מי מתעסק עם ג'אנקיז?
תיגל נשיא תנסה עבורנו דיאטה מופרעת מדי שבוע. הפעם היא מתמקדת בדיאטת המכורים לפחמימות
איפה ומה: ספר הדרכה (הוצאת "מטר") ניתן לרכוש בחנויות הספרים המובחרות. יש גם סדנאות הרזיה המבוססות על השיטה בבית-חולים מאיר תחת השם "דרך המלך".
התמכרות לפחמימות: "תחושת רעב בלתי פוסקת, תשוקה, להיטות למזון עתיר פחמימות, צורך הולך וגובר, או דחף בלתי נשלט לאכול עמילנים, חטיפים או ממתקים".
ורק לחשוב על כל השנים של ההלקאה העצמית, בזמן שהכל היה כל כך לא באשמתי - תבינו, אני מכורה, ומתברר שסיור פשוט בסטימצקי היה יכול מזמן לשלוח אותי לגמילה, כי שם בין ספרי הדיאטות מצאתי את האדולן של הפחמג'נקים - דיאטת המכורים לפחמימות. על הכריכה המבטיחה כתוב: "אם אינכם יכולים בלי שוקולד, עוגות, ממתקים, לחם ותפוחי אדמה, הדיאטה הזו היא הפתרון המושלם עבורכם". שמעתם, מושלם.
אבל בדיאטה כמו בדיאטה שום דבר לא בא בקלות. השיטה שבה דוגל הספר מורה על שתי ארוחות דלות בפחמימות ביום וארוחה אחת בערב, שנקראת ארוחת הפרס, וכשמה כן היא - אוסקר. בארוחת הפרס מותר לאכול הכל וכמה שרוצים במסגרת הזמן. שעה שלמה לבולמוס עם אישור.
ביום הראשון לדיאטה, סליחה, לאורח החיים החדש, קמתי נמרצת ושמתי פעמיי לסופר הקרוב, שם רכשתי במיטב כספי הווירטואלי עגלה שלמה של ירקות, עוף ונקניקים ובעצם כל דבר שיש בו פחות מ-4 גרם פחמימות למאה גרם לארוחות הדלות. אמנם היה לי קשה להתחיל את היום בלי התפוח אותו אני מקפידה לאכול בבוקר כבר שנים, גם כי זה נורא בריא וגם כי זה מסדר לי יופי את היציאות, אבל הסתדרתי: ירקות עם טונה לארוחת בוקר, ירקות עם עוף לצהריים וארוחת ערב כיד הטבעול הטובה עליכם: שני שניצל תירס, סלט, אורז, קרקרים עם קוטג' ותפוח אחד כי חייבים. כשראיתי שנותרו לי עוד כמה דקות כיבדתי את עצמי גם בשלגון דיאט ובכוס מיץ תפוזים, רק בריאות.
בתום השעה גלים של ריקנות הכו בי. מה, לעזאזל, עושים עכשיו, כשאין יותר אוכל היום? כשאפילו אי אפשר להתענג על אשכול ענבים לפני השינה? ואז הבנתי את גדולתה של הדיאטה: יש מלא זמן כדי לתכנן את הפרס הבא.
היום השני עבר בכיף. כל היום פנטזתי על כל הארוחות שאפשר לאכול בדיאטה הזו, ובערב חזרתי שמחה ונרגשת עם פסגת המטבח המקומי, חבילה של כריות, שמוקצית בדרך כלל מחמת בילוס. שעה מאוחר יותר, עם חבילת כריות פחות וגם תפוח שנכנס בקושי רב, שכבתי כמו פגר ופנטזתי על מחר.
יום אחר-כך זה היה חומוס, אחר-כך מקדונלד'ס. את השלגון דיאט כבר מזמן המרתי בכזה עם שוקולד חלב ובוטנים. אפילו על התפוח התחלתי לוותר. ערימות של אוכל אופציונלי נערמו בראשי בלי הפסקה. מתברר שכמה שחשבתי שחיי היו מרוכזים סביב אוכל עד עכשיו - היה לי עוד הרבה לאן ליפול. בקיצור, רמת האינסולין שלי בדם אולי לא עלתה וירדה כמקודם (וזה בעצם מה שהדיאטה הזו אמורה לעשות. כשהאינסולין יציב החשק לפחמימות נעלם), אבל אני לא באמת הרגשתי בהבדל - לחם טרי עדיין הביא לי את הקריז.
כשהגעתי ליום השישי וחיסלתי פיצה שלמה ופיילה של בן אנד ג'ריס הבנתי שאולי לא לזה התכוון המשורר כשאמר שמותר לאכול הכל. אבל היי, על מה לעזאזל הוא חשב כשהוא החליט להתעסק עם ג'אנקיז?
גם את הדיאטה הזו זנחתי, עם רגשות אשמה קצת פחותים - בכל זאת ההתמכרות היא מעבר לשליטתי - אבל עם חצי קילו מאוד מיותרים.
עדכון אחרון : 13/9/2005 14:55
נא להמתין לטעינת התגובות
