"תפוח אדמה לוהט": המל"ג נגד אונ' בגליל
המכללות בגליל מבקשות להתאחד לאוניברסיטה רב-קמפוסית מחקרית. ראשי הרשויות דוחפים והמשרד לפיתוח הנגב והגליל תומך, אך המועצה להשכלה גבוהה מעכבת. באוניברסיטה הצעירה באריאל מעודדים: כך קרה לכל האוניברסיטאות בארץ
אלה רצונות הבאים מעולם אחר". הוא התכוון לפוליטיקאים שמנסים כבר יותר מעשור להקים אוניברסיטה, עשירית במספר, בגליל.
חמישה ימים בדיוק לאחר אותה הצהרה התאספו אתמול (ה') ראשי הרשויות בגליל המזרחי לאסיפת חירום במכללת תל-חי, לדיון בהמשך המאבק למען הדבר שהם מאמינים כי בו טמון עתיד הגליל: הקמת מרכז מדע ומחקר אקדמי אוניברסיטאי כמו שיש לפריפריה בדרום, בבאר-שבע.
"טרכטנברג יכול להגיד מה שהוא רוצה, בסופו של דבר הממשלה מחליטה. לא הוא קובע את המדיניות", תוקף ראש עיריית קריית-שמונה הרב נסים מלכה, ממובילי המאבק למען האוניברסיטה בגליל. "גם באריאל הוא אמר שלא תקום אוניברסיטה, והנה, היא קמה".
מים רבים זרמו בירדן מאז החליטה הממשלה, בשנת 2005, על הקמת אוניברסיטה בגליל. בהחלטת ממשלה מספר 2578 נקבע כי יש "להטיל על שרת החינוך, התרבות והספורט, בשיתוף המשנה לראש הממשלה והממונה על פיתוח הנגב והגליל, לפעול לבדיקת האפשרות להקמת אוניברסיטה בגליל, בתיאום עם מל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) וות"ת, תוך התייחסות לבחינת ההיבטים הלאומיים, האקדמיים, התכנוניים והתקציביים של הנושא". חלפה שנה, והוועדה לתכנון ולתקצוב קבעה כי בחמש השנים הקרובות אין כל צורך באוניברסיטה נוספת בישראל.
חבר הכנסת זבולון אורלב לא ויתר, ובאוקטובר 2006, מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה, הניח את הצעת "חוק האוניברסיטה האזורית של הגליל", שעליה חתמו חברי כנסת רבים.
מטרתה של הצעת החוק הייתה לקדם את הקמת האוניברסיטה האזורית של הגליל באמצעות עיגון בחוק של הצורך בהקמתה; קביעה כי בחינת בקשת ההכרה של האוניברסיטה על ידי המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) תהיה רק על סמך שיקולים מדעיים ואקדמיים; וכן באמצעות הבטחה של תקצוב נאות של הקמת האוניברסיטה ושל הסכום הנוסף הנדרש, מעבר לתקצוב שמקבלות כיום המכללות באמצעות הוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת), לצורך תפעול האוניברסיטה בחמש השנים הראשונות לפעולתה.
בהצעת החוק הוסבר: "קיומו של מוסד מרכזי להשכלה גבוהה יכול להביא לפיתוחו של האזור בו הוא נמצא, בוודאי מבחינת החינוך האקדמי, אך גם מבחינה חברתית וכלכלית. מוסד כזה ייתן מענה לצרכים הלימודיים של האוכלוסייה הצעירה, ששיעורה בצפון גבוה, וימשוך גם אוכלוסייה צעירה ואיכותית ממרכז הארץ, יעודד פיתוח מקורות תעסוקה חדשים, ייצור גשר בין קבוצות האוכלוסייה השונות המתגוררות באזור ויאפשר גיבוש של צוות הוראה מקצועי במקום. התאגדותן של המכללות תחת כנפיו של מוסד אחד תאפשר גם חיסכון מנהלי וכלכלי".
אך גם בכוחם של חברי הכנסת לא היה די כדי לגבור על אנשי האקדמיה שמסרבים מכול וכול לאפשר לחברים מהצפון להצטרף לגילדת הידע האקדמי. שתי ועדות בדקו בשנים האחרונות את היתכנותה של אוניברסיטה בגליל, ושתיהן השיבו שאין בה כל צורך.
