נעמה שלי: הילדה הקטנה שלי כבר גדולה
הבת שלי כבר בת 18, ואף שלא תכננתי בקפידה מה לומר, אני רוצה לספר לה ממה לפחד וממה לא
זה קרה ביום שבת האחרון. כמה שעות אחרי שהודיעו ששרון הלך (הלך כשהוא החליט ללכת), הבת הקטנה שלי הפכה להיות גדולה, כזו שהיא כבר אולי נחלת הכלל, בטח לא חייבת לציית להוריה, יכולה עוד מעט להחזיק ברובה גדול ולרמוז לערבי קטן ללכת. ילדה גדולה לגמרי.
שנים היא כיכבה במדורים שלי על תקן "המחוננת", כך קראתי לה בשם קוד. האמת, כשהיא הייתה חצי מחוננת עברה את המבחנים (כשקראו לה, לא יזמנו כלום לבד), עד לשלב שהוגדרה מחוננת באופן חלקי וחזרה להיות ככל עם ישראל, טיפה יותר מוכשרת אבל רק טיפה.
לפני חצי שנה, אחרי שעברנו איתה את פרעות תשנ"ד-תשנ"ה (גיל ההתבגרות), היא סיפרה לנו שהחליטה ללכת לשנת שירות לפני הצבא, כלומר לתרום עוד שנה לפחות למדינה. אני נשבע לכם שזה לא חינוך שלי. כלומר, אני מאמין שלעזור למי שרק אפשר זו מהות החיים השפויים, אבל מי חשב שהיא תיתן עוד שנה שלמה למדינה? אולי בכל זאת היא מחוננת?
לא תכננתי בקפידה מה אני רוצה לומר לה לכבוד חצייתה את הגיל שבו מותר לה לקנות אלכוהול לבד, וככל שאני מעמיק בזה אני הכי רוצה לספר לה ממה לפחד וממה לא. זה אולי קצת דומה לרשימת עשה ואל תעשה של חברינו מהמגזר האלוהי, ובעיקר זו רשימה שאולי תרגיע אותי כי אני כל כך חרד לגורלה.
אני חרד עד כדי כך שהיו ימים שפיללתי שמישהו ייתן לי משכורת כדי להיות שומר ראש לילדיי, לקבל שכר מינימום תמורת האפשרות לראות אם מתקרב לאחד מילדיי נער שתוי עם סכין קפיצית.
זה כמובן לא קרה, ועכשיו נשאר לי רק למלא רשימות ולקוות שהיא תוביל את החיים נכון ושהם, החיים, לא בטעות יובילו אותה.
הנה חלק מהמחשבות האלה:
לפחד קצת כמעט מהכל. חשוב להיות אמיץ וללכת בדרך חשובה ומקורית, ו"לא לפחד כלל" הוא משפט נהדר, אבל רק עד שזה מגיע למפגש עם אוהדי בית"ר.
אז אם אפשר, לחשוש לפעמים. במיוחד בחושך ומעבר לקו הירוק. גם בקו שלנו לא משהו, אבל לא חייבים כשהמפקד אומר "אחר!יי ללכת לכל מקום, במיוחד אם המקום חשוך. בפחד יש משהו משתק, ובאומץ הפראי המוחלט יש משהו אידיוטי.
לפחד ממי ש"גדל איתם". בכל פעם, ילדה מתוקה שלי, שתשמעי מישהו מסביר לך ואומר, "תאמיני לי, אני יודע על מה אני מדבר, אני מכיר אותם, גדלתי איתם", דעי שהוא גדל לא טוב. עוד לא נתקלתי באיש אחד ש"גדל איתם" והגיע לאיזו גדולה נפשית מרשימה. מי שגדל איתם בדרך כלל ידע ש"איתם" זה משהו נחות, פחות טוב ממנו, ואין לו גם ספק שהוא גדל והתרומם הרבה יותר מהם.
לפחד ממירי רגב ואורית סטרוק. כל הסבר מיותר. ואם את לא משוכנעת שאת יודעת מי זו אורית סטרוק - לא קרה שום דבר דרמטי.
"אין עשן בלי אש" הוא אחד מהמשפטים הכי מסוכנים בהיסטוריה של העם היהודי ובכלל. יש המון עשן בלי אש, יש המון שמועות שקריות, יש המון דברים שאנחנו בטוחים שהם נכונים ובסוף הכל מופרך. הנה משהו שלא סיפרתי לך אף פעם: כבר כמה שנים כותבים עליי כמה טוקבקיסטים מופרעים שהכיתי את אשתי הראשונה, אמא שלך. לא רק שזה לא נכון, אני מניח שאפילו אם הייתי מנסה היא הייתה קורעת אותי בתוך שניות. פשוט לא הלכתי מכות מאז כיתה ג? עקב חוסר הצטיינות במשימה. יש המון עשן בלי אש, וצריך לנפנף אותו.
שנים פחדתי לדעת כל מיני דברים. פחדתי לדעת מה האוברדרפט שלי. פחדתי מדואר רשום. בעיקר פחדתי לספר שאני לא בטוח מי היה קודם: לנין או טרוצקי. היום אני לא מפחד להגיד לך, ילדה שלי גדולה, שאנחנו לא יודעים המון דברים אבל יש דברים שרק אנחנו יודעים.
יהיה מקסים כמובן אם נדע יותר. ידע הוא כוח, לימדה אותי אורלי אשתי האהובה (יום אחד אולי לא נפחד כולנו לדבר על המהפך שהיה בחיינו האישיים ומה זה עשה לכולנו), אבל מנגד אנחנו לא ירון לונדון ואנחנו לא באמת יודעים הכל. וכשמישהו שואל אותי, מה, אתה לא יודע מה התל"ג הממוצע של ה-OECD? אני כבר לא מפחד להודות שלא, אבל אני יודע לכתוב מנגינות ולנגן לא רע בפסנתר למרות שאני עיתונאי.
יש עוד לא מעט דברים, אבל אפילו אני לא מכיר את כולם. אני מניח שלא צריך להסביר לך שאם איראני משופם פוגש אותך בשדה תעופה בבלגיה ומבקש ממך להעביר חבילה לדודה שלו - חובה עלייך לפחד מאוד ולרוץ לחפש עזרה.
אז ממה לא לפחד? זה כבר מסובך יותר, כי הכי ברור זה לבוא עם קלישאות ולהגיד לך לא לפחד ללכת עם האמת שלך, לא לפחד להגיד את דעתך בקול רם, לא לפחד לחשוף עוולות ולא לפחד לעשות צדק. אבל את כמעט מחוננת ויודעת את זה טוב ממני, ולכן אני חושב שהדבר הכי מדויק שאני יכול להגיד הוא לא לפחד להודות שלא טוב לך ולא לפחד להפוך כל אבן כדי שהחיים שלך יהיו טובים יותר.
אנחנו פה לתקופה קצרה. אני עברתי כבר שני שליש ויש תמיד סיכוי שינכו לי חלק על התנהגות סבירה. את רק מתחילה, אבל זה טס, הדבר הזה שאנחנו הכי מפחדים להבין: החיים בואכה המוות.
אז אל תפחדי להפוך את חייך פעם אחר פעם עד שתדעי שעכשיו טוב ועכשיו שווה לקום בבוקר. להסתפק במועט זה בסדר, מבחינה פילוסופית, אבל זה לא באמת עובד. המועט הוא מעט מדי. יותר מדי כסף ויותר מדי שררה זה מיותר וחזירי, אבל מעט מדי שמחה ואושר - זה נגמר לא טוב, תאמיני לי, אני גדלתי איתם... סתם , מזל טוב כבר אמרתי?
לא רק שצריך לגרש את כל הסודנים - צריך להוציא את הכושים אל מחוץ לחוק הבינלאומי
אל תשכחו: יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא לכולם יש ילדה כמו שלי.
שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם