רוב הילדים האתיופיים סובלים מעששת
סקר של משרד הבריאות: 80 אחוז מהם סובלים מעששת ו-47 אחוז זקוקים לעקירה אחת לפחות
אצל 80 אחוז מהילדים אותרה מחלת העששת ול-50 אחוז היו בפה יותר משבע שיניים פגועות. 47 אחוז נזקקו לעקירת אחת השיניים לפחות ול-27 אחוז מהילדים נדרשו עקירות של שלוש שיניים ומעלה. בדירוג רמת העששת הממוצעת "זכו" הילדים לציון המפוקפק של 6.3 המתייחס לדרגת חומרה גבוהה ביותר, לעומת ציון 1 אצל ילדים שאינם אתיופים ושלומדים באותם הגנים.
"מצב השיניים של האתיופים בארץ נמצא במצב אף חמור יותר מזה של האינדיאנים והאסקימואים בארצות הברית, שמוכרים כאוכלוסיות עם השיניים המוזנחות ביותר", אומר עורך הסקר ד"ר אלי קובי, רופא השיניים של מחוז מרכז ומחוז תל אביב במשרד הבריאות.
על ביצוע הסקר הוחלט לאחר שהתקבלו במשרד הבריאות דיווחים על תחלואה חמורה בשיניים של ילדים אתיופים. בדיווחים שהגיעו לאחיות בריאות הציבור אותרו ילדים אתיופים שפיתחו מורסות מוגלתיות (אבצס) בפה בעקבות שיניים מוזנחות. "חלקם אף נזקקו לאשפוז", מספר ד"ר קובי.
"כשילדים אתיופים עלו לארץ", הוא מסביר, "לא היו להם חורים בשיניים ובריאות השן שלהם היתה תקינה. בעקבות שינוי באורח החיים וחשיפה לתזונה לא מאוזנת התפתחו בעיות שיניים שונות אצל ילדים מהעדה האתיופית. בנוסף, אין בקהילה האתיופית מודעות לצחצוח השיניים".
ממצאי הסקר מתייחסים לשיני חלב, אך מתברר כי ההזנחה עשויה לפגוע בהתפתחות הילד בשלבים קריטיים ואף להזיק לשיניים
ברמלה, בה הוסף פלואור למי השתייה האמור להגן על השיניים, אובחנה רמת עששת גבוהה, אך נמוכה ב-50 אחוז מאשר ברחובות, שם לא נעשתה הפלרה של מי השתייה נכון למועד ביצוע הסקר. כיום, אגב, מקבלת כ-80 אחוז מאוכלוסיית המדינה מים מופלרים, לרבות שכונות מסוימות ברחובות. "מחקרים קליניים הראו כי הפלואוריד מביא לירידה של 30 עד 70 אחוז בתחלואה בעששת", מספר ד"ר קובי.
בעקבות הממצאים הוכנה בג'וינט תוכנית התערבות למתן טיפולי שיניים עבור ילדים בני העדה האתיופית במסגרת תוכנית "פאקט". התוכנית מופעלת כבר שש שנים בשיתוף משרדי ממשלה, הג' וינט והפדרציות היהודיות בארצות הברית.
מטרת הפרויקט הנוכחי היא להפחית ב-30 עד 40 אחוז את ממדי העששת אצל ילדי העדה האתיופית. בפגישה שהתקיימה לפני חודשיים בין נציגי הג'וינט למשרדי הבריאות והקליטה הוערך כי כל ילד אתיופי זקוק להשקעה של כ-1,000 דולר לטיפול בשיניים, אולם כספי הג'וינט מספיקים לטיפול ב-70 עד 100 ילדים בשנה בלבד.
בג'וינט הוחלט להילחם בשיניים הבעייתיות של האתיופים בשתי חזיתות: ראשית פותחה תוכנית מניעתית להדרכת אמהות בנוגע לטיפול הנכון בשיניים, שמועברת בטיפות החלב. "האמהות מגיעות עם הילדים לטיפות החלב עד גיל שש, והתוכנית יכולה ללוות אותן לאורך השנים המשמעותיות להתפתחות הילד", מספרת ענת פנסו, מנהלת תוכנית "פאקט" בג'וינט. "המניעה צריכה להתחיל עוד בגיל צעיר, למשל להסביר לאמהות שלא לתת לילד תה עם סוכר כשהוא קטן כדי לא לגרום נזקים לשיניים", אומרת פנסו.
בנוסף, הופעל לאחרונה פרויקט בגני ילדים ברמלה וברחובות לחלוקת מברשות שיניים ולהדרכת ילדים לצחצוח נכון עם הגננות.
הצצה למצב השיניים נחשבת למדד משמעותי התלוי הרמה הכלכלית-חברתית של קבוצות אוכלוסייה. בסקר שבוצע על ידי מכון ברוקדייל ומשרד הבריאות בעבר נמצאו פערים במצב השיניים בהתאם למעמד הסוציו-אקונומי של הישראלים. בבדיקות שבוצעו בילדים בני 12 נמצא כי ביישובים בעלי רמה סוציו-אקונומית נמוכה נמצאו שתיים עד ארבע שיניים פגועות לילד בממוצע, בעוד שבאזורים בעלי רמה חברתית כלכלית גבוהה יחסית אותרו שן אחת או שתיים פגועות בלבד. בירושלים ובתל אביב אותרה בממוצע שן אחת פגועה לכל ילד בן 12, לעומת שלוש עד ארבע שיניים באום אל פאחם, בבקה אל גרבייה ובצפת. רק ביישובים הערביים בנגב היתה חריגה כשנמצאו שיעורים נמוכים של עששת למרות היותם עניים. זאת להערכת החוקרים כתוצאה מהצטברות כלור טבעי במי השתייה באזור שמעניק הגנה לשיניים.
ההוצאה השנתית הממוצעת על טיפולי שיניים בישראל נאמדת במעל ל-1,500 שקל למשק בית, וזאת כשטיפולי השיניים ממומנים מהכיס האישי ואינם כלולים בסל הבריאות. לכן אין פלא כי שיעור המבקרים אצל רופא שיניים נמוך בחמישון התחתון (47 אחוז בשנה האחרונה לסקר) לעומת שכבות הכנסה גבוהות יותר (59 אחוז ). בדיקות מנע עשו רק 14 אחוז מהנבדקים בחמישון התחתון לעומת 36 אחוז מהנבדקים בשכבות גבוהות יותר. נמצא כי רק לחלק קטן מהישראלים (שמונה אחוזים) יש תוכנית לביטוח שיניים לטווח הארוך. "ככל שהמעמד החברתי-כלכלי גבוה יותר, מצב בריאות הפה המדווח טוב יותר", קבעו החוקרים. "בימים אלה נמשכת בדיקת מצב השיניים של הילדים בני העדה האתיופית, וסקר חדש באזור המרכז מנסה לבחון כיצד ניתן לצמצם את ממדי התופעה", מדווח ד"ר קובי.
נא להמתין לטעינת התגובות
