אבא אל תקליק
אבא של דפני ליסבונה דובר טכנולוגית שוטפת. זה לא בהכרח דבר חיובי
אבל מה זה כבר כמה ערבים בחיים לעומת הסבל הנגרם מהורה שממש מבין בטכנולוגיה. כן, על כל מיליון אמהות שלא יודעות מהו הערוץ של הווידיאו, מסתתרת אמא אחת, זדונית ואכזרית, שיודעת לחווט DVD בזמן שהיא מיניקה, לקנפג את הראוטר האלחוטי תוך כדי הכנת פנקייקים וגם מחטטת לילדים שלה בקאש.
העונש שלי הוא אבא ששולט בכל גאדג'ט וטכנולוגיה ששווים משהו, ומנהל באמצעותם מערך מתקדם של נודניקיות הורית: 20 הודעות SMS ביום (לבדוק שקראתי את האימיילים שהוא שלח בלילה), עדכונים בפליקר ובבלוג שלו שלוש פעמים בשבוע, וכמובן – שיחות הטלפון בסקייפ.
היום שבו אבא גילה את התוכנה הארורה הוכרז כיום אבל משפחתי. הקמצנות, מסתבר, ממכרת: ברגע שגילה את האפשרות להתקשר אליי בחינם, לנג'ס בכסף זה כבר ממש לא זה. כשהנמכתי את הרמקול במחשב הוא התקשר אליי בהיסטריה לסלולרי, שאפתח את הסקייפ דחוף – חבל על הכסף, אם אני כבר ליד המחשב (אבא, קנית לי לפטופ, אני תמיד ליד המחשב).
ואז הגיע הסקייפ-אאוט: עדיין אפשר לנזוף בי שאני לא ליד המחשב, עונה לשיחות בסקייפ, אבל עכשיו זה עולה פחות מבסלולרי. הבעיה היתה שלפעמים הוא נאלץ לצאת מהבית, ולעזוב את המחשב. ובדיוק בשביל זה המציאו את הצעצוע החדש והממש ממש משוכלל של I-Mate (בשביל זה, וגם בשביל לאכול לי את הירושה): עכשיו אבא יכול, במקום להתקשר באובססיביות מהמחשב-כף-יד, פשוט להתחבר איתו לאינטרנט אלחוטי ולהתקשר באובססיביות מהסקייפ-אאוט. לסנן, אגב, אני לא יכולה, כי המספר חסוי.
אפילו כשאבא רדף אחרי אחותי להודו הוא לא שכח את הלפטופ. "אני כותב אלייך עכשיו מהוט-ספוט מקסים בדלהי", אמר האימייל שנחת אצלי בתיבה אחרי שעשיתי בלוק ליוזר שלו בסקייפ, "חבל שלא הצטרפת לטיול, אני חושב שהיית נהנית מאוד. לאחותך התקלקל המטען הסולרי לאייפוד, אבל הצלחנו להסתדר. ההודים מאוד טכנולוגיים".
וזה, בתי, זה פרוקסי. צילום הדמיה: נורברט משינק נורברט משינק
הטכנופיליה החולנית לא צמחה בחלל ריק. אנחנו נצר נדיר לשושלת חובבי טריקים ושיגועים: סבא שלי, יקה-בריטי בן 94, עדיין מפוצץ לי את האינבוקס בבדיחות ששולחים לו חבריו (תיקון: הנכדים של חבריו. חבריו כבר לא שולחים כלום). הוא מאוד אוהב בדיחות על בלונדיניות ועל יהודים. בביקור האחרון שלי בבית האבות של סבא הוא אפילו לא ניסה לעשות סמול טוק.הוא רק רצה שאני
אבדוק לו את הכבל של האינטרנט המהיר. משהו בחיבור נדפק, והאינטרנט בחיוג איטי בשבילו (מדובר בסבא שהיה טייס קרב במלחמת העולם השנייה; מה זה בשבילו 56 קילוביט). וברגע שהבעיה נמצאה (הפורט דפוק, אח, הטייסים האלה. חובבנים), הוא זרק אותי הביתה. בלי שלום, בלי תודה, בלי מתי את מתחתנת.
הנחמה היחידה היא שעדיין יש לי אמא שלא יודעת לכוון את הווידאו.
נא להמתין לטעינת התגובות
