פה גדול
הם קוראים לה המכשפה מגיא פינס. שלחנו את איתי יעקב לבדוק מה הסיפור של דורין אטיאס
אלא שאטיאס, מי שגם אחראית על עיצוב התלבושות של סדרות הטלוויזיה "מיכאלה", "טלנובלה בע"מ" ו"אלביס, רוזנטל והאישה המסתורית" (רשימה חלקית), בכלל סבורה שהיא מלאך צחור ונשמה טובה. התדמית העוקצנית שלה קיבלה משנה תוקף לפני מספר חודשים, כשניהלה סכסוך מתוקשר עם הכוכבת של "טלנובלה בע"מ", יעל בר-זוהר.
עוד לפני שהחלו הצילומים, נחלקו בר-זוהר ואטיאס בעניין התלבושות של דנה בלום, דמותה של בר-זוהר בסדרה. "לבגדים בטלנובלה יש המון משמעות", מזדעקת אטיאס. "במדידה הראשונה לפני הצילומים, יעל לא רצתה שום דבר ממה שהבאתי לה. במדידה השנייה קצת שחררתי, והתחלנו בכיף לעבוד יחד. ואז, במקום שתהיה התקדמות, היתה נסיגה מצידה ברמה של 'אני לא אוהבת את זה', או 'אני לא רוצה את זה'. היא אמרה 'לא' וזהו, וזה הפריע לי. אמרתי לה: 'דברי איתי, אני עובדת איתך'. את כל השחקנים הלבשתי. מה הסיכוי שכולם יאהבו את מה שהבאתי להם? 40 אחוז? אז לא אהבת? דברי איתי, תגידי לי 'לא נוח לי עם השמלה', 'החצאית הזו לא מחמיאה לי'; אבל לא היה עם מי לדבר, וגם כשדיברתי, היא לא הקשיבה לי".
מה עשית? נתת לה להביא בגדים מהבית?
"זה התחיל מזה שהיא פשוט אמרה 'לא, לא, לא', ונדבקה לדברים מסויימים. ואז עשינו קנייה גדולה אצל אחד ממותגי האופנה הגדולים, אבל היא היתה מוכנה ללבוש את הבגדים רק פעם אחת. ואי אפשר ככה. זה לא הגיוני שבתקופה של חצי שנה היא תלבש חולצה פעם אחת. בכל זאת, יש תקציב להפקה. ההתנהלות מולה הפכה להיות מאוד קשה, ולא נפתח מצידה אף ערוץ תקשורת, ואם כן, אז מזויף. אני מעדיפה שלא יאהבו אותי מאשר שישחקו שאוהבים אותי, כי אני מריחה זיוף בשנייה. היא, במקביל, התחילה להביא בגדים משלה או שהיא אספה מחנויות, ועשתה שילובים לבד. זה דברים שאני לא עומדת מאחוריהם וחשוב לי להגיד את זה. המקצוע שלי זה איך שאני מלבישה. כמו שסופר כותב ספר, דורין מראה בגדים".
השאלה אם לא נסחפת קצת בתגובה? כמה רחוק אפשר לטעות בסטיילינג לדנה בלום?
"רציתי לעשות את דנה בלום פחות פרובוקטיבית. די עם המיני ג'ינסים צמודים שיעל רצתה. מספיק איתם. הילדים בפורום של הסדרה כותבים על זה מלא. לא מזמן מישהו כתב: 'דורין סבבה, אבל מה קורה לאחרונה עם הפדיחות לדמות של יעל בר-זוהר'. וזה לא אני, אתה מבין. קורה שלא מסתדרים עם שחקן. עם שרון אלכסנדר סיימתי את 'מיכאלה' בריב. היה שם תאקל, אגו, וב'טלנובלה בע"מ' נורא רציתי לפרגן, אז שחררתי".
ואין מנהל מעליכן שמחליט את ההחלטות?
"אי אפשר עליה, אחי, אי אפשר. מה שהיא רוצה זה מה שיהיה".
זה לא קצת משחקי קקי-פיפי כל הסיפור הזה?
"קצת? עובדה שמהר מאוד ויתרתי. בשביל מה אני צריכה לבזבז אנרגיות על מריבות איתה, אם בסופו של דבר היא תעשה מה שהיא רוצה? גם לי יש אגו, אבל אני לא נותנת לו מקום איפה שלא צריך".
ממשרדו של בועז בן ציון, מנהלה האישי של בר זוהר, נמסר: "אין תגובה".
אטיאס, 31, הופיעה לפגישה בכפכפים, מכנסי ברמודה חומים שגדולים עליה בכמה מידות וגופיית סבא לבנה שמתחתיה בצבצה חזייה מנומרת. מי שלא מכיר אותה, ספק אם היה מעלה בדעתו כי האישה מולו מטמיעה קודים אופנתיים רבים במרחב הטלוויזיוני.
היא גדלה בקרית ים, לאם מעצבת אופנה ואב איש עסקים. את האפרוריות של הפרובינציה הצפונית צבעה הילדה אטיאס בחלומות ורודים על רוד סטיוארט וכוכבי תוכנית הילדים "5,4,3 וחצי", וחיה את חייה במחשבות מה ללבוש למסיבת הכיתה הבאה של ליל שישי.
"כל שישי כולם חיכו לראות איך דורין תבוא לבושה למסיבה", נזכרת מעצבת האופנה לילך אלגרבלי ("לילה מיסט"), בת שכבתה של אטיאס. "לבית הספר דורין היתה מגיעה לבושה בטוב טעם ועם אמירה אישית. היא היתה מכתיבה טרנדים. אני זוכרת אותה בכיתה ט', בשנת 87', מגיעה עם תיק מצטלב על החזה, וזה היה 'וואו'. כאילו, לא היה דבר כזה. אחד הזיכרונות הכי ברורים
אחרי שירות צבאי כקצינת חי"ר, ארזה אטיאס את עצמה וטסה למזרח הרחוק. היא נזרקה בהודו ובאוסטרליה, עד שהגיעה לתחנה הסופית, יפן, שם עבדה מספר חודשים כמעצבת חלונות ראווה. כששבה ארצה החלה למצר בבר אברקסס בתל אביב. משם פנתה לתפקיד דיילת כנסים, עד שהבינה שהעתיד שהיא חפצה בו אינו כולל חלוקת פלאיירים לאנשי עסקים. היא החליטה לממש את חלום חייה - להלביש אנשים. היא פתחה "דפי זהב" תחת הערך "הלבשה" וחייגה אל משרדו של הסטייליסט דני בר-שי, בעל מחסן התלבושות "הכל דבש", שם החלה לעבוד מיד.
"זה סיפור אמיתי לגמרי. זה כמו ב'סיינפלד', שאיילין תלשה מודעת עבודה מעמוד ברחוב, ולבסוף התברר שזו עבודה עם ים כסף ותנאים מעולים".
צריך הרבה אומץ להרים טלפון ולבקש לעבוד בתחום שאין לך בו בכלל ניסיון.
"אני אולי טובה ברושם ראשוני, אבל ידעתי שאני טובה בלהלביש אנשים. אני באמת טובה בזה. ידעתי שיש לי מה להציע. לא הגעתי כי אני ילדה מתלהבת. באתי לדני ואמרתי לו: 'אין לי ניסיון, עשיתי רק חלונות ראווה ביפן'. הוא ניסה אותי, ובסופו של דבר עבדתי איתו שלוש שנים".
לאחר התקופה שבה עבדה עם בר-שי, פנתה לדרך עצמאית והחלה מעצבת תלבושות לטלנובלות מקומיות. בצילומים שעשו לתוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", מאחורי הקלעים של הטלנובלה "משחק החיים", עם יעל שרוני ואפרת בוימולד, צדה אטיאס את עיניה של מיכל מונצ'ז, עורכת התוכנית. "יצא לי לצפות בה בתור מרואיינת, והיו לה פאנצ'ים טובים", מדפדפת מונצ'ז בזיכרונה. "היא לא מפחדת מהמצלמה או מלהגיד את האמת, גם כשזה לא נעים. יש אנשים שחששו לדבר מפני שהם חברים של אחד מהמעצבים, וכיום היא אפילו מעבירה ביקורות על חברים טובים שלה". לאחר פיילוט מוצלח קיבלה אטיאס פינת ביקורות אופנה, שם החלה לירות בצרורות.
היעד הראשון שלה היה "מועדון הבלונדיניות", המורכב מהסטייליסטית סנדרה רינגלר, האושיה אורלי ויינרמן ומעצבת האופנה גלית לוי, שקלטו אותה בזווית עיניהן באירוע יחצני וסירבו לשתף פעולה עם מצלמותיו של פינס. "נורא נבהלתי כשהתחילה מתקפת הבלונדיניות הראשונה", אומרת אטיאס. "הן תקפו אותי על בסיס אישי. גילת אנקורי, שהיום היא חברה טובה שלי בזכות 'טלנובלה בע"מ', אמרה לי: 'בואי הנה, למה מי את בכלל? את לא תדברי עליי ככה".
הן צודקות. מי את בכלל?
"באמת כולם אמרו 'מאיפה היא באה?', 'מי זאת?'. אבל כולם מתחילים לא מוכרים, לא? אנשים לא נולדים סלב, נולדנו כלום. אז למה ההתחלה שלי היתה לא מקובלת?".
כי פרצת ישר עם פה ג'ורה.
"הייתי ארסית, הרצתי דאחקות על אנשים, אבל לא תקפתי אף אחד כמו שתקפו אותי אחר כך. הייתי מאוד ידידותית, עם הומור והרבה כוונה. אני מאוד מאמינה ואוהבת בגדים, סליחה על הרדידות".
וביקורת שבועית על אודטה מגיעה מאהבת בגדים?
"אני מסכימה איתך שזאת לא חוכמה גדולה לרדת עליה, אבל חיפשתי מיני פינה לפינה שלי. ומי עוד יכול לתת לי חומר שבועי? במיני פינה האחרונה שעשיתי עליה, טלפנתי להזמין אותה לתוכנית, אז היא אמרה: 'חמודה, את מבזבזת את זמני. אין לי כל רצון להיפגש איתך'. אבל בדרך כלל אני שוכחת שירדתי על איש מסוים. פשוט לא זוכרת. הם תמיד מזכירים לי את זה. פעם פגשתי את חנה לסלאו באיזה אירוע וביקשתי שיכירו בינינו, אז היא אמרה לי: 'אח, הנה המכשפה של גיא פינס'".
"אבל ביקורות חיצוניות זה הדבר האחרון שחששתי ממנו. יש לי ביקורת עצמית גבוהה מאוד כלפי אנשים שמאמינים בי וכלפי המערכת, שלא רציתי לאכזב; אבל ביקורות בעיתון זה מגניב אותי, זה סקסי בעיניי. תבקרו אותי, כי גם אני מבקרת ממקום מאוד פשוט. מובן שאם מקבלים ביקורת לא טובה זה לא נעים, אבל זה לא יגרום לי לשקול אם לקחת את הפינה או לא. חשוב לי להרגיש שעמדתי במשימה הזאת כלפי עצמי וכלפי מי ששכר אותי".
נעלבת מביקורות שכתבו עלייך?
"נעלבתי מליסה (פרץ, שפרסמה עליה מאמר ב"רייטינג"; א.י.) נורא. זה היה מאוד מאוד אישי. היא כתבה שאני מתלבשת נורא, שזה בסדר, כי אני גם אומרת דברים כאלה על אנשים. אבל היתה שם נימה מאוד אישית".
ואנשים ברחוב?
"אחרי פינת אודטה, תפסו אותי שתי נשים בתור לקופת חולים ואמרו לי: 'את חוצפנית! היא נהדרת, היא מקסימה. אני לומדת ממנה. תפסיקי לרדת עליה'".
ב-20 בנובמבר חוזרת אטיאס לעונה חדשה ב"ערב טוב עם גיא פינס", שבה גם תזכה לדרקונים על מלבושיה מהקהל בבית. "זה בטח יהיה קטע מצחיק. בטח ירצו להיכנס בי", היא חוששת בחיוך. בשונה משנים קודמות, בחרה השנה אטיאס לנוח מעיצוב תלבושות לטלנובלות, לאחר שנה אינטנסיבית שבה, במקביל לעבודתה ב"טלנובלה בע"מ" והפינה אצל פינס, העבירה קורס עיצוב דמויות בטלוויזיה במשרד הפרסום עבודי ועשתה סטיילינג אישי (פרסונל שופינג) לאנשים פרטיים.
אבל למרות הפרסום שהיא זוכה לו וההערות ברחוב, אטיאס מצטנעת ולא רואה בעצמה ידוענית אופנתית. "הטלוויזיה זה צ'ופר, אבל לא הייתי מעוניינת למשל בתוכנית משלי", היא אומרת בביטחון. "זה נחמד לשבת מול המצלמה, אבל זה לא ממש אני".
אבל כן הפכת לסלבריטאית בזכות הפינה אצל פינס.
"אין ספק שהתהליך טבעי. היום כשאני מוציאה בגדים להפקה, אני נכנסת לחנות ומזהים אותי. ה'וולקם' שונה לגמרי. הפינה הזאת עזרה לי בתחום שלי. טלוויזיה היא כוח, והיחס הוא אחר לגמרי, אבל זה לא שינה כלום מדורין האמיתית".
גילית שעולם הזוהר הוא אשליה?
"לא אשליה, כי זה קורה. אבל זה נורא פשוט ורגיל. הם לא בלתי מושגים. הם גרים עכשיו מולי, ויש אנשים שרואים אותי ונבוכים מאוד. מצחקקים. ילדה אחת בשם יפעת, שגרה בהוד השרון, פתחה אתר אינטרנט עליי. יום אחד היא באה לנוה אילן לפגוש אותי, והיא רעדה ובכתה. היא לא הבינה אם אני יכולה בכלל לחבק אותה. וכשהצטלמתי איתה, ממש התבאסתי. אמרתי לה: 'מתוקה, מול מדונה אני ארעד ככה, אבל אני דורין, השכנה ממול".
נא להמתין לטעינת התגובות
