לא הייתי חבר של אריק איינשטיין. חבל
"לא הייתי חבר של אריק, אבל יצא לי לראות אותו לא מעט בלייב. בבלומפילד מדליק סיגריה, כשברקע 'הנה הם הבאים השדים האדומים'. לפני שבועיים כתבתי טור על בארי לייבוביץ וביקשתי מאביעד שיפנה את תשומת ליבו. אולי ישלח טוקבק. לא שלח, הוא כבר לא ישלח"
חצוצרה מיותמת תקעה
עננים לוהטים, תפאורה מדוייקת
בסרטי הרקיע שקיעה
לא הייתי חבר של אריק איינשטיין, אבל אביעד ידיד נפש שלו, ואני חבר של אביעד, אז גם אני שייך. לפני שבועיים כתבתי טור על בארי לייבוביץ וביקשתי מאביעד שיפנה את תשומת ליבו של אריק. אומרים שאין מילה שמופיעה בנושא ששייך לספורט שאריק לא קורא, אבל רציתי להיות בטוח. יקרא - אולי ייהנה , ואולי, רק אולי, ישלח טוקבק, לפעמים קורים ניסים כאלה.
ראיתי אותו, בעיקר בסרטים, ובטלוויזיה, בתכניות המיתולוגיות "לול". אריק היה הכוכב, כל השאר עזרים טכניים. וגם בסרטים, שהפכו לקאלט: "מציצים" ו"עיניים גדולות",ו"כבלים" (לדעתי, הגדול ביותר שלו בבחינת מיצוי כשרון המשחק והחיקוי).
ויצא לי לראות אותו בלייב, בימים שהלך עדיין למשחקי כדורגל של האדומים, היה מגיע לבלומפילד כמה דקות לפני הפתיחה, נהג המונית יורם מעודה היה מביא אותו, כי לאריק לא היה רכב, אני לא בטוח שהוציא רישיון.
שאלתי פעם את מעודה אם אריק משלם לו על הנסיעות" הוא מתעקש לשלם" אמר יורם, "למרות שאני מוכן לשלם לו הרבה כדי שיסע רק איתי".
אריק היה מתיישב בשורות האחרונות ביציע, לוגם קפה מכוס מדגם קלקר, ומצית לעצמו סיגריה, תמיד הצית לעצמו סיגריה....לפעמים היה עולה לשורה שלו האלוף יא יא, היו מחליפים רשמים על גול של שייע, עם הראש או עם הרגל, ושל גילי לנדאו, לפעמים עם היד או מנבדל פאסיבי.
פעם הרהבתי עוז ופניתי אליו, ברקע התנגן השיר "הנה הם באים השדים האדומים", 'שיר גדול ואחלה של ביצוע', התחנפתי, "נכון", ענה אריק, שיר גדול ואחלה של ביצוע, אבל זה יגאל בשן מבצע אותו. בכיתי.
וכמעט ראיתי אותו בהופעה חיה, ביום העצמאות, סוף שנות ה-70, הם היו אמורים להופיע בהיכל הספורט בחולון, אריק איינשטיין ושלום חנוך. איציק ליסמן , בדרך לא דרך, הצליח להשיג לנו כרטיסים במחיר סביר, היו לו כמעט את כל התקליטים של אריק, לליסמן, אבל רק שלום חנוך הגיע והופיע. ליסמן כמעט ושבר למפיק את הראש, "אריק כבר לא מופיע", אמר האיש, אבל כתוב במודעות - אריק איינשטיין ושלום חנוך, "זה בגלל שרצינו למכור את כל הכרטיסים...".
והוא היה אלוף בספורט, עד לפרטים הקטנים, אני עושה לו בית ספר בכל מה שנוגע להפועל חולון, התרברבתי, הוא עוקף אותך בדרך לגימנסיה, ביטלו אותי כלאחר יד, האיינשטיינולוגים.
וזה כנראה גם ההבדל בין אריק ובני דורו לאלה של היום. אתם יודעים... השיר הזה, " אני רואה אותה בדרך לגימנסיה ואני יודע שבשבילי היא אבודה" כמה סמלי.
ופרס ישראל, במעריב עשו לובי כדי שיקבל את הפרס, הוציאו סטיקרים, אבל הוא לא זכה לכך, גם מיכה שמבן ועמנואל שפר לא קיבלו.מי הם הכלומניקים שיושבים שם ומחליטים! נבלות.
לא הייתי חבר של אריק, אבל אביעד נפגש איתו לפחות פעם בשבוע, מקפידים על קוצו של יוד בטור שאריק הסכים לכתוב למעריב ומעלים זיכרונות. על האליפות ההיא שהפועל לקחו בשעריים, אבל לא חגגו כי שעריים ירדה ליגה, על בעיטות החופשיות של גדעון טיש ומשה סיני, על הגולים של רחביה רוזנבאום ושייע פייגנבוים, על יענקל'ה חודורוב, ארז לוסטיג, אילן זייגר, ג'מל גוטהלף וצבי לובצקי, שהיה הולך זקוף כי בילדותו בלע מקל של מטאטא.
לפני שבועיים כתבתי על בארי לייבוביץ וביקשתי מאביעד שיראה לאריק, אולי ישלח טוקבק. לא שלח, הוא כבר לא ישלח.
בן אדם, תתאמץ עד הקץ קצה הדרך
אין סוס עץ, תהיה או תחדל
זאת הדרך שלך, כן ניסית אחרת
ושמעת את צחוק הגורל
כן, שמעת את צחוק הגורל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם