היורשות
קארן אוברזון וקארן מזרחי הן דור ההמשך של ענקי האופנה גדעון וניסים
מעצבות האופנה קארן אוברזון וקארן מזרחי, בנותיהם של דינוזאורי הענף גדעון אוברזון וניסים מזרחי ( " ראש אינדיאני" ), לא נהנות בימים אלה מעודף זמן פנוי לבילויים על יאכטות והתפלשות תחת מעטה זרקורים ופלאשים. יורשות האופנה המקומיות מעדיפות לעבוד קשה, ואם אפשר - לשמור על אנונימיות ושקט תקשורתי בגזרת הסכינאות של מעצבי האופנה המקומיים ובכלל. הן ממעטות להתראיין, מתחמקות מאירועים מיוחצנים, מתגוררות מחוץ לתל אביב ובקרב חבריהן לא תמצאו אנשים מתעשיית האופנה.
בדיעבד, החשיפה התקשורתית שאבותיהן זכו לה, יצרה אצל השתיים אנטגוניזם מוחלט לפרסום. "לא קל להיות הבת של", קובעת מזרחי בת ה-30, נשואה טרייה, בבית הקפה הרמת שרוני שבו אנחנו יושבים. "תמיד אזכור איך התביישתי כשתיעדו בטלוויזיה יום בחייו של אבא, וצילמו אותנו, הילדים, הולכים לבית הספר". גם אוברזון ג' וניור, 42, נשואה פלוס שתיים, זוכרת ילדות בצל אביה. "אני לא אשכח שהתפרסמה בעיתון כתבה על כך שההורים שלי מבלים בחופי נודיסטים ביוון, ומישהו הביא אותה לבית הספר", היא אומרת. "כל כך התביישתי. להיקרא אוברזון זה אומר להיות 'הבת של', ואני לא אוהבת את זה. בגלל זה המון פעמים אני משחקת עם שם המשפחה של בעלי. לא שזה נטל, אבל כולם ישר מסתכלים עלייך, כאילו הם מכירים אותך. היום אני יודעת כמה זה לא נעים לך כילד. כשאתה מבוגר, לא אכפת לך שיכתבו שאתה עושה אמבטיית שמפניה בכל בוקר וכל מיני שטויות כאלה, אבל לילדים זה מאוד קשה, ולכן אני שומרת את המשפחה שלי הרחק מאור הזרקורים. ואתה חושב שהילדים שלי לא רוצים להצטלם? זה חלום חייהם. אבל אמרתי לבן שלי:'כל עוד אני אמא שלך, אתה תעשה מה שאני רוצה'".
האם שם המשפחה המפורסם גורם לציפיות של הסביבה מכן?
מזרחי: "זה עול, אין ספק. כשעבדתי ב'ראש אינדיאני' הסתכלו עליי בשבע עיניים, וגם ב' שנקר' הרגשתי שאני חייבת להצטיין, לעמוד בציפיות ולהיות יותר טובה, כדי לעמוד בזכות עצמי. עד היום אני מרגישה שאני צריכה להצדיק את הקיום שלי ולא להיות'הבת של מזרחי'. את , קארן, יותר בשלה לדעתי".
אוברזון : "עוד כמה שנים זה יעבור לך, את עוד צעירה. אבל האמת, חלק גדול מהמקום שאליו הגענו, היה דרך שם המשפחה. למדתי שיש לזה גם הרבה יתרונות".
כמו?
מזרחי: "למשל, זה שאנחנו יושבות איתך כאן עכשיו. אנחנו סיפור טוב".
זה המפגש הראשון ביניהן. לולא הראיון המשותף, ספק אם היו נתקלות זו בזו, למרות שגדלו באותה סביבה רמת שרונית. הדינמיקה ביניהן היא של מתלמד צעיר מול מורהו הרוחני. עדיין קשה למצב את אוברזון כגורו למעצבי אופנה כמו אביה, אבל ניתן לחוש את הכבוד והאהדה שמזרחי רוחשת לה, כשהיא מנצלת את ההזדמנות להתייעץ עימה בנושא ייבוא בדים. למפגש אף טרחה להביא תצלום ישן של הוריה, ניסים ורחל, מיום חתונתם בשנת74'. בתצלום נראית הכלה בשמלה בעיצובו של אוברזון - אוברול צהוב עם דוגמת פרחים לבנים בחלק העליון, דגם די חדשני לאותם ימים שבהם עדיין לא ידעו בישראל איך לאיית'הוט קוטור' בלי שגיאות. הימים היו ימיו הראשונים של אוברזון בסטודיו ברחוב לוריא שבמרכז תל אביב, הרחוב בו נולדה מזרחי.
עם השנים הפך גדעון אוברזון, 63, למטבע לשון בכל הקשור לקלאסיקה אופנתית, ואף הוכרז לא אחת בתקשורת המקומית כ"איב סאן לורן הישראלי". בכל עונה הוא משחרר אוסף בגדי תפירה עילית לגרופיות ותיקות, וליין בגדי ים למותגים "גוטקס" ו"גדעון אוברזון" מקבוצת "אפריקה ישראל".
ניסים מזרחי, 56, ייסד
גם אוברזון מצא את עצמו לא אחת בקשיים פיננסיים, שהובילו למכירת ליין בגדי הים לחברת "כליל יופי מודל", שנמכרה בשנת 2004 לחברת "אפריקה ישראל" בעקבות חובות של עשרות מיליוני שקלים. סיפורן של שתי המשפחות מסכם את היסטוריית ענף האופנה של ישראל על גלגוליו השונים: שני האבות יצרו כאן יש מאין. אוברזון משנות ה-60 ומזרחי מאמצע שנות ה-70 נתנו פרשנות אופנתית חדשה במדינה הצעירה, בתקופה שניחוחה העממי של "אתא" טרם התנדף. שניהם חוו הצלחה וקשיים. שניהם העמידו דור המשך.
הבנות לבית מזרחי את אוברזון מעולם לא למדו אופנה באופן מסודר - מזרחי למדה הנדסת תעשייה וניהול ב"שנקר", אוברזון לקחה קורסים בתדמיתנות. כמו קלישאה טובה על מרד גיל ההתבגרות, גם הן ניסו להתרחק מענף האופנה, שאותו חיו ונשמו בבתיהן. "אמרתי לעצמי:'רק לא אופנה'", מודה אוברזון. "רציתי להיות אחרת, לנסות לבד ולהוכיח את עצמי, אבל בסופו של דבר זה מהלך טבעי שקרה. בכלל רציתי ללמוד פרסום, אבל אז הענף הזה בארץ עוד היה בחיתוליו. הרעיון היה ללמוד תואר ראשון בכלכלה ותואר שני בפרסום, אבל לאט לאט נשאבתי לעסק של אבא. התחלתי כמוכרת בבוטיק, בהמשך הצטרפתי אליו לרכישת בדים בחו"ל, עזרתי בסטודיו, עד שלפני שמונה שנים הקמתי את הקו שלי- KO, והבנתי שעיצוב אופנה זה לא כל כך נורא".
מזרחי : "אני קראתי ידיעונים של כלכלה ומשפטים, עד שמצאתי את עצמי במסלול שגם אבא שלי, בוגר'שנקר', עשה - הנדסת תעשייה וניהול. חשבתי ללמוד עיצוב, אבל הבנתי שחבל, עיצוב למדתי כל החיים ועדיף לדעת לנהל עסק. אבל בזמן הלימודים הייתי כל הזמן מתפלחת להרצאות של לאה פרץ (אז ראש המגמה לאופנה - א.י.) על תולדות האמנות, הרגשתי שאני חייבת את זה לנשמה".
לפני שנתיים וחצי הקימה מזרחי את העסק הפרטי שלה, שמתנהל כרגע מחדר הילדות שלה בבית אמה ברמת השרון. למרות שכנערה לא עלה בדעתה לצלול אל הענף המשפחתי, היא מספרת שעם התרסקות החברה המשפחתית בתחילת שנות האלפיים, היא "נזרקה למים". " מאז שהייתי ילדה היה לאבא מאוד ברור שאני אקח את המושכות ואמשיך את דרכו", היא מציינת. "היה לו חשוב שנגדל לתוך זה לאט לאט, אבל לצערי ולשמחתי, ב-2001, שנת הלימודים האחרונה שלי ב'שנקר', אבא שלף אותי מהלימודים וביקש עזרה. מצאתי את עצמי ממלאת בעסק חמש פונקציות שונות: מנהלת התעשייה והניהול, אחראית על המעצבות, אחראית על המחסן, על קו הייצוא ועל אתר האינטרנט. היום, בדיעבד, אני חושבת שאחת הטעויות הקשות של אבא שלי-יש עוד הרבה, אבל זו המרכזית - היא שבגלל אגו, הוא בחר לשמור על הבייבי שלו. באיזשהו שלב הוא היה צריך להבין שאם אתה לא גדל אתה חדל, וצריך לקחת משקיע. זאת היתה תקופה מאוד קשה ועצובה, כי כבר היה ברור שאנחנו מלווים את החברה אל הסוף - מה שהוביל אותי לפתיחת העסק שלי, כי נותרתי מחוסרת עבודה. אמרתי לעצמי שהנה ההזדמנות שלי לעבוד לבד".
אצל אוברזון, כאמור, הגלישה אל התחום היתה קלה יותר, אך רק לפני שלוש שנים הצליחה לייצב את כתב ידה העיצובי, שמציע פריטי קז'ואל משודרגים מבדים איכותיים ועיצובים בלי גיל, לבורגניות צעירות שמחפשות טוויסט מינורי בפריטים קלאסיים. תמצאו אצלה למשל שכמיית ג'רסי עם צווארון פרווה סינתטי מקולקציית החורף הנוכחית וחצאית צמר מטוויד עדין, שחוטי צמר שזורים בו. מזרחי עדיין מנסה לגבש לעצמה קו, שנכון להיום מציע מראה אורבני צעיר, עם נגיעה במגמות האופנה העונתיות, תוך שימת דגש על גזרות טובות. גם היא וגם אוברזון, לא ממהרות לגדול. "כשהתחיל טרנד המעצבות הצעירות בישראל", אומרת מזרחי. "אנשים היו שבעים מרשתות האופנה הגדולות, שייצרו את אותם בגדים. כיום אני מרגישה שיש עוד מהפך: מיאוס מהמעצבות הצעירות, מכל הפרפרים והפרחים. היום הלקוחה חוזרת אל רשתות כמו'זארה' ו' קסטרו', ואל קו עיצוב נקי. אני החלטתי להתרחק מטרנדים ".
אוברזון: "פרפרים ופרחים זה משהו מאוד ישראלי. לא תראי את זה בפריז או במילאנו. אני לא שם, כי זה לא מעניין אותי. אני גם רחוקה מהסצינה של המעצבים, הסיבוב היחיד שלי בדיזנגוף הוא בעיקר במכונית".
יש אחריות מסוימת לשמור ולהמשיך את רוח בית האופנה שהכתיב העסק המשפחתי?
"בסופו של דבר, זו אחריות. יש לי מותג משלי, אבל אני גם מטפלת בלקוחות של אבא. זו בעצם עבודה על שתי קולקציות, וגם אבא שלי מעורב בקולקציה שלי. אני מקשיבה לו, שואלת שאלות, אבל ההחלטה הסופית היא שלי".
מזרחי : "אצלנו זה שונה. אני מודה שאני מגיעה ממקום פחות בשל. אני יודעת שיש לי אפשרות להתייעץ, אבל אני רוצה לטעות לבד וללמוד מזה. אבא שלי תמיד אומר:'הייתי יכול לעזור לך', אבל ככה לא הייתי מצליחה באמת ללמוד. אין ספק שיש לו הערות בונות; אבל רק עכשיו, כשיש לי ביטחון בעסק שלי, אני מרשה לעצמי להקשיב לו יותר. למעצב, בניגוד לרשת, יש פריווילגיה לייצר בכמויות יותר קטנות. ההמוניות ב'ראש אינדיאני' זה דבר שהיה לי קשה איתו, למרות שבתוך תוכי, בדם, אני אינדיאנית אמיתית. לפעמים בעיצובים שלי אני עושה ממש'ראש אינדיאני', וגם דברים אחרים. הטרנד של המעצבות הצעירות שהזכרתי מקודם נובע לדעתי מרצון של נשים להרגיש ייחודיות, ללבוש משהו שאין לאף אחת".
למרות שסיבוב בחנויות המעצבים בדיזנגוף הוא כזה, שראית אחת - ראית את כולן.
"זה בגלל בהעיה של הבדים. יש מספר יבואנים מצומצם וכולם קונים מאותן חנויות.
אוברזון : "מעולם לא הסתובבתי בנחלת בנימין, שלי אין בעיה כזו. אני מודה שגדלתי והורגלתי לאיכויות ולחברות שאנחנו מייבאים בעצמנו. אני יותר מפונקת". מזרחי : "אני עוד בשלב של לחרוש את נחלת בנימין".
לשתיכן אין חנות משלכן. למה?
"בגלל מה שראיתי בעבר, אני נזהרת עכשיו. מעדיפה להתפתח לאט לאט ולא לפתוח בוטיק של 500 מ"ר אחרי עונה אחת מוצלחת, כמו מעצבות רבות בארץ".
אוברזון : "דווקא מפני שעברנו הרבה גלגולים, אני לא רואה את עצמי הופכת לרשת גדולה. השלב הבא הוא לפתוח מקום משלי בזמן הקרוב. מעבר לזה אני לא ממהרת, נראה איך דברים יתגלגלו".
מזרחי : "לי יש חלומות קטנים. אחרי שראיתי את ההקרבה של אבא שבאה על חשבון המשפחה וזמן איכות עם הילדים, אני רוצה לפתוח סטודיו לעסק שלי, אבל בצורה כזו שאוכל לשלב חיי משפחה עם עבודה".
שזה משהו שאתן מכירות מבית?
אוברזון: "אצלנו היתה הפרדה מוחלטת בין בית לעבודה, למרות שברור שאופנה זה משהו שהיינו מדברים עליו ועסוקים בו".
מזרחי : "אבא שלי תמיד היה באור הזרקורים, טיפוס מאוד פתוח ובמרכז העניינים. בגלל זה אני מעדיפה עכשיו לשמור על הפרטי, על המשפחה ועל הלבד שלי ."
נא להמתין לטעינת התגובות
