גולשים אל היין
מדינה קטנה שיש לה שני אתרי אינטרנט שעניינם יין מגלה סימנים של שפיות. וזה קורה אצלנו. אתר אחד הוא האנציקלופדיה, והאתר השני הוא לשכת התיירות. שניהם שווים אפילו יותר מטעימה
תעשיית הנייר הרציף פרחה באופן מפתיע בעולם הממוחשב. יצרני הנייר מתנחמים בערימות הזבל הנערמות עד היום ליד כל מדפסת. אפשר להרגיע גם את מספידי העיתונות המודפסת. אתרי האינטרנט הם זן של תקשורת אישית שלא תחליף, לדעתי, את העיתונות שמייצגת את עוצמתה של המילה המודפסת. רשת האינטרנט היא מעגל של מועדוני חברים. גולשים רבים שמאכלסים אתר ברשת מעידים על טרנד אופנתי תוסס.
זכינו החודש בלידתו של אתר יין שני בישראל. יש הרבה אתרים בארץ שמייצגים יקבים, רשתות יין וגם אתרים אישיים של אניני יין מקצוענים. מאז שנת 2000 התבסס האתר ,.israelwines בניהולו של ישראל פֶרקֶ ר כמקור מידע אובייקטיבי ויחיד של שוק היין המקומי. החודש עלה לאוויר אתר חדש, ,bakbuk בניהולם של טל גל-כהן ושגיא קופר.
ברכות המזל טוב מגיעות לכולנו. מדינה קטנה שיש לה שני אתרים כאלה מגלה סימנים של שפיות נורמטיבית. בין אתרי הקרבות ושירי הלוחמים אנשים מוצאים זמן גם לגלוש בין היקבים של ארצם.
ישראל פרקר היה טכנאי בגלי צה"ל. כשהשתחרר מהתחנה נסע להשתלם בארצות הברית באלקטרוניקה. עד היום הוא מוצא את פרנסתו ברכיבים אלקטרוניים שנועדו למטוסים. לפני שש שנים יעץ לו רופאו לשתות כוס יין אדום כל יום. ישראל היה פריק של מחשבים עוד כשאלה היו צמודים לגלגלי סרטים ענקיים.
הרבה לפני הולדת האינטרנט הוא דאג לרשת את כל המוסדות בהם עבד במעגלי אינפורמציה בין מחשבתיים. שנים רבות הוא עסק בהקמת אתרי מידע על שידורי גלי
כאספן מידע כפייתי החל לראיין את כל בעלי היקבים בארץ. האתר האישי של חוויותיו הפך מהר מאוד לאתר כמעט רשמי של חובבי היין בארץ. היום יש אלפי כניסות בכל יום לאתר שלו. יש לו צוות של סיירים שסוקר את טעימותיו, נסיעותיו וטיוליו ברחבי הארץ.
לעומת עיתון שמשמש שופר של שכיריו בעלי הדעה, אתר יין משמש זירה אינטראקטיבית לחילופי דעות של קהל גולשיו. כל בעל יקב יודע שאם היין שלו הוזכר בעיתון הוא שודרג מיידית. אבל אם לא הזכירו אותו באתרי היין, כאילו קפא על שמריו. גולשי האתר ארגנו הפגנה ליד תערוכת היין האחרונה שנערכה בתל אביב במחאה על מחירי הכניסה.
העיתון המודפס יכול להשפיע על הלכי הרוח. אתר האינטרנט יכול ללדת אותם. קהל הגולשים אינו קהל היעד הפסיבי שאליו עורכי העיתון מכוונים את מרכולתם הערוכה. הגולשים עורכים, למעשה, את האתר.
פרקר מפיץ את האינפורמציה וגולשיו לשים אותה בדיוניהם. היינות זוכים לתגובה מיידית מאלפי טועמים ששתו אותם בעקבות הפרסום. אני התענגתי מהגלישות הבינלאומיות לאתר היינות הישראלי של ישראל פרקר. בעל פאב בלוס אנג'לס מבקש את רשותו להדפיס את תוויות היינות מארץ הקודש כדי לשים אותן מתחת לזכוכיות של שולחנותיו.
נוצרי אדוק ממדינה במרכז ארצות הברית מבקש פרטים על היין מכפר כנא בגליל, שבו ישו הפליא בנס היין שלו. מי יעז לספר לו שבמשך שנים קנו סוחרי הכפר את יינותיהם מיקבי כרמל מזרחי והדביקו את המשיח שלהם על היין הכשר מראשון לציון.
אשת שגריר ישראלי באחת ממדינות אפריקה מבקשת ייעוץ ליינות ישראליים שיתאימו לקוקטייל דיפלומטי שמבוסס, מן הסתם, על אננס וקוקוס. הולנדי שמתעניין ביינות מנזר קרמיזן, סיני שמחפש יקבים ישראליים שיציגו ביריד "קטן" שהוא מארגן בארצו, ועורך מגזין יין פולני ששואל בתמיהה אם נכונה השמועה האחרונה שעושים יין בישראל.
לדעתי, ישראל פרקר עוד יוזמן להדליק משואה ביום העצמאות. בימים הוא עובד למחייתו באלקטרוניקה מוטסת ובלילות הוא מקדם בתחביבו את שם היינות הישראליים בעולם כולו.
טל גל-כהן ילד את אתר היין החדש שלו עמוק מתוך החבית. הוא התחנך באוסטרליה כשהוריו שהו שם בשליחות. לאחר התיכון הוא למד באקדמיה ליינות וכוהלים. לפני 20 שנה חזר ארצה עטור בתואר ובידע מקיף בתעשיית יין, בישול בירה וזיקוק כוהלים.
באמצע שנות ה80- יקבי רמת הגולן מילאו את בקבוקיהם הראשונים. אם רצית להתסיס יין בישראל של טרום פריחת יקבי הבוטיק, יכולת לעבוד בכרמל מזרחי או להתחתן עם אחד מבני משפחת סגל. במקום להשתלב בתעשייה המקומית, הוא בחר לעבוד כברמן במועדון הסמטה ביפו. הבר שלו הפך לפרלמנט של כל המוזגים התל אביבים. הקריירה של טל התגשמה מאוחר יותר בספרי הדרכה ובניהול בית הספר הישראלי הראשון לברמנים. סוג של ציונות.
כעת, יחד עם שגיא קופר, הוא הקים את אתר בקבוק. הוא מגדיר אותו כמגה פורטל ללייף סטייל בחברה שהיין הוא סמן תרבותי בה. כאתר ינוקא, מחסני האינפורמציה מתמלאים בו לאטם. אם האתר יינות ישראל של פרקר הוא האנציקלופדיה של חובבי היין בישראל, אז בקבוק רוצה להיות לשכת התיירות שלהם.
במדור "ב המגזין" תמצאו המלצות בתחום האופנה, הרכב, הטיולים וכל מה שמתקשר בעקיפין לדרך היין. שמות היינות יעלו באתר תמיד בהקשר של חוויית נסיעה, קנייה, שתייה או כל בילוי אחר. אני נהניתי מהסיפור על עץ האלון העתיק שנכרת לאחרונה בצרפת. האלון שניטע בימי לואי ה14- הגיע לסוף ימיו. גזעו, שגדל ל40- מטר, הספיק ל60- חביות. מיטב היקבים הצרפתיים נלחמו על הזכות לזכות את היין שלהם בניחוחותיו.
אתם מוזמנים לגלוש להנאתכם בין סיפורי היין. לנכדים שלנו יהיו, כנראה, אביזרים שיספקו דגימות טעם וריח למחשב הפרטי שלהם. אנחנו, תודה לאל, עוד מפעילים את הדמיון שלנו בדרך ליין.
נא להמתין לטעינת התגובות
