בעקבות מות מפקדו: י' חזר לצה"ל כדי להיכנס לנעליו
י' סיים את שירותו הצבאי בשריון לפני למעלה משבע שנים. אבל כשמפקדו סרן שי ברנשטיין ז"ל נהרג במלחמת לבנון השנייה, הוא החליט לחזור לשורות הצבא ולהשלים את קורס הקצינים אותו הפסיק באמצע. בעוד שלושה חודשים יקבל את דרגות הסרן וייכנס לנעליו של המפקד שהעריץ
ההחלטה לעלות על מדים פעם נוספת ולהשלים את המשימה נפלה אצל י' לאחר מות מפקדו, סרן שי ברנשטיין, במהלך מלחמת לבנון השנייה בעת שפיקד על פלוגת טנקים.
לפני כשנה הוא עשה זאת וקיבל דרגת סרן ייצוגית, והשבוע, בגיל 29, כשהוא מבוגר בעשור מחבריו לקורס ובעל דרגה בכירה יותר ממפקדיו, עמד על מגרש המסדרים בבה"ד 1 כמצטיין הגדודי במגמת "נחשון" וקיבל את סיכת המ"מ.
בעוד שלושה חודשים תושלם המשימה לחלוטין, כאשר בתום שלב ההשלמה המקצועי של קורס הקצינים יהפוך להיות כקצין מן המניין. בשנת 2002 החל י' את דרכו בצה"ל כחייל צעיר בשריון בגדוד "עשת" של עוצבת "עקבות הברזל".
מסלול שירותו היה רגיל וכלל קורס מפקדי טנקים ופעילות מבצעית במשך כחצי שנה ברצועת עזה בימי טרום ההתנתקות. הוא לא צלח את מכשול הקצונה ולקראת סוף ההכנה לקורס הקצינים הרגיש לא בשל לשאת על גבו את העול הפיקודי.
"אמרתי לעצמי שעדיף לי לפקד קודם כל על טנק אחד, לפני שאני מפקד על שלושה", סיפר השבוע. "כשהגעתי לבקו"ם כדי להשתחרר התבאסתי והייתה לי הרגשה קשה, אבל ידעתי שאני עוד אחזור".
בשבע השנים האחרונות עשה מילואים עם חבריו לטנק, ואף השלים שני תארים, הראשון ביחסים בין לאומיים ומזרח תיכון באוניברסיטה העברית בירושלים, והשני בתוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב. "הכל עשיתי רק כדי לחזור לצבא, ולמדתי מקצועות שיוכלו לשרת אותי למען המטרה הזו כי הייתי מאוכזב מעצמי. כל הזמן ישב לי בראש שאני צריך להשלים את המשימה".
בשנת 2006, בימי מלחמת לבנון השנייה, עוד בטרם גויס עם חבריו למילואים, קיבל י' שיחת טלפון מאחד מחבריו לשירות הסדיר בה בישר לו על מותו של מי שהיה מפקדו הישיר במהלך שירותו, סרן שי ברנשטיין.
ברנשטיין ז"ל נהרג יחד עם צוות הטנק שלו לאחר שספג פגיעה ישירה של טיל "קורנט". הוא קיבל על מעשיו בעת הלחימה צל"ש, והיה מודל השראה בעבור י', שחש פעם נוספת את הצביטה אותה הרגיש ביום שחרורו. הוא החליט כי מכאן יעשה הכל עד שישלים את המשימה.
"הבנתי שהמפקדים שלי מסכנים חיים, ואני בחרתי לפחד ולא להשלים את המשימה. הם עושים את הדברים במקומי ואני יושב בטוח באוטובוס אחרי עוד שיעור בקורס ברמנים", הוא מספר. "הרגשתי לא טוב עם עצמי, כי נתנו לי את היכולת לתת ובחרתי לא ללכת על זה, ובעיקר הרגשתי שזרקתי אחריות על אחרים וזה לא נתן לי מנוח".
סרן י' מוסיף כי ידע שהוא רוצה לעסוק בתחום הביטחון, ושב וחוזר על תחושת האכזבה אותה חש כלפי עצמו במהלך השנים שלאחר שחרורו. "בהתחלה לא הייתה לזה כותרת, ולא היה משנה לי באיזה גוף מגופי הביטחון לשרת. הנפילה של שי חידדה בעבורי את ההבנה שאני צריך לחזור לצבא, וזה מה שהניע אותי לעמוד על מגרש המסדרים עם אנשים שצעירים ממני בעזר שנים" .
לפני כשנה נסגר המעגל. לאחר תהליך ארוך ומייגע, ושורה של ראיונות ומבחני התאמה, הוזמן י' אל מדור קבע בבסיס השלישות ברמת גן שם גויס פעם נוספת לשירות צבאי, וזכה לדרגות הייצוגיות אותן הוריד מכתפיו בשלושת החודשים האחרונים בעבור התגיות הלבנות של בית הספר לקצינים.
את שירותו העביר מאז גויס בשנית בעולם חדש עבורו לחלוטין. מהטנק הוא עבר אל עולם המודיעין ולתפקיד אותו התחיל מאפס, עם שפה מקצועית חדשה. הוא הצטרף אל אחת היחידות המיוחדות של אמ"ן, אליה ישוב בתום השלמת קורס הקצינים. לפני כשלושה שבועות נישא, במהלך הקורס, לחן, חברתו עוד מתקופת שירותו בסדיר.
"היא לא הופתעה ממני ודחפה אותי להגשים את החלום", הוא מספר. "גייסתי גם אותה יחד עם כל החברים והמשפחה, כי הם הבינו והרגישו שזה חלק ממני ולקח לי המון זמן לממש את זה. תמיד זה היה לי חשוב. שאלו אותי למה אני עושה את זה לעצמי, אבל כל מי שהכיר אותי ידע שזה יקרה".
בגילו המתקדם ביחס ליתר החיילים והקצינים המשרתים עמו, סרן י' הוא בהחלט עוף מוזר, אך לרגע לא הרגיש כנטע זר בעקבות המהלך שביצע. חבריו ליחידה וגם הצוערים בבה"ד 1 ומפקדי המחלקות, ואפילו מפקדי הפלוגות, נראים ילדים לידו. חלקם אפילו זוטרים בדרגתם, אך יחד איתם "פתח שעון" ותוזז על ידי מפקדת הכיתה.
"לא הביטו עליי אחרת. עזרו לי להסתדר. קיבלו אותי באמ"ן כקצין מן המניין", הוא אומר. "אני לא מרגיש מיוחד וזה מה שעזר לי. הרגשתי חלק מהם, ואני חושב שככה גם הם התייחסו אליי".
גם כאשר חשב לוותר ולהתחרט, בעיקר כאשר רעייתו לעתיד נדרשה לסדר לבד את מקומות הישיבה ורשימות המוזמנים לחתונה, החליט שהפעם יגשים את החלום. ביום שלפני חתונתו יצא לחופשה שנמשכה עוד יום נוסף לאחריה, ואז התייצב להגנ"ש (הגנת יישובים) ביישוב נגוהות בדרום הר חברון.
שם, בנגוהות, התפשט סיפורו בקרב התושבים. "הם שאלו בפליאה מה אני עושה פה אחרי החתונה, אבל הכל מרגיש לי כל כך נכון ובלי שום רגשות חרטה", מספר סרן י'. " היו רגעים קשים ומה שעזר לי זו הידיעה שאם אעזוב אני אאכזב גם את אשתי ולא רק את עצמי. חן היא הכלי המרכזי והכוח הגדול שעזר לי לעבור גם רגעים של פקפוק והרהורי חרטה", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם