינו את ההתמחות שלנו במקביל, מדובר ב-36 שעות עבודה. תורנות של 36 שעות זה אומר לא להיפגש בכלל. אני התחלתי את ההתמחות שלי עם שני ילדים וסיימתי אותה עם ארבעה. ההורים שלנו היו חלק בלתי נפרד מגידול הילדים.
"דרושה כוריאוגרפיה מסובכת לגדל חמישה ילדים, אבל יש לנו יתרון שבעלי ואני מאותו תחום, כי אנחנו מבינים אחד את השני. שנינו כוננים וצריך לתאם כוננויות. אם צריך לבדוק מנותח מקפיצים אותנו גם ביום שאינו כוננות. גם חברים צריכים לגלות סובלנות מדהימה, בכל מפגש מישהו מאתנו מזנק ונעלם.
"גם חמישה ילדים זה מאד נוח כי הם משעשעים זה את זה, הם חברים טובים, הם גם שם אחד בשביל השני ברגעים של קושי. תחושת השליחות במקצוע בפירוש עברה לילדים. כבר שמעתי את הבן שלי אומר לחבר שלו 'אבא שלי מציל ילדים'".
למה גינקולוגיה?
"לפני 20 שנה רציתי להיות אורטופדית. כשהתחלתי את הסטאז' וטיפלתי באנשים התאהבתי במקצוע הזה שמטפל בנשים. במהלך הסטאז' הייתי בהריון שני, אחרי שילדתי זה מאד התחזק אצלי, התחושות הללו.
"חשוב שנשים יהיו במקצוע הזה. כל הנושא של טיפול בנשים - בריאות השד, מערכות המין - נשים שונות מגברים. בכלל, צריך לומר את זה: יש הזנחה בטיפול בנשים, שעוסקות בגידול ילדים ובטיפול באחרים, גם בהורים המזדקנים, ולא בעצמן. נשים לוקחות על עצמן את התפקיד הטיפולי, ולכן אין להן זמן להגיע לבדיקה גינקולוגית 10 שנים, הן לא מתפנות לזה. נשים חולות במחלת לב ומסתובבות עם כאבים בחזה כשהן לא מטופלות".
אולי הן לא באות לטיפול מסיבות אחרות?
"נשים צריכות לעבור הכנה נפשית לפני הביקור אצל גינקולוג. זה תחום חושפני, יש פחד מתוצאות הבדיקות".
ד"ר ארבל שותפה להקמת עמותת נשים הנקראת "נשים לגופן", שמטרתה ליצור גוף של ידע עבור נשים, שנכתב על ידי נשים מתחומים שונים: רופאות, פסיכולוגיות, עובדות סוציאליות, נשים העוסקות בקידום מעמד האישה. נשות העמותה גם עוסקות בעיבוד של ספר אמריקני בשם "גופנו, נשמתנו", שמביא את קולן של נשים ממגוון הפלחים באוכלוסיה: נשים חרדיות, עולות חדשות, נשים ערביות. הספר יצא בעברית ובערבית.
"הממסד יש לו נטייה לכמת", היא אומרת, "אנחנו עוסקות במחקר איכותי, אנחנו שואלות נשים מה הן חשות ומביאות את הדיבור הזה אל תוך הספר. מטרת הספר היא להגביר ידע ומודעות של נשים לבריאותן, כדי שתוכלנה לקבלנה החלטות עצמאיות בנוגע לבריאותן, על בסיס ידע".
במה את שונה מגינקולוג גבר?
"כשאני יושבת מול אשה מטופלת יש לי הרבה דברים נוספים לתת לה, מעבר למקצועיות, העצמה, תמיכה, הבנה אמיתית. הקווים השווים בין אישה חרדית או ערבית לביני הם רבים. אנחנו מעלות בעיות הקשורות ביחסים עם בן הזוג, בגידול הילדים, בעיות של דימוי גוף.
"אני שואלת נשים באופן אקטיבי על בעיות בקיום יחסי המין, אני לא מתעניינת רק בבעיות הפוריות שלהן. הנושא של כאבים אורו-גינקולוגים, גם בהקשר של קיום יחסי מין וגם
"הגישה שלי היא תפיסת האשה כדרך חיים וכדרך מחשבה. התרומה שלי כאשה רופאה לא ניתנת לכימות, במערכות גבריות סופרים כמה מאמרים כתבת, כמה חולדות הרגת, הקול הנשי, השלם, ההוליסטי – חסר".
ד"ר ארבל עוסקת שנים בתחום של תקיפה מינית, החל מבדיקה ומתן טיפול מונע למחלות מין והריון, וכלה בתיעוד משפטי: "בגלל שאין מספיק נשים במקצוע, הייתי באה במיוחד מהבית לבדוק נשים שעברו טראומה כזו".
מה המסר שלך לנשים?
"הדגש ברפואה הוא עדיין לא על הנושאים החשובים לנשים. צריך להקשיב לנשים, למה שהן באמת צריכות. הייתי רוצה להעביר את אהבתי וגאוותי למין הנשי".
ד"ר יעל ברקן, בת 44, נשואה + 3 ילדים
ד"ר ברקן מתגוררת בתל אביב, מנהלת מרכז לבריאות האישה בנתניה, אחראית על שירותי רפואת נשים של הכללית במחוז השרון. "נכנסתי להריון בתחילת ההתמחות", היא מספרת, "בני הראשון נולד בסיום השנה הראשונה, בתי נולדה בין שלב א' לב' ובתי השנייה נולדה בתפקיד הנוכחי. בעלי, תעשיין, נרתם למשימת גידול הילדים".
למה גינקולוגיה?
"העבודה בחדר הלידה קסמה לי, מדובר בנס הבריאה, וזה לא קלישאה. היינו אז מעט מאד נשים בגינקולוגיה. במחלקה בבית החולים מאיר חיפשו אישה במקום מתמחה שעזבה, ואני באתי להחליף כאישה".
מה זה גינקולוגית אישה?
"גינקולוגיה זה לא טיפול שיניים, שכולם חוו. ההתנסות האישית שלי בבחילה, בצירי לידה, היא חשובה. הערך המוסף הוא באינטימיות, בסוג של הבנה שיכולה לאפשר מענה מאד מדויק לבעיות. בעיני גינקולוגיה זה מקצוע נשי, וודאי שיש יתרון בלהיות רופאת נשים אישה".
מסר?
כשסיימתי התמחות נקלעתי לתפקיד ניהולי, והורמו גבות, כי במשרות במינהל הרפואי אוחזים בעיקר גברים. בהמשך גם הלכתי ללמוד מינהל מערכות בריאות באוניברסיטת באר שבע. בעיני, לגיטימי ונכון שנשים ישאפו לתפקידים ניהוליים במקצוע הרפואה, ואני קוראת להן לעשות זאת, הן חסרות".
ד"ר ברכה ברקאי, בת 48, נשואה + 3 ילדים
ד"ר ברקאי רופאת נשים במכבי שירותי בריאות, מחוז הנגב. היא ילידת באר שבע, למדה באוניברסיטה הדרומית (מחזור 5), נולדה בבאר שבע וממשיכה לעבוד במרפאות מקרית גת דרומה.
בסוף לימודיה ילדה את בתה הבכורה, בסיום הסטאז' את בנה ובהפסקה בין שלב א' ל-ב' את ילדה השלישי. "הכול פרי תכנון קפדני". בעלה של ד"ר ברכה הוא נוירו פסיכולוג, עוסק בחקר הזיכרון והלמידה. "לגדל ילדים במקביל לסטאז' זה קשה", היא אומרת, "אבל כבת לדור הבייבי-בום זו הייתה אידיאולוגיה, להוכיח שאפשר לשלב בין הורות לקריירה".
למה גינקולוגיה?
"בתקופתי לא הרבה נשים עסקו בתחום, זה נתפס כמקצוע גברי. כשבאתי להתראיין כדי להתקבל למחלקה הגינקולוגית שאלו אותי מה תוכניות הילודה שלי, לא האמינו שאצליח לשלב בין משפחה לעבודה בתחום. זו הייתה ממלכה גברית, לפחות בדרום. הכיף במקצוע הזה הוא התגמול. העבודה מאומצת אך את יוצאת עם חיוך גדול של אם טרייה ומאושרת, מוצר מוגמר עם מינימום מקרי תמותה".
מה ההבדל בינך לבין גינקולוג גבר?
"לי יש הבנה אנושית וגופנית של מה שהאשה מולי מנסה לשדר לי. המטען החוויתי המשותף למטופלת ולי הוא עצום, יש לי מושג לגבי הכאב, הפחדים, תסמיני הגוף. גבר יכול להשתדל להבין, אצלי זה טבעי.
"נשים מרגישות את זה. הן מספרות לי על יחסי המין, על היחסים שבינו לבינה, מצוקות, על הילדים. דתיות, ערביות, צעירות ומבוגרות, קל להן להיחשף בפני אשה, הן פחות פתוחות בפני מטפל גבר, וזה נכון לכל המגזרים. אני מקדישה לכל מטופלת כ-20 דקות, ומוכנה לשלם את המחיר הכלכלי".
מסר?
"עם כניסתן של נשים למקצוע הרפואה, לי יש הרגשה שירדה קרנו של המקצוע, וזה עצוב לי לומר. צריך להוקיע את המגמה הזו של חוסר הערכה למקצוע הקשה הזה, וגם להפנים: נשים רופאות הן טובות בדיוק כמו גברים, אם לא טובות יותר".
נא להמתין לטעינת התגובות
