בחיפה מסרבים להכיר בגן היהודי-ערבי
ההורים בעמותת "יד ביד" בעיר הכרמל נאלצים לממן את החינוך של ילדיהם בגן הדו-לשוני, בשעה שמוסדות דומים בארץ שייכים לחינוך הציבורי ונהנים מסבסוד. ראש העיר: "אין לנו צורך אמיתי בגן הזה"
הורי קהילת "יד ביד" בחיפה, שילדיהם לומדים בגן הדו לשוני היחיד בעיר, שמוגדר עתה פרטי, דורשים לקבל הכרה מעיריית חיפה כדי שיוכלו להיכנס תחת כנפיה של מערכת החינוך הציבורית.
"חיפה מציגה תמונה מאוד יפה של דו-קיום בין כל הדתות, ואני חושבת שבתחומים רבים כמו תרבות ואמנות היא מקיימת את זה. אבל דווקא בתחום החינוך זה לא מתקיים. זה הזוי", אומרת אדווה שי, אמא לילד בן שלוש הלומד בגן.
הגן, שהוקם לפני כשנה וחצי, מונה 44 ילדים בגילאי שנה עד ארבע, הלומדים בשלוש קבוצות שונות. לכל קבוצה שתי גננות ושתי סייעות - אחת דוברת עברית ואחת דוברת ערבית. הפעילות מתנהלת בשתי השפות וכל אחת מהזהויות - הערבית והיהודית - באה לידי ביטוי.
"בחג החנוכה האחרון, לצד החנוכייה הצבנו עץ אשוח", מספר מורן אופק, מנהל הגן. "אנחנו מציינים את החגים של היהדות, הנצרות והאסלאם ובשיח בגן ניתן דגש על דיאלוג ותקשורת בין הילדים".
בישראל קיימים כיום שבעה מוסדות חינוך דו-לשוניים לחינוך משותף של יהודים וערבים: ביפו, בירושלים, בכפר קרע, במשגב, בבאר שבע, בנווה שלום ובחיפה. בכל המקומות, למעט בחיפה, זכו המוסדות להכרה רשמית של הרשויות, והם מהווים חלק ממערכת החינוך הציבורית.
רק בעיר הכרמל, המתהדרת בדו-קיום וברב-תרבותיות, נאלצים ההורים המבקשים להעניק לילדיהם חינוך משותף, לשלם שכר לימוד הנע בין 2,200 ל-2,700 שקל לחודש, בעוד שבמוסדות המקבילים משלמים ההורים כ-500 שקל לחודש בלבד.
"דו-קיום אמיתי זה לא עניין פרטי אלא ממלכתי", אומר שולי דיכטר, מנכ"ל עמותת "יד ביד". " אם בחיפה אפשר יהיה לגדל יחד ילדים יהודים וערבים רק במסגרת פרטית לעשירים, אוי ואבוי לנו".
דיכטר מבקש להדגיש כי לא מדובר רק בעניין כספי, כי אם בסוגיה עקרונית. "זה אינטרס של המדינה שילדיה ילמדו בחינוך משותף. היא צריכה לראות בזה עדיפות חינוכית", הוא אומר.
ד"ר מירב בן-נון, מארגנת קהילתית ב"יד ביד, מוסיפה: "אנו מאמינים בצורך החברתי והערכי של הגן. זה עונה על ביקוש של הורים ותורם משמעותית ליצירת קשרים אמיתיים וחיים משותפים בין יהודים לערבים ".
לאחרונה שיגרו ההורים מכתב לראש העיר חיפה יונה יהב. בתשובתו כתב יהב: "ככל שאנו מברכים את הפעילות הערכית והקהילתית החשובה שאתם מקיימים, הרי שלא מתקיים צורך אמיתי בחיפה למסלול שהצעתם. מוסדות החינוך בחיפה פתוחים לכל סוגי האוכלוסייה, בבתי הספר בעיר מלמדים ערבית מדוברת מגיל שמונה והשילוב הינו מוצלח".
עוד נכתב: "לפיכך-ותוך הערכה לפעילות העמותה בחיפה ובארץ כולה - החלטנו לא לשלב את הגן הדו-לשוני במערכת החינוך המוכרת בעיר".
"התשובה שלו לא מספקת", מוסיפה שי. "מצב שבו ילד ערבי לומד בבית ספר יהודי ולהפך אינו שווה ערך להקמתו של בית ספר ציבורי דו-לשוני שבו התלמידים לומדים ביחד ומעצימים את הזהות והשפה שלהם. הדו-לשוניות זה עולם הרבה יותר רחב".
"מכתבו של יהב אומר בעצם:'חיפה רוצה להיות סמל לרב-תרבותיות, אבל רק עד גבול מסוים", מציין עוד אופק.
מעיריית חיפה נמסר בתגובה: "עיריית חיפה מוקירה את פעילותה של עמותת 'יד ביד' ברחבי הארץ. יתרה מזאת, העקרונות עליהם היא מושתתת מיושמים כבר הלכה למעשה במרקם חייה הייחודי של חיפה. משום כך, ובעצה אחת עם משרד החינוך, לא מצאנו צורך בהקמת גן ילדים ובית ספר נוסף כפי שמבקשת העמותה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם