עשרים שנות מאסר לגבר שרצח את האנס שלו
יונתן היילו הורשע ברצח ירון איילין בשנת 2010, לאחר שהמנוח התעלל בו ותקף אותו מינית פעמיים. היילו טען כי פעל מתוך הגנה עצמית
"חשב כי רציחת המנוח הייתה חיונית". גזר דין יונתן בן היילו צלם: נאור רהב
על פי כתב האישום, במאי 2010 ישב היילו בפיצוציה בנתניה יחד עם חבר, כשאיילין הגיע למקום, ולאחר חילופי דברים השניים יצאו למגרש מאחורי הפיצוציה. במהלך השהות במקום, הסתובב איילון להשתין, והיילו תקף אותו מאחור וחנק אותו בידיו. לאחר שהוא נפל על הרצפה, היילו היכה אותו עם אבן בראשו.
שעות אחדות לאחר האירוע היילו, בעל עבר נקי, הסגיר עצמו למשטרה. לאירוע לא היו עדי ראיה ועיקר הפרטים שבכתב האישום הסתמכו על גרסתו של היילו בלבד. לדבריו, הוא הכיר את איילין בשכונה בה התגורר, כארבע שנים קודם לארוע. המנוח נהג לקנטר אותו ולהציק לו ואף המציא לו כינוי גנאי באמהרית "דוקט" שהמשמעות היא "ילד סוחב קמח".
כמו כן, בשבועות שקדמו לארוע סחט אותו, נטל ממנו כספים ואף ביצע בו פעמיים מעשי סדום. לאיילין עבר פלילי עשיר, הוא הורשע בעבירות אלימות, דרישות נכס באיומים ובעבירת מין ושוחרר מהכלא שלושה חודשים לפני הרצח.
קמפיין התומכים בשחרורו של היילו
צילום מסך מפייסבוק
במהלך המשפט הכיר בית המשפט העליון בכך שהיילו הוא קורבן תקיפה מינית ואף שחרר אותו למעצר בית. אך בהכרעת הדין בבית משפט השלום בספטמבר האחרון דחה את טענת סנגורו עו"ד אלון אייזנברג כי הוא פעל מתוך הגנה עצמית, והרשיע אותו ברצח באשמה מופחתת. התביעה דרשה 30 שנות מאסר, ואילו סניגורו של היילו, עו"ד אלון אייזנברג, כי יש להסתפק ב-3-10 שנות מאסר, בדומה לעונשים שנגזרו בעניינם של שוקי בסו וכרמלה בוחבוט.
הרכב השופטים בראשות השופטת רות לורך אב"ד והשופטים צבי דותן ועירית וינברג-נוטוביץ, ציינו כי "לא ניתן להתעלם מכך שהעבירה בוצעה על רקע מסכת התעללויות וסחיטות מצד המנוח", אך דחו את ההשוואה למקרים אלו. "האלימות וההתעמרות מצד המנוח לא התרחשו באופן תדיר בתוך הבית ולא ניתן להשוות זאת לאלימות והתעללות בתוך המשפחה כשההשפלה, הטרור והאימה הינם לחם חוקם היומיומי של כל בני המשפחה".
הם ציינו עוד כי "מעשה ההמתה לא היה סמוך ובהמשך למעשי ההתעמרות, ולא ניתן להכיר בדרישה הכספית של המנוח שאירעה בסמוך לפני ההמתה, מעשה כה חמור ומאיים שיכול להביא לתגובה כה קיצונית כמו נטילת חיי אדם. הנאשם לא הגיש מעולם תלונה במשטרה כנגד המנוח, גם בעת מעשי הסחיטה שקדמו למעשים המיניים". כמו כן, התייחסו השופטים לכך שבשלושת המקרים האלו הרוצחים הביעו חרטה, ואילו היילו לא הביע חרטה "ואף בדיעבד סבור כי פעל מחוסר ברירה וכי רציחת המנוח הייתה חיונית".
כמו כן, השופטים קיבלו את טענות התביעה כי להיילו היו הזדמנויות לסגת ולהימנע מהרצח. "הנאשם יכול היה להמנע מההמתה והיו לו לפחות שלוש 'נקודות יציאה' בהן יכול היה לנתק מגע מהמנוח: כשפגש במנוח בפיצוציה, כשחברו רצה להמתין לו כדי שילכו יחד הבייתה וכשהמנוח היה עם גבו אליו במרחק כשני מטר. בשלוש ההזדמנויות הנאשם יכול היה להתרחק או לברוח, אך הוא בחר לפתור אחת ולתמיד את מסכת ההתעללות שלדבריו סבל מהמנוח וחתר למגע שהביא לקטילת חייו של המנוח".
עם זאת, השופטים התחשבו בעובדה שהיילו הסגיר את עצמו במשטרה והודה ברצח, דבר שסייע לחקירת המשטרה, ובעברו הפלילי הנקי. בגלל מצבו הכלכלי הקשה של היילו, השופטים לא חייבו אותו בתשלום פיצוי כספי למשפחת הנרצח.
סנגורו של הנאשם, עו"ד אלון אייזנברג, הודיע כי יערער על גזר הדין "המנוח אנס את הנאשם פעם אחת שבועיים לפני האירוע, ובחלוף מספר ימים הוא לקח אותו תוך כדי איומים ואנס אותו פעם שנייה. במפגש השלישי ביניהם המנוח הופיע משום מקום במקום שבו ישב הנאשם, לקח אותו פעם שלישית מאחורי הקיוסק, אלא שהפעם הנאשם מנע את האונס השלישי, הקדים אותו וחנק אותו.
"זו הגנה עצמית קלאסית. בית המשפט התעלם מהחלטת כבוד השופטת ארבל בבית המשפט העליון ששחררה את הנאשם למעצר בית לפני כשנה, שהתיק הסתיים או בזיכוי בהגנה עצמית או לכל הפחות בענישה מופחתת מאד, ואנחנו נערער על כך".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם