החודש האיום: ברור לי שאמות בנובמבר
אני ממש לא מאמין באמונות טפלות, אבל כל הרעות החולות הכו בי דווקא בנובמבר
מיד אביא את כל הפרטים (שכמובן מנוגדים להמון אירועים מעולים שהתרחשו בנובמבר, כמו כ"ט בנובמבר שהיה לא רע בסך הכל) אבל אני רוצה להתמקד בחצי הכוס הריקה, חצי כוס התרעלה, זו שבכל פעם כשנובמבר מתקרב ממלאת אותי בחרדה ופחדים לאין קץ. הכל התחיל כשהתגייסתי לצבא.
המחשבה לא להתגייס לא הייתה קיימת. אני גם לא זוכר שיח של האם ללכת או לא ללכת לצבא. אף אחד בשכונה לא דיבר על זה, וכן, אני עד כדי כך עתיק שהייתה לי שכונה, אפילו שכונה לתפארת, שאני מתגעגע אליה.
בקיצור, כולנו התגייסנו. אני הלכתי ללהקה צבאית והספקתי להסתובב גם בסיני וגם בלבנון. נכון, זה לא גולני, אבל אני שמח שחרשתי את כל הארץ ואת השכנות הכבושות.
הבעיה הייתה בשלושת הימים האיומים בנובמבר, כששהיתי בבקו"ם. שם נשלחתי למטבח כנקמה על כך שעוד מעט אני מצטרף ללהקת חיל החינוך. אין לי הוכחות כמובן שמדובר בנקמה, אבל אני כן יודע שהשד העדתי, אחותו, בן דודו וקרובים מעדות אחרות ביצעו בי לינץ' במטבח.
אמנם בסוף יצאתי חי, אבל סמרטוט רצפה הרגיש טוב ממני באותו ערב. נכון, זה לא דומה לגיבוש של הצנחנים, אבל הצנחן בסוף צונח; אני סתם הושפלתי עד עפר רק כי הייתי מהעדה הלא נכונה לדעת מנכ"ל המטבח ועוזריו.
זה הזיכרון הראשון שלי מנובמבר, למרות שגם האירוע הבא קרה בנובמבר. הוא התרחש כשהייתי בן שנתיים והייתי עסוק בסידור ארגז החול כך שלא שמתי לב למתרחש בדלאס.
נובמבר, בטח נובמבר. היום אנחנו "חוגגים" חמישים שנה לרצח ההוא ששינה את אמריקה לעד. זה לא האסון שלנו, אבל מיטב היגאל-עמירים הפיקו לקחים מעולים מהאירוע ההוא.
אז איך אני מסביר שהמלחמה הנוראה מכולן התרחשה דווקא באוקטובר? נכון, אבל בנובמבר התחלנו להבין מה קרה. בן גוריון, שגם הוא הבין את גדול האסון, החזיק מעמד יפה בכל נובמבר ונפרד מאיתנו באחד בדצמבר.
בספטמבר חגגתי 12 אביבים ובתוך חודשיים הרגו לי גם את המיתוס שאנחנו הכי חזקים בעולם וגם את האיש שהמציא אותנו.
זו דווקא מהפכה לא רעה שהתרחשה ב-1918 אבל היא גרמנית, התפרצה בנובמבר והשילוב הזה של נובמבר וגרמנים לא יכול באמת להביא משהו טוב לעולם. ליל הבדולח הוא דוגמה טובה מספיק? נובמבר, בטח נובמבר.
אני לא יודע איך אתם חוויתם את המשבר של 2008. אצלי זה היה בתחילת החודש. קיבלתי את הטלפון ממקום העבודה הראשון שיש קצת בעיות וחייבים לקצץ בשכר. הסבר: מכיוון שאני ומיטב חבריי עובדים בעבודה שהיא מצד אחד מעולה, יכולה להכניס משכורת טובה אבל יכולה גם להיגמר מהיום למחר - אנחנו בדרך כלל עובדים בכמה מקומות.
אז מהמקום הראשון התקשרו וביקשו שאבין אבל הם צריכים לקצץ לי את השכר בשישים אחוזים כי יש משבר עולמי. יום אחרי זה נזרקתי (עם רבים וטובים) מרדיו 99, ושבוע אחר כך מעריב הודיעו לי שזהו, הם לא יכולים לשלם לי יותר את מה ששילמו. רק רבע.
כל זה קרה בשבועיים הראשונים של נובמבר 2008. בשנה הזו המוני אנשים איבדו את ביתם וכספם ומעולם לא יצאו מזה. גם אני חשבתי אז שלא אצא מנובמבר 2008.
ובחזרה ל-95'. יומיים אחרי העצרת ההיא, כשהתחלתי להפנים שנובמבר הכה שוב, הייתי כבר פחות מופתע. אני ממש לא מאמין במספרים, תאריכים, מזלות ואושיות כמו מרים בנימיני, אבל השרשרת הזו מפחידה אותי. ברור לי למשל שאמות בנובמבר, ולמרות שזה לא מאוד מעסיק אתכם, לי הפרידה מכם קצת קשה.
ולמה לדבר על המוות שלי אם אני יכול לאחל למישהו לחיות קצת פחות?
זה קטן אבל גם זה קרה בנובמבר. שני זוגות אופניים חשמליים חדשים, בני חודש במותם, נגנבו מחצר ביתנו. שני זוגות וראש של פסל מתכת שהן היו קשורות אליו.
זה אמנם קטן ולא קשור לבריאות אבל מתסכל במיוחד כשזה קורה בפעם ה-14. מנגד , שני זוגות בלילה אחד - זה בלעדי לנובמבר. נובמבר האיום. וכן, אין לי שום דבר טוב לאחל לגנב חוץ מחיים קצרים יותר.
רוצים בריאות? הנה: בתחילת החודש גילו שחסר לי המוגלובין. אני לא יודע למה ותוהה אם את הבירורים על המחסור בחומר החשוב הזה עדיף לדחות לדצמבר.
בדצמבר קרו דברים טובים כמו חנוכה והחיסול של ישו. למה לא לחכות עם הבדיקות כדי לנוס מאימתו של החודש המיותר הזה?
גם זה קרה. מועצת החלב הוקמה בנובמבר. יש לא מעט מומחים שיספרו לכם כמה בעייתי העניין הזה של צריכת חלב, אבל אני, שרק הרגע נגמלתי מכבשים וצאן מרעיתם, לא אתחיל להטיף גם נגד חלב. אבל הייתי נזהר ולא שותה חלב בנובמבר מתחת לבית שבדיוק משפצים אותו. למה להתגרות?
אין באמת. הכל כאילו שטויות של אמונות טפלות ומחשבות פרימיטיביות. השאלה היא איך מצליחים להיות אינטליגנטים ולא עוסקים בשטויות הללו כשנובמבר מכה בכל שנה מחדש? אין לי תשובה, אבל אם תהיה לי היא בטח תבצבץ בדצמבר.
יש רק עוד שבועיים עד לסוף נובמבר. מה כבר יכול לקרות?
יש עוד שבועיים עד סוף נובמבר מה יכול לקרות? מה לא?
ואל תשכחו: יש לנו ארץ מפוערת, בעי"ן. לא כולם מפחדים מנובמבר. יש מי שעוצרים את דומרני באמצע החודש כאילו כלום.
שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם