סודות מחדר המיטות
למה אנחנו כל כך נבוכים לשמוע את הורינו גונחים מחדר השינה? איך מעודדים אצל ילדים יחס בריא ופתוח למין מבלי לפגוע בתמימותם, והאם כדאי לאמץ מקלחות משותפות ועירום חופשי בבית? כל מה שרציתם לדעת על משפחה ומיניות
הספר "התנוחה" של מג ווליצר ("ספריית מעריב"), שיצא לאור בימים אלה, מספר על הגילוי שמשנה את חייה של המשפחה לתמיד. המראה של הוריהם המשתגלים, הגורם לילדים דחייה וזעזוע אך גם, לא עלינו, עוררות מינית, משבש את חייהם, והמשכו של הספר מתאר את התפוררות המשפחה והמשקעים הקשים שהותירה החוויה בילדים שבגרו.
אך גם בלי להיתקל בספר על סקס פרי עטם של הורינו, המפגש עם העובדה הפשוטה שהם "עושים את זה" מעוררת בנו מבוכה ואי נוחות, שלא לומר דחף להיקבר מתחת לשטיח. גם הילדים שלנו חשים כך, ודאי, ככל שמדובר בחיי המין שלנו. מאידך, בתקופת הילדות מתעוררת סקרנות לגבי המתרחש בחדר ההורים ולגבי מראה גופם. כבר בתנ"ך מאוזכרת הסקרנות הזאת כאשר חם, בנו של נח, לא מצליח להתאפק מלהציץ בערוות אביו כשזה ישן שנת שכרות, ונענש על חטאו בעבדות עולם לשני אחיו.
מושג המיניות מתחיל להתפתח אצל ילדים מוקדם ממה שנהוג לחשוב. "כבר בגיל הגן, ילדים מאמצים בהדרגה התנהגות טיפוסית למגדר שלהם ורוכשים מושג על תפקידו", אומרת דלית בלונדררון, פסיכולוגית חינוכית וקלינית מומחית. "בשלב זה הילד מבין שיש צורך בשני מינים כדי להביא ילדים לעולם ושהוא עצמו נולד כתוצאה מיחסי מין של הוריו. מבחינתו, התגלית אינה שונה משאר תגליותיו על העולם. הוא מבין שהעניין משמעותי או רגיש יותר, בעיקר כתוצאה מתגובת ההורים: המבוכה, ההסמקה, הניסיון להעביר נושא".
"כשהם מגלים שהוריהם מקיימים יחסי מין, ילדים מרגישים עם זה מאוד שלא בנוח", אומרת מאירה פלשטיין, סקסולוגית מומחית לגיל ההתבגרות ומנחה בכירה לחינוך מיני. "אבל בגיל צעיר זה גם מעורר סקרנות ושאלות. בגיל ההתבגרות, שהיום מתחיל בסביבות גיל 12-11, מתפתחת הכחשה של הנושא. הם לא רוצים לחשוב או לעסוק בזה וחשים דחייה מהרעיון.
יש בני נוער, גם בתקופה שלנו, כשהכל גלוי וידוע, שלא מסוגלים להפנים את הרעיון שלאנשים מבוגרים, שלא נראים כמו דוגמנים וכוכבי טלוויזיה,
בלונדר-רון לא חושבת שהמפגש עם הידיעה שלהורים יש חיי מין חייב להיות טראומתי, כפי שמתואר בסיטואציה המוקצנת שבספר "התנוחה". "ייתכן שהטראומה שמדובר עליה בספר היא סימפטום לבעיות נוספות במערכת המשפחתית, כמו חוסר גבולות. קשה לומר שכל ילד שיגלה שהוריו מקיימים יחסי מין יחווה טראומה. מניסיוני המקצועי, דווקא ילדים שלא קיבלו מהוריהם מידע על מין מתקשים לפעמים לפתח מושגים בריאים לגבי מיניות".
צריך , לדבריה, לחשוף את הילדים לתכנים האלה, אבל בדרך מבוקרת. "חשוב לא לשקר ולא להסתיר, לגלות פתיחות לנושא ולקיים דו-שיח, אבל רק בעקבות התעניינות מצד הילד, לא בצורה יזומה. הגישה צריכה להיות מותאמת לגיל. לא מדעית מדי, אך גם לא מגרה ומבלי להיכנס לפירוט יתר. אם נטייח ולא נענה על השאלות, הילד יחפש את התשובות במקומות הלא נכונים, והיום יש מקומות רבים כאלה.
"הבעיה היא שלהורים רבים אין מודל פנימי, כי ההורים שלהם לא דיברו איתם על זה. מי שנבוך ולא יודע כיצד לגשת לזה, יכול תמיד להתייעץ או לקרוא ספרות בנושא. ספר מומלץ הוא 'שאלות שילדים שואלים ומה להשיב עליהם', של ד"ר מרים סטופארד (הוצאת "יבנה" ), הבנוי לפי גילאים ומציע תשובות לרבות מהשאלות הקשות והמביכות שילדים יכולים לשאול".
דב אבן-זהב, פסיכולוג ומרצה בכיר במרכז להורות ומשפחה במכללת "סמינר הקיבוצים", מצביע על הדואליות הקיימת בתרבות בהקשר למין, שבאה לביטוי גם בדרך שבה הורים מנחילים או אמורים להנחיל את הנושא לילדים. "מצד אחד, יחסי מין נחשבים לדבר טבעי ואנושי. המיניות של האדם נתפשת כביטוי של תשוקה פיזית, מקור להנאה וביטוי לקשרי אהבה בין בני אדם. מצד שני, המיניות מטבעה היא אינטימית ומוצנעת ונחשבת לעיתים לשלילית, מאיימת ואסורה בנסיבות שונות. הורים נתקלים לעיתים בקושי לאחוז במקל בשני קצותיו והמקורות לקושי רבים ועמוקים.
"ילדים רוצים אינפורמציה טכנית, ביולוגית, רגשית, וחשוב שההורים יוכלו לשתף אותם בדברים כפי שהם. 'אנחנו מקיימים יחסי מין, איבר המין של אבא נכנס לאיבר המין של אמא', ושכל אחד יתאר כפי שנוח לו. ככל שאנחנו נתפוש את זה כדבר טבעי, סביר שכך זה ייתפש אצל הילדים. נכון שזה לא דבר פשוט עבור מי שהוריו לא דיברו על זה בבית, אבל חשוב להתמודד עם הדברים ולתת להם מקום, תוך התאמת התכנים לשלב ההתפתחותי של הילד. כשהוא יתבגר ויתחיל לחוות חוויות מיניות בעצמו, תהיה לו שפה משותפת עם ההורים, והם יוכלו ללוות אותו בכל ההתלבטויות והחששות".
פלשטיין מסכימה שחשוב לענות בכנות, אבל כשהשאלות נוגעות לחיי המין של ההורים עצמם, יש להבהיר שמדובר בעניין פרטי שההורים שומרים אותו לעצמם. התעניינות מופרזת של ילד בנושא, היא לדעתה תוצר של תרבות הפורנו ולא בהכרח מעידה על בעיה. "דווקא ילד שלחלוטין לא מתעניין במין, עלול להתגלות כבעייתי יותר מזה שמסתקרן".
אבל גם אם הם לא מצמידים אוזן לדלת חדר השינה שלנו או מציצים בחור המנעול, הילדים שלנו יכולים להיתקל באיברינו החשופים בסיטואציות ביתיות שונות, בדרך למקלחת למשל. האם זה בסדר? הדעות חלוקות. "זה תלוי במה שההורים מרגישים וחשוב להתנהג בטבעיות", אומר אבן-זהב. "עירום הוא לא בהכרח מיני, ואפשר להתייחס אליו בפשטות. מה שמתחת לבגדים הוא חלק מאיתנו. אפשר לתת לזה מקום, ומובן שרק עד שהילדים מגיעים לגיל מסוים, שאותו צריכים ההורים לקבוע על פי הרגשתם".
בלונדר-רון חושבת שעירום של מבוגר נתפש כמפתה ופרובוקטיבי. "ייתכן שלנו ההורים העירום הוא טבעי ונוח, אבל חשוב איך הילד חווה ומפרש אותו. הורה שמסתובב עירום בבית, פירושו חוסר גבולות מוחלט. דלת חדר ההורים או המקלחת צריכה להיות סגורה כשהם לא לבושים, קל וחומר כשהם עושים סקס. אנשים בוגרים שמגיעים אליי לטיפול מספרים לא פעם על דלתות שירותים ומקלחת שלא היו לגמרי סגורות בבית הוריהם, שגרמו להם לתחושות מאוד לא נעימות. הילד לא תמיד מסוגל לומר מפורשות שזה לא מתאים לו, אבל החוויה היא לא נעימה ואפילו קשה, ועלולה להביא לבלבול ולדפוס של חוסר גבולות בקשרים העתידיים שלו".
"בקבוצות טיפוליות", מוסיפה פלשטיין, "אנשים מספרים על גניחות ששמעו בילדותם מחדר ההורים, או על מה שראו כשניסו להציץ, והתחושה שהתלוותה לזה אצל כולם היתה תחושת חטא ובעיקר דחייה וגועל. הם לא היו מסוגלים להבין איך ההורים שלהם מסוגלים לעשות דבר כזה. הידיעה שההורים מקיימים יחסי מין, השפילה את ההורים בעיניהם".
אבל מהו הגיל שמעבר לו כדאי לגייס את עלה התאנה? על כך שנער בגיל ההתבגרות לא צריך לראות את גופם החשוף של הוריו, יש קונצנזוס. בלונדר-רון חושבת שצריך להתכסות כבר כשהילד בן שנתיים-שלוש. "בגיל שלוש עד שש מופיע הקונפליקט האדיפאלי. הבן נמשך מינית לאמו והבת לאביה, והעירום של ההורה בן המין השני מעורר רגשות מיניים. גם עירום של הורה מאותו מין יכול להיות בעייתי, הוא יכול לעורר רגשות הומוסקסואליים, וההשוואה בין הגוף הבוגר לגוף הילדותי עלולה לערער את ביטחונו העצמי של הילד".
גם פלשטיין חושבת שעירום של ההורה בנוכחות הילד או במקלחות משותפות לא רצויים אחרי גיל שנתיים. "פנטזיות של קיום יחסי מין עם ההורים קיימות אצל כל אחד, אבל הן נשארות בדרך כלל ברמת הפנטזיה. כשגוף ההורה חשוף בפני הילד, הילד עלול לקבל מסר שההורה זמין עבורו מבחינה מינית, מה שעלול לפגוע בהתפתחות המינית התקינה שלו".
דווקא הטאבו החברתי המאוד חזק נגד יחסי מין במשפחה מוכיח, לדבריה, שקיימת שם משיכה מינית. "המיניות במשפחה היא משהו מסקרן ומגרה, ולכן הטאבו כל כך מודגש. בתקופתנו הנושא הופך לבעייתי עוד יותר. הגיל שבו בנות הופכות להיות סקסיות הולך ויורד, הן לומדות מהטלנובלות גינונים נשיים מפתים, גיל הדוגמניות יורד ותעשיית הפורנוגרפיה הפדופילית פורחת. במקביל, גם המודעות לנושא גילוי העריות עולה ויש הורים שכמעט חוששים לחבק את ילדם, כדי שלא יתפרש כמעשה בעל אופי מיני. אבא יכול להתרחק מהבת שלו מהסיבה הזאת, והיא לא תבין מדוע ותרגיש דחויה".
הסוגיה הרגישה עולה גם בהקשר לשינה המשותפת של הורים וילדים, טרנד שתופס בשנים האחרונות בעקבות הספר "עיקרון הרצף". המצדדים טוענים שהמיטה המשותפת מעניקה לילדים תחושת ביטחון ומאפשרת להורים להיענות לצורכיהם במהירות, המתנגדים חושבים שזה פוגע באינטימיות ההורית ועלול לעורר בעיות נוספות.
"כשהשינה המשותפת ממשיכה לתוך התקופה האדיפאלית - יש בעיה", אומרת בלונדר-רון. "בחברה המערבית למיטה יש גם משמעות מינית. כשהמיניות של הילד מתעוררת, השינה המשותפת עלולה לעורר אצלו משהו לא מתאים. המסר בגיל האדיפאלי צריך להיות ברור, 'אתה לא נכנס למיטה עם אמא'. הדלת הסגורה של חדר ההורים צריכה לסמן את הגבול". "הורים בישראל מוותרים על הרבה מאוד עבור הילדים", אומרת פלשטיין. "וחלק מזה הוא ויתור על הפרטיות. הרבה הורים לא נועלים את דלת חדר השינה בלילה, כדי להיות זמינים יותר לילדים".
"לגבי תופעת השינה המשותפת, תוצאותיה עדיין לא התבררו, אבל ספק אם תהיינה חיוביות. כשילד ישן עם הוריו, והיום זה נעשה גם עד גיל ארבע-חמש ואף יותר, קשה להניח שהוא לא ייחשף בהזדמנות כזו או אחרת ליחסי מין ביניהם, גם כשנדמה שהוא ישן. לראות או לשמוע את ההורים מקיימים יחסי מין, גם בגיל צעיר מאוד, כשהילד לכאורה לא מבין במה מדובר, זה דבר מבהיל מאוד. אמא נראית כלואה מתחת לגופו של אבא, והקולות נשמעים כמו קולות של כאב וסבל".
אבל במקביל להצבת הגבולות, חשוב לדעת כי יש לפתח אצל הילדים יחס חיובי למין. "קשר ידידותי ופתוח עם היצריות והמיניות שלנו", אומר אבן-זהב. "הוא בעל ערך לאיכות החיים וחשוב שהורים יתייחסו למיניות בצורה טבעית ופתוחה, ידברו עליה בצורה גלויה ויעבירו מסר שהיא לא משהו אפל שמתרחש במחשכים. בו בזמן יש להדגיש את הקונטקסט החברתי והרגשי, המהווים פן מרכזי וחשוב של ההתנהגות המינית האנושית. חשוב להתייחס למיניות קודם כל כאופן של קשר בין בני אדם".
נא להמתין לטעינת התגובות
