מה לא עושים בשביל מגורים לחרדים?
אוצרות ארכיאולוגיים, נופים מהיפים בארץ וקברים עתיקים - כל אלה ייקברו תחת השכונות החדשות בבית שמש שמוקמות ללא תוכנית מתאר וחלופות
אבל גם להלכה יש גבול. הגבול, מתברר, עובר בדיוק על סף דלתם של החרדים, היכן שהצרכים הנדל"ניים והפוליטיקה הפנימית מתערבבים. לסף הדלת, במקרה הזה, קוראים רמת בית שמש. קהילה חרדית גדולה מאכלסת את בית שמש. צר המקום מלהכיל.
שכונות רמת בית שמש ג'1 ו-ג'2 נבנות כרגע במרץ כדי לספק את הביקוש ולהקל את הלחץ. בניית שכונות ד' ו-ה' עומדת כעת על הפרק. הן עתידות להיבנות, לפי התכנון, על הגבעות מדרום ומדרום-מזרח לעיר, ומפרידות בין בית שמש לעמק האלה וליישובים מסביב. אלא שכבר לפני כמה שנים, בין הטרסות העתיקות, החורש הים-תיכוני הסבוך ושרידי הבוסתנים התגלו גם, שוד ושבר, קברים. עשרות מערות קבורה עתיקות מבצבצות בשטח, גלויות ונסתרות, עדות להתרחשות שוקקת בת אלפי שנים.
וראו זה פלא: מלבד מקרים נקודתיים, הפגנות לא קמו, חרדים לא נזרקו על הארץ בבכי מר, דחפורים לא הושחתו. הבנייה בשכונה ג' נמשכת במרץ. הפוליטיקה הפנים-חרדית, מספר גורם ברשות העתיקות, קובעת את הכללים, לפי הצורך. לעתים קובעים שנמצאה מערת קבורה יהודית ומזעיקים תלמידי ישיבה להפגנה ספונטנית; לעתים מאפשרים פשרה שקטה.
המציאות בשטח נקבעת דרך המאבקים בין הארגונים החרדיים להצלת קברים. כולם, במשותף, הופכים את רשות העתיקות לעלה נידף. כשרוצים להגיע להבנות וכשמגיעים מתוך רצון להידברות, אומרים בעיריית בית שמש, מסתדרים. במחשבה שנייה, כל הסיפור נשמע כמו פיילוט מוצלח. במקום להיכנס למאבקים מרים ומתישים, אפשר פשוט לאכלס את מצבורי העצמות בארץ בשכונות חרדיות ובא לציון גואל.
סוגיית הקברים היא רק הסתעפות אחת של סיפור גדול יותר, רוחש, מסעיר; סיפור שמאגד שלל התנגשויות ואינטרסים, גופים ממשלתיים, ערכי טבע, עתיקות ופוליטיקה קטנה-גדולה. תוכנית בש/200 היא תוכנית המתאר של בית שמש. במקור, מדברת התוכנית על 120 אלף תושבים. העיר מונה היום כ-95 אלף תושבים. 40 אחוז מתוכם חרדים. גם ראש העיר, משה אבוטבול, חרדי. איש של ש"ס.
חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים-ספרדים ואנשי הפלגים הקיצוניים - בית שמש מכילה את כולם. בדרך כלל לטוב, ולאחרונה בעיקר לרע. גם את הצרכים הנדל"ניים של המגזרים השונים צריכה העיר לספק. בשל הריבוי הטבעי המואץ החרדים עומדים בראש התור. הפיתוח מזמין מאבקים. הפרק הקודם התפוצץ סביב שכונת רמת בית שמש ג'. הנוכחי ממוקד סביב שכונות ד' ו-ה'. השטח , ברוטו, אותו שטח.
"בשעתו עשו סקר", מספר בגאווה צחי זנגי, שמוביל את המאבק על הצלת השטח עם תושבים נוספים מהסביבה, "ומצאו שמדובר באחד האזורים הצפופים בארץ בארכיאולוגיה". הרגליים מוכיחות שצדק. בכל מספר צעדים מתגלה ממצא ארכיאולוגי, בדרך כלל עטוף בצמחייה מקומית. בורות מים, מקוואות טהרה, גתות חצובות בסלע, בתי בד קדומים - רשימה חלקית בהחלט.
משיפולי הגבעות אפשר כמעט לגעת במקום שבו דוד הכה בגולית. לא רחוק מכאן פעל שמשון הגיבור. רק בשבוע שעבר הכריזה רשות העתיקות על ממצאי תל קייאפה, עיר מבוצרת מימי דוד המלך. במקום התגלו מבני ציבור, ארמון רחב מידות וכלי חרס, ממצאים ששופכים אור על העיר שנחרבה, לפי הערכות, במאה העשירית לפנה"ס. העיר עצמה, סוברים החוקרים, עשויה להיות שעריים המקראית. סמוכים לתל קייאפה שני אתרים גדולים נוספים: תל ירמות וחורבות בית נטיף. כל שדה העתיקות הפורח הזה יכוסה, לפי התוכניות, במרבד בטון ושלמת מלט.
את המאבק הנוכחי, על שכונות ד' ו-ה', מנהלים תושבי המושבים והקיבוצים באזור. זנגי הוא אחד מהם. מושבניק מאביעזר הסמוך. מנהל חברה לגינון, 18 שנה באזור. הוא משייט על הגבעות באיסוזו מאובקת, מכיר כל שביל. אמנם חמוש כובע בוקרים, אבל הפנים חרוכות משעות של התמסרות לקרני השמש. "גדלתי בירושלים, בבית וגן", הוא מספר. "התחתנתי עם בת קיבוץ דפנה והבטחנו לעצמנו שלעולם לא נגור בעיר. הגענו לפה. כשהגענו אמרו לנו: 'אל תדאגו, המקום הזה עוד יתפתח'. מזה חששנו".
ועוד איך יתפתח. תוכנית השלד לדרום בית שמש , רבעים ד' ו-ה', כך היא נקראת, התבשלה בעידן הפוליטי הקודם. שר השיכון היה אז אריאל אטיאס, שר הפנים אלי ישי. התוכנית הגיעה בתקופת כהונתם ממשרד השיכון לוועדה המחוזית בירושלים, שמצדה כפופה לשר הפנים. ממילא הכל נשאר במשפחה. את פרטי התוכניות גילו תושבי האזור לפני כשנה, ממש במקרה. כשגילו, חשכו עיניהם.
"בוועדה דילגו על שלב", אומר עו"ד רפי אטינגר, שהגיש בשם התושבים את ההתנגדויות לתוכנית. "אם הם רוצים להגדיל את האוכלוסייה החזויה ל-250 אלף, שיכינו תוכנית מתאר חדשה, ומפה צריך לגזור את הפתרונות. אם זה היה הליך תקין, היינו צריכים לקבל מסמכים, כגון תסקיר השפעה על הסביבה. הם חייבים להתייחס לערכיות של השטח ולבחון חלופות: האם אפשר לבנות בשטח בצורה פחות פוגענית, או אולי לא לבנות בשטח הזה בכלל, ובמקומו למלא את השטח הקיים של בית שמש בבנייה, פרויקטים של פינוי-בינוי למשל".
הבהלה משתקפת גם בתוכנית עצמה. "את נספח השימור הכינו כשכל התוכנית כבר הייתה מוכנה", מספרים במטה המאבק. "ממילא ההמלצות שלו בכלל לא הוטמעו לתוך התוכנית. אין הוראות לשימור הבור שראית בחצר בית הספר. מאוזולאום רומי, חשוב, ידוע - אין אפילו הוראות איך לשמר אותו. כל הדברים האלה בגלל המהירות. הדבר שהכי קל להתמודד מולו זה עתיקות. כי הם אומרים, אם בשלב היתרי הבנייה יחפרו ויגלו עתיקות, נעצור הכל. על הנייר זה נשמע מאוד יפה. בפועל זה לא קורה. הנה עובדה, גילו עתיקות ובנו שם. אני לא יודע להגיד איך זה פועל, אבל השמועות אומרות שמופעלים לחצים כבדים על רשות העתיקות.
