הנדל“ן עם הגולן: המשפחות שעזבו את המרכז לחיים אחרים
בזמן שבערי המרכז רבים על כל מטר רבוע וסוחבים משכנתא כמעט לכל החיים, יש אנשים שמצליחים לבנות את בית חלומותיהם בסכומים מצחיקים
את הסיור שלנו בדרך לבועת הנדל"ן החדשה של ישראל אנחנו עושים עם עמיחי אלבה, תושב מושב נטור שבדרום הרמה ומנהל אגף חברה וקליטה במועצה האזורית. אלבה מסתייג מיד ומבהיר כי ככל הנראה הגולן לא עומד להפוך לבועה יוקרתית, אבל ממש לאחרונה יצאו לשיווק 165 מגרשים לבניית בתים פרטיים במגוון יישובים דתיים בגולן. זו הפעם הראשונה שפרויקט כזה מתרחש ברמה מזה כמה עשורים, ובימים הראשונים של השקת הפרויקט המוקד הטלפוני כמעט קרס.
אז החלטתם שאתם מגיעים. ברוכים הבאים. איפה אפשר לגור בגולן? על כך עוד נרחיב בהמשך, אבל ראשית נפתח במעט רקע. במהלך העשורים האחרונים התיישבו ברמת הגולן תושבים דתיים מהציונות הדתית בשישה יישובים מרכזיים: חספין, רמת מגשימים, נוב, יונתן, אלוני הבשן, קשת ואבני איתן. כשמונה–מאות משפחות חיות שם, צעירות לצד ותיקות, ובני המקום מזמינים אתכם כעת לעשות שבת, להתאהב ולבנות בית.
אלבה, במקור מהיישוב אפרת, עבר עם אשתו לגור בנטור לפני כחמש שנים. היום הוא עומד בראש מחלקת הקליטה ומקפיד שכל העובדים במחלקה ובמרכזי הסיוע לנקלטים חדשים יהיו תושבים חדשים שעוד זוכרים את הקשיים וההתמודדויות בדרך לדירה. "חיפשנו משהו אחר במקום שבו אנחנו חיים. מקום שמעבר לאפשרות לבנות בית ולנופים ולמרחבים מעניק לנו גם מסגרת קהילתית חזקה ואפשרויות של חינוך מגוון. הגולן בעיניי זו ארץ ההזדמנויות, ויש כאן לא מעט מתיישבים חדשים שהגיעו ופתחו בקריירה חדשה וביוזמות עסקיות. לגור בגולן זה לא לבחור איפה רוצים לגור אלא איך רוצים לחיות. זה הסיפור. במערך הקליטה יש לא מעט תושבים חדשים שמסייעים בקליטה של אחרים, זו אמירה של האזור שלא סתם מביא לכאן משפחות חדשות אלא משלב אותן בעשייה".
על פניו, קצת קשה לשכנע את אנשי השפלה לעשות מעבר כזה. בעוד ביהודה ושומרון נלחמים על כל פיסת קרקע בגלל הנוחות והקרבה למרכז, מה יש להם בעצם לחפש ברמת הגולן?
"אני לא בא לנצח אותם", מסביר אלבה, "זה משהו אחר. אנחנו מביאים בשורה אחרת. הפרויקטים במרכז מציעים דברים אחרים ופונים בעיקר למשפרי דיור. פה אנחנו מדברים על שינוי אורחות החיים. אני חושב שיש היום מגוון אפשרויות וככל שיהיו יותר רחבות הן יתאימו לכלל הציבור הדתי, כי כל אחד מוצא את הנישה שלו ואת מה שמתאים לו. בהיבטים מסוימים אנחנו גם מתעלים על יישובים במרכז ומציעים דברים שהם לא מציעים, כמו החינוך הגולני ששמו הולך לפניו, וכל בני הציונות הדתית יודעים שלהיות בוגר הגולן זה משהו ייחודי. מעבר לכך, הקהילתיות בגולן היא משהו שלא קיים במקומות אחרים. קהילות היישובים פיתחו לעצמן דרכים ייחודיות להסתדר ויש כאן הרבה ערבות הדדית. תוסיף לכך את הנופים הגדולים של הגולן ומחירים שפויים בהחלט, וכל הדברים האלו יחד מייצרים יתרון משמעותי עבור הגולן".
ובכל זאת, נדמה כי בשנים האחרונות חלו שינויים בסדרי העדיפויות של הדתיים. מסלול ההצלחה הממוצע של בן או בת הציונות הדתית יעבור בדרך כלל בלימודים מוכווני היי–טק ומגורים בגבעת שמואל, פתח תקווה, ירושלים או השומרון השקט. חיים די נוחים ורגועים.
הציבור הדתי–לאומי הולך ומתברגן. האם יש סיכוי להתיישבות אידיאולוגית?
"אני לא חושב שהציונות הדתית הולכת היום לכיוון החומרי, אלא להפך. יותר ויותר מחפשים לחזור לערכים ולמקומות שמדברים אידיאולוגיה ולא מתביישים לדבר על זה. זה משהו שיכול להיות חסר במקומות אחרים ואצלנו זה נמצא בריש גלי. החיבור לטבע, הורדת ההילוך בחיים, חיבור למשפחה ולא פחות חשוב מכך - תעסוקה - הם כל מה שצריך לעשות בשביל להתקיים".
אבישג ומודי מרוני עברו מרחוב ההסתדרות בפתח תקווה לפני כשנתיים וחצי היישר למושב יונתן. הם ארזו את ילדיהם, נפרדו מהמשפחה ומהחברים ויצאו לדרך חדשה. "עברנו כי לא רצינו לגור במרכז וחיפשנו איכות חיים ומחירים שאנחנו מסוגלים לעמוד בהם", מספרת אבישג. לדבריה, "רצינו כל הזמן צפון, וכשהגענו להחלטה שזה הזמן לחפש, בדקנו הרחבות קהילתיות באזור הגליל ומשם טיפסנו עד שהגענו ליונתן והתאהבנו. תהליך הקליטה היה מהיר מאוד. הייתי אז בסוף ההריון של הבן השני שלנו, ואנחנו מבסוטים. הצלחנו לבנות בית פרטי של 240 מטר בנוי ויחידת השכרה מעלינו בשטח של שלושת רבעי דונם. בפתח תקווה, דירה חדשה בכפר גנים בת ארבעה חדרים מסכנה עולה מיליון שמונה מאות, ואנחנו בנינו בית עם שישה חדרי שינה וחצר ענקית בפחות כסף".
לסבא ולסבתא לא קשה? ומה עם שירותי הבייביסיטר החינמיים שהפסדתם עקב המעבר?
"בהתחלה השתמשנו בסקייפ והם ראו את הנכדים דרך המחשב. אבל הגעגוע עושה את שלו ואנחנו מגיעים למרכז אחת לכמה זמן והם מגיעים לכאן בתדירות הרבה יותר גבוהה. יש משהו בריא בלפתח חיים לא קרוב מדי להורים. לגבי הבייביסיטר אנחנו הרבה פחות מודאגים - להפך - יש כאן המון בייביסיטריות ובזיל הזול, רק 13 שקל לשעה".
אבישג (30) היא מנהלת משרד באחד מהמפעלים בגולן ומודי עובד כשף במסעדת זיגל החדשה באניעם. הם מודים כי כשהגיעו פתחו בחיים תעסוקתיים חדשים. "אם יש לכם את התעוזה לבוא לגולן ולהתרחק מהציוויליזציה - תבואו. נכון שאנחנו גרים רחוק וכשצריך לנסוע לסידורים מרכזים את הכול ליום אחד ונוסעים לטבריה או לקריית שמונה, אבל כיף לנו פה, וזה מה שחשוב".
"הרבה אנשים שואלים אותנו אם יותר זול לגור כאן", מוסיפה אבישג, "ובכן, זה לא שיותר זול. החלב והגבינה עולים אותו הדבר, אבל הפיתויים כאן הרבה יותר פשוטים. אין לנו קניון וחנויות, וחיי הקהילה תופסים נפח הרבה יותר גדול. אנחנו לא קופצים לבית הקפה השכונתי פעם בשבוע ומעדיפים לאכול בשבתות ביחד עם חברים מהיישוב. הדגש על קהילה ומשפחה הוא גדול יותר ויוצאים לבלות פעם בחודש ולא פעם בשבוע, אז מה קרה?"
בסקר שערכה המועצה האזורית גולן בקרב המתיישבים החדשים בשבע השנים האחרונות ניסו אנשי הקליטה למפות את התושבים החדשים, מהיכן הם מגיעים ומהם הקשיים העיקריים במעבר. מתוך הנתונים עלה כי מרבית הנקלטים הגיעו ממרכז הארץ והם עברו לגולן מתוך חלום לאיכות חיים טובה יותר ולמרות כל החששות מהפרנסה. לא פחות מ–86 אחוזים עובדים במקצוע שלהם.
"נכון, צריך אומץ כדי לעשות תהליך כזה, אבל במערך הקליטה מלווים את המתעניינים מהרגע הראשון. אנחנו עושים סדר ומספרים מה התהליך ומה הפרטים ואין ספק שזה מרגיע שיש מי שמלווה אותך מהרגע הראשון", מסביר אלבה, "ביישובים עצמם יש גם משווק מוסמך וצוות היכרות שעושה את התהליך בצורה נעימה, כדי שאנשים יבינו בדיוק למה הם נכנסים ומהם היתרונות לצד הקשיים. זה ממשיך בוועדות הקליטה והאקלום שדואגת ללוות את המשפחות החדשות, והליווי יכול להימשך עד שנתיים במידת הצורך. יש לנו מרכז תעסוקה בגולן שעוזר, בין השאר בכתיבת קורות חיים ובתיאום בין מעסיקים רלוונטיים למועסקים. בסך הכול המרכז הזה מצליח לבצע לא מעט השמות. יש מרכז בשם מט"י גולן, שרק בשנה האחרונה היו אליו 600 פניות של משפחות שרצו להקים עסק וביקשו ליווי, זה דבר שלא קיים במועצות אחרות. המרכז הזה יודע לקחת את היזם, לחבר את החלום והפנטזיות שלו למציאות, להצמיד לו יועץ עסקי ולהפנות אותו למקורות מימון ומענקים והלוואות בתנאים טובים. החטיבה להתיישבות רלוונטית כאן מאוד ומסייעת במענקים למיזמים עסקיים".
אך עם כל הכבוד לעזרה במציאת עבודה, בשביל חיתולים בסופר פארם הקרוב נדרשים התושבים לנסוע כמעט שעה, ועוד לא התחלנו לדבר על המצב הביטחוני המאיים מעבר לגדר והדיבורים הבלתי פוסקים על משא ומתן להחזרת הגולן לסורים. "לא היה לנו כל שיקול כזה", אומרת אבישג בביטחון, "אנחנו בדעה שאם יחזירו משהו זה קודם את השומרון ורק אחר כך את הגולן. הכותרות כל הזמן מדברות על המצב מעבר לגבול הסורי, אבל אנחנו בכלל לא מוטרדים ממנו".
הנינוחות שבה מדברת אבישג נראית אופיינית לתושבי הגולן. "בעבר היו שואלים אותי קצת על החשש מפני החזרת הגולן, אבל היום זה ממש לא עולה", מסביר אלבה, "אנשים אומרים שכשאין עם מי לדבר בצד השני זה מייצר ודאות. בסופו של דבר מסתכלים על מה שקורה עכשיו. הייתי השבוע בעין זיוון ופגשתי זוג חדש שנקלט והם הזמינו אותי לכוס קפה. שאלתי אותם את השאלה הזו והם אמרו שבסופו של דבר שגרת החיים נמשכת. נכון ששומעים פיצוצים מעבר להר והכותרות בעיתונים נשמעות מפחידות, אבל החיים ממשיכים כרגיל ואין לחדשות האלה השפעה על היום–יום שלנו".
מי שלא צריכות להתמודד עם ההחלטה על המעבר לגולן בשל הניתוק מהמשפחה הן תמר וענת לבית שלזינגר, צמד אחיות משערי תקווה שהחליטו לעבור לגולן ולגור זו לצד זו. הבעלים שלהן - אבינר ונדב - זרמו עם הרעיון. "הגענו ליונתן לפני שנה וחצי מהרבה סיבות. שנינו רצינו צפון ופריפריה ומאז ומתמיד אהבנו את הגולן", מספרת תמר פישהוף. "אבינר הציע לי נישואים במפל עיט ליד יונתן עוד הרבה לפני שידענו שנגור כאן. רצינו לגדל את הילדים אחרת, בקצב אחר, וטוב לנו להיות מכונסים במשפחה הגרעינית שלנו. אחותי גרה בבית לידי ואנחנו חברות טובות".
תמר גדלה בשערי תקווה אבל אחרי החתונה התגוררה בפתח תקווה. שם, לדבריה, נחשפה למציאות אחרת: "אני מרגישה שהקהילה בגולן היא עולם אחר, עם אנשים בסגנון אחר - חקלאים, אקדמאים ואינספור אנשים מרקעים שונים שחשובים להם דברים אחרים. מבחינתי זה לא כזה 'תיק' לרדת למרכז. הכול עניין של תפיסה. יש אנשים שנראה להם נורמלי להיות כל הבוקר בפקקים מאשר לנסוע את אותו הזמן בנוף משכר חושים. אני נוסעת שלושת רבעי שעה לעבודה ולפעמים עובדת גם מהבית. תפיסת החיים בגולן היא אחרת".
תמר היא עורכת דין במקצועה ומועסקת אצל עורך דין ערבי–נוצרי בכפר עילבון שבגליל. מתוך שבוע העבודה שלה, שלושה ימים היא למעשה עובדת מהבית: "אני לא חושבת שהייתי מוצאת אופציה כזו במרכז. סדר העדיפויות שלנו הוא שונה. אנחנו נוסעים פעם בחודש למרכז ומבקרים אצל ההורים בשערי תקווה ובפתח תקווה, אבל ההורים שלנו באים לכאן הרבה. יש כאן עוד שבע משפחות אמריקאיות שבהן שני בני הזוג עובדים מהבית. המרחק מהמרכז הוא עניין תפיסתי, ובמקצועות שמבוססים על מחשבים זה לא כל כך משנה היום". אבינר, אגב, עובד בחברת היי–טק בכפר סבא ביומיים בשבוע שבהם הוא ישן בבית הוריו, ובשאר השבוע הוא עובד מביתו שבגולן.
ענת הרטוב, אחותה של תמר, עובדת כגננת ונמצאת כרגע בחופשת לידה. רק לפני שבעה חודשים היא ונדב עברו לגולן משערי תקווה: "האמת שהמעבר היה קל משחשבנו. להעביר את הילדים היה העניין ולקח לנו זמן לבחור להם בתי ספר, אבל התהליך היה טוב", היא אומרת. "האמת שזו הייתה דילמה האם לגור כל כך רחוק, אבל החלטנו שחיים פעם אחת ואנחנו לא רוצים להישאר במרכז ולבכות כל הזמן על איך שלא הגשמנו את החלום. אנחנו טריים מכדי להסיק מסקנות, אבל כרגע, מבחינתנו, זה היה מהלך נכון".
אז כמה בעצם עולה לקנות בית בגולן? ובכן - הקרקע בחינם, הבנייה בשיטת בנה ביתך ואם עובדים באופן מחושב אפשר לצאת בזול. "התשלום הוא למעשה רק עבור הוצאות הפיתוח והתשתיות של המגרש כמו ביוב, חשמל, מים ופיתוח סביבתי", מסביר אלבה, "העלויות האלו נעות בין 120 ל–180 אלף שקל ואחרי זה פונים לשיטת 'בנה ביתך', ושם הכול תלוי במשפחה ובסדרי העדיפויות שלה. בניית בית פרטי פשוט של ארבעה חדרים יכולה להסתכם ב–700 אלף שקלים כולל הכול".
אז לבנות זול שם, אבל בואו לא נשכח שאנחנו עדיין מדברים על פריפריה גיאוגרפית, שגם אם הצליחה ברבות השנים לייצר מיקרו–קוסמוס של מדינה בתוך ישראל, עדיין מדובר במקום רחוק ולא הכי נגיש. והמשכורת? נמוכה משמעותית ממרכז הארץ: "המשכורות הן בהתאם לקצב החיים", מסביר אלבה, "הזוגות שעוברים לכאן לא מצפים להמשיך להרוויח את אותה המשכורת שהרוויחו במרכז. מצד שני, כשאנחנו משווים בין שכר הדירה הממוצע במרכז לשכר הדירה בגולן אנשים חושבים שאנחנו מתבדחים איתם. בסופו של דבר, לכאן באים בשביל לחיות - לא כדי להשתעבד עד הלילה לעבודה".
הכתבה פורסמה השבת במגזין "מוצש" מבית "מקור ראשון"
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם