שמים את הטי בפוליטי
בעד ונגד ההתנתקות, בעד ונגד הסרבנות, בעד אבי ביבר ובעד טלי פחימה. זוהי שעתה הגדולה של החולצה הפוליטית
צ'ה גווארה מקומי? עדיין מוקדם להכריז, שבדומה למהפכן הארגנטינאי, גם החייל מתקוע יזכה לתהילת עולם; אבל גם כשצולם גווארה ב-60' על בלקון בהוואנה על ידי צלם האופנה אלברטו קורדה, אף אחד לא האמין שדיוקנו יהפוך לסמל בינלאומי ואף יתנוסס בגאון על חולצות מקולקציית קיץ 2000 של קסטרו מן.
את חולצת ביבר, שנמכרת באינטרנט תמורת 20 שקל, עיצב ומשווק אביו, רפאל, שקלט את הפוטנציאל הפוליטי הטמון בבנו. "החולצה מחזקת את אבי על מה שהוא עשה ואמר באותו יום", מספר ביבר האב. "אנשים שרואים את החולצה מקבלים חיזוק ממעשיו, גם אם הם אוחזים בדעות שונות".
אבל למה לא להסתפק בסטיקר?
"כדי לתרום צדקה לאגודת 'לב יהודי', שמטפלת בשוטרים וחיילים שאינם מעוניינים להיות שותפים בגירוש יהודים. הם ייצגו את אבי בחינם ולא לקחו ממני שקל. כל הרווחים ממכירת החולצה עוברים עליהם".
גם פעילת השמאל טלי פחימה, שנעצרה באוגוסט 2004, זוכה לגיבוי של עמותה, אתר אינטרנט יצירתי וחולצת טי עם הדפס שעיצב רונן אידלמן, מעצב גרפי ועורך מגזין האינטרנט "מארב". טלי היא לא צ'ה גווארה חדש", טוען אידלמן. "היא לא דימוי בעל איזשהו כוח, אלא מייצגת בעיניי את היכולת לא לקבל את המובן מאליו ולהיענש על כך".
דיוקנה הממושקף של פחימה בצבע אדום מתנוסס בגאון על חולצות טי אפורות ולבנות לצד הכיתוב "תשוחרר טלי פחימה וכל האסירים הפוליטיים". לא משהו שתמצאו על יעל ברזהר בקטלוג הבא של "פוקס".
ביבר ופחימה לא לבד. להט ההתנתקות ופעילות אנרכיסטית נגד גדר ההפרדה הפכו את חולצות הטי הפוליטיות לטרנד לוהט, ולא רק בקרב תלמידות אולפנה פעלתניות, או צעירים נון-קונפורמיסטים מסלון מזל בתל אביב. באתר מארב מופיעים בפינה "דימוי יומי" עשרות צילומים של חולצות טי, פרי עמלם של ארגונים פוליטיים חברתיים, מעצבים גרפיים וסתם אנשים מן היישוב, משני צדי הקשת הפוליטית. מדגם מייצג: "תעצרו את חברון... אני רוצה לרדת", "חוליה בשרשרת - גוש קטיף", " נכנסתי לשטח A", " הבית שלי זה אלי סיני - אלי סיני זה לא עזה", "לזכור את הנכבה", "יהודי לא מגרש יהודי", "העם עם גוש חשיש", דמות של אדם דתי עם פאות וכיתוב "אל תיתנו להם רובים", חולצה צהובה עם לב שחור ובתוכו האגרוף המפורסם של תנועת "כהנא חי" עם כיתוב "אהבת חינם זאת הלכה יחידה", וחולצה עם הכיתוב "סרבנות - גאוות יחידה" מתחת לתמונת אישה המרימה באוויר אצבע משולשת.
לפני כחודשיים צולם המעצב החזותי דוד טרטקובר בחולצה בעיצובו: על החולצה השחורה מופיע הדפס אדום של שטחי יהודה ושומרון. "הכתם הזה הוא בעיניי סמל הכיבוש", מסביר טרטקובר את התשובה שלו לסרט הכתום. "זה מוטיב שעבדתי איתו כבר לפני 25 שנה וחזרתי אליו לפני כשנתיים. יש פוסטר מאוד מפורסם שהכתם הזה מופיע על הפנים שלי. זה בעצם כתם הבושה שלנו על הפנים". התגובות ברחוב הישראלי לא איחרו לבוא, אך להפתעתו גילה טרטקובר כי תוואי השטחים הכבושים הוא בבחינת רבים לא יותר מאשר כתם רורשך מסתורי. "הרבה שרואים את הכתם חושבים שזו סתם צורה, אבל זה הכיבוש, כי לאחר שהתפנינו מעזה, מה שנשאר לנו זה הכתם הזה".
ואם אני מפרש נכון, אז הוא אדום כי הוא מלא דם?
"אתה לא טועה. האדום הוא בהחלט הדם".
לאחרונה יצר יוסי למל, פרסומאי, אמן כרזות ושותף במשרד הפרסום "למל כהן", סדרת חולצות, שביניהן דימוי של חבורת אנשים צבועים כחול מושכים בגזר ומתחתם הכיתוב "ישראל 2005" ; פרפראזה על התמרור זהירות ילדים בדרך, כשאחד משני הילדים הוא חייל עם רובה, והדפס של חומה עם הכיתוב "יונייטד קולורס אוף בטון", קריצה אל הסלוגן המפורסם של ענק האופנה האיטלקי "בנטון".
המעצב הגרפי הצעיר יותם בצלאל, שפועל תחת המותג "המאוורר", יוצר דימויים גרפיים ובהם בלוק המורה על גדר ההפרדה, דיוקן של מנחם בגין, מכונית או אוטובוס בוערים כתגובה למכוניות התופת, והסימון TV עשוי רצועות איזוליר בנד, שממצה בקצרה את ריח המלחמה שבאוויר. "אני לא מייצג גוף פוליטי או אידיאולוגי", הוא מבהיר. "זאת מניפולציה שאני יוצר כדי להתריע על נושאים שמעניינים אותי". למל מציין כי בנוסף למניפולציה, החולצות זוכות לתגובות מהירות מהסביבה. "הן מעלות נושאים בוערים לסדר היום, מגרות את האנשים", הוא אומר. "הן לא תוקפות אדם פרטי, אלא את המערכת כולה והמוסר הברברי שבו מכשירים כאן את השרץ בנושאים רבים, בלי להיכנס לשמות".
זמיר עשור, חקלאי מקריית שמונה, עיתונאי במקומון "חדשות הגליל" ומעצב כרזות חובב, מציע בחנות המקוונת
"הטי שירט היא מוצר מנצח: זמין, זול ומאפשר כיתוב רב ונוח", מסבירה שוש מרזל, מרצה לאופנה בחוג להיסטוריה ותיאוריה בבצלאל את הבחירה בחומר הגלם הכה פשוט. "זה כמו קנבס, והכי חשוב, אין הבדל מגדרי - נשים וגברים יכולים ללבוש את אותה חולצה". "
הטרנד כיום נובע לדעתי משני גורמים", אומר בצלאל. "התפתחות טכנולוגית המאפשרת הדפסה מהירה בעותקים בודדים, וחלחול המגמה מחולצות האנטי גלובליזציה שהגיעו לכאן מארצות הברית ומברלין". הוא מכוון להדפסים כמו אקדח בדוגמת דולר אמריקני, או שימוש ציני בלוגואים מסחריים, למשל Murder Kids, על הלוגו של ברגר קינג. כמו שזה נראה, בניגוד למגמות אופנתיות שחודרות ומתפוגגות מדי עונה, חולצות הטי הפוליטיות שצברו תאוצה מאז תנועת ההתנגדות למלחמת וייטנאם, יישארו תלויות על אקטיביסטים עוד זמן רב, לפחות עד בוא השלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