"מעבר לזה, רשות העתיקות מכל מיני סיבות פוליטיות, יחסי תן וקח, לא רוצה לריב על כל מקום. בשלב מסוים ממש לחצו עליהם. ואז מה הייתה הפשרה? שרשות העתיקות מסכימה לשחרר הכל, חוץ מאת שכונה ד'6, שרובה בתל קייאפה, שבה התגלו ממצאים חשובים, ובאמת ד'6 עכשיו תקועה. אז לכאורה זה טוב. אבל זה מפקיר את שאר השטח, שגם הוא מלא בארכיאולוגיה".
לכאורה השכונות מיועדות לכולם. בפועל, כך גילו בפרוטוקולים מישיבות הוועדה, השכונות חרדיות למהדרין. הבניינים הוגבלו במספר הקומות כדי להקל על דיירים שאינם משתמשים במעליות שבת; לא יוקמו חניונים תת-קרקעיים, כדי להוזיל את עלות הפרויקט; הדירות יהיו גדולות ומותאמות לצורכי משפחה חרדית; ובתוך פירוט מוסדות הציבור בשכונות החדשות גילו ריבוי בתי כנסת, בתי מדרש ותלמודי תורה. רק בשכונה ה'1 ייבנו 15 בתי כנסת וארבעה מקוואות. גם הבנייה הזולה משתלמת. בעתיד, לפי הערכות, תעלה דירת חמישה חדרים בשכונה בסביבות 700 אלף שקל.
"כל הפגמים נובעים מהחטא הגדול", מוסיף עו"ד אטינגר. "החטא הוא הדילוג על השלב של תוכנית מתאר חדשה. אין שום ספק שהמטרה המוצהרת, אתה רואה את זה בכל הפרוטוקולים, היא לייעד את שני הרבעים האלה לחרדים, אף שיש מנהג פסול של הרשויות והוועדות, שכאשר הן כבר לא בדיונים פנימיים, הן חיות בהכחשה. הן אומרות 'מה פתאום, זה מיועד לכולם, לכלל האוכלוסייה'. בפועל אתה רואה בדיונים הפנימיים שזה מיועד רק לאוכלוסייה חרדית".
"אלה גורמים אנטי-חרדיים שתמיד תוקעים כל שכונה חרדית", טוענים בעיריית בית שמש. "זו שנאת חרדים. בהתחלה צעקו 'טליבאן', ועכשיו צועקים: 'הנה, בונים להם עוד שכונה'. הסיפור הזה חוזר בכל הארץ, בכל מקום שרוצים לבנות לחרדים. מדובר באנשים שבעים ומדושנים", הם מצביעים על מטה המאבק. "יש להם וילות בקיבוצים מסביב ומצוקת הדיור שלנו לא מזיזה להם. פתאום הם נזכרו שיש פה גן לאומי".
בכיר לשעבר במשרד השיכון מצייר תמונה הפוכה: "כשבונים לגובה זו בנייה שחוסמת חרדים שלא יכולים להשתמש במעליות שבת. חניונים תת-קרקעיים אכן מייקרים את הבנייה. התחשבנו בחרדים כדי לא לחסום אותם מראש, אבל המכרזים פתוחים לכל. בסוף הכל עניין של היצע וביקוש - אם החילונים יתארגנו, השכונה תהיה חילונית. מבני ציבור חרדיים? חלילה. אם האוכלוסייה תהיה חילונית, מבני הציבור ישתנו. שיגידו את האמת: הם לא רוצים פה חרדים".
צאלה יופה היא בת נתיב הל"ה הסמוך. ילידת הקיבוץ, מנכ"לית במכללת סמינר הקיבוצים. יופה פעילה במטה המאבק, מחלקת את זמנה בין המכללה לשמורה. "כבר לפני שנים רצינו שהמקום יוכרז כגן לאומי", היא אומרת בעצב. "במקום זה, האזור הפך להיות בית השימוש של המדינה. זו אחת הריאות הירוקות האחרונות במדינה. קק"ל ויתרה על היערות והעדיפה לקבל משהו אחר במקום. כל הרשויות הונחו להריץ את התוכניות האלה. אנשים פה מפוחדים".
"דיבר איתנו מישהו שהוציא סקר על שימור השטח", מוסיף זנגי. "קיצצו אותו. סירסו אותו. אף אחד לא התחשב בהמלצות האלה. אף אחד מאיתנו לא דורש שלא יבנו, אבל הם הפכו להיות דורסניים".
"שיתפנו פעולה עם כל הגורמים", מגיבים בעירייה. "ביטלנו אלפי יחידות דיור כדי להגיע להסכמות, עשו פה התחשבות אדירה. כל התכנון מותאם לאופי של האזור".
שכונה ה' משודכת לרכס בתולי, שקט, פסטורלי. כאן תיבנה. מרחוק, מכיוון העיר, מנופי ענק פוצעים את קו הרקיע. אתה מביט ימינה ושמאלה, מסתובב ומדמיין. כשהבנייה תושלם, 360 מעלות של נוף יהפכו לשכונות מרווחות. "עוד לא גמרו לבנות בתוך העיר, וכבר שלחו ידיים לגבעות ממול", אומר זנגי. הוא מוביל אותנו לבאר עתיקה. עוד באר עתיקה. "לפי התוכניות", הוא מסביר. "הבאר תהיה בחצר בית ספר. מה יהיה בפנים, אתה יודע: מזבלה". נסיעה קצרה והליכה קצרה עוד יותר, ובין השיחים מתגלה מערת קברים רחבה. מתוכה מבצבצת תאנה ירוקה. בפתח הקבר - שקע. "מקום לנרות", טוען זנגי.
שביל ישראל מתפתל בין הגבעות, חוצה טרסות, חורש טבעי ובריזה מתקתקה. אנחנו נוסעים וזנגי מונה: שועלים, קיפודים, דורבנים, צבאים, צבועים. דוכיפת. האזור, מצביע מחקר שפרסם החוקר גלעד פרידמן מאוניברסיטת תל אביב, משמש בית גידול אופטימלי לכמה מינים של עופות דורסים. צפיפות הקינון של אותם מינים היא הגבוהה בעולם.
זנגי מוביל לגבעת התורמוסים, מגנט לאלפי מטיילים מדי שנה. מול הגבעה, בין השלוחות, אמור לעבור כביש שיחבר בין רובע ד' לכביש 38. הכביש , 50 מטר רוחבו, מתעתד לבתר את הגבעות. "הכביש הזה - כל עוד הוא לא אושר, אי אפשר להגיע בכלל לרובע ד'", מגלה עו"ד אטינגר. "רק במסוק. זה הכביש שמוביל לכל השכונות. בלי לאשר אותו אי אפשר לאכלס את השכונות והכביש הזה נמצא בתוכנית שהיא בכלל תקועה.אז לאן אתם ממהרים? זה ממחיש לך למה צריך לראות את כל הסיפור הזה כמקשה אחת, ומעבר לזה, זה מעורר סימן שאלה גדול לגבי החיפזון והמהירות".
6,000 התנגדויות , לא פחות, הוגשו לוועדה המחוזית בירושלים; אבל הוועדה, מניעיה עמה, קצרת רוח. "בין התאריך האחרון להגשת ההתנגדויות עד לפגישה קבעו 25 יום", מתלונן זנגי. "אתה יודע כמה תוכניות מחכות אצלם? הם קבעו ישיבה באמצע החופש. הרבה אנשים לא יכולים להגיע. אני למשל לא יכול".
גורם נוסף מספר על לוח הזמנים המואץ. "זה מטורף וחריג מאוד", הוא מודה, ומספר על מומחה תחבורה שהוזמן להציג את טענות המתנגדים. בתאריך שקבעה הוועדה נבצר מהמומחה להגיע. המתנגדים ביקשו לדחות או לקיים בתאריך מאוחר יותר. "אתם יכולים להציג את הטענות שלו במקומו", נענו . "זו תשובה מקוממת, הרי אנחנו לא מומחי תחבורה. מה, אתם לא יכולים לעשות מועד נוסף כדי שאחרים יגיעו?" אומר הגורם.
חילופי הגברי במשרדי הממשלה - שם נולד בולמוס הבנייה - נטעו תקווה בלב המתנגדים. עכשיו יישמעו ההתנגדויות. כל הסיפור ייערך מחדש, העריכו. שר הפנים גדעון סער הוא הממונה על ועדות התכנון. ממנו, ציפו, תגיע הישועה. "כל הדבר הזה מאוד מאכזב", אומרים במטה המאבק. "שר הפנים מאוד מאכזב אותנו". "באנו אליו", הם מספרים. "הפגנו מולו פעמיים. בהתחלה מול המשרד. אחר כך מול הבית. קודם הוא אמר 'אני אבדוק'. בהמשך שלח מכתב והציע לדבר עם ראש הוועדה המחוזית. זה בערך כמו ששר המשפטים יציע לנו לדבר עם שופטי בג"ץ". הוועדה המחוזית, מצדה, נמדדת במספר יחידות הדיור שהיא מאשרת.
"בנייה מהירה וללא שיקול דעת תהרוס את העיר ותפגע במרקם הייחודי של בית שמש", תוקף אלי כהן, מהמועמדים המובילים. "משרד השיכון חייב להכין תוכנית אמיתית כדי להבטיח בנייה עבור מגוון אוכלוסיות העיר מתוך חשיבה על צורכי התושבים, ולא על אינטרסים פוליטיים ועסקניים".
"אבל במשרד השיכון לא ממהרים לשלוף את התוכניות. הגדילו את השטח בעבר ובהתאם לזה הגדילו את האוכלוסייה", אומר בכיר לשעבר במשרד. "בפועל התוכנית חולקה לתוכניות קטנות כדי להריץ אותה ולקדם אותה במהירות. התחשבנו בכל תנאי השטח, פסלנו אלפי יחידות דיור, ואת בעיות התשתית תפתור הוועדה המחוזית כנדרש. הטענות של המתנגדים נועדו לעכב את הבנייה: או שהכלב ימות או שהפריץ ימות".
אתמול (יום ה') התקיים דיון ראשון בהתנגדויות לתוכנית. בינתיים, בשטח, הטרקטורים ממשיכים לפצוע ערכי טבע ומורשת, לעתים בלי משים. בין אם יימצאו פתרונות ופשרה, בין אם לאו - על תוצאות המאבק יספר קו האופק, דרומית לבית שמש. "אנחנו בסך הכל לא רוצים להיות ההולילנד של בית שמש", מסכם זנגי.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "תוכניות הבנייה האמורות הוגשו למשרד הפנים על ידי משרד השיכון ומנהל מקרקעי ישראל. התוכניות תואמות תוכנית מתאר מאושרת שהקצתה את השטח למגורים. התוכנית מציעה בניית כ-14,000 יחידות דיור באזור בית שמש המיועדות לכלל הציבור. נכון להיום דן משרד הפנים בהפקדת התוכניות העוסקות בכ-6500 יחידות דיור בלבד.
"התכנון שומר על המסדרון האקולוגי של עמק האלה ועל ערכי הטבע, הנוף והמורשת של האזור. כל התוכניות תוכננו בתיאום עם רשות העתיקות ובהתאם לממצאים הארכיאולוגיים בשטח. בנוגע לתל קאייפה, המשרד פועל לקידום גן לאומי בשטח המדובר.
"בניגוד לנטען על ידי התושבים, נשמעו פניותיהם ולבקשתם הוארך משך זמן ההתנגדויות מ-60 ל-100 יום. בנוסף לכך על פי החוק, עומדים לרשותם 25 יום נוספים לצורך הערכות להשמעתן בוועדה. כל ההתנגדויות יישמעו על ידי הוועדה המחוזית שתשקול את מכלול ההבטים. לאחר הדיון תחליט הוועדה אם לקבל את ההתנגדויות או חלקן".
מעיריית בית שמש נמסר בתגובה: "כל הליכי התכנון ברמת בית שמש נעשים בתיאום מלא ובשיתוף פעולה עם רשות הטבע והארגונים הירוקים תוך הקפדה יתרה על שימור ערכי הסביבה, הנוף, ההיסטוריה, שמירת ריאות ירוקות ורצף אקולוגי. בעקבות זאת אף בוטלו בנייתם של אלפי יחידות דיור מתוך הסך הכללי של כלל השכונות החדשות המתוכננות ברמת בית שמש".
מרשות הגנים נמסר בתגובה: "רשות הטבע והגנים יחד עם מוסדות התכנון ומשרד השיכון מקדמים תוכנית לשימור השטח כגן לאומי, אף שהשטח שעליו מדובר כבר אושר לבינוי.
"חשוב לזכור שהרשות ניסתה לאורך שנים לגרום למוסדות התכנון ולתושבי האזור להבין את הרגישות של השטח הטבעי בדרום בית שמש והחשיבות בשמירה עליו. אנחנו מתחייבים לשיתוף פעולה עם כל הגורמים המעוניינים לשמור על אזור זה".
יובל ברוך, ארכיאולוג מחוז ירושלים ברשות העתיקות: "כשהתברר שבחירבת קיאפה יש ממצאים רבים, היה ברור שאנחנו צריכים למנוע את הבנייה במתחם. לכן התחלנו מאבק, צירפנו עוד גורמים ולבסוף הוועדה המחוזית המליצה לא לקדם את תוכנית ד'6, שבה נמצאת חירבת קיאפה. מדובר בהישג עצום וחסר תקדים. במקביל אנחנו נותנים דגש על אתר תל ירמות. הצלחנו להרחיק את הבתים מרחק עצום, וקיבלנו הבטחות לפתח את האתר כגן לאומי נוסף בתוך העיר.
"בכל הגבעות השקענו כמה שיכולנו בשמירתם של אלמנטים רבים. מאות אתרים נסקרו ומופו, ובכולם קיבלנו הבטחה מהיזמים שתיערכנה חפירות הצלה בהיקף גדול. נכון שהנוף ישתנה, אבל אנחנו לא יכולים לעצור בנייה של 24 אלף יחידות דיור ולא יכולים לכפות על המדינה הפסקת פיתוח טוטלית".
ממשרד השיכון והבינוי נמסר: "המידע שנמסר לך אינו מדויק, בלשון המעטה. משרדנו קידם את הבינוי והפיתוח ברובע ד' בהתאם להנחיות תכנית מתאר בש/200, בשילוב בין השטחים הטבעיים והבינוי, שימוש בוואדיות כגורם המקשר בין השכונות, בינוי של רקמה עירונית בגובה 5-6 קומות (בעניין זה משרדנו מציע לצופף השכונות ל-6-8 קומות), ותכנון לאורך הרחובות הראשיים 'ארקדה' עם מסחר. כל עקרונות אלה יושמו בצורה מיטבית בתכניות המוצעות. באשר לטענה המופרכת בדבר פגיעה בשטחי טבע רגישים - בעת הכנת תכנית השלד יועצי התכנית בחנו את הרגישות הנופית והסביבתית של השטח.
"בכל תכנית ותכנית סומנו פוליגונים המחייבים שימור במצב הטבעי על ידי יועצי סביבה ונוף. בכל השכונות נשמרו המעברים האקולוגיים המשמעותיים, יתרת השטח מיועד לפיתוח לטובת הקמת יחידות דיור עבור תושבי המדינה, ולכן השטחים שלא היו בפרמטרים הגבוהים ביותר לרגישות נופית, יועדו לפיתוח עירוני אינטנסיבי ככל הניתן. בכל הדוחות עמק האלה הוגדר כשטח בעל רגישות הגבוהה ביותר. כל התכניות עוברות הליך תכנוני מקצועי בהתאם לחוק ובמסגרת זו ניתנת גם אפשרות לכל אחד להגיש התנגדויות".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם