פופ סטאר: 50 שנה לביקור השערורייתי של האפיפיור פאולוס השישי
בקרוב יגיע פרנציסקוס הראשון לישראל, וספק אם ביקורו יעורר משקעים מהעבר. לביקורו של האפיפיור פאולוס השישי בארץ, לפני חמישים שנים בדיוק, נלוו לעומת זאת לא מעט מבוכות: הרב הראשי סירב להופיע ולברכו והאורח סירב להזכיר את שמה של ישראל או להתייחס למעשי הכנסייה בזמן השואה
כבר עכשיו ניתן להצביע על הבדלים בין שני האירועים: ראשית, מנהיג העולם הקתולי הנוכחי, האפיפיור הראשון מיבשת אמריקה, אינו נושא עמו בעברו האישי את כתם יחסה הכמעט אדיש של הכנסייה להשמדת יהדות אירופה. שנית, לאור ההתחממות שחלה לאורך השנים ביחסים בין הוותיקן לבין העם היהודי ומדינת ישראל, לא צפויה הפעם החרמה של הביקור מצד הרבנים הראשיים.
לפני חמישים שנה, לעומת זאת, בחר הרב הספרדי הראשי יצחק נסים להיעדר מקבלת הפנים לאפיפיור, ועורר בארץ פולמוס בדבר מעמדה של הרבנות ועל שפלות הרוח שהפגינה המדינה באותם ימים.
"האפיפיור פאולוס השישי אפילו לא תיאם את הביקור עם ממשלת ישראל", סיפר משה נסים, בנו של הרב יצחק נסים ושר לשעבר בממשלות ישראל, בריאיון לערוץ 7 בשנת 2009. "הוא העמיד אותנו בפני עובדה. פא-לוס, תלמידו של פיוס ה-12, שלא אמר דבר נגד הנאצים בתקופת השואה, פשוט הודיע לכל העולם שהוא בא לפלשתינה לבקר את האתרים של הנצרות.
אשכול וחבריו בממשלה לא הבינו את משמעות הביקור. כולם חשבו שזו הכרה במדינת ישראל, ולכן סללו כבישים לטובת האירוע והוציאו סכומים אדירים. פנו אל הרב הראשי וביקשו שיבוא לקבלת הפנים, אבל אבא אמר שהוא לא יגיע אם האפיפיור לא יגיע לבקר אותו גם, כדי שהיהדות לא תהיה נחותה מול הנצרות.
"כולם ביקרו את אבא שלי וטענו שהוא יגרום לפוגרומים. בסופו של דבר כולם ראו שהוא צדק. כי אותו אפיפיור לא רצה להיכנס לארץ דרך מעבר מנדלבאום, כדי להראות שהוא לא מכיר בירושלים כבירת ישראל. הוא נכנס דרך שדה קוצים במגידו ושם קיבלו את פניו, כשבפועל האפיפיור לא לחץ ידיים של אף אחד מממשלת ישראל. רק אז הוקירו את אבי כחכם הרואה את הנולד".
בימים שלקראת ביקורו של האפיפיור פאולוס השישי עסקו כלי התקשורת הישראליים בהרחבה בביקור, תוך ירידה לפרטי-פרטים. כבר בדצמבר 1963 ידעו אזרחי ישראל מה יכללו הארוחות של האפיפיור בעת שישהה כאן: "בין שלושים אנשי הפמליה אשר ילוו את פאולוס השישי בביקורו בישראל, יימצא גם אנריקו דנטה, ראש'החדרנים הסודיים' - כעין דייל, מלצר וטבח ביחד, אשר יהיה אחראי באופן אישי להגשה נפרדת לאפיפיור", דיווח "מעריב".
"פאולוס השישי אמנם יסעד לצהריים במנזר האיטלקי שעל הר האושר, אך לא הנזירות הפראנציסקניות שם ולא המוטרן חכים ישתתפו בסעודתו, כי מאז 1902 אוכלים האפיפיורים בבידוד גמור ובחדר נפרד.
"עיתונאי ותיק, המאומן לוואתיקאן זה כארבעים שנה, יודע לספר כי האיסור הבלתי כתוב לעריכת סעודות'פאפאליות' נובע מתקרית מצערת, כאשר מלצר בלתי זהיר שפך מגש מלא מאקרוני על גלימתו הלבנה של ליאו ה-13. כתוצאה נפלטו מפי אותו אפיפיור אי אלו מילים אשר קשה היה ליישבן עם התואר'הוד קדושתו'".
מי שהתעניין יכול היה ללמוד ממעריב עוד פרטים על האירוח הצפוי לאפיפיור בהר האושר: "נראה שהוא יאכל את הארוחה הרגילה, אותה מבשלים לכל הצליינים המתארחים ב 'הוספיס' האיטלקי על הר האושר. הארוחה כוללת מרק בשר, עוף עם תוספות, מנה של מקרוני נוסח איטליה, יין ורפרפת".
המבצעים הלוגיסטיים לקראת הביקור היו חסרי תקדים.
נצרת קושטה לכבוד האפיפיור, והוקם מטה מיוחד של המשטרה ששקד על סידורי הביטחון והתנועה לאורך המסלול שבו יעבור פאולוס בעיר. הביקור עלה למשלם המסים יותר ממיליון לירות ישראליות.
אך מלבד עיסוק בתפריטים ולוגיסטיקה, הועמסו על מסעו של האפיפיור משמעויות היסטוריות רבות. לביקור נלוותה ציפייה ישראלית לא מוצהרת להכרה כלשהי בכך שהכנסייה הקתולית לא עשתה דייה למען היהודים בתקופת השואה. פאולוס השישי עצמו, ששימש כאפיפיור משנת 1963, לא היה גלימה שכולה לובן בכל הקשור לסוגיה זו.
פעילותו בזמן השואה כבכיר בוותיקן שנויה במחלוקת בקרב ההיסטוריונים, ויש הטוענים שפאולוס היה מעורב בהסכמים בין הכנסייה הקתולית לבין המשטר הפאשיסטי באיטליה. גם בהסכמים בין האפיפיור פיוס ה-12 לבין גרמניה הנאצית נקשר שמו, וייתכן שהוא היה מעורב אף בסיוע שהגיש הוותיקן לקצינים נאצים שניסו להימלט מעונש לאחר המלחמה. מנגד, קיים מידע המראה כי האפיפיור לעתיד פעל לגיוס כספים למען הצלת יהודים.
לבסוף הגיע היום הגדול, ועמו האירוע ההיסטורי שנמשך 11 שעות בלבד. לאחר שהתארח בממלכה הירדנית הגיע פאולוס השישי לביקורו החטוף בארץ. במקום להיכנס מירדן דרך מעבר מנדלבאום שבירושלים כפי שהציעה ישראל, העדיף ראש הכנסייה הקתולית לחצות את הגבול בנקודה אחרת ולהגיע למגידו. שם המתין לו משמר כבוד של צה"ל ונערך לכבודו טקס רשמי בהשתתפות נשיא המדינה זלמן שז"ר, יו"ר הכנסת קדיש לוז, ראש הממשלה לוי אשכול, שרים ומכובדים נוספים.
"בהוקרה רבה ובמלוא תחושת המשמעות של אירוע זה, שאין לו אח בתולדות הדורות, הריני בא בשם מדינת ישראל ובשם עצמי לקדם את פני הוד כבוד האפיפיור הרומי ואבי הכנסייה הקתולית במרחבי תבל", הכריז הנשיא שז"ר בנאומו, ורמז גם על הצל שרובץ על הכנסייה והעומד בראשה: "שואת עמי בדור האחרון אזהרה מרה היא לאיזו תהום של התפרעות ואיבוד כל צלם האלוהים מסוגלה להוריד משטמת הדורות ושנאת הגזעים".
"מעריב" פרסם באותו יום מהדורה מיוחדת, שבה הוקדש כל העמוד הראשון לביקור ההיסטורי. העיתון ציטט מדבריו של האפיפיור בטקס הממלכתי במגידו: "ברכתנו ואיחולנו לכם: שלום, שלום! " שתי המילים האחרונות נאמרו בעברית, וההתלהבות בכל אמצעי התקשורת עלתה על גדותיה. אך על האווירה החגיגית העיבה החלטתו של הרב נסים להיעדר מטקס קבלת הפנים.
מעמדו של רב ראשי, הוא הסביר, שווה למעמדו של ראש הכנסייה, ולכן הוא אינו צריך לקבל את פני האפיפיור אלא האורח הוא שאמור לבוא לבקרו בירושלים. היעדרותו של הרב נסים בלטה עוד יותר בשל העובדה שלא כיהן באותה עת רב ראשי נוסף, אשכנזי, לאחר שהרב יצחק הרצוג נפטר ובטרם החלה כהונתו של הרב איסר יהודה אונטרמן.
עמדתו של הרב נסים תפסה מקום בולט בשטף הדיווחים לקראת הביקור, במהלכו ולאחר סיומו. ב-1 בינואר התייחס "מעריב" לקבלת הפנים המסויגת של המנהיגות הדתית בישראל: "הרב הראשי יוציא מחר הודעת ברכה רשמית לרגל ביקור האפיפיור בארץ, בה יברך את פאולוס השישי בבואו כצליין לביקור במקומות הקדושים.
הרב הראשי לא יתייחס כלל בהודעתו לפרשת אי הופעתו לקבלת הפנים, הנערכת לאפיפיור במגידו, ואף לא ינמק אותה (...) ההודעה תהיה קצרה, בת כ-20 שורה , ותפורסם על ידי לשכת הרב הראשי. ההודעה לא תימסר לידי נציגי הוואטיקאן אלא רק תפורסם ברבים". ב "מעריב" נאמר גם כי "הרב נסים קיבל בימים האחרונים מברקי ברכה ועידוד מאישי ציבור ורבנים, המברכים אותו על עמדתו".
ואכן, רבים צידדו ברב הראשי ואף ראו בנסיעת ראשי המדינה למגידו - אתר בעל חשיבות דתית לנוצרים - חרפה לאומית. ראש הממשלה לוי אשכול דחה את הביקורת הזו, והכריז כמה ימים לפני הטקס כי "נלך קוממיות בראש זקוף לעמק יזרעאל, ונפגוש אותו על אדמה עברית".
מאוחר יותר סופר שראש הממשלה ביקש מרבה של ירושלים, הרב אליהו פרדס, לקדם את פני האפיפיור בשערי הבירה - אולי כתחליף לרב נסים. הרב פרדס נענה ובא לטקס. גם כשביקר האפיפיור בנצרת המתין לו שם רב.
במהלך הביקור צץ רעיון שיאפשר גם לרב הראשי להיפגש עם האפיפיור, מבלי שהדבר ייראה כאילו מחל על עקרונותיו ועל כבודה של היהדות: בביקורו של האפיפיור בירושלים, כך הוצע, ייכלל גם אתר ההנצחה "מרתף השואה", ושם יפגוש את הרב נסים. לפי "ידיעות אחרונות", הרב הראשי הודיע על נכונות לשתף פעולה עם היוזמה, אולם מסיבות שאינן ידועות לא יצא הרעיון אל הפועל והרב נסים והאפיפיור לא נפגשו כלל.
הלבטים לגבי השתתפות בקבלת הפנים לאפיפיור לא היו נחלת הרב נסים בלבד - גם הדרוזים בישראל התקשו להחליט אם ליטול חלק באירוע. לבסוף הוחלט שראש העדה, הש ייח' אמין טריף, רשאי להיענות להזמנת הכנסייה הקתולית להשתתף באירוע, אולם הורו לו להימנע מכל מחווה דתית לרבות נשיקת יד. ב"ידיעות אחרונות" סופר גם ש"הנוצרים הפרוטסטנטים מתנגדי הוותיקן נחרדים ומאיימים: ביקור פאולוס ה-6 במגידו יקרב את קץ העולם ואחר כך יבוא המשיח".
פאולוס השישי מצדו הצליח בביקורו הקצר להביך את מארחיו הישראלים. הוא יצא להגנת פיוס ה-12, שנטען כי לא פעל להצלת היהודים בתקופת השואה, ובמהלך כל שהותו בארץ נמנע מלהזכיר את שמה של מדינת ישראל ואת שם בירתה ירושלים. זאת, על אף שביקר בעיר וקיבל מראש העירייה תשורה - "חלה קלועה שמחצית המטר אורכה ומשקלה 3 וחצי ק"ג, ומלח הנתון בממלחת כסף עתיקה".
העיתון החרדי "המודיע" גמר את ההלל למחרת הביקור על השתלשלות הדברים: "העיתונות הישראלית ובראשה שירות השידור הממלכתי'קול ישראל' נגררו להיסטריקה ממש של התלהבות מיסטית (...) הביקור נסתיים ללא תקלה, הממונים נשמו לרווחה, גם אנחנו היינו רוצים לנשום לרווחה, אך עקבותיו של ביקור זה יהיו רשומים עוד ימים רבים בשל אותה התרפסות זולה של אנשי 'מה יפית' נוסח ישראל (...) אלה עשו זאת, ללא צורך, בצורה הגרועה ביותר ללא קורטוב של כבוד עצמי.
"בתוך כל ההמולה ההיסטרית שתקפה את המדינה, העיתונות והרדיו עם ביקורו של האפיפיור, היה'המודיע' היחיד ששמר על פרופורציה מתאימה, לא יצא מכליו, נתן לדבר את המקום הראוי לו, וכפי שראוי היה שיתקבל במדינה כולה אילו היינו על מקומנו (...) קוראים קבועים של העיתון פנו אלינו ומסרו יישר כוח לבבי על עמדת העיתון אשר הצטיינה בשיקול דעת ראוי ומתאים".
36 שנים עברו מאז שיצא פאולוס השישי את גבולות ישראל ועד לביקור הבא של אפיפיור בארץ הקודש. בשנת 2000, לרגל תחילת המילניום, הגיע לכאן יוחנן פאולוס השני. הוא היה ידוע ביחסו האוהד לעם היהודי, והדבר ניכר גם בעת ביקורו בישראל. הוא פגש את ראשי המדינה, הגיע לכותל המערבי והטמין בו פתק, ביקר ב"יד ושם", בירך את הרב הראשי ישראל מאיר לאו ושוחח עם ניצולי שואה.
בשנת 2009 הגיע לארץ אפיפיור שרקעו טעון יותר - בנדיקטוס ה-16, גרמני במוצאו, שבצעירותו היה חבר בנוער ההיטלראי וחייל בוורמאכט. בנדיקטוס ביקר גם הוא באתרים שפקד יוחנן פאולוס, ונועד עם הרבנים הראשיים. בישראל התאכזבו מכך שהאפיפיור נמנע בהצהרותיו בעת הביקור מאזכור מפורש של קורבנות השואה ומהבעת הזדהות עם הניצולים.
שני האפיפיורים, למרות השוני ביניהם, לא חרגו מהעמדה הקבועה של הכנסייה הקתולית לגבי מעמדה של ירושלים, ונמנעו מלהכיר בה כבירת ישראל. פרטי הביקור של פרנציקוס הראשון אמנם טרם פורסמו, אך דבר אחד אפשר לדעת בוודאות - ההתרגשות הרבה שהשתקפה בתקשורת בעת ביקורו של פאולוס השישי לא צפויה לחזור על עצמה בביקור הזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם