האדם הוא עץ השדה
על פי הקבלה, ט"ו בשבט הוא בדיוק הזמן להחליט איך להתפתח ולפרוח - האם להפוך ליצור רוחני או להישאר יצור גשמי
מי שעוסק בחוכמת הקבלה כבר יודע שכל מנהגי היהדות הגשמיים מסמלים פעולות שמבוצעות בעולם הרוחני. הפעולות הרוחניות נעשות על ידי המקובלים בפנימיותם, עם כל הלב, מתוך השתוקקות עצומה להכיר ולאהוב את הכוח שמאחד ומקשר בין כל חלקי הבריאה.
הפעולות הרוחניות מעוררות כוח אדיר שגורם לנשמה להתקדם באושר ובשמחה אין קץ אל עבר ייעודה - השתוות מלאה עם הכוח היחיד שמצוי בעולם, הקרוי "בורא".
ראש השנה לאילנות חל בחודש שבט. זהו החודש החמישי לחודשי החורף. החורף הוא השלב בו מתגלה בפני המקובל האפשרות לחרף את בוראו, ועם זאת הוא בוחר להצדיק אותו, כיוון שהוא רוצה להתקשר אליו, ויודע שרק האהבה מחברת ומגשרת בין חלקי הבריאה.
החודש החמישי חל לאחר שעברו כבר רוב ימות הגשמים. הגשם הוא שמספק לעץ את הכוח להתחדש ולשאת פרי. אמנם בעולמנו יורד הגשם ללא שום שליטה מצידנו, אבל ברוחניות מבוצעות כל הפעולות בשיתוף פעולה בין הבורא לנברא. הגשם מסמל את כוח החיות והתענוג שמוענק למקובל כדי שיזין בעזרתו את העץ הרוחני. הגשם מאפשר לו להצליח לזהות בכל פעולה את הכוח היחיד שמחיה אותנו. בזכות הגשם יכול המקובל לבחור במודע לאהוב את בוראו ולפעול לשם כך בכל המרץ.
אבל אין זה מספיק. הוא זקוק להוכחה לכך שמאמציו אכן מביאים אותו לקשר אחיד, רציף
ויציב עם בוראו. במשך ארבעת החודשים הראשונים הוא אינו יודע את תוצאת עבודתו, אולם דווקא בחודש שבט, מתגלים בפניו ניצני הפרי. הם מוכיחים לו שעמלו נשא פרי ושהוא הצליח במשימתו להצדיק את מה שגילה לו בוראו. לכן ביום החמישה עשר, שהוא ממש אמצע החודש החמישי, הוא מברך על הפירות, כיוון שקיבל את האפשרות לראות שהוא פוסע בדרך הנכונה וזוכה לקשר אמיתי ויציב עם הבורא.
"... הנה כתוב כי האדם עץ השדה. היינו כל העבודות שנוהגים באילנות שיהיו מוכשרים להוציא פירות נוהגים גם באדם. כי עד שהאדם יהיה מוכשר להוציא פירות מוכרחין לעבור עליו כל העבודות שנוהגים באילנות. וענין פירות הוא תכליתו של האדם..."
כתוב במקורות "כי האדם עץ השדה". מה הקשר בין האדם לבין עץ השדה?
מהעץ אנו דורשים לספק לנו פירות. אנו נוטעים אותו בשדה, שהוא דומם. העץ מצליח להפוך את החומר הדומם לצומח. את הזרע הניטע בשדה לעץ, ולאחר מכן לפרי. אולם כל חקלאי מתחיל יודע שצריך לטפח את העץ ולתת לו תמיכה, עזרה והמון אהבה כדי שיישא פירות יפים. את הפעולות הללו יכול לבצע רק האדם.
הפרי הרוחני שאנו דורשים הוא קשר יציב וקבוע עם הרוחניות - קשר עם הבורא. האדם, שמכונה "עץ השדה", זקוק להכנה מדוקדקת לפני שהוא רוכש את התכונה שמאפשרת לו להתחבר לעולם הרוחני.
כשם שצריך לזבל את העץ, באותה מידה לומד המקובל להכיר את התכונות הקשות והמגונות ביותר שבאופיו, כדי לדרוש תיקון נכון של יחסו כלפי הבורא. ההבדל הוא שאת הזבל הגשמי מספקים מבחוץ ואילו את הזבל הרוחני עלינו לזהות בתוכנו.
כשם שעודרים סביב העץ כדי לנקות את סביבתו מעשבים שוטים, כך צריך גם המקובל לחפור ולחקור את סיבת הגעתו לעולם.
כשם שמסירים מן העץ את המומים המולדים שלו, כך נוהג גם המקובל שמסיר מסדר העדיפויות שלו את העניינים החיצוניים שנראים לעין, ומחליט לעסוק רק בפנימיותו.
כשם שמסירים מהעץ את העלים המיותרים, שלבלבו לפני יציאת הפירות, כדי שלא יכבידו עליו, כך נוהג גם המקובל שנפטר מן המצבים הקודמים שלו על מנת להתרכז בגילויים החדשים שהוא חווה כרגע.
כשם
כשם שכורתים את הענפים היבשים, כך פועל המקובל כלפי ההבנות הקודמות שלו שאינן מעניקות לו כוח לצמוח ולהתחזק בהרגשת הבורא.
רק לאחר כל הפעולות הללו מצד המקובל, הוא זוכה לראות את לבלוב האילן בט"ו בשבט.
אז הוא יודע בבטחה שהעץ יישא פרי, ושיצליח לגרום הנאה לבוראו, ממש כפי שהוא מהנה אותו.
כמו העץ הגדל בשדה, כך מתפתח האדם בסביבה, בחברה. וכמו השדה, אשר יכול להיות "שדה של ליסטים" או "שדה אשר ברכו ה'", כך בוחר לו האדם בסביבה בה הוא מתפתח, סביבה המפתחת אותו לצמיחה רוחנית או סביבה בה הוא נשאר כיצור גשמי. אנו רואים כי העץ אינו "שולט" או משנה משהו בתוכו, העץ משתנה אך ורק בהתאם לכוחות החיצוניים הפועלים עליו. כך גם האדם. בידיו נתונה הבחירה, איך ולאן ברצונו להגיע, כיצד הוא מקבל את המציאות - האם עליו ללכת כמו כל העולם, או להתפתח כדי להגיע לפירות, לגדילה, לצמיחה רוחנית, ולהבנת התכלית של חייו. הפירות שיגדלו מתוך התהליך הזה, יקבעו את דרגת האדם שבו (אדם - מלשון אדמה לעליון).
אך כמו בכל דבר שאני רוצה להשיג בחיים, עלי לתכנן ולהכין עצמי אליו מראש. "ראש" ברוחניות נקרא "החלטה", ראש השנה לאילנות, משמעותו שעכשיו, לאחר שקיבלתי כוחות מהאדמה ומהשמים, אני מקבל החלטה איך להתפתח. באמצע, בדיוק בט"ו בשבט, ביכולתי לבחור.
חג שמח
נא להמתין לטעינת התגובות