ראשי הערים ביישובים בגליל לא אומרים נואש. השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום מנסה בכל כוחו לממש את החזון, לצד ראש הממשלה נתניהו והנשיא פרס, שחוזרים ומבהירים עד כמה הם מאמינים בנחיצותה של אוניברסיטה בגליל. מה יש בה שגורם לכל כך הרבה כוחות פוליטיים ואקדמיים להילחם למענה ונגדה?
השר סילבן שלום הציג בוועידת הגליל האחרונה שנערכה בטבריה ממצאים של סקר שערך משרדו בקרב סטודנטים, וממנו עולה ש-46 אחוזים מהסטודנטים בארץ יהיו מוכנים לשקול ללמוד בגליל, אם תוקם שם אוניברסיטה. השר שלום הציג גם תוכנית תעסוקה לבוגרי תואר ראשון, שבמסגרתה יממן משרדו את משכורתם בשנה הראשונה לעבודה, בתנאי שהמעסיק יתחייב לשלוש שנות עבודה.
הדגם שעליו דובר בגליל הוא של אוניברסיטה רב-קמפוסית, שתתבסס על המכללות הקיימות בצפון: תל-חי, כנרת, יזרעאל, צפת, הגליל המערבי ובראודה. "הקמת האוניברסיטה הכרחית. היא תחולל שינוי כפי שעשתה אוניברסיטת בן-גוריון לנגב", אמר בעבר השר שלום, שגזר על עצמו שתיקה בשבועות האחרונים.
באוניברסיטה המתוכננת, העריך השר, יועסקו עד עשרת אלפים אזרחים. "במחוז צפון חיים 1.25 מיליון תושבים, אך לא קיימת בשטחו אוניברסיטה לרווחת התושבים", אמר. "לעומת זאת, במחוז תל-אביב חיים כ-1.2 מיליון תושבים, ובמחוז דרום 893 אלף תושבים, ובשניהם פועלות אוניברסיטאות משמעותיות".
זו בעצם תמצית המאבק המתבסס, בין השאר, על הקנאה הרבה של אנשי הגליל בדרום ובמרכז המהווים מפלט לילדיהם שמבקשים ללמוד במוסדות אוניברסיטאיים, ונאלצים לעזוב לשם כך את הבית והסביבה המוכרת. התושבים מאמינים כי הקמת מוסד כזה תשאיר את צעירי הצפון באזור, ותבטיח שגשוג אקדמי ואווירה צעירה יותר.
"הסיכוי להחזיר את הצעירים שיורדים למרכז הוא אפסי", אומר גורם בכיר במשרד לפיתוח הנגב והגליל. "אחת האופציות לצמצם את הפערים היא הקמת הפקולטה לרפואה והאוניברסיטה. פרופ' טרכטנברג התנגד לפני ארבע שנים לפתיחת פקולטה לרפואה בצפת, ותראה מה שעושה הפקולטה לעיר".
ראשי המכללות בגליל נזהרים מאוד בלשונם. "זה תפוח אדמה לוהט ואנחנו לא יכולים להיות בחזית", אומר לי שלא לייחוס נשיא אחת המכללות בגליל. פרופ' אריה מהרשק, נשיא מכללת אורט בראודה בכרמיאל, מנסה להלך בין הטיפות: "כל החלטה בנושא צריכה להיות כתוצאה של קונצנזוס בין הפוליטיקאים לאנשי האקדמיה. אין ברירה אחרת. צריך לקחת בחשבון את הצרכים הכלכליים, התעסוקתיים והתרבותיים של הגליל".
פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון שעמדה בעבר בראשות ועד ראשי האוניברסיטאות, יודעת עד כמה הפריפריה בנגב התקדמה בעקבות הקמת האוניברסיטה, אבל עדיין מתנגדת נחרצות להקמת האוניברסיטה בגליל. היא סירבה להתראיין ולהסביר את עמדתה.
הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, נשיא אוניברסיטת בר-אילן ושר המדע בעבר, מתנגד אף הוא לאקדמיה הגלילית: "אוניברסיטה זה לא כמו בית ספר. אוניברסיטה היא מקום שבו אתה מייצר ידע, מקום שעיקרו ייצור מדע. המכללות אינן עושות את הדברים האלה כרגע. זה שאני רוצה מאוד להיות רופא, לא הופך אותי לרופא. אם מדברים על חשיבות המכללות שבאמת מנגישות את הידע, אז באמת חשוב שהן בגליל. אבל אם אנחנו מדברים על אוניברסיטה, הרי זה מקום שבו אנחנו מייצרים ידע ומקדמים מחקר. זה לא קיים במכללות.
"עד שאוניברסיטה מקבלת אישור, היא צריכה שיהיו לה מעבדות ולהציג מחקרים ולשכנע שהיא רצינית", הוא מוסיף. "אני לא חושב שיש בארץ מספיק משאבים אנושיים וגם כלכליים לעשות את זה. לקחת שלוש או חמש מכללות ולאחד אותן – זה לא יהפוך אותן לאוניברסיטה".
בסוף שנת 2012 זכו תושבי השומרון לאוניברסיטה משלהם. לאחר מאבקים רבים, בעיקר פוליטיים, אישרה המדינה את שדרוג המכללה האקדמית אריאל למוסד אוניברסיטאי של ממש. כחברים החדשים באקדמיה הישראלית, זוכרים באריאל את מסלול המכשולים שהם עברו עד לאישור המיוחל.
"אין שום ספק שמוסד אוניברסיטאי מהווה מנוף רציני מאוד לפיתוח האזור, וכשם שאוניברסיטת בן-גוריון פיתחה את הנגב, גם אוניברסיטה בגליל העליון היא בעלת חשיבות לאומית והתיישבותית", אומר יגאל כהן-אורגד, נגיד אוניברסיטת אריאל בשומרון.
"המבחן חייב להיות אם המוסדות להשכלה גבוהה בגליל הגיעו לבשלות שמאפשרת את שדרוגן לאוניברסיטה. התהליך שאנחנו באריאל נקטנו היה רב-שנתי ובו קידמנו את הפעילות המחקרית עם ההוראה, כדי להיות ראויים להכרה כאוניברסיטה. אחר כך עברנו כמובן מהלך של בחינה מדוקדקת, בראשות שלושה חתני פרס ישראל ומומחים מכל האוניברסיטאות בישראל. בהנחה ובתקווה שהמוסדות בגליל יתארגנו במתכונת דומה, אני לא רואה סיבה מדוע לא תוקם אוניברסיטה נוספת בגליל".
כהן-אורגד אינו מתרגש מהעליהום ומהמחאות של ראשי האוניברסיטאות ואנשי המועצה להשכלה גבוהה, שמתנגדים בנחרצות לרעיון האוניברסיטה בגליל. הוא בוחר בשיעור קצר בהיסטוריה: "בשנת 1934 הטכניון פנה לאוניברסיטת ירושלים בבקשה לפעול יחד כדי לסכל את קידומו של 'מכון זיו', שהפך להיות 'מכון ויצמן', בטענה שאין מספיק משאבים וכוח אדם מתאים.
"בתחילת שנות ה-60, לאחר שבמכון ויצמן העמידו מכון מחקר מכובד מאוד, האוניברסיטה העברית בירושלים עשתה כל שביכולתה כדי שהמכון לא יוכל לתת תארים שניים ושלישיים. בשנות ה-50 היא התנגדה שתל-אביב תקבל מעמד של אוניברסיטה. רק השינויים הפוליטיים בתל-אביב, כשמפלגת 'הציונים הכלליים' ירדה מהשלטון ומפלגת מפא"י עלתה, הביאו לשדרוג המוסד האקדמי של תל-אביב לאוניברסיטה.
"האוניברסיטאות שהיו קיימות באותה תקופה, כולל תל-אביב כמובן, התנגדו חריפות לכך שבר-אילן תקבל מעמד של אוניברסיטה. רק כשנתחם הסכם קואליציוני בין בן-גוריון
"כשאוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע נפתחה, במשך קרוב לשנה אוניברסיטת ירושלים ניתקה את כל הקשרים עם המוסד האקדמי שמעמדו שודרג. גם אוניברסיטת חיפה לא הוכרזה בקלות. בשנת 1965 מפא"י התפלגה, והסניף החדש היה בחיפה. היו שם שני מנהיגים שהיו חסידים של בן-גוריון – יוסף אלמוגי ואבא חושי. אלמוגי הלך עם בן-גוריון לרפ"י, ואבא חושי נשאר במפא"י וקיבל הבטחה שחיפה תהפוך לאוניברסיטה. ההכרה התקבלה".
כהן-אורגד לוקח נשימה ארוכה, ולפתע פורץ בצחוק. "ועכשיו אתה יכול לשאול אותי: ומי התנגד להקמתה של האוניברסיטה בירושלים, שהייתה הראשונה? ובכן, גם לה הייתה התנגדות. האוניברסיטה האמריקנית בביירות כתבה לנציב העליון הבריטי שאין להקים אוניברסיטה נוספת כשקיימת כבר אוניברסיטה בביירות.
"ככה זה. כשהייתי ילד, היו תורים ארוכים מאוד לאוטובוס, ואנשים היו עומדים בתחנה וצועקים לאלה שכבר עולים לאוטובוס 'תיכנסו, תיכנסו', אבל ברגע שהיו מגיעים פנימה, הם היו צועקים לנהג 'תסגור את הדלתות, אין פה מקום'".
מה תשיב לטענה שחסר כוח אדם ליצור סגל הוראה איכותי?
"לכל אורך הדרך, גם כלפי הדרישה שלנו להכרה, הטענה הייתה שחסר כוח אדם אקדמי ולא יהיה מהיכן למצוא סגל הוראה איכותי. לפני ששודרג מעמדנו לאוניברסיטה, גייסנו כל הזמן תוספת של כוח אדם מחקרי, כולל ישראלים מחו"ל שביקשו לחזור לישראל.
"מאז ששודרגנו, אנחנו מוצפים בפניות מעולים פוטנציאליים ומישראלים יורדים שרוצים לחזור לארץ ולהיקלט במערכת. צריכים להיות קריטריונים שווים בין כל אלה שרוצים להתחרות על קבלת התקציבים. תנו להתחרות, ורק מי שיצליח לעמוד בקריטריונים יקבל כסף".
התקציבים המושקעים במדע ובמחקר בישראל מועטים יחסית, והצרכים מרובים. תקציב המחקר של הות"ת זכה לשיקום מסוים לאחר שנים כואבות של קיצוץ, אך גם כיום הוא עומד על כארבעה מיליארד שקל בלבד. האוניברסיטאות חוששות שהקצאת תקצוב לאוניברסיטת מחקר חדשה תבוא על חשבון תקציב המחקר של המוסדות הקיימים שנלחמים על מעמדם ועל מקומם בעולם האקדמי, והתקציב הקיים ממילא לא יאפשר להפוך אותה למוסד להשכלה גבוהה ברמה בינלאומית מכובדת.
למרות זאת, הפעילות למען הקמת האוניברסיטה אינה דועכת. ההחלטה תוכרע בזירה הפוליטית. "כל אחד שומר על האינטרס שלו, אבל מה שגרם לנגב להתפתח הוא האוניברסיטה", אומר הרב נסים מלכה מקריית-שמונה, בתגובה להתנגדות של אוניברסיטת בן-גוריון. "עד אז זה היה סתם עוד חור במדינת ישראל, בדרום", הוא מוסיף.
"יש טעם בהקמת אוניברסיטה בגליל, ואין סיבה שבחיפה יהיו שתי אוניברסיטאות ובגליל אף לא אחת. על זה אנחנו נאבקים. אוניברסיטה בגליל תביא את הרכבת ואת מכוני המחקר המובילים – מה שיקדם את האזור".
איך אתה מסביר את העובדה שמשנת 2005, עם החלטת הממשלה על הקמת אוניברסיטה בגליל, העניין לא התקדם?
"הייתה החלטה, אבל לא הייתה שום דחיפה של ראשי הרשויות. לפני עשר שנים הוחלט להקים בית ספר לרפואה בצפת. התעוררנו ואמרנו שאנחנו רוצים לקדם את זה, בניגוד לפקידים שניסו להרדים את העניין. ועובדה שהצלחנו - הפקולטה קמה. אנחנו היום עושים הכול כדי שההחלטה על אוניברסיטה בגליל תצא לפועל".
כיום המכללות בצפון מציעות רק לימודים לתואר ראשון ושני, כי לתארים המתקדמים נדרש מחקר שזקוק לתקציבים רבים ואלה טרם הגיעו אל הגליל. התושבים בגליל יכולים לבחור בין 11 מסלולי לימוד לתואר שני, בעוד שבמרכז קיים היצע של יותר מ-210 מסלולי לימוד לתואר שני.
במשרד לפיתוח הנגב והגליל טוענים שאיחוד כל המכללות למוסד אוניברסיטאי יביא לעלייה בתקציבי המחקר, ולאפשרות למשוך סגל איכותי יותר, שאפשר גם לשלם לו כראוי וכמקובל במרכז. התרחיש הזה יסייע להשארת הצעירים שנאלצים להגר למרכז הארץ - ובסוף גם נשארים בו - והצפון נותר ללא אוכלוסייה משכילה צעירה.
התוכנית להקמת אוניברסיטה בגליל מתבססת על הקמת אוניברסיטה רב-קמפוסית מחקרית, בעלת מטה מרכזי ומרכזים אקדמיים בתוך המכללות הקיימות כיום, שבהן יילמדו כלל התארים, לרבות דוקטורט.
התוכנית כוללת שני שלבים: בשלב הראשון יאוחדו שלוש המכללות הגדולות - מכללת אורט בראודה, המכללה האקדמית תל-חי והמכללה האקדמית עמק יזרעאל. בשלב השני, לאחר חמש שנים, יצורפו אליהן שלוש המכללות הקטנות יותר: המכללה האקדמית צפת, המכללה האקדמית גליל מערבי והמכללה האקדמית כנרת.
על פי הרעיון שמקודם בגליל, בסוף התהליך ייווצרו שישה מוקדי תעסוקה אקדמיים שיפעלו בשיתוף פעולה, במסגרת מוסד אקדמי אחד. בניגוד להקמת אוניברסיטה חדשה, מדובר במודל יעיל יותר ליישום וזול משמעותית.
התוספת התקציבית הנדרשת להפוך את שלוש המכללות הגדולות לאוניברסיטה היא 100 מיליון שקל בשנה. המינוי לתפקיד נשיא האוניברסיטה ייעשה ברוטציה, כך שמדי שנה ימלא את התפקיד אחד מנשיאי שלוש המכללות, ובהמשך משש המכללות. נשמע אידיאלי? אז זהו, שלא.
את החצים מפנים ראשי הערים לכיוון אחד – פרופ' מנואל טרכטנברג. בשיחה עם 'יומן' הוא מנסה להסביר את התנגדותו לעניין דווקא מתוך ראייה אובייקטיבית ואוהדת הגליל. "אני מבין את הדחיפות והרצון העז של תושבי הצפון שהדבר הזה יקרה, אבל באותה מידה אני ער לזה שיש דברים שאי אפשר לעשות בהינף יד. חשוב לעשות את זה נכון ושזה יתפוס ולא ייפול מחר בבוקר", הוא מבהיר.
"להבדיל מהקמת מפעל כלשהו, שבמקרים כאלה אתה מקבל החלטה ויש תקציב ועושים תוכנית ומקימים - כשמדובר במוסד אקדמי ראוי אתה צריך קודם כול סגל צעיר איכותי וחוקרים שיעשו את המלאכה. זה הדבר הקריטי. מה שקרה במדינת ישראל בעשור הראשון של שנות האלפיים הוא שהאוניברסיטאות הצטמצמו בסגל בכיר. המספרים מבהילים. מ-1,400 אנשי סגל ירדנו אל פחות מאלף. הסיבה היא שלא גויסו חוקרים חדשים, ורבים יצאו לפנסיה.
"כיום אנחנו נמצאים בגירעון של סגל צעיר וחוקרים – קרוב ל-600 איש. זה מה שנדרש כדי להגיע להיכן שהיינו לפני 14 שנה. וגם אז המספר לא היה מספיק בשביל שיהיה מחקר ראוי והוראה ראויה. לכן, קודם כול צריך למלא את החסר, לפני שחושבים על הקמת אוניברסיטה נוספת בישראל".
טוענים שאתם גילדה שלא מאפשרת לאף אחד להצטרף לשורותיה. שאתם קנאים לכל עמית מחקר אחר. שאינכם מאפשרים לכל מוסד גבוה להצטרף, כפי שקרה לאוניברסיטת השומרון באריאל.
"להכרזה על מוסד להשכלה גבוהה כאוניברסיטה יש גם משמעות של תקצוב. התקצוב נעשה על פי מפתח תחרותי לחלוטין. כל האוניברסיטאות מתחרות על פרסומים מדעיים, זכייה בקרנות תחרותיות ועוד. אם תל-חי, לדוגמה, תיכנס לזה, היא לא תקבל הרבה כי התפוקות שלה הן כאין וכאפס לעומת הטכניון. וגם היכולת לתת תוארי דוקטור לסטודנטים רחוקה ממנה מאוד, כי צריך לשם כך מאגר פרופסורים ומומחים גדול.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם